מיסים: ראשית, אני שמח על העמדה הפומבית הישירה של הבורסה בנושא מס על השקעות בשוק ההון, ובעקיפין על הכרזת הדיווח למס הכנסה לפעילים נותני נזילות העוברים את המחזור השנתי של 800 אלף שקל. חשוב לתת יתרונות יחסיים להשקעה כאן בישראל ("תוצרת הארץ") ומגרש מערכת המיסים הקלוקלת במדינת ישראל הוא מגרש נכון שכן הורדת המס ועזרה לבורסה המדממת יכולות להצליח פעמיים, בראשונה לשוק המקומי הראשוני המדמם ובשנייה, אפילו שאולי בטעות, תירשם עליה בגבייה עקב הגדלת הפעילות (כמובן שזה צריך להגיע עם סל הקלות רגולטוריות נוספות אבל זה כבר דיון אחר). נדל"ן: יש לי תחושה שכחלון ילך ויתאהב בטראמפ ויקח קרדיט על הצלחת הורדת מחירי הדיור. אבל ללא קשר, פיקדון צמוד למחירי הדיור לטעמי הוא פתרון רע. וזה גם אם כחלון לא היה מכריז על הנדל"ן כנכס בועתי ושניה לאחר מכן רץ להנפיק אג"ח צמוד לאותה בועה.  החוסר האמיתי למשקיע הוא פשוט תשואה וכאמור, טראמפ נחלץ כאן לעזרתו. בנוסף, כבר כתבתי מזמן כי יש להפנות כסף מוסדי לבניה גבוהה בסטנדרטים סבירים (ואף לסבסד אותו להשבחת התשואה) של שכירות ארוכת טווח, כאן תופסים ביחד שלוש ציפורים - יש מגורים בשכירות לזוגות צעירים, יש תשואה סבירה לפנסיה, אין השתעבדות אובדנית של זוגות צעירים לחוב. כאן אוסיף למיטיבי לכת שהייתי מאג"ח פרויקטים מגוונים, שיוכלו להיסחר בבורסה ומוסיף עוד סיבה למסיבה. תיקים וארנקים: הדיון על חברות הארנק רק מקצין את אי ההבנה של האוצר ומס הכנסה בהגדרת משק קפיטליסטי יעיל. בצדק יסגרו את מקלטי המס של הלוואות לבעלי העניין, נדל"ן למגורים לבעלי עניין ועוד ירקות אסורים. הרי ההתערבות בכמות הון העצמי שיש לחברה והאילוץ למשיכת דיבידנד הוא אבסורדי כל כך שאין בכוונתי לדון בו כלל באתר כלכלי. רק אומר שכסף שנשאר בחברה ושמושקע בנכסים אמיתיים (לא הלוואות או דירות למקורבים – את זה יש לפסול)  ממשיך לשתף את מס הכנסה לעד ברווחים אותם יצור אותו הון בחברה. שותפות מעולה של המדינה הן במס והן בצמיחה. באותה הנקודה, אומר שלדעתי יש ללכת לצד השני בכלל ולאלץ את כולם (מעל רף הכנסה מסוים) לפתוח חברות ארנק, לדווח, לשלם על רווחים ולא על הכנסה ולא משנה מהיכן ההכנסה מגיעה. נכון, קוראים לזה הצהרה שנתית על הכנסה כוללת.. עיינו ערך "השיטה האמריקאית". שוק ההון לאן? הפקיעה האחרונה בשוק האופציות התל אביבי הוכיחה את מה שכולם כבר יודעים, אין כאן מסחר אמיתי וער בנכס הבסיס, אין כאן צורך בניהול וגידור סיכונים אמיתי וכנראה שגם אין כאן שוק הנפקות (אקוויטי) מעניינות וחדשות בשוק הראשוני. האם זה הזמן לדון ברמה הלאומית האם צריך כאן בורסה מקומית ואם כן, מהי התוכנית? מה המטרות? ומהם האמצעים?   בנוסף, לאחרונה יש דיון תקשורתי על הצורך בועדות ההשקעה בגופים המוסדיים ויעילות תפקודן. ובכן, חשוב להבין כי ועדות אלו מושתתות על עקרון שני הצדדים, לפיו מצד אחד לא רוצים באמת להשקיע במיזמים ונכסים מעניינים היכולים להניב תשואות יוצאות דופן מול סיכון סביר. ומצד שני הועדה לא תיתן ידה למיזמים מסוכנים וכושלים היכולים לסכן את העמית באותה קופה. כלומר, היא מראש דואגת לביצועים אפורים והתכנסות לממוצע. כל עוד התשואה הגלומה בנכסי התיקים מול דמי הניהול הצדיקה זאת לא היתה בעיה, הכל תפקד כשורה. אבל, כעת העסק קצת יותר קשה... כשהון מחפש נואשות תשואה משבר הריבית ביוון גרם לירידה בשוקי ההון ולקח כחודש לחזור למחירי טרום המשבר. במשבר הבנקים האיטלקיים זה לקח שלושה שבועות. במשבר הקודם של צפי פתאומי להעלאת הריבית בארה"ב (מי שהאמין אז שהיא תעלה) לקח שבוע לתקן. הברקזיט לקח יומיים וטראמפ רק שעתיים. WHAT'S NEXT?