דחיית ערר בנושא מחלוקת לעניין יום הרכישה
תקציר וע 1005/09 1. נינה אסף; 2. גבריאלה שגב נ' מנהל מס שבח תל אביב
תקציר וע 1005/09
1. נינה אסף; 2. גבריאלה שגב
נ' מנהל מס שבח תל אביב
ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב דחתה את הערר שעניינו מחלוקת לעניין יום רכישת זכויות בנכס.
העוררות ירשו נכס ששימש בית מרקחת ביפו. את הזכות להפעלת הנכס קיבל המנוח, אביהם של העוררות, בשנת 1949 במהלך שיקומו על ידי משרד הביטחון. בשנת 1971 נחתם הסכם מול מינהל מקרקעי ישראל שלפיו רכש המנוח את הזכויות היחסיות בנכס.
הוועדה פסקה כי העוררות לא הרימו את נטל הראיה כי תאריך הרכישה היה כבר בשנת 1949. ברם, המליצה הוועדה למשיב לנהוג לפי הוראת ביצוע 4/85, המזכה את המוכרות בניכוי נוסף בגין שווי רעיוני של זכות הדיירות המוגנת.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
שתי העוררות הן בנותיו של המנוח יעקב רובוביץ ז"ל (להלן: "רובוביץ"), שנפטר ביום 30.7.1988. רובוביץ היה בעל הזכויות בבית מרקחת ביפו. את הזכות להפעלת בית המרקחת קיבל רובוביץ - שהיה נכה צה"ל - בשנת 1949, במהלך שיקומו על ידי משרד הביטחון, המדור לנפגעים. כמו כן, באותה שנה קיבל רובוביץ הלוואה ממשרד הביטחון לצורך פתיחת בית המרקחת. בית המרקחת הוקם והופעל ברציפות על ידי רובוביץ (ולאחר פטירתו על ידי העוררות) עד לשנת 1998. לאחר פטירתו של רובוביץ בשנת 1988, הועברו הזכויות בבית המרקחת לגיזה רובוביץ ז"ל (בת זוגו של רובוביץ ואמן של העוררות), שנפטרה בשנת 1994 והורישה את הזכויות לעוררות בחלקים שווים.
ביום 17.1.1971 נערך הסכם בין רובוביץ לבין רשות הפיתוח על ידי מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "ההסכם"), שלפיו רכש רובוביץ את הזכויות היחסיות בנכס. ביום 3.10.1976 מסר רובוביץ הצהרה למשיב בדבר רכישת זכות במקרקעין. ביום 17.1.2007 מכרו שתי העוררות את זכויותיהן בבית המרקחת, ודיווחו למשיב בהתאם.
המחלוקת בין העוררות למשיב היא אם יום רכישת הזכויות בבית המרקחת (המשורשר כדין ליום הרכישה בידי רובוביץ) הוא בשנת 1949 כגרסת העוררות, או בתאריך מאוחר יותר כגרסת המשיב.
לטענת העוררות, כל הסממנים - לרבות הידע המשפחתי שבידי העוררות - מצביעים על כך שכבר בשנת 1949 נמסרו לרובוביץ הזכויות בבית המרקחת. תאריך ההסכם הוא פורמלי בלבד, וכל תכליתו של ההסכם הייתה לתת תוקף לרישום הזכויות של רובוביץ בבית המרקחת שמקורן בשנת 1949, כנגד תשלום כספי מוסכם.
לטענתן, במקרים לא מעטים נחתמו הסכמים עם מינהל מקרקעי ישראל באיחור של שנים, בייחוד כאשר מדובר בזכויות שנמסרו בשנת 1949, סמוך לסיום מלחמת השחרור. לחלופין נטען שעל המשיב לקבוע את יום הרכישה בחודש ינואר 1961, לפי התאריך שנכלל בצילום ההצהרה.
מנגד, לטענת המשיב ההסכם ברור ומובן מעצמו, ואין כל בסיס ל"הזזת" יום הרכישה לתאריך רכישה מוקדם מזה שמופיע בו. אין כל ראיה - ואף לא ראשית ראיה - לגרסת העוררות, שלפיה הוקנו לרובוביץ (לכאורה) זכויות בעלות בבית המרקחת כבר בשנת 1949. נטל הראיות ונטל השכנוע בדבר יום הרכישה מוטלים על העוררות, בעיקר כיוון שכוונתן לחסוך בתשלום המס בשל יום רכישה מוקדם (לכאורה), בניגוד לתאריך ההסכם ולהצהרה.
דיון
אף שגרסת העוררות אינה בלתי אפשרית, ולמרות ההתרשמות החיובית מעדותה של העוררת גבריאלה שגב - אין לקבל את הערעור. נטל השכנוע להוכחת טענה מסוימת מוטל על הצד שהטענה מקדמת את עניינו במשפט. זאת ועוד, על מוכר זכות במקרקעין להוכיח (בין היתר) את יום הרכישה ואת שווי הרכישה, ולא ניתן להסתפק בהצהרות סתמיות. העובדה שבשנת 1949 קיבל רובוביץ הלוואה ממשרד הביטחון לצורך פתיחת בית המרקחת אמנם יוצרת זיקה ברורה בין רובוביץ לבין בית המרקחת, אך אינה מעידה על כך שרובוביץ רכש בהכרח זכויות בעלות בבית המרקחת באותה שנה.
גם הטענה החלופית שלפיה נרכשו הזכויות בבית המרקחת בינואר 1961 אינה נסמכת על ראיות, וכל אחיזתה במה שנראה כטעות קולמוס שנפלה בהצהרה.
אשר על כן, אין מנוס מאישור החלטתו של המשיב שלפיה יום רכישת זכות הבעלות בבית המרקחת אינו יכול להיות מוקדם ליום ההסכם (17.1.1971, כאמור), הגם שקיימת אפשרות כי רובוביץ החזיק בזכות ההחזקה בבית המרקחת גם לפני כן.
ברם המליצה הוועדה למשיב לנהוג לפי הוראת ביצוע 4/85, המזכה את המוכרות בניכוי נוסף בגין שווי רעיוני של זכות הדיירות המוגנת.
תוצאה
הערר נדחה. בנסיבות העניין לא נעשה צו להוצאות.
בוועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בתל אביב
לפני כב' השופט ד' בר אופיר והחברים י' מונד ונ' הכהן
ניתן ב-11.12.2011

פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.

שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.

- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
