היורש של גרינספאן: "הליקופטר בן" או מר קונצנזוס?

בן ברננקה, היורש של גרינספאן, כלכלן מוביל ומוכר בארצות הברית, ייכנס בסוף ינואר הבא לתפקיד הנגיד של הבנק הגדול והחשוב בעולם. היסטוריה קטנה או היסטוריה גדולה?
חזי שטרנליכט |

איש לא יודע מה ילד העתיד. אך אמרה מפורסמת שנשמעה לפעמים מצד מרצים באקדמיה (שאינם מחובבי הכלכלה) גורסת שהנבואה ניתנה לשוטים ולכלכלנים. לשניהם יש נטייה להתנבא על ההתרחשויות בעתיד. אנחנו לא נתנבא. מה שידוע נכון לאתמול בערב (ג') הוא שהנשיא האמריקני ג'ורג' בוש, מבקש למנות את פרופ' בן ברננקה לתפקיד יו"ר הפדראל ריזרב הבא. ברננקה יחליף את גרינספאן.

כל השאר - ספקולציות. אחד משותפיו הגדולים לדרכו בתאוריה כלכלית הוא פרופסור פרדריק מישקין מאוניברסיטת קולומביה. הם כתבו יחד מאמרים רבים בתחום המאקרו-כלכלה, ומישקין העיד אתמול לתקשורת האמריקנית כי להערכתו ברננקה יקדם את השקיפות בדיון על אינלפציה. הוא צפוי להערכתו לקדם דיון פתוח יותר מגרינספאן, ולהיות קשוב יותר לאחרים.

גרינספאן, כך מתחילים להשמע הקולות, בבוקר שלאחר הודעת המינוי, שאינו סופי ותלוי בועדה מיוחדת שתתכנס לדון בעניין, לא קידם דיון פתוח בישיבות הפדראל ריזרב, ושמנע קביעת יעד אינפלציה לבנק המרכזי בארצות הברית. עם המשך החששות מהתפרצות אינפלציונית בארצות הברית - ייתכן כי זאת תהיה הירושה החשובה ביותר שיותר גרינספאן לנגיד החדש.

צריך מזל בחיים, ולא בטוח שלברננקה יהיה הרבה מזה. הנגיד הנכנס יאלץ להתמודד עם צמד גרעונות אדירים. הגרעון הפיסקאלי שייצר הממשל (על ידי בזבוזי הממשלה), והגרעון המוניטרי שמתבטא בבועה בשוק הנדל"ן, בגרעון סחר עצום, ו... בחששות כבדים מאינפלציה. אלו נוצרו על ידי המדיניות של הנגיד גרינספאן (על ידי הריבית הנמוכה על הדולר) שהושפעה מאירועי הטרור באחד עשר בספטמבר. נכון, הוא מקבל מדיניות עקבית של העלאות ריבית, אבל האם הן עוזרות לחיסול הגרעון? האם ה"תשלום" יגיע בעת כהונתו?

ברננקה התבטא בנאום בנובמבר 2002 בפני חברי המועדון הכלכלי, באומרו כי המדיניות של גרינספאן במתן כסף לאזרחים האמריקנים באמצעות אינפלציה - או "קיצוץ במיסים הממומן מוניטרית" ולא דרך הריבית בבנקים - (הלוואות בריבית נמוכה) היא מדיניות מוצדקת.

עקב כך הוא כונה בתקשורת הכלכלית על ידי כלכלנים "הליקופטר בן". בעיקר משום שהוא ציטט את הטכניקה הזאת מהמשפט שאמר הכלכלן פרופ' מילטון פרידמן - "זריקת כסף מהליקופטר" (פסקה 31 בנאום). הוא תמך בדבריו במדיניות למניעת דפלציה בארצות הברית (זינוק אינפלציוני ללא צמיחה).

אך איש לא יודע מה ילד יום וכיצד ברננקה יגדל לתפקיד החדש. האם הוא יהיה נגיד טוב? האם הירושה שקיבל מבוש עד כה, והמצב העולמי (נפט גואה, גרעונות, וול סטריט מדשדשת, מלחמה לא נגמרת בעיראק, וכיוב') ימצא את ארצות הברית שוקעת לתוך מיתון? איך יתנהג? גרינספאן עוזב אחרי שמונה עשרים שנים ואין שום אינדיקציה למה שילד יום.

נזכיר כי כשגרינספאן נכנס לתפקידו, כולם חששו משום שהוא לא היה כל כך מוכר. וולקר (Volcker), הנגיד שקדם לו הכניס את ארצות הברית למיתון כפול בתוך מספר קטן של כהונות. הדולר נפל מול הין ב-2.6% ביום שגרינספאן מונה לתפקיד והאג"ח האמריקניות רעדו ונפלו גם כן.

ביום של ברננקה, השווקים ניערו מעליהם את ההודעה והמשיכו במסע העליות - עם ובלי עזרתו. לדעתי, זאת לא אמורה להיות אינדיקציה למשהו, משום שהטווח שאליו נכנס נגיד חדש לבנק המרכזי בארצות הברית גדול בהרבה מיכולת ה"ניבוי" של הבורסות. הן מצטיינות בטווח קרוב של עד שלושה-ארבעה חודשים קדימה, שוב, לטעמי. כל השאר לוט בערפל.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.

חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)חנן פרידמן, מנכ"ל בנק לאומי (צילום: אורן דאי)
סיכום שנה

השנה של מנהלי הבנקים - הטוב, החלש, הפיננסי, והאם כל אחד יכול לנהל בנק?

הרווחיות במערכת נשארת גבוהה, האוצר מקדם מס רווחי יתר של 15%, ובחדרי ההנהלה הדגש עובר להתייעלות, שירות ודיגיטל; היתרונות והחסרונות של כל מנכ"ל

רונן קרסו |

השנה הבנקים בישראל מסיימים תקופה של רווחים גבוהים ופעילות מואצת כמעט בכל קו עסקי. בתוך התמונה הזו משרד האוצר מקדם מס רווחי יתר על הבנקים בשיעור של 15%, צעד שמגיע בזמן שהמערכת נהנית ממרווחים ומהיקפי פעילות שמחזקים מאוד את השורה התחתונה. המס מתוכנן לארבע שנים, וההערכה היא שהוא מכניס לקופת המדינה 1 עד 1.5 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים הקרובות. מבחינת הבנקים זו תוספת עלות שמתרגמת להפחתה ברווח הנקי, בתקופה שבה התוצאות עצמן נראות חזקות ביחס לשנים קודמות. הבנקים יתגברו על "הקנס" הזה גם אם הוא יעבור, הם מרוויחים בקצב של 30 מיליארד שקל, השנה שני בנקים חצו את ה-100 מיליארד שקל - לאומי שמוביל ופועלים אחריו. כבר אמרו חכמים בהשקעות שחברה טובה יכולה להכיל מנהל לא מבריק. וורן באפט אמר שהוא מחפש חברות שכל אחד יכול לנהל אותן.

 בנקים זה עסק קשה מבחינת ניהול כוח אדם, רגולציה, פוליטיקה ארגונית, אבל המודל העסקי - פשוט מאוד. אמרו לנו בעבר כמה מנכ"לי בנקים שאכן זה ניהול צמוד, שוטף, הרבה מאוד מטלות ועניינים לארגן ולסדר בכל יום, אבל לא ניהול שדורש גאונות נדירה. היה אחד שחשב שאנחנו צוחקים איתו כששאלנו אותו מה הוא חושב על ההשקפה הזו  - הוא היה בטוח שהתוצאות של הבנק הן רק בזכותו. יש כאלה, והוא כבר שנים לא במערכת הבנקאית.

 בכל מקרה, אנחנו בנקודת זמן וחייבם לומר זאת שמי שבאמת אחראי על רווחי הנבקים הוא הנגיד, פרופ' אמיר ירון. בלחיצת כפתור הוא מעלה או מוריד את ההון המרותק ומשפיע על הרווחים, בשיחת מייל הוא מחייב ריבית נמוכה על העו"ש ומקטין את הרווחים דרמטית.  בנקים מרוויחים בהתאם לטווח ידוע וברור, ולראייה - הם מאוד קרובים ביכולת ייצור התשואה על ההון מהפעילות הבנקאית. ועדיין - מבין כל הבנקים, יש טובים וטובים פחות. מי הטוב ביותר? מנהל סניף גדול מאוד של בנק אחר אמר לנו - "הוא מצליח בגלל שהוא לא בנקאי, הוא חושב אחרת". הוא התכוון לחנן פרידמן שהצליח בשנים האחרונות וגם בשנה החולפת להוביל את לאומי לפסגה ולהישאר שם. הוא ידע לזהות בקורונה את ההזדמנות הנוחה להתייעל, הוא ידע לכוון להייטק, והוא מצליח לייצר רווחים גם מסביב, לרבות מהשקעות ריאליות של הבנק דרך לאומי פרטנרס. 

באופן יחסי, דיסקונט מאחור, אבי לוי עוד לא מצליח לחלץ לגמרי את העגלה התקועה, אבל היא מתחילה לזוז נכון. כל האחרים איכשהו במרכז, כשבכלל - ההבדלים בין כולם קטנים יחסית. מי שהיום חלש יכול שנה הבאה לזנק וההיפך. 


בלי גרעין שליטה, עם תקרות שכר ועם פחות רעש מסביב

מבין חמשת הבנקים הגדולים, שלושה פועלים בלי גרעין שליטה. כולם כפופים למגבלות שכר על הנהלות בכירות, אבל בפועל מנכ"ל אחד מציג עלות שכר גבוהה יותר מהשאר, בעיקר בגלל האופן שבו מחושבת התקרה בפועל. ומכאן זה ממשיך לעוד מאפיינים משותפים שמגדירים את שכבת ההנהלה בבנקים הגדולים השנה.