ההיסטוריה הכלכלית מלאה בדוגמאות להתנהגות עדר שהסתיימה באסון. בבועת הטוליפים בהולנד ב-1637, הציבור השקיע בבצלי פרחים עד שמחיר בצל אחד השתווה לבית בעיר. בקריסת השוק האמריקני ב-1929, משקיעים רכשו מניות באשראי והאמינו ש"השגשוג יימשך לנצח" - עד שהשוק קרס ב-90%. במשבר הטכנולוגיה של 2000, חברות ללא רווחים נסחרו בערכים אסטרונומיים כי המשקיעים האמינו ש"הפעם זה שונה". במשבר המשכנתאות של 2008, בנקים ומשקיעים האמינו ש"מחירי הנדלן רק עולים" עד שהבועה התפוצצה. במשבר החוב היווני ב-2010, משקיעים קנו אג"ח יוון בהנחה שהאיחוד האירופי לא יאפשר קריסה - עד שהמדינה כמעט פשטה רגל.

בכל מקרה, הדפוס היה זהה: המונים ראו שאחרים עושים כסף, הצטרפו למירוץ ללא ניתוח מעמיק, ובסופו של דבר איבדו את חסכונותיהם כשהבועה התפוצצה. ההיסטוריה מלאה בדוגמאות של משקיעים שפעלו כמו עדר וששילמו על כך מחיר כבד. מחקר של ד"ר מוסטפא דלדוסט מאוניברסיטת ורשה, שפורסם ב-Basic and Clinical Neuroscience, חושף את המנגנונים הביולוגיים והנוירולוגיים שעומדים מאחורי נטיית החיקוי הזו.

"בני אדם הם יצורים חברתיים במהותם", מסביר דלדוסט במחקרו. "אנו התפתחנו והתרגלנו במשך מיליוני שנים לחיות בקבוצות, ולכן המוח שלנו מתוכנת לחפש רמזים חברתיים גם כשמדובר בהחלטות פיננסיות". המחקר מראה שהצורך שלנו להשתייך לקבוצה כל כך חזק, שהוא עוקף לפעמים את השיפוט הרציונלי שלנו.

החוקר מגדיר שני סוגי התנהגות עדר שמשפיעים על החלטות השקעה. הראשון הוא התאמה אינפורמטיבית, כאשר משקיע מחליט להשקיע באותה מניה כמו אחרים כי הוא מניח שיש להם מידע טוב יותר. כשמנהל קרן מפורסם רוכש מניות של חברת טכנולוגיה, משקיעים קטנים יחקו אותו בהנחה שהוא מבין, מנתח ויודע משהו שהם לא יודעים. השני הוא התאמה נורמטיבית, כאשר משקיע משנה את אסטרטגיית ההשקעה כדי להשתלב עם הקהילה הפיננסית. זה קורה לדוגמה כשמנהל קרן חושש לסטות מהמדדים הסטנדרטיים כי הוא לא רוצה להיראות שונה מהמתחרים. זה קורה כעת כשמשקיעים קונים את 7 המופלאות ואת אנבידיה כי הן מניות טרנדיות - מניות עדריות. 

המוח מתגמל התנהגות עדרית

באמצעות הדמיה מתקדמת של המוח, דלדוסט לצד חוקרים נוספים גילו מה בדיוק קורה כשאנו מחליטים לחקות החלטות השקעה של אחרים. הממצאים מפתיעים ומטרידים במידה שווה. האזור הקדמי של המוח מגביר פעילות כשאנו חווים "סתירה חברתית" - כלומר, כשהדעה שלנו על מניה שונה מהקונצנזוס בשוק. "זה כמו אזהרה פנימית שהמוח שולח", מסביר דלדוסט. "המוח מזהה שאנו שונים מהקבוצה ומפעיל מנגנון לחץ לשינוי ההחלטה".

במקביל,  אזור שנקרא מרכז התגמול שנמצא במוח - מופעל ביתר כשאנו מחקים החלטות של אחרים. זה מסביר מדוע חיקוי החלטות השקעה מרגיש "נכון" ונותן לנו הקלה מיידית, גם אם בפועל זו לא בהכרח החלטה טובה. כמו כן, האמיגדלה, אזור הפחד והחרדה, נדלקת כשאנו נוקטים בגישה שונה מהשוק. זה מסביר מדוע כל כך קשה לנו להחזיק מניה כשכולם מוכרים אותה, גם אם הניתוח הפונדמנטלי שלנו נכון. אנחנו בחרדה כי עשינו מהלך שהוא נגד העדר, נגד הרוב. אנחנו רוצים להיות חלק מקבוצה גדולה, להרגיש שייכים, לקבל את המעטפת והביטחון של קבוצה גדולה. הבעיה שלא תמיד זה מבטיח ביטחון.

המחקר, לצד מחקרים נוספיםף חושפים גם את התפקיד הקריטי של חומרים כימיים במוח בעיצוב החלטות השקעה. סרוטונין, הנקרא "הורמון האושר", יכול להיות בעייתי בעולם ההשקעות. מחקר שביצעו חוקרים אחרים הראה שכשרמת הסרוטונין גבוהה, המשקיעים נוטים יותר לחקות החלטות של אחרים. זה עלול להסביר מדוע בתקופות אופוריה בשוק, כשרמת הסרוטונין גבוהה, המשקיעים נוטים יותר להשקיע באותן מניות "חמות".

אוקסיטוצין, "הורמון האהבה", מעודד אמון ושיתוף פעולה, אבל גם הוא יכול להיות חרב פיפיות בעולם ההשקעות. מחקרים הראו שמשקיעים עם רמות גבוהות של אוקסיטוצין נוטים יותר לחקות החלטות של "הקבוצה שלהם".

ההשפעות הכלכליות של התנהגות עדר הן עצומות. בועת הדוט-קום בשנות התשעים ותחילת ה-2000 מדגימה בצורה טובה את הסכנות הטמונות בחיקוי עיוור. ההתרגשות סביב מניות הטכנולוגיה גרמה למשקיעים לקנות כל מניה עם הסיומת ".com", ללא תלות ברווחיות או בתוכנית עסקית הגיונית. משקיעים ראו שכולם עושים כסף ממניות טכנולוגיה והצטרפו למירוץ. התוצאה הייתה התחממות יתר, עליות יתר מופרכות שהסתיימו בקריסה שמחקה יותר מחמישה טריליון דולר מהשווקים.

משבר 2008 מספק דוגמה נוספת לכוח ההרס של התנהגות עדר. כשבנק ליהמן ברדרס קרס, פחד התפשט כמו אש בשדה קוצים. משקיעים מכרו הכול - גם נכסים יציבים שלא היו קשורים למשבר המשכנתאות. הם פעלו לא על בסיס ניתוח, אלא כי ראו שכולם מוכרים. המכירות האיצו את הקריסה והעמיקו את המיתון.

האם העדר טועה?

המחקר של דלדוסט מעלה שאלה מעניינת: האם עדר תמיד טועה? התשובה מורכבת יותר ממה שנדמה. פרופסור ג'יימס סורווייקי, במחקרו המוכר "חכמת הקהל", מצביע על כך שתחת תנאים מסוימים, החלטות קבוצתיות יכולות להיות מדויקות יותר מהחלטות אינדיבידואליות. הוא מתאר ניסוי מפורסם של המדען הבריטי סר פרנסיס גלטון, שב-1906 ביקש מ-787 איכרים לנחש את משקלו של שור. הממוצע של כל הניחושים היה 1197 פאונד, בעוד המשקל האמיתי היה 1198 פאונד - טעות של פחות מפאונד אחד שזה "בול פגיעה". 

העדר יכול להיות חכם כשמתקיימים תנאים מסוימים: כשיש מגוון גדול של דעות ומקורות מידע, כשהמשקיעים בקבוצה פועלים באופן עצמאי, וכשיש גישה למידע רחב ומגוון. אבל כשיש מקור מידע דומיננטי אחד, כשהקבוצה הומוגנית או כשיש לחץ חברתי להחלטה מהירה, העדר עלול לטעות בצורה קטסטרופלית.

חוקרים מציעים מספר אסטרטגיות להתמודדות עם נטיית העדר. ראשית, הם ממליצים על פיתוח מודעות עצמית להטיות ההחלטה שלנו. "רוב האנשים לא מודעים לכך שהם מושפעים מהעדר", אומר דלדוסט. "השלב הראשון הוא לזהות מתי אנחנו פועלים בהשפעת אחרים במקום על בסיס ניתוח עצמאי".

המחקר מציע להשהות החלטות השקעה כשמרגישים דחיפות שנובעת מפעילות של אחרים. "כשאתם מרגישים שאתם חייבים להשקיע עכשיו כי כולם עושים זאת, זה הזמן לעצור ולחשוב", ממליץ החוקר. הוא מצביע על כך שרגש הדחיפות הוא לעיתים קרובות סימן למניפולציה רגשית של העדר.

גיוון מקורות מידע הוא עצה נוספת שעולה מהמחקר. במקום לקרוא רק אתר אחד או להקשיב לאנליסט אחד, חוקרים ממליצים לגוון את מקורות המידע. זה יעזור לקבל תמונה רחבה יותר ולהימנע מהטיות. המחקר מראה גם ששונות גילאים מגיבה אחרת לתנהגות עדר. משקיעים צעירים נוטים יותר להתנהגות עדר בגלל חוסר ניסיון ורצון להשתלב. הם נמשכים למניות "חמות" ולטרנדים. משקיעים בגילאי ביניים פחות נוטים להתנהגות עדר ויותר עצמאיים בהחלטות, בעוד משקיעים מבוגרים שוב נוטים יותר להתנהגות עדר, בעיקר בגלל זהירות מוגברת ורצון לא לטעות.

במחקר נוסף שביצע קמפבל מייקליון עם נוספים, נמצא שתרופות המשפיעות על רמות הדופמין במוח יכולות להגביר את נטיית החיקוי (השפעה דומה ליותר סרוטונין). זה מעלה שאלות מעניינות על ההשפעה של תרופות ומצבי רוח על החלטות השקעה. האם ככל שאנשים אופטימים ושמחים יותר כך הם יתנהגו יותר כעדר? מחקרים תומכים בקשר הזה. 

דלדוסט מזהיר במיוחד מפני התנהגות עדר בעידן המדיה החברתית. "הרשתות החברתיות יוצרות מצב שבו אנו רואים כל הזמן מה אחרים עושים", הוא מסביר. "זה מגביר את הלחץ החברתי ומקל על התפשטות התנהגות עדר". הוא מציע להגביל את החשיפה לעצות השקעה ברשתות החברתיות ולסמוך יותר על מקורות מקצועיים ועצמאיים.

המחקר מדגיש שההתנהגות הטובה ביותר היא לא להיות תמיד שונה מהעדר ולא תמיד לחקות אותו, אלא לפתח את היכולת להחליט במודע מתי לעשות מה. "המשקיעים הטובים ביותר הם אלה שיודעים לשלב בין תובנות הקהל לבין ניתוח עצמאי מעמיק", מסכם דלדוסט. "הם מבינים שהעדר יכול להיות חכם, אבל גם יכול לטעות בצורה קטסטרופלית. והכי חשוב - הם יודעים להבחין בין השניים".

בסופו של דבר, המחקר מלמד אותנו שההתנהגות שלנו בהשקעות בבורסה מושפעת מהמוח "הפרימיטיבי" שלנו, שהתפתח לשרוד בסביבה שונה לחלוטין מהשווקים הפיננסיים של היום. הבנת המנגנונים הללו יכולה לעזור למשקיעים לקבל החלטות מושכלות יותר ולהימנע מהמלכודות הנפוצות של התנהגות עדר. כי בסופו של דבר, בשוק שבו כולם רצים בכיוון אחד, לפעמים הכיוון הנכון הוא בדיוק הפוך.