מערכת ההשכלה הגבוהה בארצות הברית מבוססת ברובה על מימון עצמי של הסטודנט, או במילים אחרות – על הלוואות. מה שהתחיל כמודל לעידוד נגישות לאקדמיה בשנות ה-60, הפך לאורך העשורים האחרונים למערכת חוב עצומה, שכוללת כיום מעל 42 מיליון לווים וחוב כולל של כ־1.7 טריליון דולר.

 הבסיס ההיסטורי למערכת נבנה עם חקיקת Higher Education Act של 1965, שאיפשרה לממשלה הפדרלית להתחיל לממן הלוואות לסטודנטים באמצעות בנקים פרטיים בערבות ממשלתית. המטרה המקורית הייתה להרחיב את ההשכלה הגבוהה לשכבות רחבות יותר של הציבור — בעיקר צעירים ממעמד בינוני ונמוך שלא יכלו להרשות לעצמם לימודים יקרים. 

כדי לסבר את האוזן, בסוף שנות השבעים, סטודנט אמריקאי שעבד בקיץ בשכר מינימום יכול היה להרוויח כ-1,400 דולר, ואילו שכר הלימוד והאגרות במוסד ציבורי של המדינה עמד על כ-700 דולר בלבד. זאת אומרת, שהיו ימים שבהם עבודת קיץ איפשרה לסטודנטים לשלם על הלימודים, המחייה וההוצאות השוטפות ללא צורך בהלוואות. 

אלא שמאז, הפער הזה הלך והתרחב. ככל שמחירי הלימודים זינקו (במונחים ריאליים הם עלו ביותר מ־1,000% מאז שנות ה־70) כך הפכה ההלוואה הפדרלית ממנגנון סיוע לנקודת מוצא כמעט בלתי נמנעת. המודל השתנה מספר פעמים, והחל מ-2010, מרבית ההלוואות ניתנות ישירות על ידי הממשלה (Direct Loans) ולא דרך בנקים. מערכת ההחזר כללה שיטות שונות,  קבועות, מדורגות או מבוססות הכנסה, אך היעדר רפורמה אמיתית והצמיחה הדרמטית של עלויות שכר הלימוד הפכו את ההחזר לעול כבד עבור מיליוני בוגרים. מה שנולד ככלי לפתיחת הזדמנויות, הפך עם השנים לאחת מנקודות השבר המורכבות ביותר בכלכלה האמריקאית, עם השלכות שמורגשות היטב גם כיום, כמעט עשור לאחר שנשמעה הקריאה הציבורית הראשונה למחיקת חובות מסיבית.

• פצצה ושמה הלוואות סטודנטים: 1.8 טריליון דולר של חובות; איך טראמפ מתכוון לטפל בזה?
• מחיר ההשכלה: החובות של מיליוני סטודנטים אמריקאים רודפים את המשק
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מליוני אנשים בחוב 

כמעט שנתיים חלפו מאז חודשו התשלומים על הלוואות סטודנטים פדרליות בארה״ב (לאחר הקלות מרחיקות לכת במהלך הקורונה) והנתונים מצביעים על משבר עמוק: כ-29% מהלווים, כלומר כ-5.4 מיליון איש, מפגרים בהחזרי ההלוואות שלהם ב-90 יום לפחות. לפני הקורונה שיעור הפיגור עמד על כ-12%. הנתון הזה כמעט לא השתנה מאז אפריל, למרות סיום מדיניות ההקפאה שנמשכה שלוש שנים. 

מדובר על מספרים עצומים, שעד כה לא התקרבו לשיאים כאלה גם בתקופות של אבטלה גבוהה או משברים פיננסיים. הפיגור המתמשך גורם גם לנזק מיידי לדירוגי האשראי. לפי ההערכות, כל פיגור כזה מביא לירידה ממוצעת של כ-60 נקודות בציון האשראי. עבור לווים עם דירוג גבוה במיוחד ("סופר־פריים") הירידה יכולה להגיע אף ליותר מ-170 נקודות. המשמעות: ריביות גבוהות יותר, סירוב לקבלת הלוואות חדשות, ולעיתים גם קשיים בכניסה לשוק הדיור או הרכב. 

גם תוכניות שמטרתן להקל על החזרי ההלוואות נתקעות. כ-74 אלף בקשות למחיקת חוב במסגרת תוכנית PSLF Buyback ממתינות לטיפול במשרד החינוך,  זינוק של יותר מ־13% תוך חודשיים בלבד. לפי הדיווחים, אחת הסיבות לעיכוב היא קיצוץ כוח האדם שביצע ממשל טראמפ במינהל האחראי על עיבוד הבקשות. במקביל, יותר ממיליון בקשות לעבור לתוכנית החזר מבוססת הכנסה (IDR) תקועות, ועיכובים בביצוע מעודדים לווים פשוט להפסיק לשלם, מתוך תסכול או בלבול.

• מנכ"ל אנבידיה: OpenAI תהיה חברת המולטי־טריליונים הבאה
• טראמפ נגד בכירה במיקרוסופט: "סכנה לביטחון הלאומי - יש לפטרה מיד"
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• מה מגלה המחקר הארוך בהיסטוריה על אושר?

על ה-DOGE ועל איחוד פרופיל אזרחי 

במקביל לכך, לבקשת קבוצת של 10 סנאטורים דמורקטיים, נפתחה חקירה רשמית על ידי משרד המפקח הכללי של משרד החינוך (OIG), לאחר שעלה חשד לפיו כי ה-DOGE קיבל גישה לא מורשית למאגרי מידע המכילים נתונים אישיים על מיליוני לווים, כולל מספרי תעודת זהות (SSN), הכנסות ופרטי הלוואות. 

מאגרי המידע המדוברים הם: מערכת הכספים (FMS) ו-Partner Connect ושניהם כוללים מידע על הלוואות גרנטיות ותוכניות פדרליות ללימודים. אמנם מדובר בגישה "לקריאה בלבד", אך הביקורת החריפה התעוררה בשל חוסר השקיפות סביב היקף החשיפה, זהות הגורמים שהורשו לגשת למידע, וסיבת ביטול ההרשאות בהמשך. משרד החינוך סירב למסור נתונים אלה בטענה ל"הליך משפטי מתמשך". 

על פי דיווחים עדכניים, DOGE מקדם תוכנית לריכוז מידע אישי של אזרחים אמריקאים ממספר סוכנויות ממשלתיות שונות, כולל נתוני חינוך, בריאות, מס והגירה  לכדי מסד נתונים אחוד. וכך, 314 קטגוריות מידע שונות יאוגדו תחת פרופיל אזרחי אחד. הסנאטורים המובילים את החקירה טוענים שמהלך כזה מהווה "שבירה של ההסכם ההיסטורי בין ממשלת ארה"ב לאזרחיה, שלפיו מידע אישי נועד לשימושים מוגבלים בלבד". 

לסיכום, המשבר סביב הלוואות הסטודנטים בארצות הברית אינו רק כלכלי, הוא מבני, מערכתי, ומעיד על כשל אמון מתמשך בין הממשל לבין אזרחיו. מצד אחד, מיליוני אמריקאים נאלצים לחזור ולשלם הלוואות שחלקם אינו מסוגל לשאת. מצד שני, אותם אזרחים רואים כיצד גורמים חיצוניים מקבלים גישה למידע האישי שלהם, לעיתים ללא ידיעתם, ובטח בלי אישור מפורש. אם התמונה הזו לא תשתנה בקרוב, לא דרך רפורמה עמוקה במבנה החוב, ולא דרך פיקוח קפדני יותר על פרטיות המידע, המשבר הבא עשוי להיות חמור יותר מזה שהצית את כל הסאגה מלכתחילה.