אקו"ם משלמת רק חלק מהתמלוגים ליוצרים עצמם; רשות המסים הגדירה את אקו"ם כעסק החייב במס
בית המשפט המחוזי בת"א קיבל את עמדת המדינה וקבע כי על אקו"ם לשלם מס בגין הכנסותיה. למה לא בעצם? אקו"ם טענה שהיא סוג של צינור להעברת כספים למלחינים ומו"לים ולכן מדובר במיסוי כפול - גם שלה וגם של המלחינים שמקבלים את ההכנסות. רשות המסים טענה שמדובר בגוף עם פעילות עסקית, וככזה עליו לשלם מס. רשות המסים ניצחה ועל הדרך מתברר שאקו"ם לא מעבירה את כל התמלוגים ליוצרים.
אקו"ם ("אגודת קומפוזיטורים, מחברים ומו"לים בישראל") הינה ארגון לניהול משותף של זכויות יוצרים, אשר פועלת להגן על זכויות יוצרי המוזיקה והספרות. מטרותיה העיקריות הינן ניהול משותף ואכיפת זכויות יוצרים, וגביית תמלוגים בגין שימוש בזכויות אלה, והעברת התמלוגים ליוצרים, אחרי כיסוי הוצאותיה. היקף התמלוגים הנגבים על ידי אקו"ם מדי שנה הוא גדול. על פי פסק הדין עולה כי בשנים הרלבנטיות לפסיקה - 2012 ו-2013 התמלוגים הגיעו ל-350 מיליון שקל (ישנם ערעורים בגין חמש שנות מס נוספות אשר הוקפאו על לקבל פס"ד בתיק זה). כאשר מצד אחד אקו"ם גובה כספים מידי המשתמשים ביצירות המוזיקליות ומצד שני היא מחלקת כספים לידי היוצרים. היקף הכסף הנכנס לקופתה של אקו"ם– אף לאחר הפחתת הוצאות הפעלת המנגנון שלה – עולה על היקף הכסף היוצא אל היוצרים. ההפרשים הכספיים האלה הצטברו לסכומים ממשיים על פני השנים.
במהלך כל שנות קיומה, אקו"ם לא דיווחה לפקיד השומה על התמלוגים המתקבלים מן המשתמשים כהכנסה ששייכת לה. נקודת המוצא הייתה כי הכספים הם הכנסתם של היוצרים השונים, ובהתאם לכך בעת החלוקה של הכסף לידי היוצרים הם אמורים לדווח על ההכנסה שהתקבלה אצלם מידי אקו"ם. יצוין, כי לאורך השנים נעשו איתה הסדרי מיסוי במסגרתם לא חויבה במס חברות.
השאלה העיקרית שעמדה להכרעת ביהמ"ש במסגרת ההליך הינה האם הכספים הנגבים מידי המשתמשים ביצירות המוזיקה הם הכנסה בידי אקו"ם. רשות המיסים, באמצעות עוה"ד עדי חן וניר וילנר מהמחלקה הפיסקאלית בפרקליטות מחוז ת"א (אזרחי), טענה כי בשל מהות הפעילות של אקו"ם, נוכח הכספים המצטברים בקופתה של אקו"ם ואשר נובעים מהפער שבין היקפי הגבייה מחד והיקפי החלוקה מאידך, ובפרט נוכח העבודה כי אקו"ם היא הבעלים של זכויות היוצרים, יש לראות החל משנת 2012, את ההכנסות שמקבלות בידי אקו"ם כחייבות במס. מאידך טענה אקו"ם כי שיטת הדיווח המסורתית שלה היא הנכונה, מכיוון שאין היא בעלת ההכנסה, והזכאות לתמלוגים היא של היוצרים, שהינם בעלי המניות בחברה, והיא רק משמשת צינור לצורך גבייתם.
השופט הרי קירש מבית המשפט המחוזי בתל אביב, דחה בפסק דינו את טענות אקו"ם בדבר היותה צינור בלבד לגביית והעברת הכספים ליוצרים מידי המשתמשים. כבוד השופט קירש חזר על ההלכה הידועה לפיה "בעל העץ הוא בעל הפרי", וכיוון שאקו"ם היא בעלת זכויות היוצרים ההכנסה המופקת מהם היא הכנסתה שלה. כן קבע בית המשפט, כי הסמכויות של אקו"ם המשתקפות מהתקנון שלה אינן מאפיינות גוף שכל תפקידו העברה טכנית של כספים. בהחלטתו ציין בית המשפט כי: "אקו"ם מבקשת מבית המשפט להתעלם מן ההסדרים המשפטיים השונים המיושמים על ידיה על מנת לקבוע כי לצורכי מס יש לראות בה כנטולת זכויות ונטולת ההכנסה. אכן במצבים מסוימים עשוי להיות שוני בין הדרך בה הסדר מסחרי כלשהו נתפס בעיני דיני המס ובין הדרך בה הוא נתפס בעיני הדין הכללי. אולם לא שוכנעתי, מכל הסיבות המפורטות כאן, כי יש אפשרות או הצדקה להרים את המסך על קיומה של אקו"ם כגוף שמקבל לידיו זכויות ופועל להעניק, בשמו הוא, רישיונות בהן לצדדים שלישיים".
"יתרה מזו, ניתן לתהות מה מבדיל בין אקו"ם וכל חברה בערבון מוגבל שחרטה על דגלה השאת רווחים לשם חלוקתם לבעלי מניותיה....בהיבט זה, עתירתה של אקו"ם היא להפלותה לטובה לעומת חברה רגילה..."
כמו כן נקבע כי לא מדובר בכפל מס כיוון שהכנסתה של אקו"ם איננה אותה הכנסה אשר מתחלקת בין היוצרים. עוד צוין כי עמדת רשות המיסים היום מהווה שינוי לעומת עמדתה בעבר, כאשר על פני עשרות שנים היא קיבלה את העמדה שהחיוב במס הכנסה ייעשה אך ורק במישור היוצרים ולא אצל אקו"ם עצמה. אולם, גישה זו תואמת את מכלול היחסים המשפטיים וההסדרים שאקו"ם צד להם, הן כלפי היוצרים, הן כלפי המשתמשים, הן כלפי הארגונים הזרים המקבילים.
- טיסה לארה"ב ב-700 דולר: התעופה הבינלאומית חוזרת ומחירי הכרטיסים בנפילה
- יואל, הילד מחיפה זכה בנובל - מה גילה הפרופ' להיסטוריה כלכלית ומדוע הוא הופתע מאוד מהזכייה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה...
ביחס לטענה כי במהלך השנים פעלה רשות המיסים באופן שונה וכי אקו"ם הסתמכה על כך, קבע כבוד השופט קירש כך: "אינני סבור כי המקרה הנדון שונה בהיבט זה מכל אותם מקרים אחרים בהם רשות המסים בוחנת מחדש את אופן דיווחיו של נישום ומגיעה למסקנה כי דרך המיסוי שננקטה בעבר הייתה שגויה וכי יש להביט על הדברים באופן שונה (במקום "להנציח טעויות")".
- 3.אירגון פשיעה שמאלני (ל"ת)פז 25/01/2023 14:07הגב לתגובה זו
- 2.צדק 25/01/2023 13:59הגב לתגובה זובעמותה לבין "התנהגות כחברה עסקית" אם אקו"ם היו שורפים את הכסף על משרות/הוצאות לא נחוצות זה היה בסדר? אולי המטרה של צבירת הכספים היא מעבר למשרדים חדשים/קמפיינים עתידיים לשמירה על זכויות יוצרים וכד'. אם בית המשפט המהולל שלנו חושב שאקו"ם היא חברה עסקית - הוא מוזמן למנות 5 מתחרים לאקו"ם - הרי הם פועלים בשוק חופשי
- 1.יריב 25/01/2023 10:35הגב לתגובה זומה פתאום הם שומרים כספים אצלם בעוד היוצרים נא קים לעיתים מבעיות כלכליות?

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.

גז ישראלי - רווח מצרי; כך א-סיסי מרוויח מיליארדי דולרים בשנה על חשבון ישראל
כחלק ממערכת היחסים הסבוכה עם מצרים, ישראל דרך מאגר לוויתן מספקת גז למצרים שמשמש גם לייצוא. הרוו ח עליו הוא סביב 80% - ב-15 שנים הבאות תספק ישראל גז למצרים ב-130 מיליארד דולר, חלקו יעבור לאירופה וישאיר סכומי עתק במצרים - מחיר השלום
מצרים מתכננת להגדיל את יצוא ה-LNG לאירופה החל מנובמבר הקרוב. ידיעה לקונית שפורסמה בתקשורת האמריקאית והמצרית, מסתירה סיפור גדול. מצרים שלה מאגרי גז משל עצמה לא יכולה לשרת את האנרגיה שלה היא נזקקת והיא מייבאת גז מישראל בכמויות שהולכות וגדלות. אלא שחלק מגז הזה לא משמש לצרכים פנימיים כי הממשל עושה חשבון פשוט ורואה שכדאי לייצא את הגז הזה לאירופה ולהרוויח סכומי עתק.
כעת, בהמשך לפיתוח והרחבת ההפקה של מאגר לוויתן היקף העברת הגז למצרים יעלה. דיווח על כך ניתן לפני חודשיים ובמקביל מתברר מצרים תיערך להגדלת הייצוא. זה מהלך עסקי לכאורה, אבל יש כאן הרבה מאוד פוליטיקה וקשר עסקי שתומך בעצם בשלום. אחרי הכל, למה בעצם ישראל נותנת מתנה כזו גדולה לשכנה שלה ולא מוכרת בעצמה לאירופה? נכון, יש להקים תשתיות, אבל מלכתחילה הכוונה היתה לספק גז לשכנות (גם ירדן מקבלת גז מישראל) כסוג של עוגן להסכמי השלום והרחבת האינטרסים המשותפים. זה כנראה בחשבון הכולל משתלם - ירדן היתה שותפה שקטה בהגנה על ישראל בעת הטילים, מצרים דחפה להסכם. אבל זה החשבון המדיני, מה עם החשבון של השותפויות - ניו מד ורציו, ושל שברון המחזיקות במאגר?
האם יכול להיות שייצוא כבר לפני שנים לאירופה היה מגדיל את הרווחים שלהם? בטח. אבל, ייצוא הגז לצד שאלות כמה גז להשאיר לדורות הבאים ולאן לייצא הן שאלות פוליטיות. תחום הגז והנפט בעולם בכלל מעורב בפוליטיקה. המחזיקים בלוויתן התיישרו לפוליטיקה.
על פי הדיווחים האחרונים, הממשלה המצרית מנהלת מגעים למשלוח של גז נוזלי נוסף מדי חודש ממתקן ההנזלה באידקו, החל מחודש נובמבר ועד סוף מרץ. המהלך מתבצע על רקע מאמצים לחזק את שיתופי הפעולה עם חברות זרות ולהבטיח להן חלק מייצוא התפוקה המשותפת. לא מדובר כאן בשימוש בתוספת הייצוא של הגז הישראלי, זו תקפוץ מדרגה רק בהמשך. אבל, לא צריך להיות חכם גדול כדי להבין שלמצרים תהיה האפשרות להגדיל את הייצוא ולהגדיל רווחים, כשאירופה עדיין זקוקה מאוד לגז בהינתן המשבר הגדול מול רוסיה. עם זאת, מצרים עצמה מתנדנדת עם ייצוא הגז בהתאם לצרכים המקומיים. בשנה האחרונה היא הורידה את היקף הייצוא, על רקע דרישות הכרחיות של התעשייה המקומית.
- הבונוס של מצרים מסיום המלחמה ולמה היא קיבלה העלאת דירוג אשראי?
- פדיונות של 144 מיליארד דולר ביום אחד ותנועת המחאה שקמה בארה"ב וסחפה את העולם
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הסכם הענק - 35 מיליארד דולר ל-130 BCM
באוגוסט האחרון נחתם הסכם ייצוא חדש בין שותפי לווייתן למצרים בהיקף של 35 מיליארד דולר, הגדול ביותר שנחתם אי פעם בתחום. ההסכם כולל ייצוא של כ-130 BCM עד לשנת 2040, בשני שלבים: כ-20 BCM בשלב הראשון החל מ-2026, ו-110 BCM נוספים לאחר הקמת צינור גז חדש. צינור זה, שייקרא "ניצנה", צפוי לחבר ישירות את מאגר לווייתן למצרים ולהכפיל את קיבולת ההולכה, עם תוספת של כ-600 מיליון רגל מעוקבת ליום. פרויקט זה, שהובילו שברון והחברות הישראליות, נועד לשדרג את תשתיות ההולכה ולהתאים את הייצוא לגידול העתידי.