אנרגיה סולארית
צילום: Getty images Israel

5% ייצור חשמל מאנרגיה סולארית? יפה אבל לא מספיק

חברת החשמל מדווחת היום על הנתון המעודד, כביכול. הבעיה: זה עדיין הרבה אחרי היעדים שהציבה הממשלה העומדים על 10% ב-2020 ושנות אור מהיעדים של אירופה
ארז ליבנה | (7)

בקול תרועה רמה הודיעה היום חברת החשמל על כך שהיקף הייצור של אנרגיה סולארית יחצה השנה לראשונה את רף 5% מסך צריכת החשמל בישראל. קודם כל ברכות על צעד בכיוון הנכון. באמת. אם טענת החברה נכונה בדבר השקעה של מיליארדי שקלים בתחום, אזי מגיע לחברת חשמל שאפו. נדיר אמנם, אבל עדיין שאפו.  

 

הנתון נחשף בכינוס השנתי של התאגדות מהנדסי החשמל והאלקטרוניקה שנערך באילת. באותו מעמד, אמר אמיל קויפמן, יו"ר האיגוד כי "בעשור האחרון ירדה עלות הייצור הסולארי בצורה דרמטית. הדבר מביא לכדאיות כלכלית בהקמת אלפי מתקני גנרציה על הגגות, בריכות ובשטחים פתוחים. הפיתוחים הטכנולוגיים בתחום אגירת אנרגיה (...) מקדמים בצורה ממשית את המעבר לייצור חשמל מבוזר".

 

מרגש.

 

אבל לפני שנוציא את בקבוקי השמפניה, בואו נעצור רגע ונוריד את השאלטר על החגיגה. למה? כי איפה שחברת חשמל רואה קפיצה קדימה, תכלס, מדובר במה שמכונה בסלנג צעדי "טיפ-טופ", כלומר עקב בצד אגודל. בישראל, עדיין, לא משקיעים באנרגיה מתחדשת בצורה מספקת. נקודה.

 

כחלק מהסכם פריז, שעליו חתומה ישראל, היעד הממשלתי שהתווה שר האנרגיה יובל שטייניץ, עומד על כ-10% של ייצור חשמל מאנרגיה מתחדשת לשנת 2020 ו-17% לשנת 2030. כלומר, על חברת החשמל בעצם להכפיל את מאמציה כדי לעמוד ביעדים, שהם מלכתחילה נמוכים מאוד ביחס למדינות מפותחות אחרות.

 

עם נשווה את זה ליעדים של אירופה, ארצות הברית ויתר המדינות המפותחות נגלה שישראל נמצאת ממש בפיגור. שם היעדים המצטברים, לא רק של ייצור חשמל, אלא גם בתחום התחבורה לדוגמה, עומדים על 60% בקירוב מסך צריכת האנרגיה. בישראל זה עומד על רבע מהיעד. כלומר 15%. וגם בזה אנחנו לא מצליחים לעמוד.

 

עכשיו אם נחזור רגע למה שאמר קויפמן, והדברים באמת נכונים – והם נכונים – אז למה רק 5%? הרי טכנולוגיה מתקדמת יש. השמש והרוח קיימות גם כן ובצורה לא מבוטלת יש לציין. אז למה רשות החשמל מצליחה לייצר רק נתון חד ספרתי? לא ברור.

 

עדיין לא השתכנעתם שקיים פגם? בשבוע שעבר ראיינו כאן את מנכ"ל אנלייט, גלעד יעבץ, שסיכם את המצב בישראל במילה אחת ויחידה: "נוראי". למה נוראי? 2 סיבות מרכזיות.

קיראו עוד ב"בארץ"

 

הראשונה, עודף רגולציה מצד המחוקק בישראל, שתוקע לא מעט פרויקטים בתחום האנרגיה המתחדשת, מאחר וקיימת העדפה ברורה לגז מצד הממשלה, לאור עתודות הגז הגדולות של המדינה.

 

הסיבה השנייה לטענת יעבץ, היא לא אחרת מאשר חברת חשמל – כן, כן, זו שמתהדרת בנתונים החדשים. חברת החשמל, האחראית על תחום ההולכה של החשמל, צריכה לדאוג לכך שתהיה דרך שבה החברות המסחריות יוכלו לנתב את החשמל ובכך להפחית משמעותית את המחיר לצרכני הקצה.

 

בינתיים אין שינוי מהותי.

תגובות לכתבה(7):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 7.
    חכם ציון 10/11/2019 08:23
    הגב לתגובה זו
    מזה שנים אני מתעניין בהתקנת מערכת סולרית על הגג. המחירים ירדו באחוזים בודדים. מישהו עושה סיבוב עלינו. או המשווקים או החברות המתקינות.
  • 6.
    ג'ק 08/11/2019 16:36
    הגב לתגובה זו
    בארצנו עם השמש הנהדרת למה כל כך מעט ? חייבים הרבה יותר .
  • 5.
    אפריים 08/11/2019 09:38
    הגב לתגובה זו
    רשות החשמל מעכבת רשיונות וחחי תוקעת.את ההולכה. 5% זה כולל אשלים, הצלחה ללובי של הגז,
  • 4.
    הסיבות ש"רק 5%" (ל"ת)
    אסף 07/11/2019 09:28
    הגב לתגובה זו
  • 3.
    לילי 07/11/2019 08:44
    הגב לתגובה זו
    בישראל יש אמצעי ייצור חשמל שמש ואדמות ללא שימוש בשפע . נתן לייצר באמצעי הייצור את כל האנרגיה הדרושה למדינה .
  • 2.
    יש סיבה אחת, ועד העובדים של חברת חשמל לא רוצה תחרות (ל"ת)
    אחד 07/11/2019 07:33
    הגב לתגובה זו
  • 1.
    דודו 07/11/2019 00:05
    הגב לתגובה זו
    1. פיזור סיכוני פגיעה בתחנות כוח גדולות, 2. חסכון בהשקעות ברשת ובמערכות שנאות והולכה, ג. חסכון בעתודות קרקע מוגבלות, קרבה מידית למוקדי הביקוש
קק"ל (לע"מ)קק"ל (לע"מ)

איך גונבים מהקופה 200 מיליון שקל בשנה ואתם אפילו לא יודעים על זה?

הקרן שמנהלת עשרות מיליארדים, מחזיקה ב-13% מהקרקעות במדינה והפכה למפעל ג'ובים לפוליטיקאים - שחיתות ציבורית

מנדי הניג |
נושאים בכתבה קק"ל

 אתם רואים אותם לרוב נלחמים זה בזה, אויבים מושבעים. הקואליציה מול האופוזיציה וההיפך - השמצות, אפילו קללות. לפעמים זה נראה כמו שנאה. חברים הם לא. אבל יש מקום אחד שהם פותחים שולחן, יושבים ומדברים וסוגרים דילים בשקט, מתחת לשולחן לטובת האנשים שלהם ועל חשבון הציבור. כאן, אין אופוזיציה שתבקר אותם - שני הצדדים מושחתים וגונבים את הציבור, אז זה עובר בלי הד תקשורתי. המבקר - מבקר המדינה מדי פעם כותב בדוח שלו הערות, מדברים על לסגור את הפרצה הזו. אבל הגנב ממשיך לעבור דרך הפרצה כל שנה ולגנוב מאות רבות של מיליוני שקלים. הכוונה כמובן לגופים בלי שליטה שהוקמו למטרות חיוביות והיסטוריות ומחזיקים בנכסי עתק ויש להם גם הכנסות שוטפות. אין להם אבא אז המדינה שמה עליהם את היד והיא קובעת את הדירקטורים, ההנהלה, התקציב. היא ממנה מאות אנשים באופן פוליטי וזה גלוי. זה לא בסתר - מה ליאיר נתניהו ולתפקיד בכיר מאוד בהסתדרות הציונית העולמית. הבחור מקבל (אם יעבור) לשכה, עובדים, שכר טוב, ולא בטוח שהוא יבוא לעבוד. יבוא לעבודה - אולי. לעבוד - ספק גדול. 

ככה יש מאות ג'ובים. ההסתדרות הציונית העולמית וקק"ל הם מפעלי ג'ובים. לא של עובדי ייצור של עבודה מהחלומות - עובדים מעט, מרוויחים הרבה. זה גועל נפש ושחיתות פוליטית של כל הצדדים. בכתבה הראשונה נציג את הגוף העשיר מכולם - קק"ל שבעצם דרך הג'ובים מעלים לנו 200 מיליון שקל לפחות בשנה. למה לנו? כי קק"ל היא ישות ציבורית, היא שייכת לציבור. זה קצת מזכיר את החברות הציבוריות, אלא ששם יש הרבה יותר פיקוח, ומנגנונים שמגבילים את השחיתות הפוליטית. כן, גם שם, יש ניפוח וג'ובים, אבל בקק"ל זה חמור יותר.    


מי זאת קק"ל? 

מאות מיליוני דולרים שנכנסים מדי שנה, קרקעות בשווי עשרות מיליארדי שקלים, מעורבות בהחלטות תשתית והתיישבות - ומבנה ארגוני שאינו כפוף לרשות המבצעת או למחוקק. קרן קיימת לישראל (קק"ל), הגוף שהוקם בתחילת המאה ה-20 כדי לרכוש קרקעות עבור העם היהודי, הפכה במרוצת השנים לאחד ממוקדי הכוח העמומים והמשמעותיים ביותר במשק הישראלי.

היא מתפקדת כתאגיד ציבורי-פרטי, עם תקציבים בהיקפים אדירים, ללא שקיפות מלאה וללא בקרה שוטפת של המדינה. אולם, מעבר לחוסר הפיקוח הכללי, הביקורת החריפה ביותר מתמקדת במינויים פוליטיים שיטתיים שמשנים את אופי הקרן: דוחות רשמיים ומקרים מתוקשרים חושפים כיצד נציגי מפלגות מקבלים שליטה על תקציבים, ממלאים תפקידים בכירים לפי קרבה פוליטית ומעבירים כספים לגופים המזוהים עם זרמים מסוימים.

בשנים האחרונות גוברת הביקורת הציבורית סביב האופן שבו קק"ל מתנהלת, מי שולט בה בפועל, והאם ייעודה ההיסטורי, רכישת קרקע לאומית ופיתוח התיישבות - עדיין עומד במרכז פעילותה. רבים טוענים כי הקרן הפכה לכלי פוליטי רווי אינטרסים, מינויי מקורבים ומערכת שמזינה את עצמה, הרבה מעבר למה שתוכנן על ידי מקימיה הציונים. המנגנון, כך עולה מדוחות ביקורת, אינו מקרי: מינויים פוליטיים מאפשרים העברת מאות מיליוני שקלים למועצות מקומיות מזוהות, תשלומים לגופים פוליטיים ומינויים לתפקידים ללא מכרזים ציבוריים. בעוד אזרחים רגילים משלמים מחירים גבוהים עבור שימוש בקרקע מדינה, חלק מנכסי הקרן מנוהלים במנותק מהשיטות המקובלות במגזר הציבורי.

זדורוב
צילום: צילום משידור בית המשפט
הטוקבק של השבוע

"אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון"; האם הפיצוי לזדורוב סביר?

רומן זדורוב יקבל 17 מיליון שקל כפיצוי על 15 שנות מאסר והציבור מגיב - יש חילוקי דעות על הסכום, אבל הרוב מסכימים שאין מחיר לחופש וסבורים שהם משלמים על הפשלות של הפרקליטות בעוד שם אף אחד לא משלם את המחיר; וגם - מה הפיצויים שנקבעים בעולם במצבים דומים?

מנדי הניג |
נושאים בכתבה רומן זדורוב

התגובות הרבות בטוקבקים וברשת על הפשרה של הפרקליטות עם רומן זדורוב  שישב 15 שנים בכלא וזוכה במשפט חוזר הם על כל הספקטרום. הרוב מתייחסים לסכום המרשים שנפסק - 17 מיליון שקל , שזה 1.13 מיליון שקל בשנה ומהרהרים אם "זה היה כדאי". יש גם תגובות של "אני מוכן לשבת בכלא 15 שנה תמורת 17 מיליון", אבל הרוב סבורים שאין מחיר לחופש. 

תגובות רבות מעלות שאלות קשות שאין עליהם תשובות על מעשי זודורוב והיעלמות המכנסיים והנעליים שלו באותו היום, כמו גם - השיחה שלו עם המדובב. תגובות רבות אחרות מדברות על הפשלות של הפרקליטות בפרשה ועל כך שאנחנו משלמים את המחיר - 17 מיליון שקל אלו כספי ציבור. 


בשורה התחתונה,  רוב המגיבים חושבים שבהינתן פסק הדין והזיכוי של זדורוב, מגיע לו סכום כזה. ואכן, גבוה ככל שיהיה הסכום, בעצם לקחו לזודורוב חלק ממשמעותי מהחיים. 

כמה משלמות מדינות בעולם פיצויים על ישיבה בכלא שהתבררה כטעות? 

העולם ראה בשנים האחרונות שורה של פסקי פיצויים חסרי תקדים לנאשמים שזוכו לאחר שהורשעו בטעות. במקרים רבים מדובר לא רק בהחזר על שנות חירות שנגזלו אלא גם במסר חד נגד רשויות החוק והמשפט.

בצפון קרוליינה, ארה"ב, שני גברים, הנרי מקולום וליאון בראון, זוכו לאחר 31 שנות מאסר על רצח שלא ביצעו. הם קיבלו פיצוי של כ-75 מיליון דולר, סכום שובר שיאים שנקבע לפי מיליון דולר על כל שנה בכלא, בתוספת פיצוי עונשי. בארה"ב נרשם גם המקרה של ג'ואן ריברה, שישב בכלא שלושה עשורים באילינוי, וזוכה לבסוף תוך קבלת פיצוי של 20 מיליון דולר.