ביקשה לבטל את הסכם הממון בגלל שלא קראה אותו
האישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. השופטת קבעה כי האשה לא
הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם
בפסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחתה השופטת עפרה גיא תביעה של אשה שביקשה לבטל הסכם ממון שנחתם עם בעלה לשעבר, בטענה כי ההסכם מקפח אותה וכי חתמה עליו מבלי לקרוא אותו לעומק. בהחלטתה קבעה השופטת כי האשה יכולה לבוא בטענות אך ורק לעצמה, שכן האחריות לקריאת מסמכים משפטיים לפני החתימה מוטלת על הצדדים החותמים.
בני הזוג התחתנו ב-1996, ונולדו להם ארבעה ילדים – שתי תאומות שנולדו ב-1998 ותאומים נוספים שנולדו ב-2007. לאורך שנות נישואיהם, בני הזוג חוו עליות ומורדות ביחסיהם, ובשלב מסוים החליטו להסדיר את ענייניהם הכלכליים באמצעות הסכם ממון. ההסכם נחתם ב-2017, אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם, הוסדרו נושאים הנוגעים לרכוש המשותף של בני הזוג, אחריותם ההורית וכן נושאים כספיים אחרים, לרבות הסדרי המזונות וחלוקת הנכסים במקרה של פרידה.
בפברואר 2019 התגרשו הצדדים באופן רשמי בבית הדין הרבני. זמן קצר לאחר מכן, טענה האשה כי ההסכם שהוסכם עליו למעשה מותיר אותה ללא רכוש, וכי היא חתמה עליו מבלי להבין את משמעותו. לדבריה, היא היתה נתונה תחת לחץ נפשי, לא קיבלה ייעוץ משפטי הולם ולא קראה את ההסכם עד תומו לפני החתימה. בעקבות זאת, הגישה האשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בדרישה להכריז על ביטול ההסכם בטענה כי מדובר בהסכם מקפח ולא הוגן כלפיה.
הישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. עוד טענה האשה כי ההסכם מעניק לנתבע יתרונות בלתי הוגנים, שכן הוא מותיר בידיו את מרבית הרכוש המשותף, בעוד שהיא נותרה, כאמור, כמעט בלי כלום. לדבריה, היא סברה כי מדובר בהסכם שמגן על שני הצדדים, אך בפועל מדובר בהסכם חד-צדדי שפועל לטובתו של הנתבע בלבד.
- יזם מנוסה: הסכמי הממון והגירושים - למראית עין
- העליון: ניתן לחלק גם נכסים מלפני הנישואים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, הנתבע טען כי האשה חתמה על ההסכם מרצונה החופשי וכי לא הופעל עליה כל לחץ. לטענתו, היא קיבלה את מלוא ההזדמנות לקרוא את ההסכם ואף יכלה להיוועץ עם עורך דין לפני החתימה. עוד הוסיף הנתבע כי ההסכם אושר בבית המשפט, לאחר שהשופט בחן את תוכנו ווידא כי הצדדים מבינים את משמעותו. לדבריו, כעת, לאחר שהתגרשו וכל אחד מהם פועל באופן עצמאי, אין מקום לביטול ההסכם רק משום שהאשה אינה מרוצה מתנאיו.
השופטת גיא קבעה כי אין לקבל את טענות האשה, מכיוון שהיא לא הוכיחה כי הופעל עליה לחץ בלתי סביר או כי נגרמה לה פגיעה מהותית כתוצאה מחתימתה על ההסכם. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הדין אינו מגן על מי שבוחר לחתום על מסמך מבלי לקרוא אותו. כאשר אדם חותם על הסכם, חזקה עליו כי הבין את תנאיו והסכים להם". עוד הדגישה השופטת כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם. "עצם העובדה שהתובעת טוענת בדיעבד כי ההסכם אינו משביע את רצונה, אינה עילה לביטולו", צוין בפסק הדין.
בית המשפט שקל כמה גורמים מרכזיים בהחלטתו לדחות את התביעה:
אישור ההסכם בבית המשפט – ההסכם נבחן על ידי שופט בעת חתימתו, ולא נמצא כי הוא מקפח או חד-צדדי.
קיראו עוד ב"משפט"חובת החותם לקרוא ולהבין מסמכים משפטיים – נקבע כי האשה היתה צריכה לקרוא את ההסכם לפני שחתמה עליו ולא להסתמך על הסברים חיצוניים בלבד.
היעדר הוכחות לטענות הכפייה – האשה לא הציגה ראיות לכך שהופעל עליה לחץ לא סביר או שנלקחה ממנה היכולת להבין את המסמך עליו חתמה.
המשמעות הרחבה של ביטול הסכמים – קבלה של טענות מסוג זה עלולה לערער את יציבותם של הסכמים משפטיים וליצור חוסר ודאות ביחסים חוזיים.
פסק הדין מעביר מסר ברור: הסכמים יש לכבד. בית המשפט מדגיש כי חובת הקריאה וההבנה של הסכם לפני החתימה מוטלת על החותם עצמו, ולא ניתן לקבל טענות בדיעבד על כך שההסכם היה לא הוגן או מקפח. השופטת גיא אף ציינה בהכרעת הדין שלה כי, "בתי המשפט אינם יכולים להוות מקלט עבור צדדים המתחרטים בדיעבד על הסכמותיהם החוזיות", וכי קבלת טענות מסוג זה עלולה לערער את יציבותם של הסכמים משפטיים שנחתמים בין צדדים.
האם ניתן לבטל הסכם ממון לאחר החתימה עליו?
באופן עקרוני, הסכם ממון שאושר בבית המשפט מחייב את שני הצדדים, ורק במקרים חריגים מאוד ניתן לבטלו. כך למשל, כשמוכח שההסכם נחתם בכפייה, באיומים או תוך מרמה.
מה המשמעות של אישור הסכם בבית המשפט?
כשבית המשפט מאשר הסכם ממון, הוא מוודא שהצדדים מבינים את ההשלכות שלו ופועלים מרצונם החופשי. לאחר שניתן אישור כזה, קשה מאוד לטעון בדיעבד כי ההסכם היה לא הוגן.
האם העובדה שהתובעת לא קראה את ההסכם מהווה עילה לביטולו?
לא. בית המשפט קבע כי כל אדם חותם על מסמך משפטי באחריותו המלאה, ואין הצדקה לביטולו רק בגלל חוסר תשומת לב מצד החותם.
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
- הבת תבעה את האם - שנישלה אותה מהירושה
- זייפה כתב יד של אמה כדי לסכל צוואה - ותשלם ביוקר
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
