השופטת: "כשהיה מדובר באינטרס כלכלי, הצלחת להגיע לדיונים"
אשה הורישה את רכושה לחברתה הקרובה, שעמה היתה בקשר טוב לאורך השנים. בן המשפחה היחיד שלה, אחיינה, שלא גר בישראל, התנגד לקיום הצוואה וטען כי היא לא היתה כשירה לערוך צוואה באשפוז שלה, כמה ימים לפני מותה, וכי החברה שלה פעלה מאחורי הקלעים, ניצלה את חולשתה של המנוחה, בידלה אותה ממשפחתה, והובילה אותה, תוך השפעה בלתי הוגנת, לערוך צוואה שמקנה לה את כל רכושה
בפברואר 2021 שכבה אשה קשישה במחלקת טיפול נמרץ של בית החולים הדסה עין כרם בירושלים, אחרי אירוע מוחי רביעי בחייה. במצב הזה, עם תסמינים של חולשה ניכרת, רגל שמאל שאינה מגיבה, וקושי ניכר בדיבור – היא הזמינה עורך דין והחתימה אותו על צוואה חדשה: כל רכושה יועבר לאחר מותה לחברתה הקרובה, ולא לקרוב משפחתה היחיד, אחיינה, שמתגורר בחו"ל. שלושה ימים לאחר מכן, המנוחה נפטרה.
מהר מאוד נהפכה הצוואה הזו למוקד סכסוך מר בין התובעת – חברתה הקרובה של המנוחה – לבין המתנגד, אחיינה היחיד. האחרון פנה לבית המשפט לענייני משפחה בירושלים במאי 2021, בדרישה לבטל את הצוואה, בטענה שנערכה כשהמנוחה לא היתה כשירה, ובנסיבות של השפעה בלתי הוגנת.
בפברואר 2025, כארבע שנים לאחר מות המנוחה, הכריעה השופטת אורלי שמאי-כתב את הדין: הצוואה תקוים. בית המשפט קבע כי המנוחה היתה כשירה, וכי אחיינה לא הוכיח שהיתה השפעה בלתי הוגנת כלשהי. תוך כדי פסק הדין, ביקרה השופטת שוורץ את המתנגד בחריפות בדבריה: "סליחה על הציניות, אבל כשהיה מדובר באינטרס כלכלי הצלחת להגיע לדיונים בישראל".
המנוחה, ילידת רומניה, עלתה לישראל ב-1972 עם בנה היחיד, לאחר שנפרדה מבעלה. בישראל היא עבדה כאחות בבית החולים הדסה. במהלך השנים היא שמרה על קשר קרוב עם בנה, אך הוא נהרג בתאונת דרכים ב-1993. למנוחה לא היו נכדים, והקשר עם בני משפחה התנהל בעיקר עם אחיה, שנותר ברומניה, ועם אחיינה – בנו של האח – שהיגר לקנדה. המתנגד, אותו אחיין, היה בנה של אחותה היחידה. לדבריו, המנוחה התייחסה אליו כאל בן, ואף סייעה לו כלכלית בעבר. אלא שבשנים שקדמו לפטירתה, הקשר בינו לבין המנוחה התרופף, והמפגשים התמעטו. הוא עצמו אישר בעדותו כי מאז ביקורו האחרון בישראל ב-2019, לא ביקר אותה שוב, גם כשהייתה במצב רפואי קשה. במהלך האשפוז האחרון, שבו ערכה את הצוואה ונפטרה, הוא לא הגיע לישראל כלל, ואף לא ניסה ליצור קשר ישיר עמה או עם בית החולים.
- בת הזוג נותרה בלי שום חלק בירושה
- בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לעומת זאת, עם התובעת - קולגה שלה מן העבר ומי שנהפכה לחברתה הקרובה - הקשר דווקא התחזק. השתיים הכירו בבית החולים הדסה, עשרות שנים קודם לכן. עם פרישתן לגמלאות, הן נפגשו לעתים קרובות, נסעו ובילו יחד, והתובעת אף סייעה למנוחה ברבות ממשימות היום-יום.
כאמור, בפברואר 2021 הובהלה המנוחה לבית החולים הדסה לאחר אירוע מוחי נוסף – הרביעי במספר. למחרת היא ביקשה להכין צוואה. היא פנתה לאחות המטפלת וביקשה להזמין עורך דין. עו"ד א', שהכירה את המנוחה מאשפוז קודם, הגיע, ביחד עם האח המטפל – ששימש כעד שני. באותו היום נחתמה הצוואה, שבה נכתב: "אני מורישה את כל רכושי לחברתי, פלונית". לא הוזכרו בה בני משפחה, ולא צוינו נימוקים.
שלושה חודשים לאחר פטירתה, הגיש האחיין התנגדות לבית המשפט. לדבריו, המנוחה לא היתה כשירה בשום צורה לערוך צוואה בזמן שחתמה עליה - היא סבלה מאירוע מוחי חריף, לא יכלה לדבר כראוי, ולא הבינה את ההליך. בנוסף, הוא טען כי התובעת פעלה מאחורי הקלעים, ניצלה את חולשתה של המנוחה, בידלה אותה ממשפחתה, והובילה אותה, תוך השפעה בלתי הוגנת, לערוך צוואה שמקנה לה את כל רכושה – בית מגורים ודירת ירושה. עורכת דינה של התובעת טענה מנגד כי מדובר בצוואה כשרה, רצונית, המבטאת נאמנה את רצון המנוחה, שהיתה מודעת היטב למעשיה. עוד הוצגו עדויות מטעם שני עדים לצוואה, שלפיהן המנוחה היתה בשיחה מלאה, מודעת, והתעקשה על הורשת רכושה לחברתה מתוך רצון חופשי.
- ייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: פסקל לא מזכה בהטבות
- האם הסכם ממון הוא גם הצוואה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
לבית המשפט הוגשו שתי חוות דעת רפואיות. חוות דעתו של פרופ' ב., מטעם המתנגד, קבעה כי בשל האירוע המוחי הרביעי, שנגרם בסמוך לחתימה, המנוחה לא היתה כשירה קוגניטיבית. לדבריו, הדיבור שלה היה לקוי מאוד, והיא לא הבינה את משמעות מעשיה. לעומת זאת, בחוות דעת נגדית של ד"ר מ., מטעם התובעת, נטען כי המנוחה שמרה על תפקוד מנטלי מספק, היתה מסוגלת להביע את רצונה, להבין ולהתמצא - גם אם סבלה מקשיי תנועה או דיבור.
לאחר ארבע שנים של התדיינות, הכריעה כאמור השופטת שמאי-כתב, והחליטה כי הצוואה תקוים. היא כתבה כי התרשמה ממהימנות העדים, ובפרט מעורך הדין שערך את הצוואה. לדבריה, “העדות הייתה עקבית, ברורה, ולא ניכרה בה כל מגמתיות. הוא שוחח עם המנוחה, התרשם ממנה, ווידא שהיא מבינה את משמעות הצוואה". היא גם קבעה כי לא הוכח שהמנוחה היתה בלתי כשירה: “הצוואה נחתמה בהתאם לחוק, בפני שני עדים שאינם נהנים מהצוואה. המנוחה ביקשה את נוכחות עו"ד, הזמינה אותו ביוזמתה, וביקשה להותיר את רכושה למי שליוותה אותה". בנוגע להשפעה בלתי הוגנת, כתבה השופטת שמאי-כתב בפסק הדין כי, “הוכח כי בין התובעת למנוחה היה קשר חברי, הדוק וקרוב, שנמשך שנים. לא שוכנעתי שהייתה כאן תלות חריגה, או בידוד חברתי. הטענה להשפעה פסולה לא בוססה בראיה אחת". לאורך פסק הדין, השופטת גם הביעה את דעתה הנחרצת לגבי האחיין, וכתבה בו כי, “המתנגד לא הופיע לדיונים בישראל במשך חודשים. סליחה על הציניות, אבל כשהיה מדובר באינטרס כלכלי הצלחת להגיע לדיונים בישראל". הוא גם חויב על ידה בתשלום הוצאות משפט בסכום כולל של 20 אלף שקל.
האם המנוחה ערכה צוואות קודמות לפני זו שנחתמה בבית החולים?
כן. המנוחה ערכה בעבר לפחות שתי צוואות – האחת
ב-1996 והשנייה ב-2013. בצוואה מ-2013 היא הורישה את רכושה לאחיה. ואולם מכיוון שהאח נפטר ב-2007, אותה צוואה היתה למעשה לא רלוונטית מבחינה אופרטיבית. הצוואה מ-2021 ביטלה את קודמותיה במפורש. השופטת קבעה כי הצוואה המאוחרת גוברת, ושהשינוי ברצון המצווה לאורך השנים
הוא הגיוני לנוכח שינוי נסיבות החיים וקשריה האישיים.
מדוע בית המשפט לא מינה מומחה מטעמו לבחינת הכשירות דל המנוחה?
בית המשפט בחן את הבקשה למינוי מומחה, אך בחר לדחות אותה. השופטת נימקה זאת בכך שלאור פער הזמנים ממועד הפטירה והצוואה, אין כל תיעוד רפואי שיכול לספק חוות דעת עדכנית או ישירה מעבר לאלה שכבר הוצגו. היא הסתמכה על המסמכים הרפואיים בזמן אמת, עדויות הצוות הרפואי והעדים לצוואה, וכן התרשמותה מחוות הדעת שכבר ניתנו.
כיצד השפיעו מגבלות הקורונה על ההליכים בתיק?
בזמן עריכת הצוואה (פברואר 2021), ישראל היתה עדיין תחת מגבלות הקורונה. הדבר השפיע בין היתר על זמינות ביקורי קרובים, על התניידות, וגם על אופן הטיפול בבתי החולים. ייתכן שמצב זה הקשה על האחיין לגלות בזמן אמת על המצב או להשפיע עליו, אך בית המשפט הדגיש כי לא הוצגו ראיות לכך שנחסמה דרכו להגיע או לתקשר עם המנוחה – בניגוד לטענותיו.
מה היתה עמדת בית המשפט בנוגע להתנהלות של עורך הדין שערך את הצוואה?
בית המשפט שיבח את התנהלות עורך הדין שערך את הצוואה. נקבע כי הוא נהג באחריות, ווידא באופן יסודי את הבנתה של המנוחה את תוכן הצוואה ואת תוקפה המשפטי. הוא אף נקט זהירות יתרה בשל נסיבות האשפוז והמצב הרפואי, ונאמר עליו בפסק הדין כי, "מדובר בעורך דין ותיק, אשר פעל על פי הדין, התרשם מהמצווה פנים אל פנים, ווידא כי היא חותמת מתוך רצון חופשי".
האם בית המשפט התייחס לממד המוסרי או הרגשי של העדפת חברה על פני בן משפחה?
באופן מרומז, כן. השופטת הדגישה כי קשר דם אינו בהכרח עדיף על קשר חברי עמוק, בייחוד כשמדובר במי שעמד לצד המצווה בשנותיה האחרונות. היא כתבה כי, "לא הוכח כי המתנגד היה נוכח או מסייע למנוחה במצבה. דווקא התובעת הייתה זו שליוותה, תמכה והיוותה חלק בלתי נפרד מחייה היומיומיים". בכך נשללה ההנחה שאחיין זכאי לירושה מתוקף קרבה משפחתית בלבד.
האם
נבחנה האפשרות שהמנוחה היתה נתונה להשפעה נפשית עקב הבדידות והאובדן שחוותה?
כן, אך הטענה נדחתה. השופטת ציינה כי עצם בדידות או תלות רגשית אינן מעידות על השפעה בלתי הוגנת, כל עוד לא מתקיימת תלות מקיפה, בידוד חברתי, או שליטה פסולה. הקשר בין
התובעת למנוחה תואר כקרוב אך לא מנצל, ותועד בהתכתבויות ועדויות שהוגשו.
במקרה נוסף, הכריע בית המשפט המחוזי בבאר שבע בתחילת החודש שעבר בסוגיה רגישה ומורכבת: האם צוואה שנערכה על ידי אב עיוור ומרותק למיטתו, המנשלת את רוב ילדיו ומורישה את רכושו לבן האחד שסעד אותו, משקפת את רצונו האמיתי. הסוגיה המרכזית היתה האם הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של הבן המטפל, או שהיא מבטאת את רצונו החופשי של האב. בנוסף, האב ערך את הצוואה החדשה כמה ימים בלבד לפני שהלך לעולמו. האב, שנפטר ב-2020, הותיר אחריו חמישה ילדים. בשנותיו האחרונות, הוא סבל מבעיות בריאותיות חמורות, כולל עיוורון ומוגבלות תנועה, והיה מרותק למיטתו. באותה תקופה, אחד מבניו עבר להתגורר עמו וסעד אותו במסירות. שאר האחים, לטענת הבן שסעד אותו, לא היו מעורבים בטיפול באביהם. ב-2019, כחצי שנה לפני פטירתו, ערך האב צוואה חדשה שבה הוריש את כל רכושו, שכלל בין היתר שתי דירות בבאר שבע וחנות שנמצאת בשוק העירוני, לבן שסייע לו. הצוואה הזו נוגדת צוואה קודמת מ-2015, שבה חילק האב את רכושו באופן שווה בין כל ילדיו. הצוואה נערכה בנוכחות עורך דין, אך ללא נוכחות עדים נוספים. האחים הגישו התנגדות לצוואה לבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, אך זה דחה את ההתנגדות - והם החליטו לערער על ההחלטה למחוזי. ארבעת הילדים האחרים התנגדו כאמור לקיום הצוואה החדשה, בטענה כי היא נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת של אחיהם על אביהם. לטענתם, מצבו הבריאותי של האב הפך אותו לפגיע, והאח ניצל זאת כדי לשכנעו לשנות את הצוואה לטובתו. הם הצביעו על כך שהצוואה נערכה זמן קצר לאחר שי' החל לסעוד את האב, וכי האב היה מבודד משאר ילדיו בתקופה הזו.
- 8.אנאניונימי 12/04/2025 10:47הגב לתגובה זוחברים לעת צרה זה חברים אמיתיים ללא תשלום. חברים שמוכנים לקחת כסף או רכוש דל אחרים בתמורהעבריינים נצלנים עלובים שמתחזים לחברים .
- 7.יוסי 12/04/2025 07:17הגב לתגובה זומפחיד.
- 6.איינשטיין 11/04/2025 19:12הגב לתגובה זואפשר לחשוב שאלו תיקי נתניהו או משפט רצח עם עשרות עדויות וחקירות נגדיות. כולו להחליט אם היתה אחראית למעשיה או לא. בושה למערכת המשפט ובעיקר לשר המשפטים שתוקע השבעת שופטים חדשים מתוך שנאה ונקמנות
- 5.רוני 11/04/2025 15:24הגב לתגובה זואני אישית מזמן אבדתי את אימון בבתי משפט. בהרבה מקרים אחרית החיים הם הקובעים בהכנת צוואות .לכן השפעות של מקורבים זרים משפיעים על החלטות .ברגע שהיורשים העמיתים לא לוקחים זאת בחשבון יפסידו את הירושה לאחרים . לכן כדי לחשוב על זה תמיד כי החיים לפעמיים קצרים והקובע הוא הקטע האחרון.
- 4.דועלי 11/04/2025 14:18הגב לתגובה זושופט בחסד עליון ירבו כמוה
- 3.יוני 11/04/2025 10:56הגב לתגובה זולמה אי אפשר להגיע לפסק דין תוך חצי שנה למה צריך סחבת משפטית השופטים מנסים לייצר לעצמם עבודה או משהו למה 4 שנים תחשבו על זה החיים שלנו תקועים בגלל אלפי אנשים שהמשפט שלהם לא מוכרע כבר!
- 2.אנונימי 11/04/2025 09:17הגב לתגובה זוארבע שנים לקח לשופטתהגיע הזמן לרפורמה רצינית וצמצום לוחות זמנים!!!
- 1.פסק דין אין טעם להכניס הערה עוקצנית לפסק הדין. פשוט אין טעם. (ל"ת)מתבונן מהצד 11/04/2025 08:09הגב לתגובה זו
- אנונימי 11/04/2025 09:14הגב לתגובה זולמען ייראו וייראו. לא צריך להתפנפן כל הזמן וזוהי האמת. הכסף כנראה בלבל אותו.

בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.

ייצוגית נגד כביש 6 נדחתה: מכשיר פסקל לא מזכה בהטבות
השופטת קבעה כי גביית דמי הגבייה בכביש 6 נעשתה כדין; לדבריה, נהגים שבוטל הסכם המנוי שלהם אינם זכאים להמשיך ליהנות מההטבות שניתנות במסגרת ההסכם רק משום שמכשיר הפסקל נשאר ברכבם. בית המשפט הדגיש כי פרשנות אחרת היתה עלולה לפגוע בתכלית החוק ולעודד הפרת הסכמים.
התובעים אף חויבו בהוצאות משפט בסכום כולל של 25 אלף שקל
בפברואר 2022 הגיש נהג ממרכז הארץ בקשה לאישור תובענה ייצוגית שנגעה לאחת הסוגיות המוכרות כמעט לכל נהג ישראלי: דמי הגבייה בכביש 6. הבקשה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, כיוונה חץ ישיר למפעילת הכביש, דרך ארץ הייווייז, בטענה שהיא גובה דמי גבייה שלא כדין ואף מחייבת נהגים בתעריף מלא גם כשבידיהם מכשיר פסקל תקין. באחרונה פרסמה שופטת בית המשפט המחוזי יעל מושקוביץ את החלטתה, והיא חד משמעית: כל הטענות של התובע נדחו, והחברה יצאה כשידה על העליונה.
פסק הדין, המשתרע על פני עמודים ארוכים ומנומקים, עוסק בשתי סוגיות מרכזיות שהעלה התובע: האחת, אופן גביית דמי הגבייה בגין הנסיעה בכביש 6, שלטענתו יש לגבותם רק אחת לחודש בעת הפקת החשבון ולא בגין כל נסיעה בנפרד. השנייה, חיוב נהגים שבוטל הסכם מנוי הפסקל שלהם בתעריף של משתמש רגיל, גם אם המכשיר הפיזי עדיין מותקן ברכבם. לטענת התובע, "החזקת מכשיר פסקל ברכב היתה צריכה להספיק כדי לזכות בהטבות שמקבלים המנויים, לרבות פטור מדמי גבייה".
דרך ארץ, שיוצגה על ידי עורכי הדין יובל גרייבסקי ועמית דר ממשרד יהודה רוה, טענה מנגד כי היא פועלת בהתאם לחוק ולתקנות. לטענתה, דמי הגבייה נגבים במטרה לממן את שירותי הגבייה והשירות ללקוחות, וכי אין כל מניעה לגבות אותם בגין כל נסיעה. לגבי טענת הפסקל, הסבירה החברה כי עם ביטול הסכם המנוי, מכל סיבה שהיא, מסתיימת גם הזכאות להטבות שניתנות במסגרת ההסכם, והחזקת מכשיר פסקל ברכב אינה מקנה הטבות נוספות. "במצב זה", נאמר בתשובת החברה, "החיוב מתבצע לפי תעריף המשתמש הרגיל, כפי שנקבע בתקנות".
אין פגם בכך שדמי הגבייה לא נגבים אחת לחודש
השופטת מושקוביץ קיבלה את עמדת החברה וקבעה כי פרשנותה מתיישבת עם לשון החוק ותכליתו. בפסק הדין שפורסם היא ציינה כי, "דמי גבייה הם תשלום המתווסף לאגרה בשל נסיעה בכביש... מקום בו מתווספים דמי הגבייה לאגרה בגין נסיעה בכביש, נראה כי יש היגיון דווקא בעמדת המשיבה לפיה דמי הגבייה מתווספים לכל סכום אגרה המשולם עבור כל נסיעה בכביש". בכך קבעה השופטת כי אין פגם בכך שהחברה גובה את דמי הגבייה עבור כל נסיעה, ולא אחת לחודש בלבד כפי שביקש התובע.
- מהפכה בכביש 6: שינויים חדשים שיקצרו את זמני הנסיעה
- פורסם המכרז להארכת כביש 6 עד בית העמק
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לגבי שאלת מכשיר הפסקל והטבות המנוי, פסקה השופטת כי עצם החזקת המכשיר אינה מקנה כל הטבה. לגבריה, "מקום בו לא קיים הסכם, לא ניתן לחייב את בעל הרכב כבעל 'תג החיוב' רק מכוח החזקתו הפיסית במכשיר". היא הסבירה בהכרעתה כי קבלת עמדת התובע היתה עלולה לפגוע בתכלית ההסדר ולרוקן מתוכן את התמריץ להצטרף להסכם מנוי ולהקפיד על קיומו. השופטת אף הדגישה כי במקרה הנוכחי הסכם המנוי בוטל בשל הפרתו על ידי התובע עצמו, שלמרות זאת ביקש להמשיך וליהנות מההטבות. "תובענה ייצוגית שמטרתה לעודד את אי קיום הוראות הסכם המנוי... נועדה למעשה להיטיב עם קבוצת מפירי ההסכם", כתבה השופטת מושקוביץ, והוסיפה כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם התכלית של כלי התובענה הייצוגית.