פוטרה במהלך הקורונה - ותבעה רבע מיליון שקל בטענה שהופלתה
בפסק דין שניתן באחרונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, על ידי השופטת מירי שי, נדונה תביעה שהגישה עובדת לשעבר נגד המעסיקה שלה, חברה לניהול מרפאת שיניים בקריית טבעון. התביעה עסקה בשורה של טענות חמורות, כולל פיטורים שלא כדין, אפליה מחמת הורות, והפרת זכויות לפי חוק עבודת נשים. מדובר במקרה מורכב שמדגים את המתח שקיים בין זכויות העובד למעסיק, בייחוד בתקופה של משבר הקורונה, שהשפיע באופן נרחב על יחסי העבודה במשק.
העובדת לשעבר הועסקה בתפקיד מנהלת אדמיניסטרטיבית במרפאה החל מ-2018 ועד לפיטוריה ב-2020. במהלך עבודתה היא הוצאה לחל"ת (חופשה ללא תשלום) בעקבות מגפת הקורונה, כמו רבים אחרים במשק. עם זאת, התביעה הוגשה בשל הטענות שלה כי ההחלטה להוציא אותה לחל"ת ולאחר מכן לפטר אותה נובעות מההעדפה של מעסיקתה לאחת העובדות האחרות, שלא היו לה ילדים קטנים ולכן היא יכלה לחזור לעבודה בשלב מוקדם יותר. בנוסף, העובדת טענה כי פיטוריה נעשו בניגוד לחוק, ללא קיום הליך שימוע כדין, ותוך אפליה על רקע העובדה שהיא אם.
אחד הנושאים המרכזיים שעלה בפסק הדין היה הליך השימוע לפני הפיטורים. השופטת שי ציינה כי השימוע הוא חלק חיוני בזכויות העובד, שנועד לאפשר לו הזדמנות להתגונן ולהשמיע את טענותיו לפני קבלת החלטה סופית על פיטוריו. בפסק הדין שהיא פרסמה נכתב כי, "הליך השימוע אינו פורמליות בלבד, אלא זכות מהותית אשר יש להקפיד עליה בקפדנות, במיוחד כשמדובר בזכויות יסוד של העובד".
במקרה הנ"ל, נטען כי השימוע נערך בצורה לא מספקת, כשהעובדת לא קיבלה זמן מספק להיערך אליו, ולא נמסרו לה מראש כל הסיבות לפיטוריה. השופטת שי קבעה כי "הפגמים שנפלו בהליך השימוע מעידים על כך שההחלטה לפטר את העובדת התקבלה ללא בחינה מעמיקה והוגנת של נסיבות המקרה, כפי שנדרש על פי החוק".
- העובד טען שהוא חולה, נתפס בתערוכת נחשים - ובכל זאת יפוצה
- פוטרה יומיים לפני שגילתה על היריון, ותקבל פיצויים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
העובדת טענה כאמור גם כי הופלתה לרעה בשל היותה אם לילדים קטנים, והצביעה על כך שעובדת אחרת במרפאה, שלא היו לה ילדים, חזרה לעבודה לאחר החל"ת בזמן שהיא עצמה נשארה בבית. לטענתה, הנתבעת ניצלה את משבר הקורונה כדי להיפטר ממנה בשל מחויבויותיה המשפחתיות, ובכך פגעה בזכויותיה כאם עובדת.
השופטת שי בחנה את הראיות והגיעה למסקנה כי לא הוכח שההחלטה להחזיר את העובדת השנייה לעבודה נבעה משיקולים מפלים. לדבריה, "העובדה שהעובדת השנייה הוחזרה לעבודה אינה מעידה בהכרח על הפליה מחמת הורות, אלא ייתכן שנבעה מצרכים תפעוליים של המעסיק".
עם זאת, השופטת הדגישה כי "יש לנקוט זהירות יתרה בכל הנוגע לטענות על הפליה מחמת הורות, ולהבטיח כי מעסיקים אינם מנצלים מצבים כלכליים או משברים כדי לפגוע בזכויות עובדות-אמהות".
- ניסתה לעקוף איסור פיטורים בהריון - ותפצה עובדת
- השותפים הסתכסכו - ואז נחשפה התמונה האמיתית
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- תם קרב הירושה על עשרות מיליוני שקלים ומגדל בהרצליה
בפסק הדין התייחסה השופטת גם לשאלה אם פיטורי העובדת היו מוצדקים. המעסיקה טענה כי הפיטורים נבעו מצורך כלכלי ומהירידה בהיקף הפעילות של המרפאה בשל משבר הקורונה, ולא בשל סיבות אישיות או אפליה. השופטת קיבלה את טענת המעסיקה וקבעה כי הפיטורים היו מוצדקים מבחינת הנסיבות הכלכליות שבהן פעלה הנתבעת. עם זאת, היא הדגישה כי יש להתייחס בכובד ראש לתהליך הפיטורים ולהבטיח כי הוא מתבצע באופן חוקי ומכובד - בייחוד בתקופות משבר.
פסק הדין של השופטת מדגיש את החשיבות הרבה בקיום הליך שימוע תקין והוגן לפני פיטורים של עובד - גם בתקופות של משבר כלכלי כמו זה שהתרחש במהלך מגפת הקורונה. על המעסיקים להבטיח כי ההחלטות שמתקבלות במקומות עבודה נעשות על פי קריטריונים ענייניים בלבד, ולא מתוך אפליה או ניצול של מצבים אישיים של העובדים.
במקרה הזה, אף שהשופטת קבעה כי הפיטורים היו מוצדקים מבחינת הנסיבות הכלכליות, היא גם קבעה כי היו פגמים בהליך הפיטורים ובשימוע. כתוצאה מכך, העובדת זכאית לפיצוי מסוים, אך לא לסכום המלא שתבעה.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.

המשפחה מכפר טרומן הפסידה שוב - הפינוי ייצא לדרך
לאחר מאבק משפטי ממושך שנמשך יותר מעשור, בית משפט השלום דחה את תביעתן של בנות משפחת קלקודה, שביקשו לשמור על אחיזתן בשתי נחלות במושב, שנוצלו במשך שנים לשימושים מסחריים אסורים. פסק הדין מהווה חוליה נוספת במאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל נגד שימושים לא חוקיים
בקרקע חקלאית, ומעביר מסר ברור: הקרקע הציבורית שייכת למדינה, ולא למי שעושה בה שימוש פרטי או עסקי
בצהרי יום סתווי שקט במושב כפר טרומן, בסמוך לשדות הירוקים שמתמזגים עם שובל המטוסים של נתב"ג, נחתם עוד פרק ארוך במאבק מתוקשר על אדמות המדינה. אחרי שנים של הליכים משפטיים, פסקי דין, ערעורים ועתירות חוזרות, בית משפט השלום ברחובות דחה על הסף את תביעתן של בנות משפחת קלקודה - ליהי, טל ומעין, שביקשו לעצור את פינוי משפחתן מהנחלות שעליהן נבנו מבנים מסחריים וחניון "חנה וטוס" לא חוקי.
מדובר באחד התיקים הבולטים בשנים האחרונות במסגרת המאבק שמנהלת רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) נגד שימושים חורגים וניצול עסקי של נחלות חקלאיות. פסק הדין החדש, שניתן על ידי השופטת אושרית הובר היימן, מאשר סופית כי גם הניסיון של הדור הצעיר במשפחת קלקודה לא הצליח לעקוף את קביעות בתי המשפט הקודמות, שהורו על השבת הקרקע למדינה. "ניכר כי בני משפחת קלקודה מסרבים להשלים עם התוצאה המשפטית הקובעת כי הם נדרשים לסלק ידם מן המקרקעין", כתבה השופטת בפסק הדין בהכרעתה, וקבעה כי מדובר ב"גלגול משפטי נוסף" שנועד להאריך את האחיזה בקרקע תוך הטרדת המדינה בהליכים חוזרים ונשנים.
שורשיה של הפרשה נעוצים עוד בשנות ה-90, אך הקונפליקט התלקח מחדש בראשית העשור הקודם. משפחת קלקודה, שחכרה שתי נחלות חקלאיות - נחלה 33 ונחלה 34 - מהמושב כפר טרומן, הפכה את האדמות החקלאיות לעסק משגשג. במקום לגדל גידולים חקלאיים, הוקמו שם חניונים מסחריים מסוג חנה וטוס, לצד מבנים מושכרים לעסקים פרטיים. על פי הערכות רמ"י, השימושים האלה גלגלו עשרות מיליוני שקלים בשנה.
"רמ"י זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים"
המדינה, באמצעות רמ"י, פתחה בשורת הליכים אזרחיים ופליליים נגד המשפחה, בטענה לשימוש חורג ולבנייה בלתי חוקית. ב-2019 ניתן פסק דין תקדימי בבית המשפט המחוזי מרכז־לוד, שבו נקבע כי יש להשיב את הנחלות למדינה. השופטת דפנה בלטמן קדראי קבעה אז כי, "בני הזוג קלקודה עשו שימוש חורג במקרקעין למטרות שאינן חקלאיות, בניגוד להסכם המשבצת ובהיקף נרחב ולאורך שנים רבות". בית המשפט חייב אותם גם בתשלום דמי שימוש ראויים בסכום כולל של כ-7 מיליון שקל. בערעור שהוגש לעליון נדחתה טענת המשפחה, ובית המשפט העליון חיזק את עמדת המדינה וקבע כי, "התנהלותם הקיצונית של המערערים עמדה בסתירה חזיתית לתכלית החקלאית של ההקצאה", וכי "המשיבה רשות מקרקעי ישראל - זכאית להשבה מלאה של הנחלות, לרבות חלקות המגורים".
- האח יוכל לקבל את המשק - וזה מה שיידרש לעשות
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחרי שההורים הפסידו בכל הערכאות, ניסו הבנות לפתוח דף חדש, משפטית לפחות. בתביעתן החדשה, שהוגשה ב-2021, טענו ליהי, טל ומעין קלקודה כי יש להכיר בהן כבעלות "זכויות עצמאיות" במקרקעין, נפרדות מזכויות הוריהן. הן ביקשו מבית המשפט להורות כי הנחלות יוקצו להן מחדש, או לחלופין שיוכרו כ"ברות רשות" שיכולות להמשיך להתגורר בבתים שבשטח. במקרה הגרוע, כך הן טענו, מגיע להן לפחות דיור חלופי או פיצוי הולם.
