מיכאל שלוסר
צילום: מצגת החברה

אריקה ניפחה את הדוחות - רשות ניירות ערך גרמה לה לתקן

רואה החשבון של החברה הוא E&Y;  התיקון הוא בהיקף של 11.5 מיליון שקל
רוי שיינמן | (1)

כבר התרענו שהדוחות של אריקה  אריקה בי-קיור היו מנופחים, ועכשיו זה רשמי - רשות נירות ערך פרסמה היום דרישה לתיקום מיידי של דוחות החברה החל ממחצית הראשונה של שנת 2021. לפי הרשות, החברה ניפחה את שורת ההכנסות בדוחות הנ"ל בסכום של 9 מיליון שקל, בעוד סעיף הוצאות הנהלה וכלליות נרשם בסכום הנמוך ב-2.5 מיליון שקל מהסכום בפועל.

אריקה הנפיקה ב-2022 לפי שווי מנופח של 512 מיליון שקל. מיד אחרי ההנפקה החברה לא עמדה ביעדים של עצמה והמניה התרסקה תוך שנה וחצי ב-98%. משווי של 512 מיליון שקל בהנפקה (ובשלב מסוים אפילו 800 מיליון שקל) ל-16 מיליון בלבד. השמדת ערך ענקית.

מניית אריקה מאז ההנפקה

ומשם זה רק הלך והחמיר. אם לפני ההנפקה היא הכניסה 60 מיליון שקל במחצית, אחרי ההנפקה זה כבר נפל ל-45 מיליון, ועוד המשיך ונפל ל-25 מיליון ובמחצית הראשונה של 2023 כבר ל-16.1 מיליון שקל.

בדרך התפטרו 3 מנכ"לים. גם סמנכ"ל הכספים התפטר. הדח"צים האשימו את החברה בכך שהסתירה מהם מידע, ואמרו למשל שהם התריעו "מזה מספר חודשים על כשלים שהתגלו בממשל התאגידי בחברה". בדוחות המחצית הראשונה של 2023 החברה מאשימה את כולם חוץ מאת עצמה, היא רוצה לפעול נגד "גורמים שונים בחברה, אשר, לכאורה, גרמו נזקים כספיים לחברה, בכוונת מכוון". 

תגובות לכתבה(1):

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
  • 1.
    אבי 31/01/2024 13:42
    הגב לתגובה זו
    הוא הרוויח 20 מיליון מה איכפת לו שהציבור הפסיד 800 מיליון.
ייקור דמי הניהול
צילום: Pixabay

הציבור מטומטם, אז הציבור משלם - 0.8% על פוליסת חיסכון שקלית של חברות הביטוח

עושק שלא נגמר בפוליסות החיסכון: גם באפיק השקליות גובות חברות הביטוח דמי ניהול שקרובים לאחוז על מוצר שמנהל מעל שני מיליארד שקל ומניב פחות מקרן כספית ופיקדון שקלי בלי דמי ניהול; איפה הרגולטור?
מנדי הניג |

אם חשבנו שהעושק של חברות הביטוח בפוליסות החיסכון מסתיים במסלולים על ה-S&P שם הם כנראה ניצלו את הנהירה הציבורית לאפיקים האלה, התבדינו. גם באפיק השמרני ביותר - הפוליסה השקלית הדפוס הזה ממשיך. זה אמור להיות מסלול סולידי שנותן לחוסכים יציבות, נזילות וביטחון, אבל בפועל הוא מכרה זהב בשביל חברות הביטוח ותשואת זבל לחוסכים. מדובר במוצר שמנוהלים בו למעלה משני מיליארד שקל מכספי הציבור, עם דמי ניהול שמגיעים עד ל-0.8% בשנה על השקעות שאין בהן כמעט ניהול ויש להם תחליפים באפס דמי ניהול - קרנות כספיות הן בדמי ניהול של כ-0.15%-0.2% והן מוצר עדיף שמספק תשואה טובה יותר, ופיקדונות בנקים עם אפס דמי ניהול ומק"מים גם עם אפס דמי ניהול, אך עם עמלת קנייה ומכירה (של 0.05% עד 0.1%). כל המוצרים האחרים נתנו בנטו יותר במבט לאחור ועם עלויות נמוכות יותר. איך אתם הייתם קוראים לזה? ניצול, עושק, שוד, אולי אפילו גניבה?  

צריך להגיד שזה חוקי. חברות הביטוח פועלות בהתאם לחוק, אם החוק מאפשר אז הן נכנסות לשם, אבל שלא יתפלאו אחר כך שהן בהדרגה הופכות לשנואות - הבנקים "זכו בצדק"  בטייטל של הגופים השנואים במדינה, אבל חברות הביטוח מתקרבות לשם בצעדי ענק עם ביטוחים יקרים, דמי ניהול מופרזים וניצול של חוסר הידע של הציבור. לא הוגן ולא הגון, אבל טוב לכיס - חברות הביטוח בשנת שיא ברווחים וזה מתבטא בזינוק במניות בבורסה. 

ובחזרה למוצר השקלי. מוצר פשוט עם הרבה תחליפים. פוליסת חיסכון שקלית היא הפוליסה הסולידית ביותר, אמורה להניב תשואה חסרת סיכון. הסיכון מגיע ממקור אחר לגמרי - מדמי הניהול.

במרכז התמונה נמצאת הראל, היא מנהלת כ-727 מיליון שקל במסלול השקלִי וגובה עליו 0.76% דמי ניהול. מדובר בכ-5.5 מיליון שקל שנגבים מדי שנה מהחוסכים על השקעה שהניבה 4.5% בשנה האחרונה, מתחת לתשואה של קרנות הכספיות, רק שבקרנות הכספיות  זה הנטו. בפוליסה צריך לתת 0.76% להראל וזה משאיר סדר גודל של 3.75%.

כל הפוליסות חיסכון הן בסביבה דומה של תשואה נטו - מתחת למכשירים האחרים, הראל היא לא היחידה, אבל היא הגדולה ביותר. 

בדקנו את כל הגופים -התשואה הממוצעת בפוליסות השקליות עומדת על כ-4.5% ברוטו לשנה ואם ננכה מזה את דמי הניהול - שנעים סביב 0.7%-0.8% - נשאר עם תשואה של כ-3.7% בנטו. הפיקדונות בתקופה הזו הניבו מעל 4% (ועד 4.4%), הקרנות הכספיות כ-4.5%.

חוץ מהראל שהיא הגדולה ביותר, יש פוליסה למגדל שגובה דמי ניהול של 0.78%, הפניקס 0.74%, ו-כלל עם 0.72%.

אוגווינד
צילום: אתר אוגווינד

מה מסתתר מאחורי ה"תכנית האסטרטגית" של אוגווינד?

אוגווינד מציגה תוכנית אסטרטגית חדשה שמטרתה לעבור משלב הפיתוח לשלב המסחרי של טכנולוגיית ה-AirBattery ולהתרחב לתחומי אגירת אנרגיה נוספים באירופה ובישראל, אבל בין השורות החברה מכינה את הקרקע לגיוס הון

תמיר חכמוף |

חברת אוגווינד אוגווינד 0.94%  עדכנה כי דירקטוריון החברה אישר תוכנית אסטרטגית רחבה שמטרתה למקד את פעילותה סביב המעבר ליישום מסחרי של טכנולוגיית AirBattery, וליצור בסיס כלכלי יציב באמצעות כניסה לתחומי אגירת אנרגיה משלימים וייזום פרויקטים באירופה ובישראל.

עד כה התמקדה החברה בשני מסלולים עיקריים: פעילות התייעלות אנרגטית (AirSmart), שהניבה את ההכנסות בפועל, ופעילות אגירת אנרגיה (AirBattery), שעדיין נמצאה בשלב הפיתוח וההוכחה הטכנולוגית. במחצית 2025 הודיעה החברה כי היא מצמצמת את פעילות ההתייעלות ומעבירה את עיקר המשאבים לפיתוח והשבחה של ה-AirBattery. ההכנסות של החברה היו זניחות ביחס להוצאות המו"פ שלה, כאשר בחצי השנה הראשונה של 2025 רשמה החברה הכנסות של 6.25 מיליון שקל עם רווח גולמי של 1.72 מיליון שקל, בעוד הוצאות המו"פ עמדו על 3.3 מיליון שקל.

כעת, החברה מנסה להציג אסטרטגיה חדשה עם מעבר משלב המו"פ לשלב המסחור, תוך כוונה להקים מתקנים מסחריים בפועל ולגייס שותפים אסטרטגיים לצורך יישום הטכנולוגיה בקנה מידה רחב.

החברה עדכנה לפני כחודש על חתימת מזכר הבנות עם שותף אנרגיה בינלאומי בבריטניה לבחינת הקמת מתקן ראשון מסוגו (FOAK), שיחובר לנקרת מלח בקיבולת אגירה של עד 1 ג׳יגה־ואט־שעה. בדיקת ההיתכנות צפויה להסתיים עד סוף הרבעון הראשון של 2026, ובמקרה של הצלחה, הצדדים יתקדמו להסכם מחייב. לפי המזכר , אוגווינד תישא בעלויות התכנון וההקמה ותהיה זכאית ל־80% מהרווחים בשנה הראשונה של הפרויקט – שיעור שיצטמצם בהדרגה ל־50% מהשנה הרביעית ואילך. הפרויקט מיועד לעמוד בתנאי הסף של תוכנית LDES הבריטית, המעודדת פרויקטי אגירה ארוכי טווח (מעל 50MW ולפחות 8 שעות אגירה), מה שעשוי לפתוח דלת לתמיכה ממשלתית עתידית.

בנוסף לתחום ה־AirBattery, החברה מתכננת כניסה לשוק (Battery Energy Storage System) אגירת אנרגיה בסוללות ליתיום המשולבת במתקנים פוטו־וולטאיים באירופה, וכן ייזום והקמה של פרויקטים בישראל בשיתוף שחקנים מקומיים. לפי החברה, מרבית ההשקעות בפרויקטים החדשים יתבססו על מימון בנקאי בשווקי היעד ובשיתוף גופים מוסדיים ישראליים.

המסר ה"נסתר"

בהודעתה כתבה אוגווינד כי היא “בוחנת חלופות מימון לרבות גיוס הון”, ובכך אותתה על הצורך בחיזוק מבנה ההון לצורך מימוש התוכנית החדשה. לאור הנתונים, המעבר למסחור מלא של ה-AirBattery וכניסה לשווקים חדשים תלויים ביכולת החברה לגייס מימון, לשמר שותפים ולספק היתכנות הנדסית וכלכלית לטכנולוגיה.