הנה השיטה להפסיק את כדור השלג של העוני בישראל

יהודה אלחדיף, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, על המשק הישראלי וקיבעון המעמדות. כיצד ניתן להפסיק את ההבדלים בכלכלה?
יהודה אלחדיף | (5)

ליברמן, ביבי, בנט, לפיד, לבני-הרצוג, גלאון או כחלון - שום דבר לא צריך להיות משנה לבעלי עסקים בישראל כשהם באים לקלפי, פרט אולי לאג'נדה הביטחונית. בכלכלה, ביום יום, המדינה, כולל כל המבטיחים והמושכים בחוטים שהיו וכנראה גם יהיו כאן לאחר הבחירות הקרובות, הוכיחו לנו בבירור שבעלי עסקים יכולים לסמוך רק על עצמם ועל הקהילה בה הם נמצאים על מנת להצליח. אותה מדינה שתהיה שם בשביל לגבות מיסים שונים ומשונים, שתערים קשיים רגולטוריים לפעמים בלתי אפשריים, אותה מדינה עם השליטה שלה לכאורה בחלק מהמערכת הבנקאית לא תיתן לעסקים בישראל את קו האשראי והתמיכה לה הם זקוקים על מנת להתפתח.

הדיון הפוליטי-חברתי על מחירי קוטג' ומילקי הוא חסר טעם לחלוטין. המדינה צריכה לחשוב כיצד לתמרץ ולהניע קדימה חצי מיליון עסקים קטנים ובינוניים בישראל, בהם מועסקים 55% מכלל המועסקים.

בדו"ח שחיבר משרד הכלכלה נכתב במפורש כי "התשואה לבנקים המתקבלת על אשראי לעסקים קטנים ובינוניים גבוהה משמעותית מהתשואה המתקבלת על אשראי לעסקים בינוניים או גדולים". פער זה אינו נובע מהבדלים בסיכון בין עסקים קטנים לגדולים, אלא מאפליה בוטה של הבנקים שמעדיפים לתת אשראי לגדולים, למקורבים ולמקושרים, ללא בסיס כלכלי מוצדק. דווקא העסקים הקטנים שאינם נהנים ממחיקות חוב ותספורות על חשבון הציבור, מקופחים בקבלת אשראי: כש-70% מהאשראי הניתן למגזר העסקי ניתנים ל-1% מהעסקים.

מפעל קטן, נגריה, מאפייה, בית קפה או מסעדה בתחילת דרכם, לא יקבלו את המימון הנחוץ להם כדי להתפתח ולגדול, לא מהבנקים ולא מקרן ההלוואות הממשלתית, שלא הוכיחה את עצמה כמקור אשראי זול, זמין ומהיר. מדובר כאן באפליה מובהקת של המדינה שמוסדותיה הפיננסיים, כמו המפקח על הבנקים והרשות לני"ע, דואגים יותר לפרוצדורות בחברות הגדולות ויציבותם של הבנקים הגדולים, מאשר לעמוד השדרה הפיננסי של המשק הישראלי - עסקים קטנים ובינוניים שמהווים כאמור את החלק הארי של המעסיקים.

הפתרון לבעלי עסקים ולציבור החוסכים שזועק בצדק על המשק הישראלי העומד במקום, הוא שיתופיות ואחריות הדדית. מיזמי הלוואות פרטיות שיתחרו בבנקים, עשויים להזרים אשראי שעסקים רבים יתייחסו אליו כאל אוויר לנשימה. שוו בנפשכם מצב, שבו כל עסק ראוי שמסוגל לשרת את החוב שלו, אכן היה יכול לגייס מאות אלפי שקלים בודדים על מנת ולממש את החזון שלו.

כמה עסקים בישראל היו צומחים, גדלים, והופכים מעסקים של 4-5 עובדים הנאבקים על הישרדותם, לעסקים של עשרות עובדים, שרוכשים מוצרים, שירותים וחומרי גלם מעסקים אחרים, שמוכרים שירותים ומוצרים לחו"ל ומשלמים בחזרה למדינה יותר מיסים והיטלים על מנת להמשיך ולפתח כאן משק חזק וצודק יותר?!

בישראל של היום הפערים החברתיים בין עשירים לעניים הולכים ומתרחבים. מחסור באשראי, בעידוד של המדינה והזדמנויות עסקיות, יוצרים קיבעון מסוכן שבו לעניים של היום אין סיכוי להיות אנשים אמידים מחר. עוני וחוסר לא צריכים לעבור בירושה, גם לא חוסר המסוגלות לגייס אשראי, לצאת ממעגל המסכנות והמאבק היומיומי על הישרדות, במידה ויותר עסקים ומשקיעים פרטיים קטנים יוציאו את כספם מפיקדונות בבנקים ויעבירו חלק ממנו למתן אשראי לעסקים אחרים. אנו נראה כאן מצב של ערבות הדדית ואפיק אשראי חדש שיהיה זמין לעסקים רבים שיוכלו להתפתח. גם הבנקים, ברגע שיראו תחרות מכיוון חדש, יאלצו להגמיש את התנאים על מנת לשמור על גודל תיק האשראי שלהם.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    יוסי בן-משה 26/01/2015 12:40
    הגב לתגובה זו
    אז הינה שיטה, להפסיק את העוני, להפסיק את האבטלה ולעודד צמיחה במשק. בקצרה, עקב שינויים דרמטיים בטכנולוגיה, זקוקים כיום לשליש מכמות כוח האדם ולעשירית הזמן מאשר בעבר, לביצוע משימה זהה, בזמן שנקבע כמה אורכה של "משרה" לא היו קיימים אותם שכלולים. קיצור מישך זמן העבודה ואורכה עד לפנסיה (עם חקיקה נאותה של שעות נוספות וחופשות וסיוע לעסקים) תגדיל מאוד את רווחת האזרח ותמריץ את הפעילות הנכלכלית.
  • 2.
    סמי 23/01/2015 13:36
    הגב לתגובה זו
    כתבת שהפער בריבית האשראי בין עסקים גדולים לקטנים אינו נובע ממשתנה הסיכון. ראשית, אני כלל לא בטוח שזה נכון. שנית, גם אם הסיבה היא הנחת כמות, זו סיבה לגיטימית. כשאתה גדול יש לך כושר מיקוח, גם בנטילת אשראי וגם בכל דבר אחר. זה קיים בכל שוק, וזה תמיד ישאר.
  • "אני לא בטוח" הוא טיעון מטומטם (ל"ת)
    מר ציפן 26/01/2015 15:10
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אורח 21/01/2015 10:38
    הגב לתגובה זו
    יכול להיות שיש דבר מה בטענותייך כי כן צריכים להיות שיתופיות ואחריות הדדית אך אם הממשלה לא תיתן יד זה בחיים לא יקרה ובנתיים נראה כי יש עתיד היא המפלגה היחידה שהכינה תוכנית ברורה לטובת בעלי העסקים, יוקר המחייה, בעיות הדיור ועוד. לכן אם תהיה התערבות עדיף שיש עתיד תהיה אחראית עליה..כי נראה שהיא היחידה שבאמת פועלת לטובת האזרח ולא לטובת הטייקונים..
  • איפה הם היו עד היום??? ומה הם עשו שנתיים??? (ל"ת)
    צחי 21/01/2015 19:56
    הגב לתגובה זו
הונאה פיננסית (X)הונאה פיננסית (X)

עושר שלא ביושר - התופעה שמתפשטת בזירה העסקית בישראל

במהלך השנים האחרונות נחשפנו לשורה ארוכה של פרשות הונאה שהותירו אחריהן שובל של עשרות אלפי נפגעים והפסדים מצטברים של מאות מיליוני שקלים: מקריסת קרן קלע של אמיר ברמלי, דרך פרשות נטו פיננסים, סלייס, גלובל פייננס, ועד למיזמים רבים של חברות השקעה למיניהן, שהוכיחו כי חלום העושר המהיר מסתיים באסון למשקיעים

אלחנן רוזנהיים |

גם בעולם פרשות כמו קריסת אנרון, נפילתו של ברני מיידוף או מעלליו של ברני קורנפלד, שבהן נפלו גם משקיעים ישראלים, מחזקות את אותה מסקנה: יש אנשים שלא כדאי להשקיע איתם. וורן באפט היטיב לנסח זאת כשאמר "כשאתה מחפש אנשים להשקיע איתם, חפש שלוש תכונות: יושרה, אינטליגנציה ומרץ. ואם אין להם את הראשונה – השתיים האחרות יחסלו אותך."

בעולם ההשקעות, שבו החלטה אחת עשויה לייצר ערך עצום או למחוק הון שנצבר, דברי באפט מקבלים משנה תוקף. אינטליגנציה ומרץ הם אמנם תנאי הכרחי להצלחה, אך ללא יושרה, הם עלולים להפוך לחרב פיפיות.

גם בתנ"ך יש נגיעה בנקודה זו. ירמיהו הנביא אמר "עֹשֶׂה עֹשֶׁר וְלֹא בְמִשְׁפָּט, בַּחֲצִי יָמָיו יַעַזְבֶנּוּ, וּבְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה נָבָל". פסוק שרלוונטי גם להיום: עושר שלא ביושר פשוט לא מחזיק. הוא מתפורר, ומשאיר אחריו רק חרפה.

הבעיה אינה מסתכמת בכך שהעושר המושג בתרמית מתקבל לעיתים ללא סנקציה אלא שהוא אף זוכה לא פעם להערכה ולהערצה. בעולם שבו הצלחה נמדדת בעיקר בכסף, משקיעים, לקוחות והציבור מתרשמים מהמספרים בלבד, מבלי לשאול כיצד הושגו. כך הופכים לעיתים הרמאים לאייקוני הצלחה, דמויות מופת כביכול. ההערצה הזו מסוכנת במיוחד, משום שהיא יוצרת תמריץ לדור חדש של רמאים ללכת בדרכם.

למעשה, משקיעים פרטיים נגררים אחרי "סיפורי הצלחה" חריגים, גם אם מודעים לכך שהשיטה לא לגמרי נקייה. במספר הזדמנויות עסקתי בסוגיה "למה משקיעים עם נוכלים", והצגתי סיפורים שמוכיחים שההערצה לרווחיות מיידית מקנה לגיטימציה לרמאות.

הפגנה פלסטינית בלונדון, קרדיט: גרוקהפגנה פלסטינית בלונדון, קרדיט: גרוק
אנטישמיות

הבריחה היהודית המבוהלת מגולדרס גרין

העלייה החדה באנטישמיות בבריטניה החלה לגבות קורבנות עם הפיגוע במנצ'סטר וכעת מביאה לשבר באוכלוסיה היהודית, כאשר בשכונת גולדרס גרין,שכונה עם אוכלוסיה יהודית גדולה, יהודים רבים מוכרים כעת את בתיהם ומתכננים הגירה מבריטניה

ד"ר אדם רויטר |

מאז ה-7 לאוקטובר, קצב ההטרדות וההתקפות האנטישמיות על הקהילה היהודית בבריטניה עלה משמעותית ורבים מחברי הקהילה מרגישים הרבה פחות בטוחים. תחושה זו צוברת תאוצה עם ממשלה בריטית שחלקה אנטי ישראלית וחלקה הקטן אפילו אנטישמי.

הפיגוע שהתרחש לא מזמן בבית כנסת בעיר מנצ'סטר היווה זעזוע נוסף ליהודים בממלכה ובהם תושבי שכונת גולדרס גרין Golders Green בצפון מערב לונדון, שידועה כמרכזה הגדול של הקהילה היהודית בבריטניה, המונה מאות אלפי חברים. כ-50% מתושבי השכונה מזדהים כיהודים, אחוז מהגבוהים באירופה. יחד עם השכונות הסמוכות המפסטד, הנדון ופינצ'לי, מונה האוכלוסייה היהודית באזור כ-55,000 נפש. תושבי השכונה חוו בעצמם לפני כשנה ניסיון פיגוע שהסתיים בשלום וכעת בא הרצח הטרוריסטי הכפול.

הזעזוע הפעם התחיל להניע שבר טקטוני. יהודים התחילו למכור את בתיהם בגולדרס גרין ובקצב הולך וגובר וחלקם עולים או מתעתדים לעלות לישראל. זה לא שהמצב בישראל טוב יותר. רחוק מכך כמובן. אך כפי שהעיד בפניי עולה חדש משם: "אם אני עומד בכל מקרה להיפגע כי אני יהודי, אז לפחות שזה יקרה במולדת שלי".

כדור שלג - 10% מהבתים מוצעים למכירה

הסיטואציה בגולדרס גרין מורכבת. סמוך לה ישנן שכונות המאכלסות הרבה מאד מוסלמים. כך למשל שכונת Cricklewood כמו גם שכונות שאף הן אינן מרוחקות דוגמת Willesden Green, Kilburn, Hendon ועוד. לא פלא, אם כן, שמי שקונה את הבתים והדירות מידי היהודים הם כמעט אך ורק מוסלמים, בעיקר פקיסטניים. האוכלוסיה המוסלמית גדלה בבריטניה במהירות, האוכלוסיה הבריטית המקורית מצטמצמת וכך קורה שליהודים שעושים זאת אין באמת ברירה, מסתבר שאין כמעט קונים אחרים.

קרוב ל-10% מהבתים והדירות בשכונה מוצעים כעת למכירה, שיעור אדיר לכל הדעות. זה מעורר חשש כבד, בבחינת "האחרון יכבה את האור" וגל המכירות צובר תאוצה כאשר מחירי הנדל"ן יורדים במהירות. מכיוון שרבים מהיהודים שם דתיים, רבים מחליטים לעבור לישראל, אם כבר אז כבר.