גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

ביקשה לבטל את הסכם הממון בגלל שלא קראה אותו

האישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. השופטת קבעה כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם

עוזי גרסטמן |

בפסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחתה השופטת עפרה גיא תביעה של אשה שביקשה לבטל הסכם ממון שנחתם עם בעלה לשעבר, בטענה כי ההסכם מקפח אותה וכי חתמה עליו מבלי לקרוא אותו לעומק. בהחלטתה קבעה השופטת כי האשה יכולה לבוא בטענות אך ורק לעצמה, שכן האחריות לקריאת מסמכים משפטיים לפני החתימה מוטלת על הצדדים החותמים.


בני הזוג התחתנו ב-1996, ונולדו להם ארבעה ילדים – שתי תאומות שנולדו ב-1998 ותאומים נוספים שנולדו ב-2007. לאורך שנות נישואיהם, בני הזוג חוו עליות ומורדות ביחסיהם, ובשלב מסוים החליטו להסדיר את ענייניהם הכלכליים באמצעות הסכם ממון. ההסכם נחתם ב-2017, אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם, הוסדרו נושאים הנוגעים לרכוש המשותף של בני הזוג, אחריותם ההורית וכן נושאים כספיים אחרים, לרבות הסדרי המזונות וחלוקת הנכסים במקרה של פרידה.


בפברואר 2019 התגרשו הצדדים באופן רשמי בבית הדין הרבני. זמן קצר לאחר מכן, טענה האשה כי ההסכם שהוסכם עליו למעשה מותיר אותה ללא רכוש, וכי היא חתמה עליו מבלי להבין את משמעותו. לדבריה, היא היתה נתונה תחת לחץ נפשי, לא קיבלה ייעוץ משפטי הולם ולא קראה את ההסכם עד תומו לפני החתימה. בעקבות זאת, הגישה האשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בדרישה להכריז על ביטול ההסכם בטענה כי מדובר בהסכם מקפח ולא הוגן כלפיה.


הישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. עוד טענה האשה כי ההסכם מעניק לנתבע יתרונות בלתי הוגנים, שכן הוא מותיר בידיו את מרבית הרכוש המשותף, בעוד שהיא נותרה, כאמור, כמעט בלי כלום. לדבריה, היא סברה כי מדובר בהסכם שמגן על שני הצדדים, אך בפועל מדובר בהסכם חד-צדדי שפועל לטובתו של הנתבע בלבד.


מנגד, הנתבע טען כי האשה חתמה על ההסכם מרצונה החופשי וכי לא הופעל עליה כל לחץ. לטענתו, היא קיבלה את מלוא ההזדמנות לקרוא את ההסכם ואף יכלה להיוועץ עם עורך דין לפני החתימה. עוד הוסיף הנתבע כי ההסכם אושר בבית המשפט, לאחר שהשופט בחן את תוכנו ווידא כי הצדדים מבינים את משמעותו. לדבריו, כעת, לאחר שהתגרשו וכל אחד מהם פועל באופן עצמאי, אין מקום לביטול ההסכם רק משום שהאשה אינה מרוצה מתנאיו.


השופטת גיא קבעה כי אין לקבל את טענות האשה, מכיוון שהיא לא הוכיחה כי הופעל עליה לחץ בלתי סביר או כי נגרמה לה פגיעה מהותית כתוצאה מחתימתה על ההסכם. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הדין אינו מגן על מי שבוחר לחתום על מסמך מבלי לקרוא אותו. כאשר אדם חותם על הסכם, חזקה עליו כי הבין את תנאיו והסכים להם". עוד הדגישה השופטת כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם. "עצם העובדה שהתובעת טוענת בדיעבד כי ההסכם אינו משביע את רצונה, אינה עילה לביטולו", צוין בפסק הדין.


בית המשפט שקל כמה גורמים מרכזיים בהחלטתו לדחות את התביעה:



פסק הדין מעביר מסר ברור: הסכמים יש לכבד. בית המשפט מדגיש כי חובת הקריאה וההבנה של הסכם לפני החתימה מוטלת על החותם עצמו, ולא ניתן לקבל טענות בדיעבד על כך שההסכם היה לא הוגן או מקפח. השופטת גיא אף ציינה בהכרעת הדין שלה כי, "בתי המשפט אינם יכולים להוות מקלט עבור צדדים המתחרטים בדיעבד על הסכמותיהם החוזיות", וכי קבלת טענות מסוג זה עלולה לערער את יציבותם של הסכמים משפטיים שנחתמים בין צדדים.


האם ניתן לבטל הסכם ממון לאחר החתימה עליו?

באופן עקרוני, הסכם ממון שאושר בבית המשפט מחייב את שני הצדדים, ורק במקרים חריגים מאוד ניתן לבטלו. כך למשל, כשמוכח שההסכם נחתם בכפייה, באיומים או תוך מרמה.


מה המשמעות של אישור הסכם בבית המשפט?

כשבית המשפט מאשר הסכם ממון, הוא מוודא שהצדדים מבינים את ההשלכות שלו ופועלים מרצונם החופשי. לאחר שניתן אישור כזה, קשה מאוד לטעון בדיעבד כי ההסכם היה לא הוגן.


האם העובדה שהתובעת לא קראה את ההסכם מהווה עילה לביטולו?

לא. בית המשפט קבע כי כל אדם חותם על מסמך משפטי באחריותו המלאה, ואין הצדקה לביטולו רק בגלל חוסר תשומת לב מצד החותם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
ירושה (דאלי)ירושה (דאלי)

צוואה ביקשה לנשל אם לשמונה - בית המשפט התנגד

אב משותק, צוואה דרמטית ובן אחד שמקבל את הכל: בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה ביטל צוואה שנחתמה כמה שבועות לפני פטירת האיש, וקבע כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת על אדם חולה וסיעודי, תוך נישול אשתו ויתר ילדיו

עוזי גרסטמן |

מעטים הם המקרים שבהם מסמך בן עמודים ספורים מצליח לטלטל משפחה שלמה, אבל זה בדיוק מה שעשתה צוואה אחת שנחתמה בסוף חייו של אב לשמונה ילדים. צוואה קצרה, שנחתמה ימים ספורים לאחר אשפוז ממושך ובשעה שמצבו הרפואי של המצווה היה קשה ביותר, קבעה כי בן אחד בלבד יירש את כל רכושו. אשתו, אם ילדיו, שהיתה נשואה לו קרוב ל-50 שנה וטיפלה בו במסירות, מצאה את עצמה מודרת לחלוטין. כך גם שבעת ילדיהם הנוספים. שנים לאחר מכן, ולאחר הליך משפטי ארוך, קבע בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה כי הצוואה מבוטלת.

בפסק דין מפורט ומנומק, שניתן על ידי השופט אורן אליעז, נקבע כי לא רק שנפל פגם חמור בהליך קיום הצוואה, אלא שהוכח כי הצוואה עצמה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת מצד הבן שזכה בה. השופט אף לא הסתיר את חוסר האמון שחש כלפי גרסתו של אותו בן, שלפיה אביו - שהיה באותו הזמן משותק בחצי גופו, סיעודי, חלש ומרותק ברוב שעות היום למיטתו - הגיע בכוחות עצמו למשרד עורכי הדין כדי לחתום על הצוואה שלו.

המנוח, כך עולה מהראיות, נפגע בתאונה קשה ב-2013, ומאז היה מרותק לכסא גלגלים וסבל מבעיות רפואיות קשות. מסמכים רפואיים, ובייחוד דו"ח הערכת תלות של המוסד לביטוח לאומי, תיארו אדם שזקוק לעזרה כמעט בכל פעולה יומיומית: קימה, רחצה, אכילה, שימוש בשירותים ועוד. בדו"ח נכתב כי המנוח “חלש מאוד, אפיסת כוחות, משותק ומרותק למיטה”, וכי אינו מסוגל להזעיק עזרה אם ייקלע לסכנה.

למרות זאת, טען הבן כי האב הגיע לבדו, בכסא הגלגלים החשמלי שלו, למשרד עורך הדין ששבו נערכה הצוואה. לדבריו, הצוואה אף נחתמה בחצר המשרד, משום שלא ניתן היה להכניס את הכסא פנימה. הטענה הזו עוררה ספק כבד אצל בית המשפט. “קשה לקבל את תיאור העובדות אותו מציע המשיב”, כתב השופט בהחלטתו, והוסיף כי לא ברור כיצד אדם שמתקשה לקום ממיטתו, שאינו יוצא מביתו ואף נזקק לכך שרופא משפחה יגיע אליו - חוצה לבדו רחובות וכבישים ומגיע למשרד של עורך הדין.

מדוע נדרש הסכם מתנה אם ממילא הבן קיבל את כל הרכוש

שלושה ימים בלבד לאחר חתימת הצוואה, חתם המנוח גם על מסמכים נוספים, שלפיהם הוא מעביר במתנה את זכויותיו בדירה לבן ולרעייתו. גם הפעולה הזו עוררה תהיות: מדוע נדרש הסכם מתנה, אם ממילא נערכה צוואה שמקנה לבן את כל הרכוש? ומדוע בצוואה הבן הוא היורש היחיד, ואילו בהסכם המתנה מצורפת גם רעייתו? השאלות האלה, ציין בית המשפט בפסק הדין שפורסם, נותרו ללא מענה.

אתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלםאתי אלישקוב, מנכ"לית ליברה; קרדיט: אבי מועלם

מהפכה בפרסומות, נזיפה בביהמ"ש: ליברה תשלם 100 אלף שקל

תאונת דרכים פשוטה נהפכה למאבק משפטי ממושך, לאחר שחברת הביטוח סירבה לשלם פיצוי וטענה למרמה. השופט גיא אבנון דחה את הטענות של ליברה אחת לאחת, מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה וקבע כי נוהלה "הגנת סרק". התוצאה: פיצויים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין גבוהים - ובית משפט שלא חסך מלים

עוזי גרסטמן |


בכביש 44, בסמוך לצומת פיקוד העורף, אירעה בשעת אחר צהריים שגרתית תאונת דרכים מהסוג שאמור להסתיים במהירות: פגיעה מאחור, אחריות ברורה, נזק לרכב ופנייה לחברת הביטוח. אלא שמבחינת שרה ג'נשווילי, בעלת הרכב שנפגע, האירוע הזה היה רק תחילתו של מסע ארוך ומעיק, שבסופו מצאה את עצמה מתדיינת בבית משפט מול חברת ביטוח גדולה, שמצדה עשתה כל שביכולתה כדי לא לשלם. בפסק דין חריג באורכו ובחריפותו, קבע שופט בית משפט השלום בנתניה, גיא אבנון, כי חברת הביטוח ליברה ניהלה הגנת סרק, פגעה גם במבוטח שלה וגם בנפגעת, וחייב אותה בכ-100 אלף שקל פיצויים והוצאות. כבר בפתח פסק הדין הבהיר השופט את עמדתו, כשכתב כי מדובר ב"אחד מאותם מקרים מקוממים".

הרקע להליך פשוט לכאורה. ב-18 בספטמבר 2024, בשעה 15:00 בערך, נהג בנה של התובעת ברכבה, ופנה ימינה בצומת מצליח. מאחוריו נסע רכב אחר, שנהגו לא שמר מרחק ופגע ברכב מאחור. אין מחלוקת על עצם התאונה, אין מחלוקת על האחריות, וגם לא על זהות הנהג הפוגע. הנתבע עצמו, אברהם אבירן אטיאס, הודה באחריות כבר בכתב ההגנה והבהיר כי האחריות לפיצוי מוטלת על חברת הביטוח שלו, ליברה חברה לביטוח.

אלא ששם, בנקודה שבה רוב תיקי הרכב מסתיימים, בחרה ליברה לסטות מהמסלול המוכר. במקום לשלם את הנזק לצד השלישי, היא טענה כי אין כיסוי ביטוחי כלל. לטענתה, הנהג המבוטח מסר לה מידע כוזב, שיבש חקירה, לא שיתף פעולה, ואולי אף מדובר בתאונה שמעולם לא התרחשה. בכתב ההגנה נכתב, במלים שלא הותירו מקום לספק, כי, "אין כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען שלא הוכח כלל כי אכן התרחש כמדווח".

הטענות האלה, שייחסו למעשה מרמה ברף פלילי, עמדו בלב ההליך. אלא שככל שהמשפט התקדם, כך התברר עד כמה הן נשענות על יסודות רעועים. דו"ח החקירה שעליו ביקשה ליברה להתבסס הוסתר תחילה, לאחר מכן התעכב, ולבסוף כלל לא הובא כראיה. השופט אבנון נדרש שוב ושוב להתנהלות החברה כבר בשלבים המקדמיים, והבהיר בהחלטותיו כי אין הצדקה לעיכוב גילוי המסמכים. באחת ההחלטות הוא כתב כי "לא שוכנעתי כי חשיפתו של הדו"ח תפגע בהגנתה של ליברה, לבטח אין בה כדי לסכל את חשיפת האמת".

התנהלות מעוררת קושי של ליברה

גם לאחר שהדו"ח נחשף, המשיכה ליברה לנהל קו לוחמני. היא הגישה בקשות חריגות לצווים נגד התובעת והמבוטח שלה, לרבות דרישה לקבלת פירוט שיחות טלפון, איכוני סלולר ואיתור כלי הרכב - חודש לפני התאונה וחודש אחריה. הבקשות נדחו, והשופט קבע כי מדובר בצווים "גורפים באורח קיצוני", שפגיעתם בפרטיות גבוהה והם לא מבוססים על תשתית ראייתית כלשהי. הוא אף תהה על עיתוי הגשתם, בסמוך מאוד למועד הדיון, וציין כי ההתנהלות מעוררת קושי.