חוזה
צילום: FREEPIK

האם שותף לחשבון הבנק הוא בעצם גם היורש?

אשה שהלכה לעולמה ולא הותירה צוואה מסודרת, ניהלה חשבון בנק שאליו הכניסה את אחת מבנותיה כשותפה. מבחינת הבת, החשבון נוהל עמה במשותף, והיות והיה בו סעיף "אריכות ימים", הרי שבמות האם הכספים כולם שייכים לה. הסעיף קובע כי לאחר פטירת אחד מהשותפים לחשבון, בן הזוג שנותר בחיים רשאי להמשיך ולבצע פעולות בחשבון. ואולם בית המשפט לא אישר זאת, והכריע אחרת

עוזי גרסטמן |

אשה מבוגרת, שניהלה אורח חיים פשוט, וגידלה משפחה ירושלמית לתפארת, הלכה לעולמה. היא ניהלה חשבון בנק בבנק לאומי, בתחילה לבדה, ולאחר כמה שנים, ב-2002, אף צירפה אליו את בתה, בתור שותפה מלאה לכאורה. ואולם כשהיא הלכה לעולמה ב-2017, התחוללה סערה משפטית לא קטנה סביב אותו חשבון בנק, ובעיקר סביב השאלה מי זכאי לכספים שהיו בו באותה העת: הבת השותפה בחשבון, או יתר היורשים של המנוחה? פסק הדין במקרה הזה, שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים, בידי השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט, הכריע בסוגיה שעשויה להעסיק כל משפחה: האם חתימה בטופס פתיחת חשבון עם סעיף "אריכות ימים" מקנה זכות אמיתית לכספי המנוח?

ששת התובעים, בני משפחה של המנוחה, עתרו לבית המשפט בבקשה לקבוע כי הכספים שבחשבון המשותף עם הבת שייכים כולם לעיזבון המנוחה. לפי צוואתה, כולם זכאים באופן שווה לירושתה. אלא שלמרות הצוואה, בתה - שהיתה השותפה בחשבון - סירבה להעביר את הכספים לשאר היורשים. עבור הנתבעת והבת של המנוחה, השאלה כלל לא היתה במחלוקת. מבחינתה, החשבון נוהל עמה במשותף, והיות והיה בו סעיף "אריכות ימים", הרי שבמות האם הכספים כולם שייכים לה. הסעיף האמור, שהוא סעיף 13א לפקודת הבנקאות, קובע כי לאחר פטירת אחד מהשותפים לחשבון, בן הזוג שנותר בחיים רשאי להמשיך ולבצע פעולות בחשבון. ואולם כאן בדיוק מתחילה הסוגיה המשפטית.

סעיף 'אריכות ימים' - לא מה שחשבתם

השופטת דבירי-רוזנבלט הבהירה כבר בתחילת הכרעתה, כי סעיף 13א לפקודת הבנקאות אינו מעניק זכויות קנייניות לבן-הזוג שנותר בחיים, לדבריה בפסק הדין שפורסם, "מטרת הסעיף להגן על הבנק ולהבטיח את פעולתו הסדירה במקרה של מות אחד מבעלי החשבון המשותף, אך אין הוא בא להסדיר את זכויותיהם של בעלי החשבון בינם לבין עצמם". לדבריה, הסעיף מתייחס אך ורק למערכת היחסים בין הבנק לבין הלקוחות, ולא למעמדם של הכספים כלפי עיזבון או יורשים. בהתאם לכך, בית המשפט נדרש לבחון את מהות השותפות בין האם לבין בתה – האם ניתנה מתנה בפועל? האם הייתה כוונה ברורה לשיתוף?

ההלכה הפסוקה קובעת הבחנה ברורה: כאשר אדם מצרף שותף לחשבון בנק שכבר היה בבעלותו קודם, מדובר בפעולה שדורשת הוכחה של כוונת מתנה. השופטת ציטטה את דברי השופט נעם הנדל מבית המשפט העליון: "על מנת שנראה בשותף המצטרף כמקבל מתנה, יש להוכיח את גמירות הדעת האמורה להענקת המתנה למצטרף לאלתר - מרגע הענקת המתנה, ולא לאחר המוות... מדובר בשני תנאים: הוכחת כוונה לתת, והוכחת העיתוי - טרם המוות". כלומר אין די ברישום טכני של שם נוסף בחשבון כדי להקנות זכויות קנייניות בכספים. יש להוכיח שמדובר במתנה אמיתית עם כוונה ברורה, תיעוד תומך, ועיתוי נכון.

הנתבעת, לצערה, לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה. לטענתה, הפקידה כספים לחשבון המשותף, אך לא הציגה כל ראיה לכך. כאשר נשאלה בבית המשפט אם העבירה כספים לחשבון, היא לא ידעה לענות. היא הודתה שיש לה חשבון בנק פרטי, לשם הועברו כספי הביטוח הלאומי שלה, ולבסוף אף אישרה: "לא הופקדו כספים מחשבוני לחשבון המשותף".

משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

בהיעדר ראיות, ובהינתן שהבת צורפה לחשבון רק ארבע שנים לאחר פתיחתו, ובעיתוי שעלה בקנה אחד עם עריכת הצוואה, קבע בית המשפט כי לא הייתה כל מתנה או כוונת שיתוף אמיתית. "מדובר בכספים שהיו בבעלות המנוחה בלבד", פסקה השופטת דבירי-רוזנבלט, "ומכאן, שמדובר בכספי העיזבון ואין בסעיף 'אריכות הימים' בכדי להועיל לנתבעת". בית המשפט הורה לבנק לאומי לחלק את הכספים בהתאם לצו קיום הצוואה ולהסכם בין התובעים, והטיל על הבת תשלום הוצאות בסך של 5,000 שקל לטובת שאר היורשים.

ניסיון הסחה שלא צלח

במהלך הדיונים, ניסתה הנתבעת להסיט את תשומת הלב לחשבון בנק אחר – כזה שנוהל לכאורה בין המנוחה לבין תובעת נוספת. היא דרשה לקבל תדפיסים מחשבון זה בבנק דיסקונט. אך בירור קצר העלה כי למנוחה לא היה כל חשבון כזה בבנק דיסקונט, לפחות לא החל מה-1 בינואר 2000. "טענה זו חסרת רלוונטיות", כתבה השופטת והוסיפה כי לא הובאה כל ראיה לקיום החשבון.

קיראו עוד ב"משפט"

עניין נוסף שהתברר במהלך ההליך היה כי כל ששת התובעים, יורשים של המנוחה, הגיעו ביניהם להסכם: כל אחד מהם זכאי לשביעית מהעיזבון, אך חמשה מהם העבירו את חלקם לתובעת הראשונה, והדבר אושר בפסק דין. כך שהכספים, על פי ההסכם, צפויים להיות מועברים לה בלבד, בשם יתר היורשים. השופטת ציינה בפסק הדין את הסכמה זו, וכן את העובדה שתובעת אחרת הוצאה מהצוואה בפסק דין קודם, ולכן אין לה מעמד כיורשת.

מעבר לסיפור המשפחתי הספציפי, פסק הדין הזה שולח מסר חשוב וברור לכל אדם שפותח חשבון משותף, בין אם עם בן או בת זוג, ובין אם עם ילדים: צירוף אדם נוסף לחשבון אינו מקנה לו בהכרח זכויות קנייניות בכספים. רישום של סעיף "אריכות ימים" לא מקנה אוטומטית זכות ירושה. מי שטוען למתנה, עליו להוכיח זאת בבירור בזמן אמת, ובמסמכים. בתי המשפט, כך מסתמן, אינם ממהרים להניח כי רצונו של אדם הוא להקנות במתנה רכוש של חיים שלמים, ללא ראיה חותכת.


האם סעיף "אריכות הימים" יכול בכלל להיחשב צוואה?

לא. בתי המשפט קבעו כבר בעבר כי טופס פתיחת חשבון בנק, גם כשמופיע בו סעיף "אריכות ימים", אינו מהווה תחליף לצוואה. הוא אמנם מסדיר את היחסים בין הבנק לבין בעלי החשבון (כלומר, מתיר לבן הזוג שנותר בחיים להמשיך לפעול בחשבון), אך אינו קובע מי זכאי לכספים מבחינה קניינית או ירושתית. כדי להוריש כסף דרך חשבון בנק, יש צורך בצוואה תקפה או בראיות ברורות להעברת בעלות (למשל באמצעות מתנה).


מדוע דווקא עכשיו, כמעט שמונה שנים לאחר הפטירה, ניתן פסק הדין?

ההליכים המשפטיים בין הצדדים החלו כבר ב-2017, סמוך לפטירת האם. עם זאת, במהלך השנים נדונו כמה צוואות שנכתבו על-ידי המנוחה, ורק ב-2024 ניתן צו קיום לצוואה מ-2002, שנקבעה כצוואה התקפה. כלומר, רק לאחר סיום המאבק על עצם תקפות הצוואה, התאפשר לדון בחלוקת הכספים עצמם, ובפרט בשאלת הבעלות על החשבון המשותף.


איזה ראיות היו יכולות לשכנע את בית המשפט שהכספים בחשבון באמת שייכים לבת?

על פי ההלכה הפסוקה, הנתבעת היתה צריכה להוכיח שכוונת האם היתה להעביר לה מחצית מהכספים במתנה. לשם כך, היה עליה להציג ראיות חיצוניות חד-משמעיות, כמו מכתב או תיעוד חתום על כוונת המנוחה להעניק לה את הכספים, תיעוד עקבי של הפקדות מצד הנתבעת לחשבון, או מסמכים שבהם נכתב מפורשות כי מדובר ברצון לחלוק בבעלות. בהיעדר ראיות מסוג זה, בית המשפט אינו מניח שהייתה מתנה או כוונה כזו.


האם כל חשבון משותף עם הורה נחשב חשבון ירושתי?

לא בהכרח. בתי המשפט נוהגים לבדוק כל מקרה לגופו. אם החשבון נפתח מלכתחילה על-ידי שני הצדדים במשותף (למשל: אם ובת שפותחות יחד חשבון חדש, עם הפקדות משותפות), קיימת חזקה שהכספים שייכים לשניהם. אבל במקרה שבו ההורה פותח חשבון ומצטרף אליו אדם נוסף בשלב מאוחר, יש צורך להוכיח שהיתה כוונה להעביר בעלות. אחרת, ההנחה היא שהכספים שייכים להורה בלבד, ולפיכך הם חלק מהעיזבון.


מה החשיבות של העיתוי שבו צורפה הבת לחשבון?

העיתוי הוא קריטי. הבת צורפה לחשבון ארבע שנים לאחר פתיחתו, כלומר לאחר שכבר נצברו בו כספים משמעותיים, ולפני עריכת הצוואה ב-2002. העובדה שהצירוף היה בסמוך לעריכת הצוואה מחזקת את המסקנה כי לא היתה כוונה להעברת בעלות, אלא אולי רק לסייע טכנית בניהול החשבון (למשל: סיוע בתשלומים, משיכת קצבאות). העיתוי שולל את האפשרות שמדובר בשותפות "מלכתחילה" ומעביר את נטל ההוכחה לכתפי המצטרפת המאוחרת - הבת במקרה זה.


מדוע הנתבעת נדרשה לשלם הוצאות לתובעים?

בית המשפט קבע כי הנתבעת נקטה בעמדה שאינה מגובה בראיות, ונמנעה מלספק הסברים לשאלות מהותיות (כמו מקור הכספים בחשבון). כמו כן, היא לא ניצלה את ההזדמנות שניתנה לה לצרף ראיות, ואף בחרה לא לחקור את הצד השני. כל אלה מצביעים על ניהול הליך לא יעיל, שמנע את קידום ההליך המשפטי וגרם להוצאות לצדדים האחרים. לכן הושתו עליה הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 שקל.


במקרה אחר, בפברואר 2021 אשה שהיתה מאושפזת במצב קשה בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים הזמינה עורך דין והחתימה אותו על צוואה חדשה: כל רכושה יועבר לאחר מותה לחברתה הקרובה, ולא לקרוב משפחתה היחיד, אחיינה, שמתגורר בחו"ל. שלושה ימים לאחר מכן, המנוחה נפטרה. מהר מאוד נהפכה הצוואה הזו למוקד סכסוך מר בין התובעת - חברתה הקרובה של המנוחה - לבין המתנגד, אחיינה היחיד. האחרון פנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במאי 2021, בדרישה לבטל את הצוואה, בטענה שנערכה כשהמנוחה לא היתה כשירה, ובנסיבות של השפעה בלתי הוגנת. בפברואר האחרון, כארבע שנים לאחר מות המנוחה, הכריעה השופטת אורלי שמאי-כתב את הדין: הצוואה תקוים. בית המשפט קבע כי המנוחה היתה כשירה, וכי אחיינה לא הוכיח שהיתה השפעה בלתי הוגנת כלשהי. תוך כדי פסק הדין, ביקרה השופטת שוורץ את המתנגד בחריפות בדבריה: "סליחה על הציניות, אבל כשהיה מדובר באינטרס כלכלי הצלחת להגיע לדיונים בישראל".

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ויכוח ריב (AI)ויכוח ריב (AI)

מתנה או הלוואה? הסכנות בהעברת כספים בתוך המשפחה

בפסק דין שניתן באחרונה נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? במקרה הנ"ל אם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה 

עוזי גרסטמן |

בפסק דין שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, נדונה סוגיה רגישה שמלווה משפחות רבות בישראל: האם העברת כספים משמעותית בין קרובי משפחה נחשבת מתנה שלא ניתן לדרוש את החזרתה, או שמדובר בהלוואה שיש להחזיר? המקרה עסק באם שנטלה משכנתא הפוכה על דירתה כדי לסייע לבתה ולבת זוגה לשעבר ברכישת דירה. לאחר פרידתן של השתיים, טענה האם כי הכספים שניתנו היו הלוואה, בעוד שהנתבעת טענה כי מדובר במתנה שניתנה ללא תנאי. הנתבעת ניסתה לשכנע כי עצם העובדה שהאם בחרה במנגנון של משכנתא הפוכה מלמדת שלא היה כל צפי להחזר, משום שבהסדרים מסוג זה נהוג שהפירעון מתבצע רק לאחר פטירת הלווה. לטענתה, הדבר מחזק את המסקנה שמדובר במתנה ולא בהתחייבות כספית.

בית המשפט קיבל את עמדת האם והכריע כי מדובר בהלוואה, בין היתר משום שבת הזוג לשעבר הודתה שהשתיים הן אלה שהיו אמורות לשאת בתשלומי המשכנתא ההפוכה. בנוסף, הובהר כי הנתבעת היתה מעורבת בכל שלבי נטילת ההלוואה מהבנק. בית המשפט גם התרשם מחוסר מהימנות מצדה. השופטת הילה אוחיון גליקסמן קבעה כי מועד הפירעון ייחשב למועד שבו ניתן צו לפירוק השיתוף בדירה המשותפת, וכי בנסיבות שנוצרו אין מדובר במתנה חד-צדדית אלא בהלוואה ברורה. בהתאם לכך, נקבע כי עליה להחזיר את חלקה, ובנוסף היא חויבה בהוצאות משפט בסכום כולל של 50 אלף שקל. ההכרעה אינה רק משפטית אלא גם מסר חברתי ברור: כספים שמועברים בתוך המשפחה - גם כשיש אמון הדדי - עלולים להפוך למוקד לסכסוכים יקרים ומורכבים אם לא נחתם הסכם כתוב וברור.

מה ההבדל בין מתנה להלוואה? מבחינה משפטית, ההבחנה בין מתנה להלוואה קריטית.

  • מתנה - לפי חוק המתנה, ברגע שהכספים הועברו, ההתחייבות הושלמה ואין למי שנתן את המתנה זכות לדרוש את החזרתה, אלא אם התקיימו נסיבות חריגות מאוד. העברה כזו מתאפיינת באופי חד-צדדי וללא תמורה.

  • הלוואה - היא הסכם דו-צדדי. גם אם לא נחתם חוזה בכתב, ניתן להוכיח באמצעות ראיות נסיבתיות שהיתה כוונה להחזיר את הכספים, למשל אם הצדדים סיכמו על תשלומים או אם יש מסמכים המעידים על החזר בפועל.

בתי המשפט נוטים לראות בהעברות כספים בתוך המשפחה מתנה, בעיקר כשמדובר בהורים לילדיהם, אלא אם קיימות ראיות ברורות ההפוכות לכך.

מקרים נוספים מהפסיקה

פסקי דין קודמים מלמדים עד כמה הגבול בין מתנה להלוואה הוא דקיק:

גבעות עולם אתר קידוח
צילום: צילום מסך

העתיד של גבעות עולם - בית המשפט קבע התמחרות על השליטה

הכרעה דרמטית בסכסוך שפילג את השותפות הציבורית לחיפושי נפט. לוסקין שהחזיק 16.8% טען לפערי כוחות וחשש שמניותיו "יירכשו בנזיד עדשים". בית המשפט: "התנהלותו של לוסקין הייתה כוחנית וחסרת תום לב". המשמעות: כל צד יוכל לגייס משקיעים חיצוניים להתמחרות

רן קידר |


בית המשפט העליון דחה פה אחד את ערעורו של טוביה לוסקין והורה סופית: ההיפרדות בין בעלי המניות בגבעות עולם נפט תתבצע באמצעות התמחרות במעטפות סגורות. ההחלטה מסיימת סאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור וכללה סדרה של הליכים בבתי המשפט המחוזי והעליון.

גבעות עולם נפט, שותפות ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל אביב ועוסקת בחיפושי נפט מאז 1993, מצאה עצמה בעין הסערה כאשר שתי קבוצות בעלי המניות בשותף הכללי - קבוצת בקר-בן דוד (הרוב) וקבוצת לוסקין (המיעוט) - נקלעו לסכסוך חריף בנושאי ניהול, ממשל תאגידי ואסטרטגיית הפקה. המחלוקת הגיעה לשיאה כאשר בית המשפט העליון קבע באוגוסט 2022 כי נדרשת היפרדות כפויה בין הצדדים מחשש לקיפוח עתידי.

הדילמה: פערי כוחות מול שיקולי צדק

לוסקין, שהחזיק ב-16.8% בלבד מהשותף הכללי נכון למועד פסק הדין הקודם, טען כי קיים פער כלכלי דרמטי בינו לבין קבוצת בקר-בן דוד. "בהינתן הפערים ביכולת הכלכלית ובשיעור ההחזקות, קיים חשש כי מניותיו של המערער יירכשו בהליך ההתמחרות 'בנזיד עדשים'", ציין הנשיא יצחק עמית בפסק הדין, תוך הכרה בבעייתיות הפוטנציאלית.

החשש לא היה חסר בסיס. כפי שהסביר בית המשפט, לוסקין יצטרך לגייס הון גדול פי כמה מזה שיידרשו המשיבים כדי לרכוש את חלקו, ועלויות המימון המשמעותיות עלולות למנוע ממנו אפשרות מעשית להיות הרוכש. "אם אברהם צופה את קשיי המימון של בנימין, הדבר ישפיע גם על המחיר אותו יציע", ציטט בית המשפט ממאמר אקדמי בנושא.

אולם בסופו של דבר, שיקולי הצדק והאשם הכריעו את הכף. בית המשפט קבע כי "בניגוד מובהק לטענות קבוצת לוסקין אין המדובר בצד מקופח במובן הקלאסי של ההליך, אלא במי שנמצא כי התנהלותו כוחנית, לעומתית, חסרת תום לב ומגיעה כדי הפרת חובות האמון שלו כלפי החברה".