קנה בשמועה ומכור בהוריקן - המסע של מחיר הנפט לאן?

אם היה נדרש להכתיר לזירה הכלכלית העולמית כוכב בולט בשנת החולפת, הבחירה היתה קלה במיוחד. מי הוא זה אשר כלפיו כוונו מיטב הספקולציות, רובן המוחלט של החששות, מי היה האבן בגלגליה של הכלכלה הגלובלית, אשר ריכז את מלוא הדאגות? מדובר בלא אחר מאשר הנוזל היקר אשר אוזל לאיטו מהעולם, הנפט.

עלייתם המרשימה של מחירי הזהב השחור בשנת 2005 חילחלה עמוק אל תוך הכלכלה והגיעה לכיסם של כולנו, בעיקר בדמות מחירי הדלק המאמירים. הסיבה מאחורי מסע העליות המרשים פשוטה לכאורה, שכן מדובר במשאב טבע אשר בעל מלאי סופי, הנצרך בכמויות עצומות ברחבי העולם. לכן צפוי שלאט לאט ייגמר מלאי זה. המשוואה נראית פשוטה? כשהמלאי יורד והביקוש גדל, המחירים עולים. זהו כאמור סיפור הרקע לעליות, אך האומנם כך המצב?

ניתן להסתכל על העניין מזוית שונה. מאגרי הנפט צפויים בסופו של דבר לאזול, אך האם מישהו יודע מתי זה צפוי לקרות? התשובה לדעתי היא שלילית, מדובר בספקולציות נטו. ייתכן שהמאגרים בעולם יספיקו לעשור או שניים, שלושה, או אולי חמישה? אולי יספיקו לעוד מאתיים שנה? הסיפור האמיתי מאחורי הזהב השחור הוא לא זה שמתחולל ברקע, לדעתי. מדובר בעניין שונה לחלוטין.

בתור סחורה, ניתן להשוות את התנהגות מחירי הנפט להתנהגותה של מנייה הנסחרת בבורסה. ראשית בא שלב האיסוף: בין סוף 2003 ושנת 2004, הכסף החכם מזהה התעוררות במגזר האנרגיה, נכנס לו לאיטו ורוכש באין מפריע מניות נפט וחוזים עתידיים. מדובר בתקופה בה נסחר הנפט ברמות של בין 30 (בסוף 2003) ל-55 דולר (אמצע 2004). מחיר הנפט חתם את שנת 2004 ברמה של 43 דולר. כאמור, שלב האיסוף.

עד לשלב זה, היה מדובר בעליית מחירים מרשימה, אך למרות היותה מבוססת על ספקולציה בלבד, לא היתה מוגזמת. מדובר בכל זאת בחשש אמיתי למשאב טבע ההולך ואוזל.

השלב הבא החל כשהתקשורת העולמית והאנליסטים החלו "לקפוץ על המציאה" ולמצוא סיבות לעלייה, שכן ההגיון הפשוט אומר שאם המחירים עולים, כנראה שיש סיבה מוצדקת ומאגרי הנפט הולכים לאזול. אולי אפילו "בתקופה המיידית" - הפאניקה התקשורתית החלה. האנליסטים והיועצים החלו בנקיבת היעדים: 80 עד 100 דולר לחבית נפט, מחירים אשר נשמעו מדאיגים במיוחד בקרב החברות השונות, שכן עליה בנפט משמעה עליה בדלקים ועימה עלויות תפעול גדולות יותר במרביתן של החברות בכלל הסקטורים בכלכלה.

החברות נאלצו להתחיל בתהליך של הגנה עצמית, תוך רכישת חוזים על הנפט, ובכך גידרו את עצמן מפני המשך עליה במחירים, אך יחד עם זאת תרמו להמשך מגמת העליות.

כמו תמיד, השלב האחרון, שלב הפיזור, בא עם כניסתו של מי אם לא - הציבור הרחב. החציון השני של 2005 הגיע ומחירי הנפט עברו את רף 60 הדולרים לחבית. התקשורת כבר סיימה להפיץ את השמועה, מי ברחוב לא שמע על הדאגות והחששות מפני מחירי הנפט חסרי המעצורים? המשקיעים הפשוטים החלו בכניסתם למניות הנפט, אשר הפכו ל"דבר החם" הבא.

מה שהיה מרתק במיוחד בשלב זה היה התנהלות העניינים בסופו של חודש אוגוסט. באותה העת החלה להתקרב סופת ההוריקן האיימתנית "קתרינה" לחופי ארה"ב. החששות שמה תגרום הסופה נזק לשדות הנפט הקפיצו את המחירים לרמות שלא נראו מאז משבר הנפט של שנות ה-70. שלב הפיזור היה אז בעיצומו.

האנליסטים ובתי ההשקעות הגדולים המשיכו להעניק המלצות חמות לנפט ולהדאיג את הציבור עם יעדים חדשים, אף מעבר לרמה של 100 דולר לחבית. ב-29 באוגוסט פגעה הסופה קתרינה ישירות בעיר ניו אורלינס ובשדות הנפט במפרץ מקסיקו, באותו היום מחירי הנפט זינקו לשיא בגובה 70.8 דולר לחבית - הפאניקה היתה בשיאה. בכל כלי התקשורת נמסר כי ייתכן והסופה תפגע קשות בתפוקת הנפט של ארה"ב: מחיר של 100 דולר לחבית נראה אז ממש מעבר לפינה.

למעשה, באותו היום בו היכתה הסופה, נרשם מחיר השיא של הנפט, אשר מאז הספיק לאבד קרוב ל-20% בכחודשיים וחצי. "קנה בשמועה, מכור בהוריקן", הינו המשפט המתאים לדעתי לתאר את טלטלת מחירי הנפט בשנים האחרונות. משפט בסגנון הפתגם הבורסאי: "קנה בשמועה, מכור בידיעה".

בשיא הפאניקה, כשהמשקיעים הפשוטים העמיסו את תיקיהם במניות נפט - נרשם השיא. היציאה של שאריות הכסף החכם באה בתחילת חודש ספטמבר בקלות ובמהירות יחסית, זאת בסיועה של סופת ההוריקן הנוספת "ריטה" אשר באה זמן קצר לאחר קודמתה. שתי הסופות, אשר תרמו לפאניקה, סייעו לאותם אלו שאספו כמעט שנתיים קודם מניות וחוזים על הנפט, לרשום אקזיט מרשים ולמכור את סחורתם.

מבט קדימה

השאלה הגדולה נותרה מה הצפי להמשך?

כיום טוענים רבות, כי החורף רק החל וכידוע הביקוש צפוי לגבור בעונה זו, לכן הצפי הוא להמשך עליות. האומנם? לדעתי עובדה זו כבר מגולמת היטב במחירי הנפט הגבוהים כבר כעת. משום שאם נשאל את עצמנו: מה בדיוק השתנה מאז חורף 1999 עת נסחרו המחירים בגובה של 10 דולר לחבית בלבד? לא נוכל לקבל תשובה פשוטה של היצעים וביקושים.

הדעה הרווחת כיום היא שהירידה של הנפט לרמה הנוכחית, בגובה 58 דולר לחבית, הינה הפוגה זמנית בלבד, אך לעניות דעתי - אחוז ניכר מדי של מניות נפט עברו לידיים של המשקיעים הפשוטים ומנהלי תיקים צעירים וחסרי נסיון. בנוסף, הדעה הרווחת הינה לרוב שגויה, הכסף נופל לרוב לידי מי שהולך כנגד המגמה.

בהסתכלות ארוכת טווח, אפשרי ביותר שהנפט עוד יראה בשנים הקרובות רמות מחירים גבוהות ואף שער תלת ספרתי, שכן בסופו של דבר יש אמת בחשש למשאב טבע ההולך ונגוז, אך בשנה הקרובה הכיוון צפוי להיות הפוך. הכסף החכם התקדם הלאה מסקטור האנרגיה, הכיוון הוא חזרה לסקטור הטכנולוגיה, שעליו פירטתי בטור הקודם ואף לסקטור הביו-טכנולוגיה ולמתכות כגון זהב, אך אלה כבר סיפורים נפרדים.

לסיכום, בניגוד לדעה הרווחת, לדעתי על מחירי הנפט לשוב לרמות נמוכות בהן היו בתחילת 2005 לפני שיוכלו לצאת למסע עליות מחודש בעתיד.

מאת: יוני נאמן