בשבועות האחרונים נרשמת הסלמה מתמשכת בזירות שונות שבהן פועלת רוסיה מול המערב. בחזית הצפונית, בצמוד לארצות הברית, מדווח פיקוד ההגנה האווירית של צפון אמריקה (NORAD) כי ארבעה מטוסי קרב מדגם F-16, מטוס תצפית E-3 ומטוסי תדלוק אווירי הוזנקו כדי ליירט ולזהות מפציצים ומטוסי קרב רוסים שחדרו לאזור זיהוי ההגנה האווירית של אלסקה. התקרית הזאת היא חמורה אבל בכלל לא נדירה. זה כבר האירוע התשיעי מתחילת השנה שבו מטוסים רוסיים חודרים אל תוך האזור האווירי שבו ארה"ב מזהה פעילות כמאיימת. אפילו שמדובר בשטח בינלאומי ולא בהפרת ריבונות ישירה, עצם הפעילות נועדה לאתגר את ארה"ב ולבחון את מוכנותה המבצעית.

רוסיה "בודקת גבולות"

במקביל, זירות נוספות במזרח אירופה הולכות ומתחממות. בפולין נרשמו החודש דיווחים על חדירה של לא פחות מ־19 כלי טיס בלתי מאוישים שמקורם ברוסיה. חלקם הופלו, אחרים חמקו ובכל מקרה מדובר בהפרת גבול אווירי חוזרת ונשנית שמציבה את וורשה בפני דילמה ביטחונית. פולין אפילו הפעילה את סעיף 4 באמנת נאט"ו, המאפשר למדינות החברות להתכנס לדיון משותף כאשר אחת מהן חשה מאוימת. במדינות הבלטיות, דוגמת אסטוניה, נרשמו מקרים של חדירה בוטה של מטוסי מיג רוסיים שנשארו בשמי המדינה במשך דקות ארוכות עד שהורחקו באמצעות מטוסי יירוט של הברית. התקריות האלה הן קטנות לכאורה, אבל אם לא מסתכלים עליהן אחת אחת אלא כמכלול אנחנו רואים דפוס פעולה מכוון שנועד לשחוק את הקווים האדומים של נאט"ו ומעצמות המערב.

הדפוס הזה מצביע על אסטרטגיה רוסית כפולה. מצד אחד, מוסקבה לא מעוניינת בעימות ישיר מול המערב, שבו ברור לה שמאזן הכוחות נוטה לרעתה. מצד שני, היא מחפשת כל דרך לייצר לחץ על מדינות הברית, לשדר ביטחון עצמי ולבדוק את גבולות ההרתעה. טיסות מתגרות לארצות הברית דרך החזית הארקטית, חדירת רחפנים לשמי פולין או טיסות קרב מעל אסטוניה כל אלה הם מבחנים מתמשכים למוכנות של נאט"ו, ובו בזמן גם מסר פנימי לרוסים עצמם על העוצמה והעמידות האיתנה של המדינה מול "האיום המערבי". 

משבר הטילים של קובה - מלחמה גרעינית שנמנעה

הבעיה המרכזית נעוצה לא רק בעצם ההתגרויות אלא באפשרות של טעות חישוב. ההיסטוריה מלמדת שמלחמות גדולות נפתחו לעיתים בשל אירוע נקודתי שיצא משליטה. אחד המקרים המפורסמים ביותר התרחש באוקטובר 1962, בשיאו של משבר הטילים בקובה. במהלך אותו חודש מתוח, שבו ארצות הברית וברית המועצות התקרבו יותר מכל לנקודת עימות גרעיני, נרשמו כמה אירועים נקודתיים שכמעט הפכו להתנגשות כוללת. טייס U-2 אמריקאי הופל מעל שמי קובה וטייסו נהרג, בעוד טייס U-2 אחר סטה בטעות אל מעל שטח סובייטי בצפון־מזרח ברית המועצות. הוזנקו לעברו מטוסי מיג, וארה״ב הפעילה מטוסי יירוט מצוידים בטילים גרעיניים שנכנסו לכוננות. כל אלה התרחשו כאשר העולם היה בדרגת הכוננות הצבאית הגבוהה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה, DEFCON 2 ורבים העריכו שהמלחמה הגרעינית כבר בפתח.

• נמלי התעופה של קופנהגן ואוסלו הושבתו בשל רחפנים
• פולין מזניקה מטוסי קרב בשל חדירת מל"טים; הרוסים מתגרים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במקביל, משחתות אמריקאיות זיהו סמוך לחופי קובה את הצוללת הסובייטית B-59. הלחץ שהפעילו עליה באמצעות פצצות עומק אילץ את מפקדה לשקול שיגור טורפדו גרעיני. רק בזכות התנגדותו של הקצין הבכיר וסילי ארכיפוב נמנעה קטסטרופה שתייתר כל דיון דיפלומטי. האירועים הללו המחישו את עומק הסכנה שבשילוב בין לחץ מתמשך, תמרונים צבאיים והחלטות רגעיות בשטח. בסופו של דבר, דווקא סדרת טעויות וחיכוכים שנראו אז שוליים דחקה את המנהיגים ג’ון קנדי ודיקטטור בריה״מ ניקיטה חרושצ’וב להגיע להסכמות חפוזות שכללו הסרת הטילים הסובייטיים מקובה בתמורה להתחייבות אמריקאית שלא לפלוש לאי והסרה חשאית של טילי "יופיטר" אמריקאיים מטורקיה.