תיקון 55 - הקצאה פטורה ממס - האמנם?

מאת: אורית ליברטי, עו"ד, צור שיץ, עו"ד; משרד עורכי דין אודי ברזלי

תיקון מס' 55 לחוק מיסוי מקרקעין מטיל חובת דיווח על הקצאה פטורה באיגוד מקרקעין. לאור כך, מנתחים הכותבים את השאלה אימתי תחשב הקצאה כפטורה ממס.
עו"ד לילך דניאל |

תיקון מס' 55 לחוק מיסוי מקרקעין (להלן: "התיקון" או "תיקון 55") אשר אושר באחרונה בכנסת, מטיל חובת דיווח על הקצאה פטורה באיגוד מקרקעין. כך, עולה במלוא עוזה שאלה חדשה-ישנה, אימתי תחשב הקצאה כפטורה ממס? בנוסף, בדברינו הבאים, נצביע על הבעייתיות העולה מהוספת ההוראה בתיקון.

נקדים ונסביר, כי בעבר נחשב כל שינוי בזכויות באיגוד ל"פעולה באיגוד" המהווה אירוע מס, לרבות הקצאת זכויות. במילים אחרות, ראה המחוקק הקצאה אשר בעקבותיה דוללה החזקתם של בעלי המניות הותיקים, כמכירה המהווה אירוע מס, ולמעשה אירוע של מכירת מקרקעין עפ"י עקרון השיקוף.

דא עקא, נטען כי מצב משפטי זה אינו הוגן ואינו נכון כלכלית, שכן, כאשר משקיע חדש מבקש להשקיע בחברה ובתמורה מוקצות לו מניות בה, הרי שאמנם דוללו בעלי המניות האחרים באחוזי החזקתם אך יש לזכור כי עתה, לאחר שגויסה השקעתו של בעל המניות החדש, מחזיקים בעלי המניות בשיעור נמוך יותר אך במניות חברה בעלת הון עצמי גבוה יותר, ומכאן שכלכלית למעשה לא בהכרח נוצרה התעשרות, ובודאי שאין בכך מימוש של התעשרות. זאת ועוד, מיסויה של הקצאת מניות באיגוד הקשה את התאוששות חברות המצויות בקשיים וחברות בפירוק משום היותה של השקעת משקיעים כנגד הקצאת מניות החברה כרוכה בתשלומי מסים עקיפים (מס רכישה ומס מכירה), וזאת גם בנסיבות של מכירה ללא רווח.

ועוד נציין, כי אף בפקודת מס הכנסה הקצאת מניות שבמסגרתה בעל המניות לא קיבל תמורה, אינה מהווה אירוע מס.

על רקע האמור לעיל, המליצה ועדת רבינוביץ' (והמלצותיה אומצו בתיקון 50 לחוק מיסוי מקרקעין) כי הקצאה ללא תמורה תמועט מהגדרת פעולה באיגוד. וכך, הקצאת זכויות באיגוד מבלי שניתנה תמורה לבעלי הזכויות באיגוד במישרין או בעקיפין הינה פטורה ממס. לפיכך, נשאלה השאלה מהי הקצאה פטורה, ובמילים אחרות, מהי הקצאה ללא תמורה, במישרין או בעקיפין בהקשר זה, ובתוך כך, האם פרעון הלוואת הבעלים או ערבות שניתנה תהווה תמורה להקצאת המניות או שמא אך הוגן כי משדולל שיעור ההחזקה "תדולל" גם ההלוואה או הערבות.

טענת רשויות המס עשויה להיות גם למלאכותיות העסקה. לפי טענה זו, אין המדובר בהקצאה פטורה כי אם במכירה. כך למשל, בפס"ד חיון בע"מ נ' פ"ש חיפה (עמ"ה 5105/97) טענו רשויות המס כי הקצאת מניות בתמורה לחלוקת דיבידנד (בכורה) לבעלי המניות הקודמים במשך ארבע השנים הבאות הינה מלאכותית כך שלמעשה נתקיימה מכירה של המניות בתמורה (המשולמת ב-4 תשלומים). ביהמ"ש המחוזי פסק, בנסיבותיו המיוחדות של פסה"ד, כי אכן בהקצאת המניות נמכר אגד זכויות ובעלי המניות זכו לתמורה.

בתוך כך, טענה דומה עשויה להיטען כאשר מועברות למעשה במסגרת הקצאה מלוא זכויותיהם של בעלי המניות (99.99%), כך שיש לבדוק ולשקול נסיבות כל מקרה.

מקרה מעניין אחר הוא בעת הקצאת מניות לקבלן במסגרת עסקת קומבינציה, אשר לגישתנו, מהווה הקצאה פטורה, אך גוררת עימה שאלות מיסויות אחרות.

עתה, כאמור, לאור תיקון 55, המטיל חובה לדווח על ההקצאה, הגם שהינה פטורה ממס, מקבלות שאלות אלו משנה תוקף, ונדרשת הכרעה בהן עובר למילוי חובת הדיווח. הוראת התיקון קובעת בסעיף 75 לחוק מיסוי מקרקעין כי בגין הקצאה כאמור על בעלי המניות באיגוד לדווח למנהל תוך 30 ימים מיום ההקצאה בטופס שנקבע לכך, וכמו כן נקבע בתיקון, כי ההוראה תחול גם על הקצאה שהיתה באיגוד מקרקעין בתקופה שמ- 7.11.2001 ועד תחולת תיקון 55, כאשר מסירת ההודעה עפ"י הסעיף תהא תוך 60 ימים מיום פרסום התיקון.

אם כן, עינינו הרואות, כי נוכח אי הבהירות המאפיינת את הגדרת ההקצאה, כפי שהצבענו לעיל, הרי שבדרישת הדיווח על הקצאות מסוג זה למעשה מבקשות רשויות המס להגיע לבחון ולמסות פעולות אלו ככל שניתן.

זאת ועוד, נשקפת לדעתנו, בעייתיות רבה באפשרות כי ההוראה בעלת תחולה רטרואקטיבית המחייבת דיווח על הקצאות שכבר בוצעו כאשר לעתים אף נמכרו כבר המניות שהוקצו.

הקצאת מניות הינה מכשיר חשוב ויעיל להמרצת הפעילות במשק וניתן לקוות שרשויות המס לא תכבדנה ידן יתר על המידה על ההקצאות שכאמור אמורות להיות מדווחות להן.

לפיכך, רצוי ליתן את הדעת ולהתכונן טרם מתן הדיווח לרשויות המס.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
עובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוקעובדים צעירים נכנסים לשוק העבודה, קרדיט: גרוק
פרשנות

שכר המינימום מתעדכן, המציאות לא

שכר במינימום, יוקר במקסימום: הנוסחה הקיימת מעלה את השכר הנומינלי, אבל מתעלמת מהמחירים ומהכנסה פנויה וגם - בכמה יעלה יעלה שכר המינימום באפריל על פי המנגנון החדש?

אדם בלומנברג |
נושאים בכתבה שכר מינימום

היום, ה-4 בינואר 2026, שוק העבודה הישראלי חווה רגע נדיר של נחת. מנגנון העדכון האוטומטי של חוק שכר מינימום נכנס לתוקפו, ובהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה - השכר יזנק החל ממשכורת אפריל הקרוב בכ-3.3% לרמת שיא של 6,443.85 ש"ח. על הנייר, זוהי בשורה פנטסטית: בזמן שיוקר המחיה משתולל, העובדים ברמות השכר הנמוכות מקבלים תוספת של כ-196 ש"ח בחודש. במציאות שבה כ-23.3% מהשכירים בישראל משתכרים "שכר נמוך" (עד שני שלישים מהשכר החציוני), מדובר באוויר לנשימה.

הפרדוקס הישראלי: שכר גבוה, ארנק ריק

כדי להבין את ייחודיות המצב בישראל, כדאי להרים את הראש אל מעבר לים. האיחוד האירופי אימץ לאחרונה את דירקטיבת "שכר המינימום ההולם" (Adequate Minimum Wages), המהווה שינוי תפיסתי דרמטי: לא עוד מספר שרירותי, אלא יעד כפול - שכר מינימום שיהווה לפחות 60% מהשכר החציוני ו-50% מהשכר הממוצע.

כאן נחשף הפרדוקס: במונחים יחסיים, ישראל היא "מעצמת שוויון". שכר המינימום שלנו (כ-61% מהשכר החציוני) הוא מהגבוהים ב-OECD ביחס לשכר הכללי במשק. אולם, כשבודקים את יכולת ההשתכרות במונחי כוח קנייה (PPP), הבלון מתפוצץ. בגלל יוקר המחיה הקיצוני - מהדיור ועד מחירי המזון - השכר הישראלי קונה הרבה פחות משכר מקביל בגרמניה או בהולנד. בעוד אירופה מתמקדת ב"הלימות" ובקיום בכבוד, ישראל נצמדת לנוסחה מתמטית עיוורת (47.5% מהשכר הממוצע). נוסחה זו נגזרת מעליות השכר בענף ההייטק, אך מתעלמת לחלוטין ממחירי העגבנייה והשכירות. התוצאה? השכר הממוצע עולה נומינלית, אך ההכנסה הפנויה של משקי הבית נותרת מאחור.

זאת ועוד: העובד הישראלי נדרש לעבוד 42 שעות שבועיות כדי להגיע לשכר המינימום, לעומת ממוצע של 37 שעות ב-OECD. המשמעות היא שעלינו לעבוד 14% יותר ממקבילינו בעולם כדי להגיע לאותו רף בסיסי.

שני צדדים למטבע הכלכלי

מול הנימוקים המוסריים והחברתיים של תומכי ההעלאה, ניצבים המתנגדים - המגזר העסקי וחלק מהאקדמיה הכלכלית. לשיטתם, התערבות אגרסיבית במחיר העבודה בעת משבר עלולה לפגוע במרקם העסקי ובתעסוקה. גם החשש מ"סחרור אינפלציוני" עולה בכל פעם שהשכר מתעדכן, וזאת למרות שהוכח כי משקלה של עליית שכר המינימום באינפלציה של השנים האחרונות היה זניח.

בית משפט (גרוק)בית משפט (גרוק)

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למחוק את העתירה נגד הביטוח הלאומי

ההליך ביקש להגביל את שיקול הדעת של הביטוח הלאומי במקרים שבהם זכאי סיעוד לא מקבלים שירות בפועל. בית המשפט מאותת להשאיר את הסמכות בידי הביטוח הלאומי, על רקע מחסור בשירותים, כ-390 אלף זכאים לקצבה, ומאבק מתמשך סביב מכרזי הסיעוד

ליאור דנקנר |

בג״צ ממליץ לחברות הסיעוד למשוך את העתירה שהגישו נגד המדינה והביטוח הלאומי, סביב האפשרות להעביר גמלת סיעוד בכסף לזכאים שלא מקבלים שירות בפועל מחברות הסיעוד. לפי הדברים שנאמרים בדיון, השופטים מצביעים על כך שההסדר נשען על שיקול דעת מנהלי, ובנסיבות שבהן השירות לא מסופק בשטח, הביטוח הלאומי פועל בתוך המסגרת החוקית.

המחלוקת נוגעת לשאלה פרקטית שמתרגמת מהר לכסף ולשירות. כאשר זכאי סיעוד מאושר לשעות טיפול, אבל בפועל לא מקבל את המענה שאושר לו, הביטוח הלאומי מעביר את שווי הגמלה בכסף כדי לא להשאיר אותו בלי פתרון. חברות הסיעוד ביקשו למנוע את המנגנון הזה, ולטענתן אין לאפשר העברת זכאות במזומן בהיעדר שירותים זמינים.

ברקע עומד גם המהלך המתמשך של הביטוח הלאומי לקדם מכרז סיעוד שמבקש, בין היתר, להטיל סנקציות על חברות במקרים שבהם לא ניתנים שירותים לאזרחים ותיקים סיעודיים. לאורך השנים, וכחלק מההתאמה למציאות בשטח, הביטוח הלאומי מעביר את כספי הגמלה בכסף במצבים שבהם קשישים לא קיבלו שירות, כדי להבטיח שהזכאות שלהם לא תישאר תאורטית.


המחסור בשירות והפער בין זכאות על הנייר למציאות בשטח

לתוך הדיון נכנס נתון שמחדד את הפער בענף. יש כ-390 אלף זכאים לקצבת סיעוד, וכ-50% מהם מטופלים על ידי בני משפחה. הנתון הזה משמש אינדיקציה לכך שחלק גדול מהטיפול בפועל לא נשען על מערך שירות זמין ורציף, אלא על הבית, והוא מצביע על מחסור במטפלות סיעודיות מוכשרות, במיוחד באזורים שבהם קשה יותר לגייס כוח אדם.

לדיון מגיעים סגן יו״ר הכנסת אליהו רביבו, נציגי עמותות ׳נכה לא חצי בנאדם׳ ועמותת ׳מטה מאבק הסיעודיים׳. הנוכחות שלהם באולם מדגישה שהאירוע לא נשאר בתוך מסגרת משפטית בלבד, אלא נוגע לשאלת ההגנה על זכויות ולדרך שבה המדינה מתמודדת עם מצב שבו השירות המובטח לא תמיד ניתן בפועל.