במציאות העסקית המודרנית, חברות רבות מוקמות ומנוהלות על ידי אדם אחד או קבוצה מצומצמת של אנשים, כאשר בעל המניות המרכזי הוא גם בעל השליטה המהותי בחברה. סיטואציה זו, המעניקה למנהל את היתרונות של התאגדות נפרדת (כמו הגבלת אחריות), טומנת בחובה גם סיכונים עבור נושים. כאשר חברה נקלעת לקשיים כלכליים ומספקת שיקים חוזרים, מתעוררת השאלה: האם ניתן לבצע גביית חובות מלקוחות אלה, כלומר מבעלי המניות השולטים באופן אישי? התשובה טמונה בעילת ה"רמת מסך" – כלי משפטי רב עוצמה המאפשר לחדור מבעד למעטה ההתאגדות ולהטיל אחריות אישית על בעל השליטה. מאמר זה יפרט את הבסיס המשפטי להרמת מסך במקרים בהם חברה בבעלותו של בעל עניין יחיד ומהותי נותנת שיקים חוזרים לנושה, וידגיש את תפקידו של עורך דין גביית חובות בתהליך.

עקרון האישיות המשפטית הנפרדת והחריג – הרמת מסך

המשפט הישראלי, בדומה למשפט המקובל, מכיר בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של חברה. עקרון זה קובע כי חברה היא יצור משפטי עצמאי ונפרד מבעלי מניותיה ומנהליה. משמעות הדבר היא שאחריות בעלי המניות לחובות החברה מוגבלת בדרך כלל לסכום השקעתם בחברה, והם אינם אחראים באופן אישי לחובותיה. עיקרון זה נועד לעודד פעילות כלכלית, חדשנות ולקיחת סיכונים, שכן הוא מגן על נכסיהם הפרטיים של המשקיעים מפני חובות החברה.

עם זאת, לצד יתרונותיו, עלול עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת לשמש לעיתים כ"מסך" המאפשר לבעלי שליטה להתחמק מאחריות לחובות שנוצרו במעשיהם. המחוקק והפסיקה הכירו בצורך לאזן בין עיקרון זה לבין הצורך להגן על נושים ועל תקינות המסחר. לשם כך, נקבעה בחוק החברות, התשנ"ט-1999 (ובפסיקה שקדמה לו), עילת הרמת המסך. הרמת מסך היא חריג לעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת, המאפשר לבית המשפט לייחס חובות או זכויות של החברה לבעלי מניותיה, ובכך להטיל עליהם אחריות אישית.

הבסיס המשפטי להרמת מסך – סעיף 6 לחוק החברות

סעיף 6 לחוק החברות הוא סעיף המפתח המגדיר את העילות להרמת מסך. הסעיף קובע כי בית המשפט רשאי לייחס לחברה חובות או זכויות של בעל מניות בה, או לייחס לבעל מניות בה חובות או זכויות של החברה, אם מצא כי התקיים אחד התנאים הבאים:

• העירייה תבעה על חוב של 200 אלף שקל - ותשלם 30 אלף
• אחות בבית אבות התלוננה למשרד הבריאות על ליקויים והפרת תקנות – ופוטרה
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

1. שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת: התנאי המרכזי והנפוץ ביותר הוא שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להשיג מטרה בלתי כשרה, או כדי לקפח נושה של החברה, או כדי להונות אדם, או כדי להתחמק מאחריות שהוטלה על בעל מניות לפי דין.

2. היעדר הפרדה מספקת בין כספי החברה לבין כספי בעל המניות: אם אין הפרדה מספקת בין כספי החברה לבין כספי בעלי מניותיה, ובמיוחד אם בעל המניות ערב לחובות החברה, לבית המשפט שיקול דעת להרים מסך.

3. ניהול עסקים ללא קיום חובת הדיווח והניהול התקין: אם החברה מנהלת את עסקיה באופן שאינו מאפשר לזהות את נכסיה והתחייבויותיה, או שאינה מקיימת את חובות הדיווח והניהול התקין כנדרש בחוק.

במקרה של שיקים חוזרים שניתנו על ידי חברה שנמצאת בבעלותו ושליטתו הבלעדית של בעל מניות יחיד ומהותי, עילת "שימוש לרעה" היא הרלוונטית ביותר. בית המשפט יבחן האם בעל המניות ניצל את מעמדו כדי לרוקן את החברה מנכסיה, לנהל אותה ללא הון עצמי מספק ביודעין, או לבצע פעולות שנועדו למנוע מנושים לנסות ולבצע גביית חובות מלקוחות שהם למעשה בעלי עניין בחברה.

שיקים חוזרים ובעל שליטה יחיד – כיצד זה מתחבר?

כאשר חברה בבעלות ובשליטה בלעדית של בעל מניות יחיד (שהוא גם בעל העניין המהותי היחיד בה) מנפיקה שיקים חוזרים באופן שיטתי, הדבר מצביע לעיתים קרובות על מצוקה כלכלית חמורה ועלול להעיד על התנהלות פסולה. במקרים אלו, עורך דין גביית חובות יבחן מספר אינדיקטורים המצביעים על שימוש לרעה במסך ההתאגדות:

• העברת נכסים אישית: האם בעל המניות משך כספים מהחברה לשימושו האישי, תוך השארת החברה ללא יכולת לפרוע את חובותיה?

• ניהול כושל או חסר אחריות: האם החברה נוהלה באופן רשלני, תוך נטילת סיכונים בלתי סבירים או חוסר התאמה בין היקף הפעילות להון העצמי?

• התחייבויות חסרות כיסוי: האם בעל המניות ידע או היה צריך לדעת בעת מתן השיקים כי לחברה אין יכולת לפרוע אותם?

• ערבוב נכסים: האם אין הפרדה ברורה בין נכסי החברה לנכסיו הפרטיים של בעל המניות (לדוגמה, חשבונות בנק משותפים או שימוש בנכסי החברה למטרות אישיות ללא תיעוד מתאים)?

• חוסר קיום רישומים והתנהלות סדורה: האם החברה לא ניהלה ספרי חשבונות כנדרש או שהייתה חסרה בה התנהלות תאגידית סדורה?

בתי המשפט מתייחסים בחומרה למקרים בהם בעלי שליטה מנצלים את עקרון האישיות המשפטית הנפרדת כ"חומת מגן" להתחמקות מחובות. הם רואים בחומרה מיוחדת מצב בו בעל השליטה היחיד בחברה "מרוקן" אותה מנכסיה ומותיר אותה כ"שלד" חסר יכולת פירעון, בעוד הוא ממשיך ליהנות מרווחי פעילותה או מנכסיה.

תפקידו של עורך דין גביית חובות בהרמת מסך

הגשת תביעה להרמת מסך היא הליך מורכב המצריך ידע משפטי עשיר וניסיון פרקטי. 

עורך דין גביית חובות המתמחה בתחום זה יבצע את הפעולות הבאות:

1. איסוף מידע וראיות: עורך הדין יאסוף את כל המסמכים הרלוונטיים, כולל דוחות כספיים של החברה, מסמכים בנקאיים (כמו דפי חשבון המעידים על משיכות כספים לשימוש אישי), התכתבויות, פרוטוקולים (אם קיימים), וכל ראיה אחרת היכולה להעיד על התנהלות פסולה של בעל המניות.

2. ניתוח משפטי: יבצע ניתוח משפטי מעמיק של המקרה, יזהה את עילות הרמת המסך הרלוונטיות, ויעריך את סיכויי ההצלחה של התביעה.

3. ניסוח כתב התביעה: ינסח כתב תביעה מפורט ומבוסס, שיציג את העובדות, את הבסיס המשפטי להרמת המסך, ואת הנזקים שנגרמו לנושה.

4. ייצוג בבית המשפט: ייצג את הנושה בהליכים המשפטיים, יחקור עדים, יציג את הראיות ויטען בבית המשפט על מנת לשכנע את השופט להרים את המסך ולהטיל אחריות אישית על בעל המניות.

5. אכיפת פסק הדין: במקרה של זכייה בתביעה, עורך הדין יפעל לגביית חובות מלקוחות שהם בעלי המניות באופן אישי, באמצעות הליכי הוצאה לפועל כנגד נכסיו הפרטיים.

לסיכום

הרמת מסך היא כלי חשוב וחיוני במערכת המשפטית, המאפשר לאזן בין היתרונות של התאגדות חברות לבין הצורך להגן על נושים מפני ניצול לרעה של מעמד זה. במקרים בהם חברה בבעלות ובשליטה בלעדית של אדם יחיד מנפיקה שיקים חוזרים, וקיימים אינדיקטורים לשימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת, הדרך לגביית חובות מלקוחות אלה, כלומר מבעלי המניות באופן אישי, עוברת לרוב דרך הרמת מסך. מעורבותו של עורך דין גביית חובות מנוסה היא קריטית להצלחת תביעה כזו, שכן היא דורשת הבנה מעמיקה של דיני החברות, דיני חדלות פירעון ודיני הראיות, ויכולת להציג את המקרה בצורה משכנעת בפני בית המשפט.

מאמר זה נכתב על ידי עו"ד ניסים שופן shopenlaw.com