פרשת וישלח: הערך המוסרי החבוי של הכסף

המצאת הכסף הפכה את הסחר לפעולה נוחה וקלה וקידמה את האנושות בדרכים רבות, הרב אברהם יצחק הכהן קוק מוצא בכך גם התקדמות מוסרית שמגדילה את האחווה והשלום בין עמים ויחידים

גיא טל | 09/12/2022 03:16 (3)

נושאים בכתבה כסף פרשת השבוע שלום

אחת ההמצאות המופלאות ביותר, שמהווה את אחד הגורמים החשובים ביותר להתפתחות האנושית הוא מושג הכסף. בעבר היה נהוג סחר חליפין, כלומר החלפה של סחורה תמורת סחורה. זוהי דרך מסורבלת בהרבה להחלפת טובין בין אנשים, שכן רק אם יש לי מה שאתה צריך ולך יש מה שאני צריך ניתן לעשות עסקה, מה שמגביל מאד את האפשרות להשיג דברים חיוניים. בנוסף, קביעת הערך של כל עסקה היא בעייתית שכן יש להעריך כל מוצר ביחס לכל מוצר אחר.

>>> לכל פרשות השבוע

הכסף מפשט את ההליכים הללו, שכן כל המוצרים נמדדים לפי מדד אחיד, וכן, לכולם יש דבר מה בעל ערך אותו ניתן להחליף תמורת הדברים שאנו צריכים. היסטוריונים מייחסים את התפתחות הכסף לתקופת האבות או מעט לפניה - כמה אלפי שנים לפני הספירה. התפתחות נוספת התרחשה בסביבות המאה ה-11 בה נקבעו שטרות ומטבעות לא לפי הערך של החומרים מהם הם עשויים, אלא על פי ערך מוסכם מטעם השלטונות או מנפיק הכסף. יותר מאוחר התפתח תקן הזהב, שקבע שהשלטונות יכולים להנפיק כסף רק לפי ערך הזהב או נכסים אחרים שברשותם, וזאת כדי למנוע אינפלציה, אולם בשנות ה-70 של המאה הקודמת בוטל המנגנון הזה, וכעת כמות הכסף נקבע על ידי נגידי הבנקים המרכזיים בהתאם למצב הכלכלה.

ישנם כאלה הקוראים לביטול הכסף וחזרה לסחר חליפין, שכן לדעתם המצאת הכסף גורמת להצטברות עושר רב מידי בידי יחידים. ישנה אף התעוררות של סחר חליפין באמצעות האינטרנט עם אתרים שמציעים אפשרות לבצע החלפות של סחורות, זמן או שירותים. האם יש יתרון נוסף להמצאת הכסף מלבד נוחות הסחר?

לפני מספר שבועות קראנו על קניית מערת המכפלה בחברון עיר האבות על ידי אברהם אבינו במה שנראה כשימוש בכסף – "ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", אולם אין הכוונה לשקל כמטבע אלא כמשקל (מכאן נובע גם שמות מטבעות שונים - שקל, פסו, פאונד ועוד), כלומר אברהם נתן כסף במשקל של 400 שקל (יחידת משקל) תמורת הרכישה.

בפרשה שלנו מדובר על קניית חלקת אדמה נוספת, הפעם בשכם:

"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען, ויחן את פני העיר. ויקן את חלקת השדה, אשר נטה שם אהלו, מיד בני חמור, במאה קשיטה".

קשיטה על פי המפרשים הוא סוג של מטבע. בגמרא מובאת דעתו של רב ביחס לאירוע: "אמר רב: מטבע תיקן להם". כלומר, נראה מדברי רב שהוא מבין שיעקב אבינו המציא את הסחר באמצעות כסף. ניתן אמנם להבין את דברי רב בצורה מצמצת יותר שמסתדרת יותר עם הממצאים ההיסטוריים, לפיה יעקב לא המציא את כל הרעיון של סחר באמצעות כסף, אלא "ייבוא" הרעיון הזה לאנשי שכם מאנשי ארם נהריים, שם השימוש בכסף היה מקובל עוד לפני כן. הממצאים ההיסטוריים אכן מייחסים את השימוש הראשון בכסף לאזור מוסופטומיה - האזור בו נמצאת ארם נהריים. כלומר, לדברי רב, יעקב ייבא את השימוש בכסף לאזור שכם.

ייחוס פעולה כלכלית כמו הפצת השימוש בכסף לאחד מהאבות על ידי חז"ל טומן בחובו את ההבנה שיש פה יותר מאשר תיקון טכני שנועד לשפר את נוחות עשיית העסקים. הרב אברהם יצחק הכהן קוק בספרו עין אי"ה אכן מציג הבנה עמוקה יותר של תפקיד המטבע בחברה האנושית שכולל גם ממד מוסרי חברתי, ולא רק אמצעי כלכלי, כפי שנראה להלן.

אחת הבעיות הגדולות של החברה האנושית היא הקנאה, והתחושה שמה שיש לחברי בא על חשבוני. התפיסה הזו יוצאת מנקודת הנחה שיש רק עוגה אחת לחלק, וככל שהחלק של האחר בעוגה גדול יותר, החלק שלי קטן יותר. בעוד במקרים מסויימים זה באמת נכון, על פי רוב, מדובר באשליה, שכן פעילותו והצלחתו של האחר רק מסייעים לטוב הכללי על ידי יצירת ערך חדש שלא היה בעולם קודם. הפנמה של הרעיון הזה, הוא אחד האתגרים המוסריים העומדים בפני האנושות, ועשויה להביא להפחתת השנאה, הקנאה והיריבות בין יחידים ובין עמים.

קיראו עוד ב"בארץ"

כך כותב הרב קוק:

"הגברת המוסר הטוב, המתאים אל הצדק העליון, והגברת כח החברה הקיבוצית, הוא על ידי התמדת היחס שימצא בין אדם לחבירו"

המוסר האנושי הראוי, המתאים למוסר האלוהי העליון, אומר הרב קוק, תלוי בהגברת האחווה ויחסי שלום וקרבה בין בני אדם. האתגר העומד בפני יחסים תקינים כאלו הוא התחושה הבסיסית שקיומו והצלחתו של האחר מגיע על חשבוני, כפי שמסביר הרב קוק בהמשך הפסקה:

"שיהיה כל אחד מרגיש איך שעל ידי מה שחברו נמצא בעולם וגם לו יש לו צרכים, שלפי ההשקפה החיצונה הוא דוחק את גבולו וממעט את צרכיו הוא, באמת אין זאת אלא השקפה של טעות, שמזה נולדת השנאה והתחרות וצרות העין בין אדם לחבירו ובין מדינה לחבירתה".

התחושה הזו, שצרכי האחר מגיעים על חשבון הצרכים שלי היא טעות, וכדי להגיע למוסר הטוב המתאים לצדק העליון צריך להתגבר על הטעות הזו. התפיסה הלא נכונה הזו היא הגורם המרכזי לשנאה בין בני אדם, עמים ומדינות. זוהי השקפה "חיצונית" שאינה יורדת לעומק הפנימי של המציאות, שבאמת מורה ההיפך מכך, אם לומדים להתבונן בה נכון, כפי שכותב הרב קוק בהמשך:

"אבל המבט הפנימי מורה אותנו שכל מה שיתרבו בני אדם, יותר יוכלו להועיל איש את אחיו על ידי התחלפות הכוחות, שיוכל כל אחד להשתמש ולהינות במה שחבירו מוציא אל הפועל..."

באמת ריבוי האנשים מועיל לעולם (לפחות עד גבול מסוים, ממנו האנושות עוד רחוקה מאד), שכן גידול האוכלוסייה מאפשר פיתוחים, יוזמות, התרחבות, והתמקצעות שבסופו של דבר מועילה לכלל. איך ניתן להתחבר להשקפה הזו? הרב קוק מצביע על המצאת הכסף, כאחד הגורמים שעשויים לסייע להעמקת ההבנה הזו, אם תופסים אותו בצורה נכונה:

"כל זמן שלא נמצא מציאות המטבע, ידע האדם שהוא יכול להיות נהנה בתוצאות פעולתיו של חברו רק כל זמן שיזדמן שהוא צריך למה שביד חבירו וחבירו יהיה צריך למה שבידיו, אבל כל זמן שלא יפגשו שתי אלה הנקודות, לא ירגיש את הטוב שהוא מקבל מחבירו. אבל בהיות התמצית של הנקודה כלולה במטבע העוברת לסוחר, הרי בכל עת שיש לו מותר מצרכיו הוא מוכרם במטבע, והוא בטוח שכבר בא לידו כח, שסוף כל סוף יביאנו להשיג על ידי עמל חבירו את הנצרך לו, אם כן מתרבה רושם האהבה, שהוא יסוד המוסר".

המטבע, שמקל את יחסי הגומלין בין בני אדם שבאים לידי ביטוי במסחר פשוט וקל, מאפשר לי להנות מהישגיו והצלחתו של חברי ובכך אני מכיר בעובדה שהתפתחותו והצלחתו תורמים גם לי. כלומר, האפשרות שמעניק המטבע להנות מכל הפיתוחים וההמצאות שמקדמות את העולם ומכל המוצרים שמיוצרים על ידי אחרים, (כל עוד אתרום גם אני לעולם בזעת אפי ואקבל תמורת מאמצי את אותו תגמול - הכסף), מגדילה את האיטראקציות החיוביות האנושיות ואת התלות ההדדית בין יחידים ומדינות, ובכך את השלום ויחסי האחווה האנושיים. דוגמה לדבר, מדינות שמקיימות יחסי גומלין כלכליים ותלויות זו בזו אלו מבחינה כספית יכנסו לקונפליקט צבאי בסבירות נמוכה יותר.

הכסף, אם כן, מאפשר את היחסים בין אנשים, עמים ומדינות. התבוננות בעובדה הזו עוזרת לנו להבין שכל אדם נברא באופן ייחודי ויש לו כישרונות ויכולות משלו. קיומו והצלחתו של האחר עשויים לסייע לכלל כולו, במידה ונדע לקיים ביננו מנגנונים שיסייעו בפיתוח היחסים האלו לטובת כולם.

לקריאה נוספת:

פרשת וישלח - על פיזור סיכונים וקבלת החלטות קשות

כל הכותרות 24/7 הטלגרם שלנו - תכנים יחודיים

תגובות לכתבה(3):

הגב לכתבה

שם המגיב *

כותרת תגובה *

תוכן התגובה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה

3.
פלוני 09/12/2022 09:36
הגב לתגובה זו
כרגיל מאמר מדהים כיף לקרוא
2.
תודה רבה על הכתבה (ל"ת)
ד 09/12/2022 09:10
הגב לתגובה זו
1.
יפה כתבת יישר כוח (ל"ת)
כותב 09/12/2022 06:43
הגב לתגובה זו

מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי | 04/01/2026 22:13

נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר והיא צפויה לגבות אותו כלכלית.

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.

מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.

במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.

הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.

להמשך הכתבה לחץ כאן