לשון הרע/החלת כלל "הצפיות" בעבירות לשון הרע/עליון
עובדות וטענות: סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 מציין כי אחריות פלילית בגין לשון הרע קיימת רק אם הפרסום נעשה "בכוונה לפגוע". בתחילת שנות השמונים החליט בית המשפט העליון בפסק הדין בעניין בורכוב כי "כלל הצפיות", אינו חל בעבירת לשון הרע. קרי, על מנת להרשיע בעבירת לשון הרע קיים צורך להוכיח כוונה של ממש לפגוע, ולא די בצפייה בהסתברות גבוהה. בשנת 1994, במסגרת תיקון 39 לחוק העונשין, תוקן סעיף 20 (ב) לחוק וכיום הוא קובע: "לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן". כלומר, תיקון 39 עיגן מפורשות את כלל הצפיות במשפט הישראלי בכל הנוגע לעבירות תוצאתיות (עבירות שהתוצאה מהווה חלק בלתי נפרד מהן) בעלות יסוד נפשי של כוונה. לטענת היועץ המשפטי לממשלה סעיף 20 (ב) שהוסף במסגרת תיקון 39, מחיל ישירות את כלל הצפיות גם על כל עבירות המטרה ההתנהגותיות (עבירות שלצורך גיבושן די בכך שהמבצע התנהג באופן מסוים גם אם לא השיג את התוצאה הצפויה). כמתחייב מכך יש להפוך את הלכת בורוכוב ולהורות שכלל הצפיות חל, ככלל, גם בעבירות מטרה התנהגותיות, ובפרט בעבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע (המהווה עבירת התנהגותית).
דיון משפטי:
כב' הנ' א' ברק (בדעת רוב):
האם יש בתיקון חוק העונשין כדי לחייב את שינוייה של הלכת בורוכוב? התשובה היא שלילית. ה"כוונה" לה מורה סעיף 20(ב) היא, כאמור, "מטרה לגרום לאותן תוצאות", שהן מן היסודות העובדתיים של העבירה (סעיף 20(א)). תיקון 39 עיגן, אפוא, מפורשות את כלל הצפיות במשפטנו בכל הנוגע לעבירות תוצאתיות בעלות יסוד נפשי של כוונה. הוא לא עשה כן ביחס לעבירות התנהגותיות בעלות יסוד נפשי של מטרה (או מניע). אף בסעיף 90א(2), שנועד להתאים את החלק הכללי החדש של חוק העונשין למושגיות שקדמה לו בעבירות מטרה התנהגותיות, נמנע המחוקק מלהורות כי כלל הצפיות יחול עליהן בתחולה כללית. בחירת המחוקק לייחד את התחולה הכללית של כלל הצפיות רק לעבירות כוונה תוצאתיות עשויה לבטא עמדה עקרונית, כי ראוי להחמיר בהיקף האחריות הפלילית, כאשר לכוונה להשיג תוצאה שלילית מצטרף מימושה של אותה תוצאה. על כל פנים, אין לקבל את מסקנת היועץ המשפטי לממשלה, כאילו מקביעת סעיף 20(ב) מתבקשת החלה ישירה של כלל הצפיות על כל עבירות המטרה ההתנהגותיות שכן העמדה הקוראת לתוך סעיף 20(ב) יותר ממה שיש בו, אינה מתיישבת עם עקרון החוקיות. עם זאת, אין חולק, כי ניתן וראוי לשוב ולבחון מעת לעת הלכות היוצאות מלפני בית המשפט העליון, נוכח שינוי העיתים והתחדשות הנסיבות. לאור זאת, עדיין עשויה לעמוד הטענה, כי בחלוף כעשרים שנה ממתן פסק הדין בפרשת בורוכוב, ראוי לקבוע איזון חדש בהחלת כלל הצפיות על העבירה של לשון הרע. לעניין זה, טוען היועץ המשפטי לממשלה, כי האיום על שלום הציבור בהווה כתוצאה מפרסומים פוגעניים גדול משמעותית מזה ששרר בעבר. רבים מן המפרסמים, הגם שאינם מתכוונים לפגוע ממש, צופים את ההשלכות האפשריות מפרסומיהם, אך בבקשם להשיג תהילה, ממון או הישג ציבורי או פוליטי אחר, מתעלמים מהסיכון שבמעשיהם ונהנים מפטור מאחריות פלילית. זמינותה של הגישה לקהלים גדולים דרך אמצעי התקשורת המגוונים מעצימה אף היא את החשש הזה. מערכת אכיפת החוק, כך נטען, זקוקה לאמצעים ממשיים כדי להתמודד עם הביטויים האלימים והתוקפניים הנהוגים במקומותינו. אחד מן האמצעים הללו הוא האפשרות להטיל אחריות פלילית על מי שפרסם לשון הרע בצפותו שיהיה בכך כדי לפגוע, גם אם אין רצון להשיג תוצאה זו. יש ממש בטענות אלה. השיח הציבורי בישראל מתלהט פעם אחר פעם, על עניינים כאלה ואחרים. הוא נושא לא אחת אופי פוגעני ומשפיל. עמו גואה האלימות המילולית והגופנית. אלא שאין זו התמונה כולה. מאז ניתן פסק הדין בפרשת בורוכוב נתקבל חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. עמו גברה ההגנה החוקתית הן על הזכות לחופש ביטוי והן על הזכות לשם טוב, המבטאות שתיהן היבטים של כבוד האדם. בד בבד עלתה גם החירות האישית למעמד של זכות חוקתית מעוגנת. לצד אלה נחקק, כפי שהוזכר, סעיף 34כא לחוק העונשין, המורה כי בין שני פירושים סבירים לנורמה בפלילים ראוי לבכר את זה אשר מצמצם את האחריות. הנה כי כן, העתים אמנם השתנו. אך עמן השתנה גם המערך הנורמטיבי המסדיר את הטיפול הפלילי בביטויים פוגעניים. במצב זה, לא נכון יהיה לסטות מן ההלכה הקיימת לפיה, כלל הצפיות אינו חל בעבירת לשון הרע. עוסקים אנו בהגבלה באמצעים פליליים של חופש הביטוי המהווה הגבלה חריפה וקיצונית שיש לתחמה לגבולות המדויקים של התכלית שלשמה היא נוצרה. אכן פרסום לשון הרע בהעדר כוונה לפגוע עשוי להיות פסול ומגונה, אך אין בכך כדי להכניסו לתחומה של העבירה הפלילית לפי סעיף 6 לחוק. "המקום הגיאומטרי" הראוי לטפל בו הוא במסגרת האזרחית של תביעת נזיקין בלשון הרע ובהטלת פיצויים ראויים, שישקפו את מלוא הנזק (הרכושי והלא רכושי) שנגרם לאדם אשר שמו הטוב נפגע.
סוף דבר: המסקנה היא על כן, שגם כיום אין להחיל את כלל הצפיות על עבירת לשון הרע. נוכח זאת, כדי לבסס את האישום חייב התובע להוכיח, מעבר לספק סביר, כי מי שפרסם את לשון הרע התכוון לפגוע באמצעות הפרסום.
כב' המ"נ מ' חשין (בדעת מיעוט):
מדד המחירים לצרכן CPIמדד המחירים בנובמבר - צפי לירידה של 0.5%
על מחירי הדירות, הריבית - והאם היא תשתנה בקרוב, ועל האינפלציה הצפויה בשנה הקרובה
מדד המחירים לצרכן מדד המחירים לחודש נובמבר יתפרס מחר והכלכלנים צופים מדד שלילי של בין מינוס 0.4% למינוס 0.5%. הסיבה המרכזית לכך היא ירידה במחירי הטיסות. הכלכלנים מצפים לירידת מדרגה במדד ב-12 החודשים הקרובים לאזור 2% עד 2.3%. הציפיות האלו מגולמות בשווקים - במחירי אגרות החוב. למעשה, התחזיות האלו עדיין לא מגולמות בריבית בנק ישראל שעומדת על 4.25% - כ-2% מעל האינפלציה. בנק ישראל שמרן בגישתו ומוריד את הריבית במשורה.
לטענת בנק ישראל - העלות של הטעות אם תהיה גדולה פי כמה וכמה מהתועלת שבהפחתה. הבנק מודע לצורך ולרצון של העסקים והציבור בהפחתה של הריבית על המינוס והופחתה של החזרי המשכנתאות, אבל בנק ישראל חושש מכל דבר לטעות. אם תהיה הפחתה גדולה בריבית ויתברר שהאינפלציה שוב תרים ראש, כי אחרי הכל הריבית היא נשק לריסון האינפלציה, אזי התחמושת תהיה מעטה ויקרה יותר להמשך.
ולכן, למרות מדד שלילי משמעותי ולמרות שגם בדצמבר צפוי מדד שלילי של 0.1%, אל תצפו שבמועד הקרוב על החלטת הריבית - בינואר, הנגיד יוריד את הריבית. צריכים להיות סימנים מאוד חזקים של התמתנות באינפלציה ובמשק כדי להוריד את הריבית בהמשך. בינתיים, שוק העבודה חזק מאוד ומשדר ביקושים גבוהים לעבודה, אבטלה נמוכה, ושוק כזה מבטא בעקיפין גידול בצריכה-צמיחה קדימה.
ובכלל - תחזית צמיחה עם עלייה בצריכה היא לא קרקע נוחה להפחתת ריביות. הצריכה והצמיחה מחממות את השוק הריאלי ומעלות לרוב מחירים. ובכלל - צריך לחזור על זה: ריבית בנק ישראל בגובה של 4.25% צפויה לרדת, אבל תשכחו מריבית נמוכה כפי שהיתה לפני גל העליות בריבית. זה לא יהיה בקידומת 1%, גם לא בקידומת 25, בנק ישראל מדבר על 3.75% עוד כשנה. יש גם הערכות ל-3.5%, אבל לא מתחת.
- מדד המחירים באוקטובר עלה ב-0.5%; מחירי הדירות ממשיכים לרדת
- בכמה יעלה מדד המחירים מחר? והאם מחירי הדירות ימשיכו לרדת?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לצד הירידה החדה במדד המחירים לצרכן יהיה מעניין לראות אם ובכמה יורדים מחירי הדירות. אנחנו בודקים בשוטף את המחירים בשכונות וערים שונות, המחירים הם בירידה של מעל 7% מתחילת השנה. בלמ"ס סופרים משמעותית פחות מכך גם כי הנתונים שלהם בדיליי של חודשיים וחצי - מחר הם יפרסמו מה קרה בספטמבר-אוקטובר, וגם כי הם לא סופרים את ההנחות השונות. אתם רואים מבצעים של 20/80 - התשלום בסוף הדרך מבטא הנחה מימונית גדולה, בלמ"ס לא מעדכנים את ההנחה הזו שמגיעה ל-5%-7%. הקבלנים מוכרים עכשיו דירות עם תשלום שנה אחרי המסירה - זו הנחה של כמה אחוזים טובים - גם את זה לא תקבלו בנתוני הלמ"ס. הקבלנים התחילו למכור דירות בטרייד אין. באים עם דירה ישנה היא מקבלת שמאות מורידים 6%, וזה שווי העסקה מול הקבלן. יש כאן הנחה משמעותית, אבל לא תראו אותה במחירים הרשמיים.
