גירושים פרידה מריבה הסכם ממון
צילום: Istock

ביקשה לבטל את הסכם הממון בגלל שלא קראה אותו

האישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. השופטת קבעה כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם

עוזי גרסטמן |

בפסק דין חשוב שניתן באחרונה בבית המשפט לענייני משפחה באשדוד, דחתה השופטת עפרה גיא תביעה של אשה שביקשה לבטל הסכם ממון שנחתם עם בעלה לשעבר, בטענה כי ההסכם מקפח אותה וכי חתמה עליו מבלי לקרוא אותו לעומק. בהחלטתה קבעה השופטת כי האשה יכולה לבוא בטענות אך ורק לעצמה, שכן האחריות לקריאת מסמכים משפטיים לפני החתימה מוטלת על הצדדים החותמים.


בני הזוג התחתנו ב-1996, ונולדו להם ארבעה ילדים – שתי תאומות שנולדו ב-1998 ותאומים נוספים שנולדו ב-2007. לאורך שנות נישואיהם, בני הזוג חוו עליות ומורדות ביחסיהם, ובשלב מסוים החליטו להסדיר את ענייניהם הכלכליים באמצעות הסכם ממון. ההסכם נחתם ב-2017, אושר בבית המשפט וקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכם, הוסדרו נושאים הנוגעים לרכוש המשותף של בני הזוג, אחריותם ההורית וכן נושאים כספיים אחרים, לרבות הסדרי המזונות וחלוקת הנכסים במקרה של פרידה.


בפברואר 2019 התגרשו הצדדים באופן רשמי בבית הדין הרבני. זמן קצר לאחר מכן, טענה האשה כי ההסכם שהוסכם עליו למעשה מותיר אותה ללא רכוש, וכי היא חתמה עליו מבלי להבין את משמעותו. לדבריה, היא היתה נתונה תחת לחץ נפשי, לא קיבלה ייעוץ משפטי הולם ולא קראה את ההסכם עד תומו לפני החתימה. בעקבות זאת, הגישה האשה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, בדרישה להכריז על ביטול ההסכם בטענה כי מדובר בהסכם מקפח ולא הוגן כלפיה.


הישה טענה כי בעלה לשעבר, הנתבע, הציג בפניה מצגי שווא באשר לתוכנו של ההסכם, וכי לא היתה מודעת להשלכות המשפטיות שלו. לטענתה, בעת חתימתה על ההסכם היא היתה במצב נפשי קשה בשל משבר הנישואים - מה שמנע ממנה להבין לעומק את תנאי ההסכם. עוד טענה האשה כי ההסכם מעניק לנתבע יתרונות בלתי הוגנים, שכן הוא מותיר בידיו את מרבית הרכוש המשותף, בעוד שהיא נותרה, כאמור, כמעט בלי כלום. לדבריה, היא סברה כי מדובר בהסכם שמגן על שני הצדדים, אך בפועל מדובר בהסכם חד-צדדי שפועל לטובתו של הנתבע בלבד.


מנגד, הנתבע טען כי האשה חתמה על ההסכם מרצונה החופשי וכי לא הופעל עליה כל לחץ. לטענתו, היא קיבלה את מלוא ההזדמנות לקרוא את ההסכם ואף יכלה להיוועץ עם עורך דין לפני החתימה. עוד הוסיף הנתבע כי ההסכם אושר בבית המשפט, לאחר שהשופט בחן את תוכנו ווידא כי הצדדים מבינים את משמעותו. לדבריו, כעת, לאחר שהתגרשו וכל אחד מהם פועל באופן עצמאי, אין מקום לביטול ההסכם רק משום שהאשה אינה מרוצה מתנאיו.


משרדי עורכי הדין שזוכים להרבה חשיפה ומי המאכזבים
אתר ביזפורטל וחברת הדאטה והמחקר Makam, משיקים מדד שמדרג את החשיפה של משרדי עורכי הדין בתקשורת המקומית - הנה עורכי הדין המדוברים ביותר; וגם מי המשרדים הגדולים ביותר?

השופטת גיא קבעה כי אין לקבל את טענות האשה, מכיוון שהיא לא הוכיחה כי הופעל עליה לחץ בלתי סביר או כי נגרמה לה פגיעה מהותית כתוצאה מחתימתה על ההסכם. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "הדין אינו מגן על מי שבוחר לחתום על מסמך מבלי לקרוא אותו. כאשר אדם חותם על הסכם, חזקה עליו כי הבין את תנאיו והסכים להם". עוד הדגישה השופטת כי האשה לא הצליחה להוכיח שהופעלה עליה כפייה או השפעה בלתי הוגנת בעת חתימת ההסכם. "עצם העובדה שהתובעת טוענת בדיעבד כי ההסכם אינו משביע את רצונה, אינה עילה לביטולו", צוין בפסק הדין.


בית המשפט שקל כמה גורמים מרכזיים בהחלטתו לדחות את התביעה:



פסק הדין מעביר מסר ברור: הסכמים יש לכבד. בית המשפט מדגיש כי חובת הקריאה וההבנה של הסכם לפני החתימה מוטלת על החותם עצמו, ולא ניתן לקבל טענות בדיעבד על כך שההסכם היה לא הוגן או מקפח. השופטת גיא אף ציינה בהכרעת הדין שלה כי, "בתי המשפט אינם יכולים להוות מקלט עבור צדדים המתחרטים בדיעבד על הסכמותיהם החוזיות", וכי קבלת טענות מסוג זה עלולה לערער את יציבותם של הסכמים משפטיים שנחתמים בין צדדים.


האם ניתן לבטל הסכם ממון לאחר החתימה עליו?

באופן עקרוני, הסכם ממון שאושר בבית המשפט מחייב את שני הצדדים, ורק במקרים חריגים מאוד ניתן לבטלו. כך למשל, כשמוכח שההסכם נחתם בכפייה, באיומים או תוך מרמה.


מה המשמעות של אישור הסכם בבית המשפט?

כשבית המשפט מאשר הסכם ממון, הוא מוודא שהצדדים מבינים את ההשלכות שלו ופועלים מרצונם החופשי. לאחר שניתן אישור כזה, קשה מאוד לטעון בדיעבד כי ההסכם היה לא הוגן.


האם העובדה שהתובעת לא קראה את ההסכם מהווה עילה לביטולו?

לא. בית המשפט קבע כי כל אדם חותם על מסמך משפטי באחריותו המלאה, ואין הצדקה לביטולו רק בגלל חוסר תשומת לב מצד החותם.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

שדה חיטה
צילום: pixbay

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך

לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי

עוזי גרסטמן |

בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.

מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.

שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.

"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"

המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה  רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".

אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.