הנה השיטה להפסיק את כדור השלג של העוני בישראל

יהודה אלחדיף, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, על המשק הישראלי וקיבעון המעמדות. כיצד ניתן להפסיק את ההבדלים בכלכלה?
יהודה אלחדיף | (5)

ליברמן, ביבי, בנט, לפיד, לבני-הרצוג, גלאון או כחלון - שום דבר לא צריך להיות משנה לבעלי עסקים בישראל כשהם באים לקלפי, פרט אולי לאג'נדה הביטחונית. בכלכלה, ביום יום, המדינה, כולל כל המבטיחים והמושכים בחוטים שהיו וכנראה גם יהיו כאן לאחר הבחירות הקרובות, הוכיחו לנו בבירור שבעלי עסקים יכולים לסמוך רק על עצמם ועל הקהילה בה הם נמצאים על מנת להצליח. אותה מדינה שתהיה שם בשביל לגבות מיסים שונים ומשונים, שתערים קשיים רגולטוריים לפעמים בלתי אפשריים, אותה מדינה עם השליטה שלה לכאורה בחלק מהמערכת הבנקאית לא תיתן לעסקים בישראל את קו האשראי והתמיכה לה הם זקוקים על מנת להתפתח.

הדיון הפוליטי-חברתי על מחירי קוטג' ומילקי הוא חסר טעם לחלוטין. המדינה צריכה לחשוב כיצד לתמרץ ולהניע קדימה חצי מיליון עסקים קטנים ובינוניים בישראל, בהם מועסקים 55% מכלל המועסקים.

בדו"ח שחיבר משרד הכלכלה נכתב במפורש כי "התשואה לבנקים המתקבלת על אשראי לעסקים קטנים ובינוניים גבוהה משמעותית מהתשואה המתקבלת על אשראי לעסקים בינוניים או גדולים". פער זה אינו נובע מהבדלים בסיכון בין עסקים קטנים לגדולים, אלא מאפליה בוטה של הבנקים שמעדיפים לתת אשראי לגדולים, למקורבים ולמקושרים, ללא בסיס כלכלי מוצדק. דווקא העסקים הקטנים שאינם נהנים ממחיקות חוב ותספורות על חשבון הציבור, מקופחים בקבלת אשראי: כש-70% מהאשראי הניתן למגזר העסקי ניתנים ל-1% מהעסקים.

מפעל קטן, נגריה, מאפייה, בית קפה או מסעדה בתחילת דרכם, לא יקבלו את המימון הנחוץ להם כדי להתפתח ולגדול, לא מהבנקים ולא מקרן ההלוואות הממשלתית, שלא הוכיחה את עצמה כמקור אשראי זול, זמין ומהיר. מדובר כאן באפליה מובהקת של המדינה שמוסדותיה הפיננסיים, כמו המפקח על הבנקים והרשות לני"ע, דואגים יותר לפרוצדורות בחברות הגדולות ויציבותם של הבנקים הגדולים, מאשר לעמוד השדרה הפיננסי של המשק הישראלי - עסקים קטנים ובינוניים שמהווים כאמור את החלק הארי של המעסיקים.

הפתרון לבעלי עסקים ולציבור החוסכים שזועק בצדק על המשק הישראלי העומד במקום, הוא שיתופיות ואחריות הדדית. מיזמי הלוואות פרטיות שיתחרו בבנקים, עשויים להזרים אשראי שעסקים רבים יתייחסו אליו כאל אוויר לנשימה. שוו בנפשכם מצב, שבו כל עסק ראוי שמסוגל לשרת את החוב שלו, אכן היה יכול לגייס מאות אלפי שקלים בודדים על מנת ולממש את החזון שלו.

כמה עסקים בישראל היו צומחים, גדלים, והופכים מעסקים של 4-5 עובדים הנאבקים על הישרדותם, לעסקים של עשרות עובדים, שרוכשים מוצרים, שירותים וחומרי גלם מעסקים אחרים, שמוכרים שירותים ומוצרים לחו"ל ומשלמים בחזרה למדינה יותר מיסים והיטלים על מנת להמשיך ולפתח כאן משק חזק וצודק יותר?!

בישראל של היום הפערים החברתיים בין עשירים לעניים הולכים ומתרחבים. מחסור באשראי, בעידוד של המדינה והזדמנויות עסקיות, יוצרים קיבעון מסוכן שבו לעניים של היום אין סיכוי להיות אנשים אמידים מחר. עוני וחוסר לא צריכים לעבור בירושה, גם לא חוסר המסוגלות לגייס אשראי, לצאת ממעגל המסכנות והמאבק היומיומי על הישרדות, במידה ויותר עסקים ומשקיעים פרטיים קטנים יוציאו את כספם מפיקדונות בבנקים ויעבירו חלק ממנו למתן אשראי לעסקים אחרים. אנו נראה כאן מצב של ערבות הדדית ואפיק אשראי חדש שיהיה זמין לעסקים רבים שיוכלו להתפתח. גם הבנקים, ברגע שיראו תחרות מכיוון חדש, יאלצו להגמיש את התנאים על מנת לשמור על גודל תיק האשראי שלהם.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    יוסי בן-משה 26/01/2015 12:40
    הגב לתגובה זו
    אז הינה שיטה, להפסיק את העוני, להפסיק את האבטלה ולעודד צמיחה במשק. בקצרה, עקב שינויים דרמטיים בטכנולוגיה, זקוקים כיום לשליש מכמות כוח האדם ולעשירית הזמן מאשר בעבר, לביצוע משימה זהה, בזמן שנקבע כמה אורכה של "משרה" לא היו קיימים אותם שכלולים. קיצור מישך זמן העבודה ואורכה עד לפנסיה (עם חקיקה נאותה של שעות נוספות וחופשות וסיוע לעסקים) תגדיל מאוד את רווחת האזרח ותמריץ את הפעילות הנכלכלית.
  • 2.
    סמי 23/01/2015 13:36
    הגב לתגובה זו
    כתבת שהפער בריבית האשראי בין עסקים גדולים לקטנים אינו נובע ממשתנה הסיכון. ראשית, אני כלל לא בטוח שזה נכון. שנית, גם אם הסיבה היא הנחת כמות, זו סיבה לגיטימית. כשאתה גדול יש לך כושר מיקוח, גם בנטילת אשראי וגם בכל דבר אחר. זה קיים בכל שוק, וזה תמיד ישאר.
  • "אני לא בטוח" הוא טיעון מטומטם (ל"ת)
    מר ציפן 26/01/2015 15:10
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אורח 21/01/2015 10:38
    הגב לתגובה זו
    יכול להיות שיש דבר מה בטענותייך כי כן צריכים להיות שיתופיות ואחריות הדדית אך אם הממשלה לא תיתן יד זה בחיים לא יקרה ובנתיים נראה כי יש עתיד היא המפלגה היחידה שהכינה תוכנית ברורה לטובת בעלי העסקים, יוקר המחייה, בעיות הדיור ועוד. לכן אם תהיה התערבות עדיף שיש עתיד תהיה אחראית עליה..כי נראה שהיא היחידה שבאמת פועלת לטובת האזרח ולא לטובת הטייקונים..
  • איפה הם היו עד היום??? ומה הם עשו שנתיים??? (ל"ת)
    צחי 21/01/2015 19:56
    הגב לתגובה זו
זיו סגלזיו סגל
בלוגסטריט

לקראת סוף השנה: עדיפות למניות הקטנות

איזה מניות קטנות יכולת להתאושש מהקרשים ולמה המפולת הבאה תהיה גדולה יותר מהמפולת של 2008?
זיו סגל |
שנת הלימודים האקדמית התחילה כך שלמגוון מנועי החשיבה שלנו מצטרפות השאלות של הסטודנטים. השנה השאלות משמעותיות במיוחד משום שהסטודנטים הצעירים הם המשקיעים החדשים שעליהם נבנות העליות הבאות. אם בעבר הייתי מלמד שוק ההון כ״חוכמת זקני וול סטריט״ לצעירים, היום המשוואה לפחות מתאזנת. האינטראקציה עם תלמידי מנהל עסקים נותנת לי הזדמנות לחוות את משקיעי הדור.   כאשר דיברתי על נושא תיקונים ומפולות בשווקים ואמרתי שמתי שהוא המשבר הבא יגיע והוא יהיה גדול יותר ממשבר 2008, סטודנטית שאלה אותי: למה בעצם חייב להיות משבר? לרגע עצרתי כי כאשר מתריסים מולך שאלה שהיא בניגוד ל״מובן מאליו״ זה כמו עצירת חירום במכונית.   ואז, פרסתי את משנתי הסדורה על ניפוח המחירים ושחיקת ערך הכסף, על מכפילים, על כך ששוק ההון הפך להיות סוג של משחק (ודיברנו על תרגיל הציוצים של אילון מאסק) אבל בעיקר התמקדתי בטבע האנושי. הטבע האנושי הוא דרמטי בכל הקשור להתנהגות המונים  ונוטה למצבי קיצון, למעלה ולמטה. מספיק שתראו את התנודתיות היומית / דו יומית במניות. אם תקחו עליות שערים רצופות שיצרו מציאות לפיה לדור המשקיעים החדשים אין ממש חווית מפולת בתודעה, תוסיפו לזה את כמות הכסף שנשפכה לשווקים ואת העובדה שמתי שהוא, איפה שהוא, יתגלה איזה אסון פיננסי שהחביאו מתחת לשטיח, מפולת היא רק עניין של זמן.   המפולת הבאה תהיה גדולה יותר מ-2008 כי זאת הסטטיסטיקה של מפולת. יותר כסף מעורב, כוחות חזקים יותר מנפחים את המחירים למעלה. לכן, עוצמת ההתרסקות היא גדולה בהתאם.   ההקדמה נועדה לכוון אל העובדה שהיום נתחיל בהסתכלות על השוק. היינו עסוקים לאחרונה בסקטורים המרגשים: מטה וורס, טיפולים פסיכודליים ומיחשוב קוואנטום ואני חש צורך לעדכן עבורכם את הניתוח הטכני של מדדי המניות על מנת שנשמור על איזון.   נתחיל ב-S&P500. אנחנו נמצאים עכשיו בחודשים שנחשבים לטובים ביותר בשנה. נובמבר - ינואר. נראה כי אווירת השמחה הכללית מתקיימת. אבל, אתם יכולים לראות על הגרף שהמדד ״מתעייף״. שיפועי הקווים שעוקבים אחריו מתמתנים. אולי אף נראה תיקון ל - 4540 עוד בתוך תקופת שמחת סוף השנה. ההתנגדות היא ב-4700. מהלך מעל הרמה הזו ילמד כי שמחת ראש השנה תקפה כך שטכנית לא צריך למכור אל תוך עליות שיהיו אל מעל 4700 אלא להמשיך לעקוב.   מדד הראסל 2000, מדד שמיצג מניות קטנות יותר שהן הנהנות ביותר מעליות תחילת שנה חדשה נראה במצב טוב יותר מה-S&P500 כך שבהחלט אפשר לכוון את ההשקעה לכיוון המניות הקטנות יותר (נחשו איזה מניה היא בעלת המשקל הגבוה במדד? תשובה בסוף המאמר). שתי עובדות מהותיות מדברות בעד הראסל 2000. הראשונה היא שהוא פרץ רמת התנגדות שבלמה אותו תקופה ארוכה. מכאן אמור להיוולד מהלך עליות משמעותי. השנייה היא שהוא מתחזק בהשוואה ל-S&P500. על פי מסורת אפקט ינואר המניות הקטנות שעולות הן פעמים רבות אלו שירדו הרבה בשנה החולפת. זאת מכיוון שמנהלי השקעות נפטרים מהן לקראת דו״חות סוף השנה (שלקוחות לא ישאלו שאלות על ההשקעות ההפסדיות) ואז חוזרים לקנות אותן כמציאות בתחילת השנה. הדבר משתלב עם המאמרים שפרסמנו לא מזמן בדבר רכישת חבוטות.   שלוש מניות על הקרשים לעיונכם רוצים עוד מניות חבוטות (שלא נשמע חס וחלילה כמו מעודדים בקרב אגרוף...)? קבלו את AI מתחום הבינה המלאכותית. האתר Motley Fool  מציין אותה כאחד משתי מניות הבינה המלאכותית השוות ביותר לרכישה. על הגרף תוכלו לראות התרסקות פוסט הנפקה טיפוסית, משהו שגם כדאי שמשקיעים צעירים יראו. עכשיו היא מצאה בסיס תמיכה ממנו היא יכולה לעלות כמציאה. גם אל BYND אפשר להתייחס כאל מניה חבוטה (או בהומור מסוים, שחוטה). אספני מציאות יכולים לנסות לראות מה קורה סביב 70 דולר. היא יכולה להיות מציאה טכנית ברמות האלו. ונסיים בעוד הומור של וול סטריט. תסתכלו על הגרף של רובין הוד. המניה, HOOD, של החברה שמייצגת את כניסתם של המשקיעים החדשים, נמצאת גם היא על הקרשים. זאת בין היתר בשל הביקורת על המודל העסקי שלה. אבל, באזור ה - 34 דולר, הבאז סביב המניה יכול לחזור.   שיהיה בהצלחה בזירה!   ומי המניה עם המשקל הגבוה ביותר בראסל 2000? AMC... עוד משהו שמעלה חיוך קטן.