כתב אישום פדרלי בן 10 סעיפים הוגש נגד הווארד "הווי" רובין (70), איל הון וחלוץ שוק המשכנתאות בוול סטריט, ועוזרתו האישית לשעבר ג'ניפר פאוורס (45). השניים מואשמים בהפעלת רשת סחר בבני אדם למטרות מין, תקיפה מינית אלימה, והונאה בנקאית. אם יורשעו, צפויים להם מספר מאסרי עולם.

על פי כתב האישום שהגיש משרד התובע הפדרלי במחוז המזרחי של ניו יורק, בין השנים 2009 ל-2019 הפעילו רובין ופאוורס רשת מתוחכמת שגייסה עשרות נשים צעירות ופגיעות, רבות מהן עם היסטוריה של התמכרויות, התעללות או מצוקה כלכלית.

פאוורס, ששימשה כ"מנהלת הלוגיסטית" של הרשת החל מ-2011, איתרה את הנשים דרך רשתות חברתיות, אתרי דוגמנות ודפי מודלינג של דוגמניות לשעבר מפלייבוי. היא פיתתה אותן בהבטחות לתשלומים גבוהים של 5,000 דולר למפגש, סידרה את הטיסות שלהן מניו ג'רזי, טקסס ולאס וגאס לשדות התעופה בניו יורק, והעבירה אותן לפנטהאוז היוקרתי של רובין ליד סנטרל פארק.

חלק חשוב "בעסקאות" היה הסכמי הסודיות שעליהם נאלצו הנשים לחתום, לעיתים לאחר צריכת אלכוהול או סמים ומבלי לקרוא אותם. ההסכמים כללו קנס של חצי מיליון דולר על הפרה, הטילו על הנשים אחריות מלאה לכל פציעה, אסרו על דיווח לצד שלישי ואיימו בתביעות משפטיות או השפלה ציבורית במקרה של חשיפה. הפעילות הזו עלתה מיליוני דולרים כשרובין מעביר לפאוורס כ-8 מיליון דולר בסך הכל במהלך השנים.

"חדר הכלא המיני": מרתף עינויים בלב מנהטן

האירועים התבצעו ב-"חדר הכלא המיני" (sex dungeon) - חדר שינה שהוסב במיוחד בפנטהאוז שכור בעלות 18,000 דולר לחודש במגדל מטרופוליטן טאוור במנהטן המרכזית, בין השנים 2011 ל-2017. החדר צויר באדום עז, רופד בשטיחים אקוסטיים למניעת רעש, וננעל מבחוץ בזמן המפגשים.

החדר אובזר בציוד BDSM מקצועי: מכשירי קשירה, כלי ענישה, מכשירים להלם חשמלי שגרמו לכוויות ופציעות הדורשות טיפול רפואי, וחפצים זרים לשימוש מיני. המפגשים החלו במלונות יוקרה אך עברו לפנטהאוז כדי להבטיח פרטיות מוחלטת. פאוורס דאגה לרכישת הציוד, תיעדה את המפגשים כולל הערות על האם רובין "נהנה", ומנעה חפיפות בין נשים על ידי תיאום עם השומר של הבניין.

המעשים עצמם חרגו בהרבה מכל הסכמה שניתנה. למרות הבטחה ל"מילת בטיחות" שתאפשר לנשים לעצור את הפעילות, רובין התעלם ממנה שוב ושוב. הנשים היו כבולות, חנוקות או מוגפות באופן שלא יכלו להגות מילה, ובמקרים אחרים הוא המשיך באלימות פיזית גסה - מכות, חניקה, חדירה בכוח עם חפצים זרים - גם כשהן התחננו שיפסיק.

כתב האישום מתאר מקרים ספציפיים מזעזעים: הלם חשמלי שגרם כאבים עזים ופציעות, הזרקת חומרים מרגיעים כדי להפוך נשים ללא מודעות ולהגשים פנטזיות אונס, צריכת אלכוהול וסמים בכמויות גדולות לפני המפגשים. אירוע אחד ב-2018 בלאס וגאס תואר בפירוט: רובין השתמש בכוח פיזי קיצוני נגד אחת הנשים, המכונה "ג'יין דו 6", תוך שימוש באיומים.

אימיילים מ-2013 מחשבון העבודה של רובין תיעדו כוונה מפורשת להשאיר נשים "כואבות ומסומנות לכשבוע". התובעים מציינים ששש נשים זוהו בשמות בדויים, אך מדובר בעשרות קורבנות נוספות, חלקן חוששות לדווח בשל איומים. רובין אף שכר חוקרים פרטיים נגד הנשים ואיים על עדים בתביעה אזרחית כולל איום בשכירת "רוצח שכיר".

מערכת תשלומים מוסווית והונאה בנקאית

הניצול היה שיטתי ומבוסס כוח. רובין ניצל את מעמדו הפיננסי כדי לפתות נשים פגיעות, סיפק סמים ואלכוהול כדי להפחית התנגדות, ופאוורס, שקיבלה תשלומים נדיבים ומשכנתא ממומנת על ידו, ניהלה את התפעול של הרשת. היא ביצעה תשלומים מוסווים דרך פייפאל או ונמו כדי להימנע מדיווחי בנקים מעל 10,000 דולר, תיאמה את הלוגיסטיקה וטיפלה בתלונות.

אישום נוסף בכתב האישום הוא הונאה בנקאית: בין השנים 2020-2022, רובין שיקר לבנק לגבי מעורבותו בתביעה אזרחית כדי לממן משכנתא לבית של פאוורס בטקסס.

רובין נעצר בבוקר שלשום בביתו השכור בפירפילד, קונטיקט, והובא לבית המשפט הפדרלי בברוקלין. הוא הופיע בפני השופטת והכחיש את כל ההאשמות. פאוורס נעצרה בדרום לייק, טקסס, והיא צפויה להופיע ביום שני ולהיות מועברת לניו יורק.

התביעה, בהובלת התובעים קיילה בנסינג, טארה מקגראת' וראפאלה בליזייר, דרשה להשאיר את רובין במעצר, בטענה שהוא מהווה סכנה ציבורית ויש פוטנציאל לבריחתו. לטענתם, הוא מחזיק 74.4 מיליון דולר באיי קיימן, נמצאו אצלו שמונה טלפונים, והוא איים על עדים בעבר. עורך דינו, אריק ברנר, טען שמדובר ב"איש משפחה מסור" שסבל משבץ ביולי האחרון ורוצה להיות עם נכדיו. השופטת קבעה מעצר זמני עד לדיון הבא.

ה-FBI פתח קו חם לקורבנות נוספות, והתובע האמריקאי ג'וזף נוצ'לה ג'וניור הצהיר: "אף אחד שארגן סחר מין במלונות יוקרה או בפנטהאוז עם חדר כלא מיני אינו מעל החוק. בני אדם אינם סחורה לניצול מיני ועינויים סדיסטיים".

מילדות צנועה לאגדת וול סטריט

הווארד רובין נולד ב-1955 במסצ'וסטס, בן למשפחה יהודית-אמריקאית. אביו עבד כחוקר במעבדות פולארויד בקיימברידג' וחשף אותו לעולם המדע. הוא למד הנדסה כימית במכללת לפאייט בפנסילבניה והשלים MBA בבית הספר לעסקים של הרווארד.

קריירתו החלה ב-1982 כסוחר אג"ח בסלומון ברדרס, שם תרם לפיתוח שוק ניירות הערך המגובים במשכנתאות (CMOs), תוך ניתוח דפוסי תשלומים מוקדמים - חידוש שהניב רווחים עצומים והפך את וול סטריט לקזינו פיננסי. בספרו "פוקר השקרנים" (1989), מייקל לואיס תיאר אותו כסוחר צעיר עם "אינסטינקט מסחרי בסיסי", שיישם טכניקות הימורים כדי להרוויח 25 מיליון דולר בשנה הראשונה. דמותו הופיעה גם בסרט "ההימור הגדול" (2015) כסמל לדור הנועז.

ב-1985 עבר למריל לינץ' עם שכר של מיליון דולר, שם ניהל מכירות משכנתאות. אולם ב-1987 גרם להפסד של 250 מיליון דולר בעסקאות לא מורשות, הודה בהפרות בפני ה-SEC ופוטר. הוא התאושש בבר סטרנס כמנהל קרן, שם ניהל השקעות עד קריסתה ב-2008, ולאחר מכן הצטרף לקרן סורוס (2008-2015) כמנהל תיקי משכנתאות, ותרם לרווחים במשבר הפיננסי. הוא פרש בגיל 60 עם הון עצום.

תפקידו המרכזי בפיתוח שוק המשכנתאות והשפעתו על משבר 2008

רובין היה חלוץ מרכזי בשוק ה-CMOs בשנות ה-80, כשהשתמש בניתוח סטטיסטי מתקדם של דפוסי תשלומים מוקדמים במשכנתאות כדי ליצור ניירות ערך מורכבים מגובי נכסים. החידוש הזה אפשר לחברות להנפיק אג"ח בסכומים עצומים, הגביר את הנזילות בשוק הדיור והוביל לצמיחה כלכלית מהירה בארה"ב, אך גם יצר בועה ספקולטיבית שתרמה ישירות למשבר הפיננסי של 2008.

בסלומון ברדרס, הוא ניהל עסקאות בסיכונים גבוהים שהניבו לו רווחים אישיים של עשרות מיליוני דולרים, והפך אותו לסמל של "הקזינו של וול סטריט" - עולם שבו הימורים חכמים מניבים הון, אך לעיתים קרובות על חשבון יציבות כלכלית. תרומתו כללה גם פיתוח מודלים מתמטיים שחזו התנהגויות משקיעים, מה שהשפיע על אלגוריתמים פיננסיים עד היום, אך מבקרים טוענים שהוא תרם להגברת המינוף היתר שפגע במיליוני משפחות.

השפעת דמותו בספרות ובקולנוע על תדמית וול סטריט

מייקל לואיס תיאר את רובין בספרו "פוקר השקרנים" כסוחר צעיר ונועז שיישם אסטרטגיות הימורים מפוקר ובלאקג'ק כדי לנבא תנועות שוק, מה שהציג את וול סטריט כזירה של גאונים פרועים ולא כבנקאים שמרנים ומשעממים. הספר, שיצא ב-1989, הפך את רובין לדמות איקונית, אך גם חשף את התרבות הרעילה של תחרות ללא גבולות.

השפעתו על התדמית הייתה כפולה: מצד אחד, הוא הפך את המקצוע למושך לצעירים שאפתנים; מצד שני, הוא הדגיש את הסיכונים המוסריים, כמו עסקאות לא מורשות, והשפיע על דיונים ציבוריים על שחיתות פיננסית. גם בסרט "ההימור הגדול", דמותו משקפת את הניגוד בין חדשנות להרס, וממשיכה להשפיע על תפיסת וול סטריט כעולם של גיבורים-נבלים.

השלכות הפיטורים ממריל לינץ' והתאוששות מקצועית

הפיטורים ב-1989, בעקבות מכירה לא מורשית של ניירות ערך מגובי משכנתאות בשווי 500 מיליון דולר שהובילה להפסדים של 250 מיליון דולר, סימנו כישלון ציבורי גדול בקריירה של רובין. הוא הודה בהליך מנהלי של ה-SEC בהפרות, מה שהוביל לקנסות ולרישום פלילי קל, אך לא עצר את התקדמותו. הפיטורים דווקא חיזקו את מוניטיןו כסוחר נועז שמסוגל להתאושש.

תרומתו לקרן סורוס במשבר הפיננסי

כמנהל תיקים בכיר בקרן ההשקעות של ג'ורג' סורוס בין 2008 ל-2015, רובין ניהל השקעות מורכבות בניירות ערך מגובי משכנתאות במהלך ומעבר למשבר הפיננסי. תרומתו העיקרית הייתה בפיתוח אסטרטגיות "שורט" נגד נכסים רעילים, בהשראת הפילוסופיה של סורוס על "רפלקסיביות" - הרעיון שהשוקות מושפעים מהתנהגויות עצמן. הוא עזר לקרן להימנע מהפסדים כבדים ולהשיג רווחים של מאות מיליוני דולרים בשנים שלאחר המשבר. הוא התמקד בניתוח סיכונים התנהגותיים של משקיעים והוביל השקעות שהניבו תשואות גבוהות בתקופת ההתאוששות. הקשר עם סורוס היה צמוד: סורוס העריך את מומחיותו של רובין בשוק המשכנתאות, והוא שימש כגשר בין הדור הישן של סוחרי אג"ח לדור הדיגיטלי.

חיים פרטיים

בחייו הפרטיים, היה נשוי 36 שנים למרי הנרי, עמיתה לוול סטריט, ולהם שלושה ילדים. הם נחשבו ל"פאוור קאפל" שתרמו לליגה הבינלאומית לנשים ולמלחמה בסרטן. הם התגוררו בדירה באפר איסט סייד והיה להם בית בהמפטונס שרכשו ב-9 מיליון דולר. הזוג התגרש ב-2021, ככל הנראה על רקע החקירה. 

רובין הציג עצמו כ"אבא מסור" שגידל שלושה ילדים עם מרי הנרי, תוך השקעה במשפחה דרך נסיעות יוקרתיות וחינוך פרטי. אולם הגירושים ב-2021 חשפו מתחים עמוקים, כולל האשמות באלימות רגשית ופיזית. זה מצביע על ניגוד חריף בין התדמית הציבורית של זוג "פאוור קאפל" לבין המציאות הפרטית.

השוואה למקרה אפשטיין

הפרשה מזכירה במובנים רבים את פרשת ג'פרי אפשטיין. בשני המקרים מדובר בעשירים שבנו רשתות ניצול בעזרת עוזרת (גיסליין מקסוול במקרה של אפשטיין, פאוורס במקרה של רובין), גייסו נשים פגיעות, השתמשו בלוגיסטיקה מורכבת, הסכמי סודיות ואיומים, והתעלמו שיטתית מהסכמה. אפשטיין השתמש באי פרטי ומטוס, רובין בפנטהאוז יוקרתי. שניהם ניצלו כוח וחשפו חסינות זמנית של עשירים, אך בסופו של דבר נפלו בפני אכיפת החוק.

הפרשה מעלה שאלות קשות על תרבות הכוח בוול סטריט ועל האופן שבו עושר קיצוני יכול להוביל לתחושת חסינות. העובדה שרובין ופאוורס המשיכו בפעילותם במשך עשור, למרות תלונות ותביעות אזרחיות, מדגישה את הקושי של קורבנות להתמודד מול כוח כלכלי ומשפטי עצום.