חברות הביטוח לא יתנו לניוד לעבור בשקט

אסף מליחי מעריך כי המאבק על רפורמת בכר היה רק ה"בקרוב" למלחמה שמכינים ראשי חברות הביטוח על ניוד הפנסיה. כיצד המדינה מעודדת את הפנסיה? כיצד יראה השוק אם הרפורמה תושלם? מה זה אומר על כל אחד מאיתנו?
אסף מליחי |

מנכ"לי חברות הביטוח, בעיקר הגדולות, לא ישנים טוב בלילה. לפני קצת יותר מחודש פרסם ידין ענתבי, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר, טיוטת תקנות, לפיה הצרכן יהיה רשאי לעבור מקצבה לקצבה, מהון להון ומהון לקצבה, אולם לא ניתן לעבור מקצבה להון, מה שמשקף את ההעדפה הברורה שנותן האוצר למסלול הקצבתי על פני קופות הגמל והתוכניות ההוניות בביטוחי החיים.

עד לא מכבר לא היה המעבר מחברה לחברה כדאי. החברות לא עודדו מעברי פוליסות ומי שרצה לעבור לתוכנית אחרת, ביטל פוליסה ויצר תוכנית חדשה בחברה אחרת. כולם הרוויחו מזה. הסוכנים והחברות. בעולם החדש ישנם שחקנים נוספים, והמאזן משתנה. ברגע שיש יתרון למוצר מסויים, השוק מתנהג בהתאם וזהו התסריט הגורם לראשי חברות הביטוח להתחלחל מהמחשבה שמכרה הזהב יצטמק לנגד עינהם.

בענף הביטוח חוששים בעיקר מהשינוי המהותי שיתבצע במגרש הקיצבתי, לפיו יעברו פוליסות ביטוח לתוכניות פנסיה בשל שיעור ההוצאות הגבוה בפוליסות הביטוח, ביחס לקרנות הפנסיה, וכן בהטבות הפוליטיות שיינתנו לקרנות הפנסיה בצורה של הגדלת שיעור האג"ח המיועדות אשר יחדדו את הפער לטובת מוצרי הפנסיה.

בשיעורי המבוא בכלכלה באקדמיה מלמדים, כי שינוי של עקומת הביקוש עקב שינוי טעמם של הקונים (הביקוש יורד, כי לקונים יש מוצרים תחליפים), ושינוי על עקומת ההיצע בשל כמות מוצעת גדולה יותר – מוביל לירידת מחירים. בענף הביטוח יודעים זאת היטב ומבינים שזה הזמן לשפר עמדות.

כלכלה הוא ללא ספק מקצוע חשוב, אבל בשוק ההון מסתבר, יש לא מעט משקל להיסטוריה מהסיבה הפשוטה שהיא פשוט חוזרת על עצמה. לא צריך להיות גאון כדי להבין שהמהלך יפגע ברווחיות חברות הביטוח המנהלות יותר מ-70 מיליארד שקל בפוליסות ביטוח חיים. דמי הניהול הנגבים מפוליסות אלה הם עיקר הכנסותיהן של החברות והם גבוהים בהרבה מדמי הניהול באפיקים חליפיים כמו קופות גמל וקרנות פנסיה, ובשורה התחתונה - קיטון חד בהכנסות מדמי הניהול. בחברות הביטוח כבר הפנימו, כי השינויים במפת השיווק עם כניסתם של הבנקים והמפץ הגדול בענף יביאו את ימי המונופול לקיצם, אך כמו הבנקים בשעתם, הן הבינו שעליהן לעבור מהתנגדות לעצם קיומה של הרפורמה, למאבק על הסוגיה של "איך היא תתבצע", תוך השקעת מאמץ להבטיח את מימושה בתנאים האופטימאליים לחברות הביטוח לקראת המהלך שיחל בתחילת 2007.

אלא שהמצב מעט שונה - במשוואה של הבנקים מול חברות הביטוח, ניצחו הבנקים בגדול.

הבנקים שעשו קופה יפה ממכירת קופות הגמל, ימכרו מעתה מוצרי פנסיה, גמל, ובקרוב גם ביטוח תמורת דמי ייעוץ פנסיוני, בעוד שחברות הביטוח ששילמו סכומי עתק על הקופות והקרנות - ספגו פדיונות הנאמדים ב-14 מיליארד שקל וייאלצו מעתה להתייעל על מנת להיאבק על כספו של הצרכן.

בדומה לשונות האינטרסים בין הבנקים, כאשר בצד אחד עמדו הבנקים הגדולים - פועלים ולאומי, ומהעבר השני כל השאר, כך מסתמן כי גם בחברות הביטוח אין חזית אחידה. ביטוח ישיר בראשות מוקי שניידמן, כבר הודיעה, כי היא מצדדת בכוונת האוצר לניוד החופשי מהסיבה הפשוטה שעבורה תוכנית האוצר מהווה הזדמנות חיובית, בעיקר לאור העובדה שתיק הביטוח חיים שלה קטן. אבל, אם בהתאחדות לא סופרים את ביטוח ישיר, ככל הנראה גם שחקנית כמו מנורה תיוותר מחוץ למאבק על רקע התשואות העדיפות שמשחקות לטובתה, בעיקר במעברים מהון להון. כמובן שכל מהלך מהון לקצבה, מפוליסה לפנסיה, עשוי להיות גם הוא לפעול לטובת מנורה המהווה 51% משוק הפנסיה לאחר רכישת מבטחים החדשה.

יורים לכל הכיוונים

אם נוסיף למאזן את אליהו ואיילון שעדיין לא אמרו מילה בנושא, למרות שעל פי הערכות, הן אדישות לכל החלטה שתתקבל, מי שיובילו את המאבק שבראשו עומד אביגדור קפלן, מנכ"ל כלל ויו"ר התאחדות הביטוח, הן הראל, הפניקס, כלל ומגדל, כאשר מגדל עם תיק ביטוח חיים הגדול בענף, היא הפגיעה ביותר.

במאבק כמו במאבק, יורים לכל הכיוונים: המפקח על הביטוח, הבנקים והצרכן.

זוכרים את זעקות המערכת הבנקאית בימים שלאחר רפורמת בכר?

ובכן כנראה שההיסטורי חוזרת על עצמה – רק שהשחקנים הראשיים בהצגה הם נציגי חברות הביטוח. הרי אף אחד לא אוהב אי יציבות – כך גם חברות שטענו במאי השנה במכתב לאוצר טרם אימוץ ההחלטה, כי ניוד כספי ביטוחי החיים יוביל להתמוטטותן במקרה של גל פדיונות, אם תווצר בעיית נזילות של פרמיות. הצהרות לפיהן חברות הביטוח יעמדו בפני פשיטת רגל – הן לא יותר מניסיון הפחדה אבסורדי לנסות וללחוץ על הרגולטור בכדי להקל להשיג תנאים טובים יותר. אלא שההיסטוריה במקרה של הבנקים הוכיחה אחרת. קופות הגמל וקרנות הפנסיה, שמרכזות יותר כספי ציבור מאשר ביטוחי החיים הם דוגמא טובה. בתעשיית הקופות היה מעבר מאסיבי מהקופות הבנקאיות לקופות הפרטיות, ואף קופת גמל לא ממש התמוטטה.

בפגישה שהתקיימה בתשעה באב במשרדי ההתאחדות בנוכחות מנכ"לי חברות הביטוח דובר על דרישה לקבל מהאוצר הבטחת תשואה, אג"ח מיועדות בפוליסות ביטוח חיים, או לחילופין לדרוש את ביטול אג"ח מיועדות הניתנות לפנסיה. אם כן המטרות סומנו נשאר רק להמתין במה יסתפקו בסופו של דבר חברות הביטוח.

בסוף השבוע האחרון במהלך כנס סוכני הביטוח בצפון פתח רשמית אביגדור קפלן, את החזית מול הבנקים ואמר, כי בעידן של יישום חקיקת בכר, "אין להרשות שאנשים יתפתו לייעוץ של בנקים לקחת פוליסת ביטוח ולהעבירה לגוף פיננסי אחר שהבנקים יכולים ליהנות ממנו". באותה נשימה ציין, כי "הבנקים יהיו פעילים בענף שלהם הכולל קופות גמל וקרנות פנסיה, ויימצאו מן הסתם יפי נפש שירצו לפתוח להם את הביטוח".

אפשר להבין את קפלן, הוא יודע עם מי יש לו עסק, מערכת משומנת עם משאבים בלתי מוגבלים, ניסיון עשיר בתחום הקמעונאות הפיננסית, ופריסה צפופה ברחבי הארץ. במילים פשוטות, הבנקים ייכנסו לנעליו של סוכן הביטוח ויעוטו על הלקוחות עם "מחירי התאבדות" כדי לחדור לשוק, מה שייאלץ גם את חברות הביטוח להקטין את דמי הניהול.

את הצד האחר של המטבע, קפלן לא חושף. הוא יודע היטב שלחברות הביטוח יש הזדמנות להרחיב את מקורות הכנסתן מעבר לתחום הביטוח, בין היתר, באמצעות ניהול קרנות נאמנות בהיקפים שלא נראו בענף קודם לרפורמת בכר. אם בעבר דובר על ענף הביטוח כנפרד מענף הבנקאות, היום אפשר להגיד שחברות הביטוח יהפכו כחברות בענף הפיננסיים מוטות פעילות ביטוח. אלא שכדי לעמוד באתגרים הרבים, בעיקר עקב התגברות התחרות, יש צורך בהתאמת המבנה הארגוני של החברות ומערכות המידע שלהן, כדי להרחיב את סל המוצרים שהן משווקות ולמצות באופן מיטבי את הפוטנציאל הטמון בשילוב מוצרים סינרגטיים – צעדים שכל מונופול, מה לעשות לא אוהב לבצע.

באשר לנשק מול הצרכן - זוכרים את "קשירת" הלקוחות בשוק הסלולר - מבצעים והטבות תמורת התחייבות לטווח ארוך, בגרסה הביטוחית שיטת הפעולה זהה, אך תקופת ההתחייבות נעה בין 15 שנה ל-30 שנה, כאשר דמי הניהול מופחתים בקו ישר לפי משך הביטוח. בשיטה זו נקטו החל מתחילת השנה מגדל וכמה שושבינות אחרות.

בתוך כך, הצצה קצרה בדו"ח השנתי של אגף שוק ההון הביטוח והחיסכון באוצר מגלה ש-66% מהפוליסות שהונפקו לפני שש שנים, נפדו או סולקו, מכאן למרות שינוי התפיסה אצל המבוטחים עליו מדברים בחברות הביטוח, אני מאמין שהמבוטח הנאור יבדוק את ביצועי חברת הביטוח שלו בתחום ההשקעות, ובמידה שחברה אחרת תתאים לו יותר, יוכל לעבור אליה עם כל הכספים שצבר ללא קנסות.

אם כן, אם רוצות החברות להוזיל את דמי הניהול, מדוע שלא יעשו זאת במסגרת התחרות, במקום להציע הנחה עתידית מותנית ולהוציא צרכנים מחוץ למשחק?

בסיכומו של עניין, מה שהיה הוא שיהיה. כמו לבנקים, אין צורך לחשוש גם לגורלן של חברות הביטוח. המלחמה אשר ישיבו חברות הביטוח תאזן את השפעת הרפורמה על הענף. מוצרי הגמלה יחליפו את המוצרים ההוניים, תוך יצירת סינרגיה בין המוצרים השונים. היקף הנכסים המנוהלים גדל וכך גם מחזורי הפרמיות, שלא לדבר על מה יקרה כאשר הבורסה תטפס.

פוטנציאל הרווח של חברות הוא כמעט אינסופי ואם תשובה חושב ככה – מי יכול להתווכח איתו.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

גלי צהל
צילום: צילום אלכסנדר כץ

הממשלה הכריעה: גלי צה״ל תיסגר

גלי צה״ל תיסגר עד מרץ 2026: הצעת שר הביטחון ישראל כ״ץ אושרה פה אחד, בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה; המיונים לתחנה נעצרו מיידית, חיילי היחידה ישובצו מחדש, וגלגלצ תיבחן בנפרד

מנדי הניג |
נושאים בכתבה גלי צה"ל

אחרי דיונים ארוכים, המלצות ועתירות, הממשלה קיבלה הבוקר החלטה דרמטית בנוגע לאחת התחנות המזוהות ביותר עם המרחב הציבורי בישראל. שרי הממשלה אישרו פה אחד את הצעת שר הביטחון ישראל כ"ץ לסגור את תחנת הרדיו הצבאית גלי צה״ל, במהלך שצפוי להסתיים עד 1 במרץ 2026. ההחלטה כוללת צעדים מיידיים בשטח, ובראשם עצירת המיונים לתחנה ושיבוץ מחדש של החיילים המשרתים בה, והיא מתקבלת בניגוד לעמדת היועצת המשפטית לממשלה, שהזהירה מפני פגיעה בשידור הציבורי ובחופש הביטוי.

"תחנה צבאית עם פוליטיקה אינה מודל דמוקרטי"

בדבריו בישיבת הממשלה הציג שר הביטחון את הקו שלו. לשיטתו, עצם קיומה של תחנה צבאית המשדרת תכני אקטואליה ופוליטיקה הוא חריג ואינו מקובל בדמוקרטיות מערביות. כ״ץ טען כי גלי צה״ל חרגה לאורך השנים מהמנדט שניתן לה, והפכה מגוף שנועד לשרת את חיילי צה״ל ומשפחותיהם לבמה לדעות פוליטיות, שחלקן כוללות ביקורת ישירה ולעיתים חריפה על הצבא עצמו, מפקדיו ופעילותו.

לדבריו, העיסוק הפוליטי פוגע באחדות הצבא ובמורל הלוחמים, בעיקר בתקופה של מלחמה מתמשכת, ואף יוצר בלבול מסוכן בזירה החיצונית. כ״ץ ציין כי אויבי ישראל עלולים לפרש מסרים המשודרים בתחנה כעמדה רשמית של צה״ל, בשל היותה יחידה צבאית. ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף לעמדה הזו וחיזק אותה, כשהדגיש כי המצב הקיים אינו סביר ואינו מתאים למדינה דמוקרטית, ואף השווה אותו למודלים הנהוגים במשטרים שאינם רלוונטיים לישראל.

שרים נוספים בדיון העלו טענות משלימות, ובהן היעדר תשתית חוקית מוצקה להפעלת התחנה. לטענתם, האישור המקורי שניתן לגלי צה"ל בשנת 1950 היה זמני ומוגבל, ומאז לא עוגן בהחלטת ממשלה מסודרת או בחקיקה. כ״ץ הסתמך גם על עמדות של בכירי צבא בעבר ובהווה, כפי שהוצגו בפני ועדות מקצועיות, שלפיהן יש קושי מובנה בכך שיחידה צבאית פועלת כגוף תקשורת עצמאי עם חופש עריכה מלא.

התנגדות משפטית ועתירות לבג"ץ

לצד ההכרעה העקרונית, הממשלה אישרה שורה של צעדים אופרטיביים שנכנסים לתוקף באופן מיידי. שר הביטחון הנחה לעצור לאלתר את כלל המיונים לגלי צה״ל, הן לשירות סדיר והן לשירות מילואים, ולהפסיק שיבוץ של חיילים חדשים בתחנה. החיילים המשרתים כיום בגלי צה״ל צפויים לעבור תהליך הדרגתי של שיבוץ מחדש ביחידות צה״ל השונות, תוך מתן עדיפות לתפקידי לוחמה ותפקידי תומכי לחימה.