הלווה 1.5 מיליון שקל עם בטוחות ומנגנון מסודר - ואז גילה שרימו אותו
בפסק דין שניתן באחרונה בבית משפט השלום בראשון לציון, נחשפה פרשה חמורה של תרמית שבה נפל קורבן איש עסקים, שמשמש גם רב של מועצה אזורית. הסיפור, שראשיתו בעסקת הלוואה לכאורה, התגלה כשפרשיית מרמה מתוחכמת שכללה זיופים, הונאות וניצול לרעה של אמון. השופט הדגיש את אחריותם של המעורבים המרכזיים בפרשה, שחלקם בחרו לא לשתף פעולה עם בית המשפט.
המקרה החל ב-2018, כשהרב פנה להעניק הלוואה בסכום כולל של 1.2 מיליון שקל. ההלוואה, כך נטען בפניו, נועדה לסייע לקרוב משפחה של הנתבעת שנקלע לחובות כבדים בשוק האפור. לפי הפרטים שהוצגו בפניו אז, ההלוואה תובטח באמצעות רישום משכנתה על מקרקעין בבעלות הלווה, והמנגנון של ההלוואה נראה, לפחות על פניו, אמין.
המסמכים שהוצגו לתובע היו מזויפים צילום: Pixabay
על פי המסמכים שהוצגו לתובע, הוסדרו התנאים המשפטיים להלוואה, כולל ייפוי כוח נוטריוני שהוסמך לכאורה לפעול בשם הבעלים של המקרקעין. ההסכם נחתם בפגישה מתוכננת בביתו של אחד המעורבים המרכזיים בפרשה. שם, לכאורה, אושרו כל פרטי העסקה.
ייפוי הכוח שעליו התבסס ההסכם התגלה כזיוף מתוחכם
- תיק ההונאה של 44 מיליון שקל - כך הונו יזמים 250 משקיעים במיזמי נדל"ן פיקטיביים
- רשות המסים: נעצרו 5 אנשי ביטוח ופיננסים בחשד להונאת מס במיליוני שקלים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
במהלך התביעה התברר שהמסמכים שהוצגו לתובע אז היו מזויפים לחלוטין. ייפוי הכוח, שעליו התבסס כל ההסכם, התגלה כזיוף מתוחכם. גם רישום המשכנתה בלשכת רשם המקרקעין, שהיה הבטוחה להלוואה, נעשה בהתבסס על מסמכים מזויפים.
השופט מוטי פירר כתב בפסק הדין שפרסם כי, "ייפוי הכוח אשר שימש לביצוע העסקה כולו היה זיוף, תוך שימוש בפרטים כוזבים. המסמכים שהוצגו כבטוחות לא שיקפו את המציאות המשפטית או העובדתית".
כתוצאה מכך, כספי ההלוואה הועברו לגורמים עלומים מבלי שהיתה לתובע בטוחה ממשית כלשהי להשבתם. הכספים, שחלקם נמשכו בצ'קים פתוחים, הועברו לידיים שונות - בעיקר לגורמים בשוק האפור - ונעלמו מבלי להשאיר עקבות.
- האם ניתן לקבל מזונות רטרואקטיבית אחרי 14 שנה?
- הנושים נגד החברים: של מי הדירה?
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
במרכז הפרשה עמד מתווך עסקים שהציג את עצמו כאיש קשר אמין בין התובע לבין המעורבים האחרים. המתווך הזה יצר את החיבור בין התובע לבין גורמים אחרים, ביניהם עורך דין שהציג את עצמו כמורשה לפעול בשם הלווה. המתווך אף הוביל את התובע להאמין שהמקרקעין הועמדו כבטוחה, תוך הצגת אישורים כוזבים.
השופט פירר ציין את תפקידו המרכזי של המתווך, וכתב כי, "אין ספק כי דמות המפתח בפרשה זו הייתה המתווך, אשר יצר את כל הקשרים בין הצדדים וניהל את המהלך כולו, תוך הסתרת המידע האמיתי מהתובע".
לאחר שנרשמה המשכנתה לכאורה, החל התובע להעביר את כספי ההלוואה בשלבים, בהתאם להסכם. חלק מהכספים הועברו לחשבונות של גורמים שונים, וחלקם נמסרו בצ'קים פתוחים שהגיעו לידיים לא ידועות. במקביל, נמסרו לתובע אישורים חתומים לכאורה על ידי עורכי הדין המעורבים, המאשרים את קבלת הכספים.
בהמשך, כשהחל לחשוד, גילה התובע שהמסמכים שעמדו בבסיס העסקה היו מזויפים לחלוטין. הוא פנה לערכאות משפטיות במטרה להשיב את כספו, אך התברר שהכספים כבר גולגלו הלאה, ובמקרים מסוימים לא היה ניתן לאתר את מקבלי התשלום.
בית המשפט קבע כי יש להטיל אחריות על המעורבים המרכזיים בפרשה, בהם עורכי דין שחתימותיהם זויפו או פעלו ברשלנות. על פי פסק הדין: "רשלנותם של חלק מהמעורבים, לצד פעולות זדון מכוונות מצד אחרים, הובילה להפסד כספי כבד לתובע".
חלק מהנתבעים נעלמו במהלך הדיונים
לאורך הדיונים בבית המשפט הוצגו ראיות חדשות, כולל חוות דעת מומחה להשוואת כתבי יד, שקבע כי חלק מהחתימות על המסמכים היו מזויפות, בעוד שאחרות בוצעו על ידי גורמים שהתחזו למורשים. כמו כן, קבע בית המשפט כי היו נתבעים שבחרו שלא לשתף פעולה או נעלמו במהלך הדיונים - דבר שחיזק את הטענות נגדם.
בסופו של דבר, פסק בית המשפט כי על המעורבים להשיב לתובע חלק מהכספים שהפסיד, בסכום של 90 אלף שקל. עם זאת, הובהר כי חלק ניכר מהסכום, שהתגלגל לעסקות בשוק האפור, אבוד כנראה. התובע זכה בפיצוי על הנזקים הישירים והעקיפים שנגרמו לו, כולל הוצאות משפט בסכום של 40 אלף שקל ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 70 אלף שקל.
פסק הדין מדגיש את הצורך בזהירות יתרה בכל עסקה פיננסית, בייחוד כשמדובר בסכומים גבוהים ומעורבים בה גורמים מרובים. השופט כתב כי, "על אף האמון שהוענק על ידי התובע, לא ניתן להתעלם מהצורך בבדיקות מקיפות ושימוש באפיקים משפטיים ברורים על מנת למנוע תרגילי עוקץ שכאלו בעתיד".
- 1.שי.ע 23/11/2024 12:15הגב לתגובה זומשפטים מערכים 5 שנים? טירוף
- בת אל 23/11/2024 23:09הגב לתגובה זורמה מוסרית נמוכה
- מתי היה אפשר להאמין להם ? (ל"ת)דן 23/11/2024 19:28הגב לתגובה זו
בוטל חלקו של הבן בצוואת אמו - אף שאיש לא התנגד
פסק דין דרמטי של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים קובע כי מעורבות הבן בעריכת צוואת אמו שוללת ממנו את הזכייה בעיזבון לפי הצוואה. השופטת ריבי לב אוחיון הדגישה כי הוראת סעיף 35 לחוק הירושה היא "חזקה חלוטה" שלא ניתנת לערעור - גם כשכל היורשים מסכימים לקיום הצוואה. עם זאת, היא הציעה פתרון שיאפשר ליורשים להסדיר את החלוקה ביניהם ולהותיר לבן חלק כלשהו בעיזבון אם יחפצו בכך.
באולם הקטן של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים התכנסו רק המסמכים והטיעונים, לא אנשים. אף אחד מהצדדים לא טרח להגיע לדיון, אולי מתוך ביטחון שהכל כבר סגור. אחרי הכל, איש לא התנגד לצוואה. אבל השופטת ריבי לב אוחיון לא קיבלה את הבקשה כפשוטה. היא פתחה את ההחלטה במשפט חד־משמעי: "סעיף 35 לחוק הירושה קובע חזקה חלוטה להשפעה בלתי הוגנת", והמשמעות - אין מנוס מלבטל את חלקו של הבן בצוואת אמו, משום שהוא עצמו הודה שהיה מעורב בעריכתה.
המקרה נסב סביב צוואת אם שנכתבה ב-2005, עם עדכונים ב-2008 וב-2010. לאחר פטירתה, פנה בנה לבית המשפט בבקשה למתן צו קיום צוואה. בית המשפט בחן את הבקשה והעלה קושי מהותי: הבן, שהוא גם המבקש, היה מעורב בעריכת הצוואה - עובדה שעולה כדי פסלות לפי סעיף 35 לחוק הירושה. בהחלטה קודמת מ-26 במאי השנה, נקבע כי "עולה ממנה באופן מובהק כי היה מעורב בעריכת הצוואה".
למרות הקביעה הקשה, בית המשפט אפשר ליורשים להגיב. ואכן, כל היורשים - הן אלה שמופיעים בצוואה והן יורשים על פי דין - הגישו תצהירים שבהם הבהירו שאין להם התנגדות לקיום הצוואה כפי שהיא. אפילו בא כוחה של היועצת המשפטית לממשלה הודיע כי אין לו התנגדות, לאחר שקיבל את הסכמת אמו של אחד היורשים הקטינים.
אחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה
הנקודה המשפטית שעמדה במרכז ההכרעה היתה סעיף 35 לחוק הירושה, שקובע כי הוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה - בטלה. מדובר באחת ההוראות המחמירות בחוק הירושה, שכן היא יוצרת "חזקה חלוטה" להשפעה בלתי הוגנת, גם אם בפועל לא היתה כל השפעה כזו. השופטת ציטטה פסקי דין רבים, בהם הררי, זיידה ובוסקילה, והדגישה כי מדובר בהנחה שאי אפשר לסתור. גם אם יוכח שהמצווה פעלה מרצונה החופשי, עצם מעורבות הנהנה בצוואה מבטלת את חלקו. "אפילו נניח שלא היתה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוחה... הוראות צוואה המזכות את המבקש ובת זוגו בטלות", כתבה השופטת.
במקרה הזה לא היתה מחלוקת עובדתית: המבקש עצמו הודה בתצהיר שהגיש כי הוא זה ש"העלה את רצונותיה של המנוחה על הכתב" - הן בעת עריכת הצוואה לראשונה והן בעדכונים שנעשו בה. ההודאה הזו הפכה את ההכרעה לפשוטה במידה רבה, משום שלפי הפסיקה "עורך הצוואה הוא מי שנוטל חלק בניסוחו או בכתיבתו של המסמך", ומכאן שקיימת במקרה הזה אחת מעילות הבטלות שבחוק.
מבקש מקלט סודני זכה לאזרחות ישראלית אחרי עשור של מאבק משפטי מול רשות האוכלוסין
בית המשפט לעניינים מינהליים חשף התנהלות חמורה של הרשות שכללה סחבת, החלטות סותרות והתעלמות מפסיקת בית המשפט העליון
פסק דין חריג בחומרתו ניתן השבוע בבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב, כאשר השופטת מיכל אגמון-גונן הורתה לרשות האוכלוסין וההגירה להעניק אזרחות ישראלית למבקש מקלט מדארפור שבסודן, לאחר מסע התשה משפטי ובירוקרטי שנמשך כעשור. המקרה חושף תמונה מטרידה של התנהלות רשות ממשלתית שהשופטת תיארה כהפרה בוטה של חובת ההגינות המנהלית.
הסיפור מתחיל ב-2008, כאשר המערער, אזרח סודן מחבל דארפור יליד 1976, הגיע לישראל והגיש בקשת מקלט. שמונה שנים לאחר מכן, בינואר 2016, הוא נישא לאזרחית ישראלית ילידת 1986 בבית הדין השרעי. מאז נישואיהם נולדו לזוג ארבעה ילדים, בשנים 2017, 2018, 2019 ו-2022. למרות שמרכז חייהם בישראל והקשר הזוגי הוכח כאותנטי מהרגע הראשון, המשפחה נקלעה למבוך בירוקרטי קפקאי שממנו לא הצליחה להיחלץ ללא התערבות בית המשפט.
השופטת אגמון-גונן, שניתחה בפסק דין מפורט את השתלשלות העניינים, מצאה שהרשות ניהלה את עניינו של המערער בשני מסלולים מקבילים באופן שיצר בלבול מכוון. פעם אחת טיפלה בו כמבקש מקלט ופעם כבן זוג של אזרחית ישראלית, תוך שהיא מקבלת החלטות סותרות ומכתירה בקשות שהוגשו בעניין אחד כאילו הוגשו בעניין אחר. "הערעור שלפניי מעורר בעיקר שאלות הנוגעות להתנהלות הרשות, כאשר היא זו השולטת בהליכים ובמתן הרישיונות", קבעה השופטת בפתח פסק הדין.
התנהלות הרשות התאפיינה בסחבת קיצונית שחייבה את המערערים להגיש לא פחות משלושה עררים נפרדים במהלך השנים, שניים מהם רק בגין אי מענה לבקשותיהם. בכל פעם נדרשו חודשים ארוכים של המתנה, עשרות מכתבי תזכורת ופניות חוזרות ונשנות רק כדי לקבל החלטה כלשהי. כאשר הרשות כן השיבה, היא דרשה מהמערער להמציא מסמכים רשמיים מסודן, דרישה שעמדה בניגוד מוחלט לפסיקת בית המשפט העליון בעניין איזנברג משנת 2019, שקבעה במפורש כי אין לדרוש ממבקשי מקלט מסודן מסמכים ממדינת מוצאם.
- אחרי כמה ניסיונות: משפחה ממזרח ירושלים תקבל אזרחות ישראלית
- הסבתא מועמדת לגירוש, הבן לוחם בעזה, האם בית המשפט הסכים לבטל את הגירוש?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הפרטים המדהימים שעולים מפסק הדין הוא שבמשך ארבע שנים, מ-2018 ועד 2022, הרשות עצמה האריכה את רישיון השהייה של המערער מדי שנה במסגרת נוהל הנישואין, תוך שהיא דורשת ובוחנת מסמכים המוכיחים את כנות הקשר הזוגי ומרכז החיים המשותף. בכל שנה נשלחו למשפחה טפסים ורשימות מסמכים על פי נוהל הנישואין, נערכו ראיונות זוגיים, והאשרות הוארכו בהתאם. אולם כאשר הגיע הזמן להעניק למערער אזרחות בתום ההליך המדורג, פתאום "נזכרה" הרשות לטעון שהאשרה המקורית ניתנה לו במסגרת אחרת - החלטת ממשלה למבקשי מקלט מדארפור - ולכן הוא אינו זכאי להתאזרחות.
