בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את עמדת המדינה וקבע כי על אקו"ם לשלם מס בגין הכנסותיה. למה לא בעצם? אקו"ם טענה שהיא סוג של צינור להעברת כספים למלחינים ומו"לים ולכן מדובר במיסוי כפול - גם שלה וגם של המלחינים שמקבלים את ההכנסות. רשות המסים טענה שמדובר בגוף עם פעילות עסקית, וככזה עליו לשלם מס. רשות המסים ניצחה ועל הדרך מתברר שאקו"ם לא מעבירה את כל התמלוגים ליוצרים.

אקו"ם ("אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים בישראל") הינה ארגון לניהול משותף של זכויות יוצרים, אשר פועלת להגן על זכויות יוצרי המוזיקה והספרות. מטרותיה העיקריות הינן ניהול משותף ואכיפת זכויות יוצרים, וגביית תמלוגים בגין שימוש בזכויות אלה, והעברת התמלוגים ליוצרים, אחרי כיסוי הוצאותיה. היקף התמלוגים הנגבים על ידי אקו"ם מדי שנה הוא גדול. על פי פסק הדין עולה כי בשנים הרלבנטיות לפסיקה - 2012 ו-2013 התמלוגים הגיעו ל-350 מיליון שקל (ישנם ערעורים בגין חמש שנות מס נוספות אשר הוקפאו על לקבל פס"ד בתיק זה).  כאשר מצד אחד אקו"ם גובה כספים מידי המשתמשים ביצירות המוזיקליות ומצד שני היא מחלקת כספים לידי היוצרים. היקף הכסף הנכנס לקופתה של אקו"ם– אף לאחר הפחתת הוצאות הפעלת המנגנון שלה – עולה על היקף הכסף היוצא אל היוצרים. ההפרשים הכספיים האלה הצטברו לסכומים ממשיים על פני השנים. 

במהלך כל שנות קיומה, אקו"ם לא דיווחה לפקיד השומה על התמלוגים המתקבלים מן המשתמשים כהכנסה ששייכת לה. נקודת המוצא הייתה כי הכספים הם הכנסתם של היוצרים השונים, ובהתאם לכך בעת החלוקה של הכסף לידי היוצרים הם אמורים לדווח על ההכנסה שהתקבלה אצלם מידי אקו"ם. יצוין, כי לאורך השנים נעשו איתה הסדרי מיסוי במסגרתם לא חויבה במס חברות.

השאלה העיקרית שעמדה להכרעת ביהמ"ש במסגרת ההליך הינה האם הכספים הנגבים מידי המשתמשים ביצירות המוזיקה הם הכנסה בידי אקו"ם. רשות המיסים, באמצעות עוה"ד עדי חן וניר וילנר מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), טענה כי בשל מהות הפעילות של אקו"ם, נוכח הכספים המצטברים בקופתה של אקו"ם ואשר נובעים מהפער שבין היקפי הגבייה מחד והיקפי החלוקה מאידך, ובפרט נוכח העבודה כי אקו"ם היא הבעלים של זכויות היוצרים, יש לראות החל משנת 2012, את ההכנסות שמקבלות בידי אקו"ם כחייבות במס. מאידך טענה אקו"ם כי שיטת הדיווח המסורתית שלה היא הנכונה, מכיוון שאין היא בעלת ההכנסה, והזכאות לתמלוגים היא של היוצרים, שהינם בעלי המניות בחברה, והיא רק משמשת צינור לצורך גבייתם.

• למה אחד המוזיקאים הגדולים בישראל צריך תרומות?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

השופט הרי קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה בפסק דינו את טענות אקו"ם בדבר היותה צינור בלבד לגביית והעברת הכספים ליוצרים מידי המשתמשים. כבוד השופט קירש חזר על ההלכה הידועה לפיה "בעל העץ הוא בעל הפרי",  וכיוון שאקו"ם היא בעלת זכויות היוצרים ההכנסה המופקת מהם היא הכנסתה שלה.  כן קבע בית המשפט, כי הסמכויות של אקו"ם המשתקפות מהתקנון שלה אינן מאפיינות גוף שכל תפקידו העברה טכנית של כספים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי: "אקו"ם מבקשת מבית המשפט להתעלם מן ההסדרים המשפטיים השונים המיושמים על ידיה על מנת לקבוע כי לצורכי מס יש לראות בה כנטולת זכויות ונטולת ההכנסה. אכן במצבים מסוימים עשוי להיות שוני בין הדרך בה הסדר מסחרי כלשהו נתפס בעיני דיני המס ובין הדרך בה הוא נתפס בעיני הדין הכללי. אולם לא שוכנעתי, מכל הסיבות המפורטות כאן, כי יש אפשרות או הצדקה להרים את המסך על קיומה של אקו"ם כגוף שמקבל לידיו זכויות ופועל להעניק, בשמו הוא, רישיונות בהן לצדדים שלישיים".

"יתרה מזו, ניתן לתהות מה מבדיל בין אקו"ם וכל חברה בערבון מוגבל שחרטה על דגלה השאת רווחים לשם חלוקתם לבעלי מניותיה....בהיבט זה, עתירתה של אקו"ם היא להפלותה לטובה לעומת חברה רגילה..."

כמו כן נקבע כי לא מדובר בכפל מס כיוון שהכנסתה של אקו"ם איננה אותה הכנסה אשר מתחלקת בין היוצרים. עוד צוין כי עמדת רשות המיסים היום מהווה שינוי לעומת עמדתה בעבר, כאשר על פני עשרות שנים היא קיבלה את העמדה שהחיוב במס הכנסה ייעשה אך ורק במישור היוצרים ולא אצל אקו"ם עצמה. אולם, גישה זו תואמת את מכלול היחסים המשפטיים וההסדרים שאקו"ם צד להם, הן כלפי היוצרים, הן כלפי המשתמשים, הן כלפי הארגונים הזרים המקבילים.

• יותר טסים לחו"ל, החברות הישראליות ממשיכות לתפוס נתח שוק רחב
• בוקר טוב למבקר המדינה שחשף ש"מלחמה עולה כסף": הדוח הלא רלוונטי של מתניהו אנגלמן
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• יותר מ-1,500 הייטקיסטים ישראליים הצטרפו למועדון המיליונרים...

ביחס לטענה כי במהלך השנים פעלה רשות המיסים באופן שונה וכי אקו"ם הסתמכה על כך, קבע כבוד השופט קירש כך: "אינני סבור כי המקרה הנדון שונה בהיבט זה מכל אותם מקרים אחרים בהם רשות המסים בוחנת מחדש את אופן דיווחיו של נישום ומגיעה למסקנה כי דרך המיסוי שננקטה בעבר הייתה שגויה וכי יש להביט על הדברים באופן שונה (במקום "להנציח טעויות")".