לפני כשלושה שבועות נפתחה שנת הלימודים בישראל, ולקראת האירוע המרגש, פירסם משרד החינוך תמונה שמברכת את עלייתם של שישה אחים לכיתה א'. הפרסום היה בבדיחות הדעת, תוך שימוש בתמונה שנוצרה על ידי AI והוא התקבל בביקורת רבה והמחיש ניתוק בין הבעיות הרבות שמערכת החינוך סובלת מהן ובין הנסיון ליצירת תדמית משעשעת. 

בישראל יש משבר כח אדם רציני במערכת החינוך, אבל זהו עניין מקומי. ניתן גם לומר שניהול תקציבי העתק של משרד החינוך אינו מיטבי. אפשר גם לבקר את תכנית הלימודים אבל כל אלה הן בעיות מקומיות ואם יש בעיה אחת שבפניה ניצבות כל מערכות החינוך בעולם היא ההתמודדות עם הבינה המלאכותית. זה מתחיל בסמכות המורית, שהרי אין מורה בעל ידע נרחב כמו המודלים השונים, וממשיך דרך המטלות ושיעורי הבית, שאותם המודלים יודעים לעשות תוך שניות וכך אלמנט נוסף של הלמידה מתערער, וזה ממשיך אל כישורי החשיבה הביקורתית של התלמידים, היות והדיונים הולכים ומתבססים על טיעוני AI "מנצחים", אך נטולי מעוף ומבוססים על העתק הדבק. 

האתיקה של הפרומפט

דמיינו שיעורי בית בספרות, ונסו לחשבו כמה תלמידים באמת יישבו לקרוא פרקים שלמים ולנסח פרשנויות וכמה יבקשו מה-AI פרשנות מוכנה שאפשר להגיש למורה כמו שהיא? ואם ישנם תלמידים שממש רוצים להשקיע, הם תמיד יוכלו לכתוב פרומפט כמו "הצג לי פרשנות לא שגרתית של 'החטא ועונשו'". אז נכון שהעתקות היו קיימות מאז ומעולם, אבל הזמינות והקלות הבלתי נסבלת של כתיבת תוכן "מקורי" היא זו שמשנה את חוקי המשחק. זו כבר אינה שאלה של מוסר, אלא של כישורים. 

מה שהחל כעזרי למידה הפך במהירות לכביש עוקף שקדנות. לדוגמה, תלמידים מעתיקים פרקים שלמים משיעורי ספרות לתוך צ'אטבוטים ומקבלים פרשנויות מוכנות המוגשות למורה כעבודת מחשבה מקורית. בשיעורי מתמטיקה, צילום קצר של תרגיל בית מספיק כדי לקבל פתרון מלא עם גרפים והסברים. 

• שנתיים אחרי השקת ChatGPT: לאן הולכת מהפכת ה-AI?
• "לשר החינוך צריך לצאת קצף מהפה - המורים הם בנפשה של המדינה"
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

משרד החינוך ניסה בשנים האחרונות להוביל מהלך לאומי לשילוב AI בכיתות, אך מערכת Q, שעלות פיתוחה ותכניה הגיעה לכ-4 מיליון שקל, נזנחה לאחר שהתעוררו טענות מצד מוסדות חינוך, במיוחד במגזר הדתי, לגבי התאמתה. מערכת "בינה", שפותחה בעלות של יותר מ-700 אלף שקל, פעלה בקושי חודשיים עד שהושבתה בעקבות תקלות, תגובות שגויות וניסוחים בעייתיים - והשיבה את נשמתה לבורא, ותוך זמן קצר נקראו המוסדות לעבור לכלים חיצוניים כמו ג'מיני ו-ChatGPT. 

בנוסף, אם לחזור לבעית מקומיות, אין אצלנו תשתיות מתאימות. לפי נתוני משרד החינוך, כ-65% מהתיכונים אינם מחזיקים בתנאים בסיסיים כמו חדרי מחשבים ורשת אינטרנט יציבה לשימוש מתמשך בכלי AI. במקביל, כאמור, אמנם ישנה מדיניות רשמית כלשהי, אך היישום מקרטע. המורים מתלוננים על היעדר הנחיות אחידות לגבי מידת ואופן השימוש במקצועות השונים, מה יהיו מטלות התלמידים ואיך תיבחן הלמידה. 

אמנם ברמה הבירוקרטית, המנהלים מחויבים לדווח באמצעות "דשבורד" מיוחד על מצב ההטמעה וההורים נדרשים שוב ושוב לחתום על טפסי אישור שונים, אבל בפועל המצב כאוטי. דחייה נוספת בהצגת התכנית עד אחרי החגים רק מעצימה את הספקות לגבי היכולת להוציא אותה לפועל בצורה אפקטיבית. 

• הולמס פלייס צריכה לחשוש? Barry's הבינלאומית נוחתת בישראל
• מיקרוסופט חוסמת את יחידת 8200 משירותי ענן ובינה מלאכותית - מערכת הביטחון מודאגת מהשלכות ארוכות טווח
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• מה ההון של הישראלי הממוצע? לא מה שחשבתם

לצד הכשלים, יש גם השקעות נרחבות ושיתופי פעולה משמעותיים. משרד החינוך הכריז על הכשרת כ־70 אלף מורים ועל גיוס 3,000 מנטורים ממעל 400 חברות הייטק, בהן גוגל, מייקרוסופט, אפל ואנבידיה. במסגרת פיילוט משותף עם רשות החדשנות הוקם "ארגז חול רגולטורי" בהשקעה של 10 מיליון שקל, המאפשר לחברות טכנולוגיה לבחון את מוצרי ה-AI שלהן ישירות בבתי ספר. לצד זאת, שיתופי פעולה פרטיים כמו זה של eSelf עם המרכז לטכנולוגיה חינוכית (CET) נועדו להביא פלטפורמות מתקדמות לליווי תלמידים והוראה מותאמת אישית. 

מה קורה באקדמיה?

העולם האקדמי מתמודד עם אתגרים דומים. מחקר שנערך על עשרות אלפי מאמרים מדעיים גילה כי קרוב ל-40% מהטקסטים שהוגשו לכתבי עת מובילים הכילו תוכן שכנראה נוצר על ידי מודלי שפה, בעוד שרק כ-10% מהחוקרים הצהיר על כך. שימוש כזה, במיוחד בחלקים קריטיים כמו מתודולוגיה, עלול להוביל לטעויות חמורות ולפגיעה באמינות המחקר. כלים חדשים כמו Pangram, שמזהים טקסטים שנכתבו בידי בינה מלאכותית בדיוק של 98.5%, הפכו כבר לחלק מהמערכת, אך הם מחדדים את השאלה האם נכון לאפשר שימוש ב-AI במחקר ללא פיקוח הדוק. בסופו של דבר, בין אם מדובר בתיכונים בישראל או במוסדות מחקר בינלאומיים, לב העניין זהה: ישנו מתח בין השימוש ב-AI ככלי עזר יעיל וחדשני שמקצר זמנים ותהליכים באופן שלא דמיינו בעבר, אל מול החשש שהוא מחליש את הכישורים האנושיים המרכזיים ביותר, חשיבה ביקורתית, מקוריות ויכולת עמידה בלחץ. הבעיה מתחדדת עוד יותר כשמדובר בילדים ובנוער, היות וה-AI לא מקלקל את הכישורים שרכשו, אלא מונע מהם לרכוש כישורים כאלה מלכתחילה. 

מה הסיכוי שנערות ונערים שמתמודדים עם עומס לימודי לא יעזרו בבינה מלאכותית שתפתור להם את רוב הבעיות, וככל שהדדליין יתקרב, השימוש במודל רק יילך ויגבר. האם ניתן בכלל לצפות מתלמידים לפתח משמעת עצמית כזו? כך או כך, לא באמת ניתן לאכוף מדיניות רשמית של משרד החינוך, בית הספר עצמו או אפילו ההורים. בארה"ב, חלק מבתי הספר מנסים להגיב באמצעי אבטחה טכנולוגיים, החל בתוכנות לזיהוי העתקות ועד פיקוח על מסכים במבחנים, אבל כצפוי, התלמידים מוצאים דרכים לעקוף גם אותם, באמצעות כלים "מאנישים" שמלטשים את הטקסטים האוטומטיים או עריכה ידנית שמסתירה את מקורם. וכך, ייתכן והפתרון החלקי הוא מעבר לבחינות בעל פה המדגישות תהליך חשיבה אישי ורפלקטיבי. בנוסף, על המערכת להחזיר את הדגש לרב-שיח מתמשך בכיתות ואולי לראשונה באמת בית הספר יוכל להיות זירה לפיתוח עצמאות, יצירתיות וחשיבה ביקורתית, היות וברמת הקניית הידע, הרכבת יצאה כבר מזמן מהתחנה. 

מה שבעבר היה מאבק משותף של תלמידים עם משימות מורכבות והדד־ליין הלוחץ של חצות, התפוגג לטובת תרבות של קיצורי דרך. . הנזק, טוענת הכותבת, אינו נעוץ רק ב"העתקה", אלא בפגיעה מתמשכת ביכולת של הדור הצעיר לפתח משמעת עצמית, יצירתיות וחשיבה עצמאית. גם מחוץ לשיעורים, ההשפעה ניכרת. קבוצות דיון ובמיוחד נבחרות דיבייט, שהיו אמורות להיות כר פורה לחשיבה ביקורתית ולשכלול כישורי טיעון, נחלשות כשהמשתתפים נעזרים בצ'אטבוטים כדי לנסח טיעונים מוכנים. לטענתה, החוויה מאבדת מהאותנטיות והופכת ל"תחרות של מי מעלה את הטיעון המובנה והמלוטש ביותר – גם אם מבוסס על נתונים מומצאים". יחד עם זאת, לא מדובר בתמונה שחורה בלבד. כלים אלה יכולים לשמש גם כעזרי למידה יעילים – למשל, חזרה על אוצר מילים בשפה זרה או יצירת שאלות חזרה לפני מבחן. הבעיה המרכזית היא הפיתוי להשתמש בהם כתחליף מלא למאמץ אישי. אם התלמידים ימשיכו להישען על AI כדי לעקוף אתגרים, הם עלולים להגיע לחיים הבוגרים ללא הכלים הדרושים להתמודדות עם מציאות מורכבת וללא היכולת "להתבגר" אקדמית. הכותבת מציעה לחשוב מחדש על שיטות הערכה: