יו"ר ועדת האתיקה הארצית: תופעה קשה - עו"ד מושעים ממשיכים לעסוק במקצוע
צוואת האם תקפה גם לאחר שחלפו 50 שנה - אף שהעדים מתו
בית המשפט לענייני משפחה בחיפה הכריע במאבק ירושה ממושך בין אחים על רקע צוואת אמם מ-1972. שני העדים שחתמו על הצוואה נפטרו זה מכבר, אך השופט טל פפרני קבע כי אין בכך כדי לפגוע בתוקפה של הצוואה, שנערכה לצד צוואת האב המנוח ונחשבת צוואה הדדית. אחד מילדיהם
של המנוחים, שהתנגד לקיום הצוואה בטענה שאמו לא הבינה עברית, חויב בהוצאות של 45 אלף שקל לאחיו
כשחלפו יותר מחמישה עשורים מאז שנחתמה הצוואה, נדמה היה כי מסמך ישן, דהוי בקצוות, לא יוכל עוד לעמוד במבחן משפטי. ואולם בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה, בפני סגן הנשיאה השופט טל פפרני, נקבע באחרונה כי גם צוואה שנערכה לפני 50 שנה, ואף ששני העדים שחתמו עליה הלכו לעולמם - יכולה להמשיך ולחייב את היורשים, אם ניכר כי היא משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
הסיפור מתחיל במשפחה ותיקה מהצפון. האם, ילידת 1932, הלכה לעולמה ב-2018 כשהיא מותירה אחריה חמישה ילדים ורכוש שכלל גם מניות בחברה משפחתית שנוסדה עוד בשנות ה-30 על ידי האב. זמן קצר לאחר פטירתה הגיש אחד הבנים, המתגורר כיום בארה"ב, בקשה למתן צו ירושה. שלושת אחיו ואחותו התנגדו לכך והציגו מסמך צוואה שנחתם לדבריהם ב-1972 בפני עורך הדין נחום סגל ומזכירתו, אביבה עפרון. לטענתם, זהו המסמך האחרון והמחייב של האם, שיש לקיים אותו לפי הוראותיו.
הבן, שהתנגד לקיום הצוואה, טען מנגד כי מדובר במסמך ישן שאין לו תוקף. לדבריו, אמו לא שלטה בשפה העברית, לא ידעה לקרוא ולכתוב, ולכן לא הבינה כלל על מה היא חותמת. הוא הוסיף כי הצוואה נמצאה רק לאחר מותו של האב ולמעשה נשלפה "מהעבר" ברגע שנולדה המחלוקת. לטענתו, עצם העובדה ששני העדים נפטרו ולא ניתן היה לזמנם לעדות, יוצרת פגם מהותי שמונע את קיום הצוואה.
צוואת האם נערכה באותו היום של צוואת האב
האחים האחרים, שביקשו לקיים את הצוואה, טענו מנגד כי אין ספק שהאם ידעה היטב מה היא עושה. לדבריהם, אמם היתה אשה דעתנית ונחרצת, שהקפידה תמיד להבין כל מסמך שעליו חתמה. הצוואה, לדבריהם, נערכה באותו יום ביחד עם צוואת האב המנוח - מסמך כמעט זהה שקיים כבר עשרות שנים ללא התנגדות כלשהי. הם הסבירו כי שני ההורים בחרו לערוך צוואות הדדיות, שבהן כל אחד מהם ציווה את רכושו לבן הזוג שנותר בחיים, ולאחר מכן לילדים בחלוקה ברורה.
- 500 מיליון שקל ל-4 אחים - אז על מה יש לריב?
- האם ניתן לבטל צוואה הדדית של אדם שאיבד את כשירותו?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
השופט פפרני קיבל את עמדת האחים וקבע כי אכן מדובר בצוואות הדדיות, שנערכו על בסיס הסתמכות הדדית של בני הזוג זה על זה. לדבריו, "מעיון בצוואות ניתן לראות בבירור כי אלו אינן כוללות מגבלה על יכולתו של בן הזוג לעשות בנכסיו כרצונו, אולם ברור כי הן כן כוללות מנגנון הסתמכות, ולפיו כל אחד מהם קבע את חלקו היחסי בעיזבון של כל אחד מארבעת ילדיהם, וברור כי כל אחד מהם הסתמך על צוואתו של האחר". על כן נקבע כי מדובר בצוואות הדדיות שיש להן תוקף מחייב.
.jpg "חוזה")
הקבלן נגד החברה המזמינה - איזה הסכם מחייב?
בית המשפט המחוזי נדרש להכריע במחלוקת בין קבלן לחברה שביקשה את שירותיו, בשאלה האם יש לראות בתוספת להסכם, שבה הוסכם על תמחור יומי לעבודה, חלק מחייב מההתקשרות המקורית או הסכמה נפרדת לחוזה המקורי, שבו הוסכם על מחיר שהוגדר מראש. פסק הדין עסק גם בטענות בדבר
חריגה מסמכות, שליחות נחזית והאם חברה יכולה להתחייב באמצעות מי שטוענת כי לא היה מוסמך לפעול בשמה
הסיפור הבא החל בהתקשרות בין חברה קבלנית לבין חברה מזמינה, לצורך ביצוע עבודות תשתית ובנייה. בין הצדדים נחתם הסכם פאושלי - הסכם שבו נקבע מחיר כולל וחד-פעמי לביצוע כלל העבודות, ללא תמחור לפי ימי עבודה או שעות. אלא שבמהלך העבודות נחתמה גם תוספת להסכם, שבה הוסכם כי חלק מהעבודות יבוצעו על בסיס יומי, לפי מחיר יומי שנקבע מראש. משם התפתחה מחלוקת: הקבלן טען כי עליו לקבל תשלום נוסף לפי התוספת, ואילו החברה המזמינה טענה כי מדובר בתוספת שנחתמה ללא הרשאה מתאימה, או תוך טעות יסודית לגבי טיבה, כך שאין לה תוקף מחייב.
בית המשפט נדרש לשאלה מרכזית אחת: האם יש לראות בתוספת להסכם חלק מההסכם הכולל בין הצדדים, או שמא מדובר במסמך חסר תוקף, שנחתם על ידי גורם שלא היה מוסמך? מכאן נולדה גם שאלה נוספת: מהי המשמעות המשפטית של שליחות מטעם, והאם החברה יכולה להתחייב באמצעות מי שלא הוסמך רשמית לחתום בשמה אך נהג כאילו הוא מוסמך לכך. השופטת שדנה בתיק שמה דגש על כך ש"העובדה כי התוספת להסכם נחתמה לאחר תחילת העבודות, ועסקה בשיטת תמחור שונה מזו שנקבעה בהסכם הפאושלי, מלמדת על קיומה של הסכמה חדשה או על שינוי בהתקשרות המקורית". עם זאת, השאלה היתה האם השינוי הזה מחייב את החברה המזמינה, נוכח טענתה כי נציג החברה שחתם על ההסכמה החדשה חרג מסמכותו.
החברה הנתבעת טענה כי אותו נציג, ששימש מנהל הפרויקט מטעמה, הוטעה לחשוב כי הוא חותם על חידוש ההסכם המקורי, ולא על תוספת שמשנה את מבנה התמורה. לטענתה, הקבלן הציג בפניו את המסמך בצורה שגויה, וכי גם אם אכן חתם עליו, הרי שמדובר בחתימה שנעשתה מחוץ לסמכות ובחוסר תום לב מצד הקבלן. בנוסף, טענה הנתבעת כי ההסכם הפאושלי הוא היחיד המחייב, וכי כל הסכמה אחרת שלא קיבלה אישור בכתב ממנהליה הבכירים, בטלה.
הקבלן: החברה מחויבת במעשי הנציג שלה
מנגד, טען הקבלן כי התוספת להסכם נחתמה לאחר משא ומתן ברור ומודע, וכי נציג החברה פעל כשלוח מטעמה - הן בפועל והן למראית עין. "לא יעלה על הדעת כי חברה תיהנה מפירות העבודה שנעשתה על פי התוספת, תעשה שימוש בתוצאותיה, ולאחר מכן תטען כי החתימה עליה אינה מחייבת", טען הקבלן. לדבריו, גם אם הנציג חרג לכאורה מסמכותו, הרי שמדובר ב"שליחות נחזית" לפי סעיף 14 לחוק השליחות, כך שהחברה מחויבת במעשיו.
- מתווך יזכה בפיצוי המוסכם אף שלא היה גורם יעיל
- טענו שהובטחו להם דירות משודרגות - ביהמ"ש הכריע
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בית המשפט נדרש אפוא לשתי שאלות עקרוניות: ראשית, כיצד יש לפרש את מערכת היחסים החוזית בין ההסכם הפאושלי לבין התוספת; ושנית, כיצד יש להחיל את הוראות חוק השליחות על מצב שבו חברה טוענת להיעדר הרשאה. בפסק הדין שפורסם צוין כי, "ההבחנה בין הסכם פאושלי לבין תמחור יומי אינה טכנית בלבד, אלא נוגעת ליסודות ההתקשרות בין הצדדים – לשאלת היקף הסיכון, חלוקת האחריות והחישוב הכלכלי של התמורה".
