הנה השיטה להפסיק את כדור השלג של העוני בישראל

יהודה אלחדיף, נשיא התאחדות המלאכה והתעשייה, על המשק הישראלי וקיבעון המעמדות. כיצד ניתן להפסיק את ההבדלים בכלכלה?
יהודה אלחדיף | (5)

ליברמן, ביבי, בנט, לפיד, לבני-הרצוג, גלאון או כחלון - שום דבר לא צריך להיות משנה לבעלי עסקים בישראל כשהם באים לקלפי, פרט אולי לאג'נדה הביטחונית. בכלכלה, ביום יום, המדינה, כולל כל המבטיחים והמושכים בחוטים שהיו וכנראה גם יהיו כאן לאחר הבחירות הקרובות, הוכיחו לנו בבירור שבעלי עסקים יכולים לסמוך רק על עצמם ועל הקהילה בה הם נמצאים על מנת להצליח. אותה מדינה שתהיה שם בשביל לגבות מיסים שונים ומשונים, שתערים קשיים רגולטוריים לפעמים בלתי אפשריים, אותה מדינה עם השליטה שלה לכאורה בחלק מהמערכת הבנקאית לא תיתן לעסקים בישראל את קו האשראי והתמיכה לה הם זקוקים על מנת להתפתח.

הדיון הפוליטי-חברתי על מחירי קוטג' ומילקי הוא חסר טעם לחלוטין. המדינה צריכה לחשוב כיצד לתמרץ ולהניע קדימה חצי מיליון עסקים קטנים ובינוניים בישראל, בהם מועסקים 55% מכלל המועסקים.

בדו"ח שחיבר משרד הכלכלה נכתב במפורש כי "התשואה לבנקים המתקבלת על אשראי לעסקים קטנים ובינוניים גבוהה משמעותית מהתשואה המתקבלת על אשראי לעסקים בינוניים או גדולים". פער זה אינו נובע מהבדלים בסיכון בין עסקים קטנים לגדולים, אלא מאפליה בוטה של הבנקים שמעדיפים לתת אשראי לגדולים, למקורבים ולמקושרים, ללא בסיס כלכלי מוצדק. דווקא העסקים הקטנים שאינם נהנים ממחיקות חוב ותספורות על חשבון הציבור, מקופחים בקבלת אשראי: כש-70% מהאשראי הניתן למגזר העסקי ניתנים ל-1% מהעסקים.

מפעל קטן, נגריה, מאפייה, בית קפה או מסעדה בתחילת דרכם, לא יקבלו את המימון הנחוץ להם כדי להתפתח ולגדול, לא מהבנקים ולא מקרן ההלוואות הממשלתית, שלא הוכיחה את עצמה כמקור אשראי זול, זמין ומהיר. מדובר כאן באפליה מובהקת של המדינה שמוסדותיה הפיננסיים, כמו המפקח על הבנקים והרשות לני"ע, דואגים יותר לפרוצדורות בחברות הגדולות ויציבותם של הבנקים הגדולים, מאשר לעמוד השדרה הפיננסי של המשק הישראלי - עסקים קטנים ובינוניים שמהווים כאמור את החלק הארי של המעסיקים.

הפתרון לבעלי עסקים ולציבור החוסכים שזועק בצדק על המשק הישראלי העומד במקום, הוא שיתופיות ואחריות הדדית. מיזמי הלוואות פרטיות שיתחרו בבנקים, עשויים להזרים אשראי שעסקים רבים יתייחסו אליו כאל אוויר לנשימה. שוו בנפשכם מצב, שבו כל עסק ראוי שמסוגל לשרת את החוב שלו, אכן היה יכול לגייס מאות אלפי שקלים בודדים על מנת ולממש את החזון שלו.

כמה עסקים בישראל היו צומחים, גדלים, והופכים מעסקים של 4-5 עובדים הנאבקים על הישרדותם, לעסקים של עשרות עובדים, שרוכשים מוצרים, שירותים וחומרי גלם מעסקים אחרים, שמוכרים שירותים ומוצרים לחו"ל ומשלמים בחזרה למדינה יותר מיסים והיטלים על מנת להמשיך ולפתח כאן משק חזק וצודק יותר?!

בישראל של היום הפערים החברתיים בין עשירים לעניים הולכים ומתרחבים. מחסור באשראי, בעידוד של המדינה והזדמנויות עסקיות, יוצרים קיבעון מסוכן שבו לעניים של היום אין סיכוי להיות אנשים אמידים מחר. עוני וחוסר לא צריכים לעבור בירושה, גם לא חוסר המסוגלות לגייס אשראי, לצאת ממעגל המסכנות והמאבק היומיומי על הישרדות, במידה ויותר עסקים ומשקיעים פרטיים קטנים יוציאו את כספם מפיקדונות בבנקים ויעבירו חלק ממנו למתן אשראי לעסקים אחרים. אנו נראה כאן מצב של ערבות הדדית ואפיק אשראי חדש שיהיה זמין לעסקים רבים שיוכלו להתפתח. גם הבנקים, ברגע שיראו תחרות מכיוון חדש, יאלצו להגמיש את התנאים על מנת לשמור על גודל תיק האשראי שלהם.

קיראו עוד ב"ניתוחים ודעות"

תגובות לכתבה(5):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 3.
    יוסי בן-משה 26/01/2015 12:40
    הגב לתגובה זו
    אז הינה שיטה, להפסיק את העוני, להפסיק את האבטלה ולעודד צמיחה במשק. בקצרה, עקב שינויים דרמטיים בטכנולוגיה, זקוקים כיום לשליש מכמות כוח האדם ולעשירית הזמן מאשר בעבר, לביצוע משימה זהה, בזמן שנקבע כמה אורכה של "משרה" לא היו קיימים אותם שכלולים. קיצור מישך זמן העבודה ואורכה עד לפנסיה (עם חקיקה נאותה של שעות נוספות וחופשות וסיוע לעסקים) תגדיל מאוד את רווחת האזרח ותמריץ את הפעילות הנכלכלית.
  • 2.
    סמי 23/01/2015 13:36
    הגב לתגובה זו
    כתבת שהפער בריבית האשראי בין עסקים גדולים לקטנים אינו נובע ממשתנה הסיכון. ראשית, אני כלל לא בטוח שזה נכון. שנית, גם אם הסיבה היא הנחת כמות, זו סיבה לגיטימית. כשאתה גדול יש לך כושר מיקוח, גם בנטילת אשראי וגם בכל דבר אחר. זה קיים בכל שוק, וזה תמיד ישאר.
  • "אני לא בטוח" הוא טיעון מטומטם (ל"ת)
    מר ציפן 26/01/2015 15:10
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    אורח 21/01/2015 10:38
    הגב לתגובה זו
    יכול להיות שיש דבר מה בטענותייך כי כן צריכים להיות שיתופיות ואחריות הדדית אך אם הממשלה לא תיתן יד זה בחיים לא יקרה ובנתיים נראה כי יש עתיד היא המפלגה היחידה שהכינה תוכנית ברורה לטובת בעלי העסקים, יוקר המחייה, בעיות הדיור ועוד. לכן אם תהיה התערבות עדיף שיש עתיד תהיה אחראית עליה..כי נראה שהיא היחידה שבאמת פועלת לטובת האזרח ולא לטובת הטייקונים..
  • איפה הם היו עד היום??? ומה הם עשו שנתיים??? (ל"ת)
    צחי 21/01/2015 19:56
    הגב לתגובה זו
איור: דפדפן אטלס של OpenAIאיור: דפדפן אטלס של OpenAI

המטוס מספר 1 של מדינת ישראל

מתי עלה הרעיון לראשונה, איזה מטוס נבחר כדי למלא את הצורך, אילו טכנולוגיות הותקנו בו, איך נבחר שמו, וכמה כל זה עלה? כל מה שאפשר לספר על מטוס ה-VIP של מנהיגי המדינה



עופר הבר |
נושאים בכתבה בואינג איירבוס

מעטים הפרויקטים שעוררו בישראל כל כך הרבה סקרנות, ביקורת, שמועות וגם מסתורין כמו "כנף ציון", מטוס המנהיגים הרשמי של מדינת ישראל. למרות שכל ישראלי מכיר את שמו, רוב הסיפורים שמאחורי הפרויקט מעולם לא סופרו במלואם. מי חפץ בו? מי התנגד? אילו טכנולוגיות הותקנו בו? ומדוע המטוס כמעט לא המריא בכלל במשך שנים?

אומנם הפרויקט נולד מתוך צורך ביטחוני ותדמיתי, אך הפך במהרה לאחת הסאגות הארוכות בתולדות התחבורה האווירית בישראל. מאחורי הדלתות הסגורות, אנשי משרד הביטחון, חיל האוויר, יועצי תקשורת ומהנדסי תעופה ניהלו במשך שנים דיונים שהציבור כמעט ולא שמע עליהם.

הרעיון להצטייד במטוס ממשלתי רשמי עלה כבר בתחילת שנות ה־2000, אך רק ב-2013 הוקמה ועדת גולדברג בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג בשיתוף עם מפקד חיל האוויר לשעבר אלוף (מיל.) עידו נחושתן ואישים נוספים במטרה לבחון את ההיתכנות הכלכלית לרכישת מטוס, את הבעיות במצב הקיים ואת הדרכים לתיקונן. לאחר שהוועדה שמעה חוות דעת של אישים מהמוסד, שב״כ והמטה לביטחון לאומי, המליצה והצדיקה את הצורך ברכישת מטוס ייעודי להטסת ראשי המדינה. 

מאחורי הקלעים, הסיבה לא נולדה רק מהפן הביטחוני אלא גם משורה של תקריות מביכות. למשל, בביקור מדיני בדרום אמריקה, מטוס אל על החכור למטרת הביקור כמעט ולא הורשה להמריא עקב מחלוקת בירוקרטית בין חברות שירותי הקרקע. המשלחת הישראלית נתקעה במשך שעות בטרמינל צדדי.

באירוע אחר, בעת ביקור באירופה, סודרה במטוס מסחרי “סוויטה” עבור ראש הממשלה, אך גודל המיטה ששלחו לא התאים לרוחב הדלת, והצוות נאלץ לפרק אותה במקום ולהרכיבה מחדש בתוך המטוס.

שור נגד דב
צילום: pixabay
מעבר לים

הפד' מתכונן להורדת ריבית: האם זה תחילת ראלי סוף השנה או מלכודת שורית?

סיכויי הורדת הריבית בדצמבר מגיעים ל-90%, אבל הסיכון הוא שהפד יאותת על עצירת ההקלה המוניטרית; איך עליית התשואות ביפן משפיעה על ההשקעות ברחבי העולם, והאם יש ממה לחשוש?

גיא טל |

מאקרו ארצות הברית: הורדת הריבית הופכת לודאית - ראלי סוף שנה בפתח?

ההתפתחות המרכזית בתחום המאקרו בארצות הברית בשבועיים האחרונים היא סיבוב הפרסה היוני של הפד, כשסיכויי הורדת הריבית בדצמבר כבר נושקים ל-90%. המפנה היוני נובע מהמשך מה שנראה כחולשה בנתונים הכלכליים, בעיקר בנתונים הרכים התלויים בסקרי דעת קהל. כך, סנטימנט הצרכנים נחלש מאוד וגם הייצור מתכווץ. גם נתונים חלקיים הנוגעים לשוק העבודה מצביעים על חולשה מסוימת. בהקשר זה נציין שדו"ח התעסוקה לחודש נובמבר נדחה בשלב זה לאמצע דצמבר, ולכן הפד ממשיך להיות מעט עיוור בתחום זה. דו"ח ה-ADP שיפורסם השבוע מקבל משנה חשיבות עקב כך, בדומה לדו"ח ה-PCE שהופך למרכזי עוד יותר מבדרך כלל בהיעדר נתוני אינפלציה מעודכנים.

האם הנרטיב של "חולשה מתפתחת" בכלכלה האמריקאית נכון? בשבוע האחרון החלה "עונת הקניות" בארצות הברית לקראת סוף השנה עם חגיגות ה-Black Friday ו-Cyber Monday, שבהן נרשמו קניות שיא. הצרכן האמריקאי קנה מכל הבא ליד ושבר שיאים בקניות אוף-ליין ואונליין. נתונים אלה סותרים מעט את נתוני הפסימיות של סקרי דעת הקהל שצוינו קודם לכן. נראה שהצרכנים הפסימיים בארצות הברית אינם עוצרים בדרך לקופות.

בנוסף, התביעות הראשוניות לדמי אבטלה נשארות באזור הבטוח של כ-220 אלף, כשאין הרבה משרות חדשות, אבל גם אין הרבה פיטורים. כנראה שמצב שוק העבודה מושפע עמוקות ממדיניות ההגירה, ולכן קשה מאוד לקרוא את הנתונים (הרחבה בחלק האחרון של הטור). הצמיחה, על כל פנים, ממשיכה להיות בריאה ואף חזקה – באזור ה-4%.

בינתיים השוק אופטימי למדי עם נטייה שורית מאז שהתחזק הנרטיב להורדת ריבית בדצמבר. האם אנחנו בתחילתו של ראלי סוף שנה? לדעתי לפחות עד ה-10 בדצמבר (החלטת הריבית) אין סיבה לירידות חדות ויש סיכוי סביר להמשך עליות מתון, אבל יש סיכון מסוים סביב החלטת הפד עצמה. בעוד הורדת ריבית צפויה בוודאות גבוהה למדי, היא עלולה להיות "הורדת ריבית ניצית", במובן זה שהפד יבהיר שבכוונתו לעצור את מחזור ההורדות בפגישה שלאחר מכן. תרחיש כזה עלול לגרום לגל מימושים נוסף לפני סוף השנה, בדומה לירידות שנרשמו רק לפני שבועיים כשהשוק חשב שלא תהיה הורדת ריבית בדצמבר.

הקארי טרייד היפני: הגורם לירידות בקריפטו?

למרות הציפייה להורדת ריבית, תשואות אגרות החוב בארצות הברית טיפסו (כלומר מחירי האג"ח ירדו) בימי המסחר הראשונים של השבוע ומחקו את כל הירידות שנרשמו בשבוע שעבר. מלבד החשודים המיידיים (חששות מאינפלציה ומהתרחבות החוב הפיסקלי), תרמה לכך גם התנהגות אגרות החוב של יפן. השווקים ביפן עוברים זעזועים משמעותיים בשבועות האחרונים, עם השפעה לא מבוטלת על השווקים הגלובליים. מבלי להיכנס לסקירה מקיפה, נציין שתשואות אגרות החוב של יפן – שנסחרו שנים ארוכות באזור האפס ואף בתשואה שלילית והיוו מקור זול למזומן ברחבי העולם (ה"קארי טרייד" היפני), החלו לטפס לאחרונה בחדות ורושמות כעת שיאים שלא נראו מאז סוף העשור הראשון במאה הנוכחית. העליות בתשואות ביפן הובילו לעליית תשואות כללית בשווקי האג"ח בעולם, כולל בארצות הברית. ההשפעה אינה מסתיימת רק באגרות החוב. רבים מייחסים את הירידות בקריפטו להתרחשויות אלה, שכן הכסף הזול מיפן שימש שנים ארוכות להזרמת כספים מאסיבית לנכסים ספקולטיביים כמו קריפטו ושוק המניות. התייבשות המקור הזה, יחד עם הצורך "לסגור פוזיציות" עקב ההפסדים שנגרמים ללווים מהעלייה בתשואות, גורמת ליציאת כספים מנכסי סיכון.