קנה בשמועה ומכור בהוריקן - המסע של מחיר הנפט לאן?

בקיץ עוד דיברו על 100 דולרים לחבית, היום אחרי שנפל המחיר ל-58 דולר, יש עוד רבים שסבורים שהנפט עלול לחזור ולאיים. אך לדעתי הכסף החכם כבר יצא ומחירו בדרך למטה
יוני נאמן |

אם היה נדרש להכתיר לזירה הכלכלית העולמית כוכב בולט בשנת החולפת, הבחירה היתה קלה במיוחד. מי הוא זה אשר כלפיו כוונו מיטב הספקולציות, רובן המוחלט של החששות, מי היה האבן בגלגליה של הכלכלה הגלובלית, אשר ריכז את מלוא הדאגות? מדובר בלא אחר מאשר הנוזל היקר אשר אוזל לאיטו מהעולם, הנפט.

עלייתם המרשימה של מחירי הזהב השחור בשנת 2005 חילחלה עמוק אל תוך הכלכלה והגיעה לכיסם של כולנו, בעיקר בדמות מחירי הדלק המאמירים. הסיבה מאחורי מסע העליות המרשים פשוטה לכאורה, שכן מדובר במשאב טבע אשר בעל מלאי סופי, הנצרך בכמויות עצומות ברחבי העולם. לכן צפוי שלאט לאט ייגמר מלאי זה. המשוואה נראית פשוטה? כשהמלאי יורד והביקוש גדל, המחירים עולים. זהו כאמור סיפור הרקע לעליות, אך האומנם כך המצב?

ניתן להסתכל על העניין מזוית שונה. מאגרי הנפט צפויים בסופו של דבר לאזול, אך האם מישהו יודע מתי זה צפוי לקרות? התשובה לדעתי היא שלילית, מדובר בספקולציות נטו. ייתכן שהמאגרים בעולם יספיקו לעשור או שניים, שלושה, או אולי חמישה? אולי יספיקו לעוד מאתיים שנה? הסיפור האמיתי מאחורי הזהב השחור הוא לא זה שמתחולל ברקע, לדעתי. מדובר בעניין שונה לחלוטין.

בתור סחורה, ניתן להשוות את התנהגות מחירי הנפט להתנהגותה של מנייה הנסחרת בבורסה. ראשית בא שלב האיסוף: בין סוף 2003 ושנת 2004, הכסף החכם מזהה התעוררות במגזר האנרגיה, נכנס לו לאיטו ורוכש באין מפריע מניות נפט וחוזים עתידיים. מדובר בתקופה בה נסחר הנפט ברמות של בין 30 (בסוף 2003) ל-55 דולר (אמצע 2004). מחיר הנפט חתם את שנת 2004 ברמה של 43 דולר. כאמור, שלב האיסוף.

עד לשלב זה, היה מדובר בעליית מחירים מרשימה, אך למרות היותה מבוססת על ספקולציה בלבד, לא היתה מוגזמת. מדובר בכל זאת בחשש אמיתי למשאב טבע ההולך ואוזל.

השלב הבא החל כשהתקשורת העולמית והאנליסטים החלו "לקפוץ על המציאה" ולמצוא סיבות לעלייה, שכן ההגיון הפשוט אומר שאם המחירים עולים, כנראה שיש סיבה מוצדקת ומאגרי הנפט הולכים לאזול. אולי אפילו "בתקופה המיידית" - הפאניקה התקשורתית החלה. האנליסטים והיועצים החלו בנקיבת היעדים: 80 עד 100 דולר לחבית נפט, מחירים אשר נשמעו מדאיגים במיוחד בקרב החברות השונות, שכן עליה בנפט משמעה עליה בדלקים ועימה עלויות תפעול גדולות יותר במרביתן של החברות בכלל הסקטורים בכלכלה.

החברות נאלצו להתחיל בתהליך של הגנה עצמית, תוך רכישת חוזים על הנפט, ובכך גידרו את עצמן מפני המשך עליה במחירים, אך יחד עם זאת תרמו להמשך מגמת העליות.

כמו תמיד, השלב האחרון, שלב הפיזור, בא עם כניסתו של מי אם לא - הציבור הרחב. החציון השני של 2005 הגיע ומחירי הנפט עברו את רף 60 הדולרים לחבית. התקשורת כבר סיימה להפיץ את השמועה, מי ברחוב לא שמע על הדאגות והחששות מפני מחירי הנפט חסרי המעצורים? המשקיעים הפשוטים החלו בכניסתם למניות הנפט, אשר הפכו ל"דבר החם" הבא.

מה שהיה מרתק במיוחד בשלב זה היה התנהלות העניינים בסופו של חודש אוגוסט. באותה העת החלה להתקרב סופת ההוריקן האיימתנית "קתרינה" לחופי ארה"ב. החששות שמה תגרום הסופה נזק לשדות הנפט הקפיצו את המחירים לרמות שלא נראו מאז משבר הנפט של שנות ה-70. שלב הפיזור היה אז בעיצומו.

האנליסטים ובתי ההשקעות הגדולים המשיכו להעניק המלצות חמות לנפט ולהדאיג את הציבור עם יעדים חדשים, אף מעבר לרמה של 100 דולר לחבית. ב-29 באוגוסט פגעה הסופה קתרינה ישירות בעיר ניו אורלינס ובשדות הנפט במפרץ מקסיקו, באותו היום מחירי הנפט זינקו לשיא בגובה 70.8 דולר לחבית - הפאניקה היתה בשיאה. בכל כלי התקשורת נמסר כי ייתכן והסופה תפגע קשות בתפוקת הנפט של ארה"ב: מחיר של 100 דולר לחבית נראה אז ממש מעבר לפינה.

למעשה, באותו היום בו היכתה הסופה, נרשם מחיר השיא של הנפט, אשר מאז הספיק לאבד קרוב ל-20% בכחודשיים וחצי. "קנה בשמועה, מכור בהוריקן", הינו המשפט המתאים לדעתי לתאר את טלטלת מחירי הנפט בשנים האחרונות. משפט בסגנון הפתגם הבורסאי: "קנה בשמועה, מכור בידיעה".

בשיא הפאניקה, כשהמשקיעים הפשוטים העמיסו את תיקיהם במניות נפט - נרשם השיא. היציאה של שאריות הכסף החכם באה בתחילת חודש ספטמבר בקלות ובמהירות יחסית, זאת בסיועה של סופת ההוריקן הנוספת "ריטה" אשר באה זמן קצר לאחר קודמתה. שתי הסופות, אשר תרמו לפאניקה, סייעו לאותם אלו שאספו כמעט שנתיים קודם מניות וחוזים על הנפט, לרשום אקזיט מרשים ולמכור את סחורתם.

מבט קדימה

השאלה הגדולה נותרה מה הצפי להמשך?

כיום טוענים רבות, כי החורף רק החל וכידוע הביקוש צפוי לגבור בעונה זו, לכן הצפי הוא להמשך עליות. האומנם? לדעתי עובדה זו כבר מגולמת היטב במחירי הנפט הגבוהים כבר כעת. משום שאם נשאל את עצמנו: מה בדיוק השתנה מאז חורף 1999 עת נסחרו המחירים בגובה של 10 דולר לחבית בלבד? לא נוכל לקבל תשובה פשוטה של היצעים וביקושים.

הדעה הרווחת כיום היא שהירידה של הנפט לרמה הנוכחית, בגובה 58 דולר לחבית, הינה הפוגה זמנית בלבד, אך לעניות דעתי - אחוז ניכר מדי של מניות נפט עברו לידיים של המשקיעים הפשוטים ומנהלי תיקים צעירים וחסרי נסיון. בנוסף, הדעה הרווחת הינה לרוב שגויה, הכסף נופל לרוב לידי מי שהולך כנגד המגמה.

בהסתכלות ארוכת טווח, אפשרי ביותר שהנפט עוד יראה בשנים הקרובות רמות מחירים גבוהות ואף שער תלת ספרתי, שכן בסופו של דבר יש אמת בחשש למשאב טבע ההולך ונגוז, אך בשנה הקרובה הכיוון צפוי להיות הפוך. הכסף החכם התקדם הלאה מסקטור האנרגיה, הכיוון הוא חזרה לסקטור הטכנולוגיה, שעליו פירטתי בטור הקודם ואף לסקטור הביו-טכנולוגיה ולמתכות כגון זהב, אך אלה כבר סיפורים נפרדים.

לסיכום, בניגוד לדעה הרווחת, לדעתי על מחירי הנפט לשוב לרמות נמוכות בהן היו בתחילת 2005 לפני שיוכלו לצאת למסע עליות מחודש בעתיד.

מאת: יוני נאמן

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
לוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשותלוגו יד2 – שימוש הוגן לצורכי דיווח וחדשות

יד 2 - מאפס ל-3 מיליארד שקל; האתר הכי רווחי בישראל עובר לאייפקס

מאתר מודעות צנוע ליד שנייה ודרושים לעסק דיגיטלי שנמכר בכ-950 מיליון דולר לקרן אייפקס, אחרי מסלול בעלים שנע בין וואלה, אקסל שפרינגר ו-KKR

ליאור דנקנר |

מה שהתחיל כפלטפורמה פשוטה לפרסום מודעות דרושים ומכירת יד שנייה, הפך לאחד האתרים המרכזיים בישראל ששווה 950 מיליון דולר (3.07 מיליארד שקל). יד2, אחד המותגים החזקים באינטרנט הישראלי, נמכר היום לאייפקס. המוכרת KKR קיבלה את האתר כחלק מרכישת אקסל שפרינגר שהחזיקה בו, אחרי שרכשה אותו מוואלה ב-2014 ב-820 מיליון שקל.


יד2 - כך נבנתה הדרך לאקזיט

2005 - ההתחלה הצנועה

שני יזמים, שמעון וינר ויאיר גולן, משיקים את yad2.co.il כפלטפורמה לפרסום מודעות קנייה ומכירה של מוצרים ושירותים - בעיקר רכבים, נדל"ן, דרושים ויד שנייה. תוך זמן קצר האתר הופך לכתובת מוכרת למודעות חינם באינטרנט.

2009 - רכישה על ידי וואלה תקשורת

רובה ארבל  נשק
צילום: אנצו גוש IWI מקבוצת SK

מתווכי הנשק גוזרים עמלה של 350 מיליון דולר בשנה מהתעשייה הביטחונית בישראל

דו"ח מבקר המדינה: החברות הביטחוניות התחייבו לתשלומי עתק של מעל מיליארד דולר למתווכים בין 2022 ל־2024, משרד הביטחון לא הקים מנגנון פיקוח למרות התחייבויות והנחיות

רן קידר |
נושאים בכתבה תעשייה ביטחונית

דו"ח מבקר המדינה האחרון מציג תמונת מצב בעייתית במיוחד בענף היצוא הביטחוני של ישראל. מאות מיליוני דולרים שולמו למשווקים ולמתווכים שפועלים מול לקוחות זרים, אך הפיקוח הממשלתי על המנגנון הזה כמעט ואינו קיים. למרות הנחיות ברורות שניתנו כבר ב־2017, משרד הביטחון לא הקים מערכת בקרה לבחינת עמידת החברות הביטחוניות בכללי הציות, ולא דרש אישור דירקטוריון לעסקאות הכוללות תשלום עמלות.

לפי ההערכות, בין השנים 2022 ל־2024 הסתכם היצוא הביטחוני בכ־40 מיליארד דולר, כאשר העמלות ששולמו למתווכים חצו את רף מיליארד הדולר. חלקים גדולים מהדו"ח נשארו חסויים מטעמי ביטחון, אך הנתונים שכן פורסמו מעידים על מערכת שמאפשרת זרימת כספים בהיקף עצום - בלי בקרה מהותית מצד המדינה.

המבקר מצביע על שורה של כשלים שיטתיים: לא הוקם מנגנון שמבצע ביקורות תקופתיות, לא קיימים מסמכים שמעידים על עבודת מטה סדורה, ובפועל אין דרישה להצהרה על אישור דירקטוריון לעמלות. גם תוכניות הציות שנדרשו מחברות גדולות אינן נבדקות או מפוקחות בפועל, ובקרב חברות קטנות ובינוניות אין כלל סטנדרט אחיד.

המבקר מציין מקרה שבו עסקה ביטחונית נבלמה רק לאחר שגורמים במשרד נחשפו לגובה העמלה באופן מקרי. הדוגמה הזו ממחישה עד כמה היעדר הפיקוח עלול להוביל להקצאת כספים משמעותית לגורמים חיצוניים, בלי שקיפות ובלי מנגנון בקרה.

החשש: פתח לשחיתות

ישראל מחויבת להסכמים בינלאומיים למניעת שחיתות בעסקאות ביטחוניות. עם זאת, המצב בפועל רחוק מהדרישות. משרד הביטחון לא קבע כללים ברורים לחברות הקטנות והבינוניות, לא בחן את יישום תוכניות הציות בחברות הגדולות, ולא הגדיר כלים לפיקוח אפקטיבי על מניעת מתן שוחד לעובדי ציבור זרים.