אי מתן זכות להקפאת יתרת חוב למס רכישה

העובדות בחודש אוקטובר 1996 הוגשה לרשות מס שבח [להלן - "המשיב"] הצהרה של חסאן ושל אימאן בסטוני [להלן - "העוררים 1 ו-2 בהתאמה"] על רכישת זכויות בדירת מגורים, בחיפה. העוררים 1 ו-2 הצהירו, כי הנם בעליה של דירה יחידה [להלן - "הדירה הנוספת"], למעט הדירה הנרכשת. הם התחייבו למכור את הדירה הנוספת, בתוך 24 חודשים מרכישה זו, וביקשו את הקפאת תשלום יתרת מס הרכישה בגין הדירה שרכשו. סעיף 9(ג1א)(2) לחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963 [להלן - "החוק"], קובע שמי שרכש דירת מגורים, שהיא דירתו היחידה, וב-24 החודשים שלאחר רכישת הדירה מכר דירת מגורים אחרת, שהייתה דירתו היחידה עד למועד רכישת דירת המגורים, ישלם מס רכישה בשיעורים משווי הזכות הנרכשת, על פי מדרג הקבוע בסעיף, והמתווה הקלה במס. בבדיקה, שערך המשיב, התברר שהעוררים הם בעלים של מספר דירות כדלהלן: 1. דירה, שהם רכשו בשנת 1989. 2. שלוש דירות, שהם קיבלו במתנה, בשנת 1992. לפיכך, המשיב דחה את בקשת העוררים להקפיא את החיוב במס רכישה, שהרי לעוררים יש מספר דירות מגורים (ארבע), מלבד הדירה הנרכשת. הוחלט שהקובע לצורך יישום הסעיף האמור בחוק הנו הרישום בפנקס המקרקעין. סעיף 125 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי רישום בפנקס המקרקעין מהווה ראיה חותכת. לפיכך, אין לקבל את הטענה, שבמציאות החלוקה היא אחרת. הערר נדחה. בוועדת ערר ליד בבית המשפט המחוזי בחיפה לפני: כב' הנשיא (בדימוס) מ' סלוצקי - יו"ר, רו"ח ג' יחזקאלי-גולן, רו"ח ש' פסטרנברג ניתן ב-20.3.2008 המידע באדיבות "כל-מס" מבית חשבים ה.פ.ס.