האם קורבן ניסיון הרצח קיבל "הצעה שאי אפשר לסרב לה"?
הצוואה החדשה נפסלה - זו מ-2003 היא הקובעת
דרמה משפחתית סביב עיזבון אדם הגיעה להכרעה משפטית נוקבת, לאחר שרעייתו השנייה ביקשה לאשר צוואה מאוחרת מ-2019. בית המשפט בחן את מצבו הרפואי של המנוח, את נסיבות החתימה, את עדויות עורכי הדין והעדים, ולבסוף הכריע כי המנוח לא היה כשיר לחתום על הצוואה המאוחרת.
הצוואה הישנה מ-2003, שנערכה בפני נוטריון, היא זו שנקבעה כקובעת
באולם בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל התברר באחרונה סיפור חיים שלם שנפרש בין דפי מסמכים משפטיים, תיקים רפואיים ועדויות שנגבו מחמישה אנשים שונים. מאחורי המסמכים, הסתתרו שנים ארוכות של משפחה גדולה - 16 ילדים משתי נשים - ומתחים שנולדו סביב השאלה מה ביקש המנוח ר. פ. להוריש, למי, ומדוע. פסק הדין שניתן בתיקים שאוחדו חושף מסכת עובדתית ומשפטית מרתקת, ובעיקר הכרעה לא פשוטה בין שתי צוואות שהמנוח חתם עליהן בחייו: האחת ב-2003, בזמן שהיה עדיין בריא ומתפקד; והשנייה ב-2019, כשמצבו היה ירוד, ראייתו כמעט אבדה, והוא הוגדר כסיעודי מלא.
ההליך כולו החל כשאחד מילדיו של המנוח מאשתו הראשונה, מ. ר., הגיש בקשה לקיים את צוואת 2003. מנגד, רעייתו השנייה של המנוח - ואם שישה מילדיו הצעירים, ביקשה לאשר דווקא את הצוואה המאוחרת, מ-2019, וטענה כי היא מבטלת את קודמתה. באותה נשימה, היא גם הדגישה כי אין לה כל השגה כלפי אמינות הצוואה הראשונה, אלא אך ורק את טענתה כי “הצוואה המאוחרת מבטלת את כל הצוואות שקדמו לה”. עם זאת, ככל שהחל בית המשפט לצלול אל תוך התמונה המורכבת, התברר שהסיפור אינו טכני כל-כך. הצוואה המאוחרת אמנם נשענה על החתימה שהופיעה עליה ועל אימות של עורך דין, אבל המציאות הרפואית של המנוח, כמו גם נסיבות החתימה עצמה, היו רחוקות מלהיות ברורות.
המנוח, יליד 1938, נפטר בפברואר 2022. כבר מ-2006 הוא סבל מאירוע מוחי קשה שהוביל להידרדרות משמעותית במצבו התפקודי. בתיק הרפואי שלו הופיעו עדויות חוזרות לירידה בזיכרון, ירידה קוגניטיבית, קושי בניידות, ואף הונפקה לו תעודת עיוור כבר ב-2008. “מדובר באדם אשר לקה בכל ליקוי אפשרי... היה סיעודי לחלוטין כעשר שנים טרם החתימה על הצוואה”, קבע בחוות דעתו ד"ר מ. ב., המומחה הגריאטרי שמינה בית המשפט. המומחה אף הוסיף כי “נעלה מכל ספק... שהמנוח לא היה כשיר לחתום על צוואה במועד הנדון”.
לא ברור אם הצוואה הוסברה למצווה
למרות מצבו הקשה, לפי הצוואה השנייה, המנוח הגיע למשרדו של עורך הדין מ. ע., אותו עורך דין שערך את מסמך הצוואה. שם, בנוכחות של שתי עדות - אחותו של עורך הדין והמזכירה במשרד - הוא לכאורה חתם על המסמך שהוריש את כל רכושו לאשתו השנייה ולבן אחד בלבד. אלא שהפרטים החשובים ביותר לא הופיעו בצוואה: לא נרשם שהצוואה הוקראה למנוח, לא נרשם כי מי מן העדים או עורך הדין הסבירו לו את תוכנה, ולא הוזכר כלל מצבו הרפואי או העובדה שהיה עיוור. “קיים ספק רב אם הוא בכלל יכל לקרוא את תוכן הצוואה”, כתב השופט מחמוד שדאפנה.
- אחרי רכב ו-3 מיליון שקל - בת הזוג רצתה עוד מהעיזבון
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
הדבר בלט במיוחד לאור עדויות העדים. המשיבה הודתה שהמנוח היה מרותק למיטה ושני אנשים נדרשו כדי להרים אותו לרכב. ואילו עורך הדין שחתם כמאמת הצוואה, ציין במפורש כי המנוח “התייצב במשרדו”, בעוד שעדי הראייה אישרו כי החתימה התרחשה בכלל ברכב, בחניון, ולא בתוך המשרד. יתר על כן, אף אחד מהעדים לא נתן גרסה מדויקת ואחידה היכן הם עמדו או ישבו בעת החתימה. הדבר הוסיף רבדים של אי-בהירות בנוגע לדרך עריכת המסמך ולמילוי הדרישות הקבועות בסעיף 20 לחוק הירושה. תמונת המצב הסתבכה אף יותר כשהמבקש הגיש חוות דעת גרפולוגית מאת ד.”ג., שקבעה כי “אין לה כל ספק כי החתימות על הצוואה לא נכתבו על ידי המנוח... קיימת סבירות גבוהה ביותר כי החתימה נכתבה כשאת ידו של המנוח מנחה אדם אחר”. גם כאן לא זימנה המשיבה את המומחית לחקירה, אף שהתנגדה למסקנותיה.
מי האם - תורמת הביצית או זו שילדה את הילד?
סכסוך חריג בין בנות זוג לשעבר הגיע לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. בעלת הביצית טענה כי זוגתה לשעבר שימשה רק פונדקאית, ואילו זו התעקשה כי היא אמו של הילד שילדה וגידלה בחודשים הראשונים לחייו. תסקיר הרווחה והאפוטרופוסית לדין תמכו בחידוש הקשר,
והחלטת השופטת אליה נוס הכריעה בהתאם. האם שהרתה וגידלה בחודשים הראשונים את הילד תקבל זמני שהות - עוד לפני ההכרעה בשאלת ההורות עצמה
בבוקר סתווי אחד, כמעט שנתיים אחרי שנולד ילד קטן לזוג נשים שחייהן נפרדו זה מכבר, חזרו שתיים מהדמויות המרכזיות ביותר בחייו המוקדמים של הפעוט לעמוד זו מול זו בבית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה. מעל האולם ריחפה שאלה אחת, עקבית ומכאיבה: מי היא אמו של ילד שנולד לביצית של אחת מבנות הזוג ולרחמה של השנייה? והאם מי שילדה, הניקה וגידלה אותו במהלך החודשים הראשונים לחייו, אך אינה רשומה כאמו, זכאית לראותו, גם אם בת הזוג לשעבר מתנגדת לכך בתוקף. השופטת אליה נוס נדרשה להכריע בבקשה זמנית לקביעת זמני שהות בין התובעת, האם היולדת, לבין הקטין בן השנתיים וחצי. החלטתה מתארת מערכת יחסים זוגית שהחלה ב-2019 והסתיימה בפירוק מגורים בתחילת 2024, הריון שנישא ברחמה של התובעת, בקשות משפטיות חוצות מדינות, ותפישות קוטביות ביחס למעמדה של התובעת בחיי הילד.
הנתבעת - האם הגנטית ובעלת הביצית - טענה לכל אורך הדרך כי התובעת שימשה עבורן פונדקאית בלבד, במסגרת הסכמה מוקדמת וברורה. לדבריה, עוד לאורך ההיריון התחזתה התובעת לנתבעת לצורך רישום הילד כבנה של הנתבעת בלבד, ואף קיבלה תשלום על עצם ההיריון. התובעת מצדה, טענה כי מדובר בהורות משותפת לכל דבר, כזו ששיקפה את מערכת היחסים רבת השנים ואת רצונן להביא ביחד ילד לעולם. היא הזכירה כי היא זו שילדה את הקטין, הניקה אותו וגידלה אותו בחודשים הראשונים לחייו, וכי מעולם לא התכוונה לשמש פונדקאית בלבד.
כבר בתחילת ההליך, הזכירה השופטת כי אין מחלוקת על כך שהתובעת היא היולדת. בפסק הדין נכתב כי, "אין מחלוקת בין הצדדים כי הן ניהלו קשר זוגי וכי התובעת היא מי שילדה את הקטין". לצד זה, היא הפנתה להלכה משפטית ברורה, שנקבעה בעמ"ש 64159-11-24, שלפיה בשאלות הנוגעות למתח בין אם גנטית לבין אם יולדת קיימות שתי זכויות הוריות בעלות משמעות, ואין לקבוע מראש כי אחת גוברת על רעותה. השופטת כתבה כי, "העדפת זכות הורית אחת על אחרת תיקבע על פי נסיבות העניין... ואפשר שתשתנה מעניין לעניין".
העו"סית: יש לחדש את הקשר
מול המחלוקת המשפטית והרגשית העמוקה הזאת, שהתעצמה והלכה מאז שניתק הקשר בין התובעת לבין הילד בפברואר 2024, הוזמנה עובדת סוציאלית לסדרי דין להכין תסקיר. התסקיר הזה, שהוגש ביוני 2025, הסתמן במהרה כמסמך משמעותי ביותר בהליך. העובדת הסוציאלית בחנה את הטענות של שתי הנשים, נפגשה עם הילד והתרשמה מהקשר שנוצר בעבר בינו לבין התובעת, והגיעה למסקנה חד-משמעית: יש לחדש את הקשר ללא דיחוי.
- למרות אירוע אלימות בעבר - האב יזכה לזמן עם בתו
- למרות 4 ילדים וחיים משותפים: הנכסים יישארו של הבעל
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בחוות דעתה, הדגישה העובדת הסוציאלית כי בעיניה התובעת אינה פונדקאית. בחקירתה היא אמרה כי, "התובעת היא לא אם פונדקאית בעיניי". היא הוסיפה כי בבואה לגבש המלצה אינה בוחנת הסכמות או טענות משפטיות, אלא מסתכלת רק על טובת הילד, והסבירה כי "יש שתי נשים עם היסטוריה של זוגיות... והביאו הסכמה להביא ילד לעולם, אשה אחת ילדה והניקה אותו במשך 8-7 חודשים, היא יצרה אתו התקשרות מסוימת בניגוד לפונדקאות. יש פה בסיס איתן לקשר".
