פדרו סאנצ'ס, ראש ממשלת ספרד מאז 2018, בנה את עצמו כפוליטיקאי פרגמטי שיודע לנווט בין קואליציות מורכבות. בן 52, בוגר כלכלה שהחל את דרכו כצעיר שאפתן במפלגה הסוציאליסטית (PSOE), סאנצ'ז נחשב היה למתון שמנסה לגשר בין זרמים שונים. המפנה החד בגישתו לישראל החל באוקטובר 2023, כשהמלחמה בעזה פרצה, והפך לקמפיין שיטתי שמטרתו בין היתר לצבור תמיכה פוליטית ביתית על חשבון יחסי ספרד עם ישראל.

"ג'נוסייד", "טבח" ואיומים צבאיים: הלשון החדה של מדריד

מאז תחילת המלחמה, סאנצ'ז לא נמנע מהצהרות עזות שחוצות את הגבולות הדיפלומטיים המקובלים. הוא האשים את ישראל ב"מחיקת עם חסר הגנה", כינה את פעולותיה "טבח" וטען שמדובר ב"ג'נוסייד". אלו לא היו פליטות פה - אלא מהלך מחושב שהגיע לשיאו בתשעה צעדים דרסטיים שהכריז עליהם בספטמבר 2025: אמברגו נשק מלא על ישראל, איסור שימוש בנמלים ספרדיים לדלק צבאי, איסור כניסה ל"פושעי מלחמה", קריאה להחרמת ישראל מתחרויות ספורט בינלאומיות, ואפילו שליחת אוניית מלחמה להגנה על שיירת סיוע לעזה.

הקו הרשמי של ממשלתו הולך ומחריף: "ישראל אינה יכולה לסחור עם דעת הקהל שלנו תוך ביצוע פעולות כאלה", אמר בראיון לתקשורת הספרדית. ברמז מאיים שגבל באיומים אפילו גרעיניים, הוא הוסיף: "ספרד לא יכולה להפסיק את ישראל לבד כי אין לה נשק ויכולות לכך, גם לא נשק גרעיני". ישראל הגיבה בהקפאת יחסים דיפלומטיים, והאשמות ב"אנטישמיות פוליטית" החלו להטיל צל על היחסים.

התמורה הפוליטית: 82% מהספרדים תומכים באמירתו שישראל מבצעת "ג'נוסייד"

אסטרטגיית הקיטוב של סאנצ'ז נושאת פירות. סקרי דעת קהל מ-2025 מראים כי 82% מהספרדים מאמינים שישראל מבצעת "ג'נוסייד" בעזה, לפי מכון רויאל אלקנו. רק 6-16% מצדיקים את פעולות ישראל, בעוד 75% מחזיקים בדעה שלילית כללית עליה. מדובר במספרים דרמטיים שמשקפים הצלחה בעיצוב דעת קהל, אך גם סכנה לעתיד היחסים עם ישראל.

הרקע לתמיכה הרחבה בזווית הפלסטינית מובן מתוך ההיסטוריה הספרדית: ארץ שסבלה מדיכוי תחת פרנקו מזדהה טבעית עם ה"קורבן" הפלסטיני. התקשורת הספרדית מדגישה את הסבל בעזה, ערים כמו מדריד וברצלונה רואות הפגנות פרו-פלסטיניות המוניות כשבערים אלו יש המוני מהגרים. סאנצ'ז מנצל את הרגש הזה, אך הוא גם מתחשב בכוח האלקטוראלי: כ-7.5 מיליון זרים חיים בספרד - 15% מהאוכלוסייה - רבים מהם ממוצא ערבי או מוסלמי שמזדהים עמוקות עם הסבל הפלסטיני. כל הצמיחה בתושבים מגיעה מזרים. זה הימור מושכל, הימור פוליטי. 

מול העמדה הקיצונית של סאנצ'ז עומד קול שמרני חריף ומנוסה. חוזה מריא אסנאר, ראש ממשלת ספרד לשעבר (1996-2004), משמיע אזהרה דרמטית: "ישראל נלחמת גם עבורנו. אם ישראל תפסיד במערכה הזו, הקרב הבא יהיה בחופי דרום אירופה". אסנאר, שהיה בעל ברית קרוב של ארה"ב וישראל, רואה במלחמה בעזה "קו הגנה ראשון" של המערב מול "אויבי הדמוקרטיה הליברלית".

אסנאר משווה את המצב למשבר באוקראינה ומזהיר מפני "תבוסה אסטרטגית" של המערב. "אם ישראל תפסיד במה שהיא עושה, אנחנו לא מודעים לבעיה שהדבר יגרום - זה יעמיד את העולם המערבי על סף תבוסה מוחלטת", הוא אמר והסביר שבעיניו, סאנצ'ז "מניף את דגל הפלסטיני רק כדי להישאר בשלטון" ו"לברוח" מפרשות שחיתות שמטלטלות את ממשלתו.

כלי פוליטי או שנאה אמיתית?

מאחורי ההצהרות הבוערות מסתתרת מציאות פוליטית קשה. סאנצ'ז מנהל ממשלת קואליציה רעועה, ללא תקציב מאושר מאז 2023, ונאבק בסדרת פרשות שחיתות שמערערות את יסודות שלטונו. אשתו, ביגוניא גומס, עומדת למשפט בהאשמות שוחד ושימוש לרעה בכספי ציבור. אחיו הצעיר נחקר על ניצול השפעה וזיוף מסמכים. מבקרים מאשימים אותו בשימוש בסכסוך הישראלי-פלסטיני כדי להסיט תשומת לב מהצרות הביתיות.

הרכב הקואליציה מחזק את הנטייה האנטי-ישראלית: סאנצ'ז תלוי בתמיכת מפלגות קיצוניות, כולל "פודמוס" השמאלנית הקיצונית ומפלגות אזוריות. מדיניות ההגירה הפתוחה שלו, שמביאה 650,000 מהגרים חדשים בשנה, יוצרת בסיס תמיכה שמחובר רגשית לנרטיב הפלסטיני. זה שיקול אלקטוראלי: קהילות מהגרים ממרוקו, תוניסיה ומדינות ערביות אחרות הופכות לכוח פוליטי שצריך לרצות אותו.

לא ברור כמובן אם זה רק חישוב פוליטי קר. יכול להיות שיש לו טענות קשות וברורות נגד ישראל, אבל הטון, תיאור המצב "כרצח עם" וההתייחסות לאפשרות לעזור פיזית במלחמה, הם עליית מדרגה קיצונית ופונים לרחוב הספרדי כדי להרוויח כוח פוליטי. סאנצ'ז בא מהשמאל הספרדי שהיסטורית מזדהה עם תנועות שחרור, ורואה בפלסטינים סמל לדיכוי.

סאנצ'ז הפך את היחס לישראל למבחן זהות פוליטית. בארץ שבה 82% רואים ב"ג'נוסייד" בעזה, הוא מוצא נחמה בקלפיות. אבל כפי שמזהיר אסנאר, המשחק עם שנאת ישראל עלול להביא את "הקרב הבא" לחופי ספרד עצמה.