בין הולנד לישראל: ביהמ"ש קובע כללים חדשים למיסוי קבוצות אחזקה

השופטת ירדנה סרוסי, פסקה פסק דין שעשוי להשפיע על אופן יישום דיני המס הבינלאומיים בישראל לשנים רבות קדימה. במרכז ההכרעה ניצבת קבוצת גוטקס, זכיינית המותגים המוכרים ZARA, PULL\&BEAR ו-Massimo Dutti, שבשנים האחרונות התנהלה מולה התדיינות ארוכה מול רשות המסים על אודות אופן המיסוי של רווחים שהועברו בין החברות בקבוצה.

הסיפור כולו מתחיל בשנת 2013, אז בוצע שינוי מבני בתוך קבוצת גוטקס. במסגרת המהלך, הועברה האחזקה בחברת גוטקס סווימוור ברנדס - אותה הגדירה השופטת בפסק הדין כ"החברה 'מטילת ביצי הזהב'" - מחברת אחזקה בשם פיינדינגס הרשומה בהולנד, לחברת אחזקה אחרת, בשם הולדינגס, הפועלת מישראל. 

אלא שבניגוד למה שנראה אולי כמהלך תאגידי שגרתי, רשות המסים טענה שמדובר בעסקה מלאכותית שנועדה לחמוק מתשלום מס אמת. פקיד השומה, במסגרת שומת ניכויים, קבע כי מאות מיליוני שקלים שהועברו במרוצת השנים באמצעות הלוואות שלא נפרעו מחברת סווימוור, יש לראותם כדיבידנדים שנמשכו בפועל בידי בעלי המניות ולכן יש למסותם בשיעור של 30%.

גישה זו של רשות המסים התבססה על הטענה כי החברות הזרות שבשרשרת האחזקה הן ישויות פורמליות בלבד שאין להן זכות "ביושר" לקבל את הדיבידנדים - ולכן אין להעניק להן את הקלות המס לפי האמנה בין ישראל להולנד. תחת גישה זו, טענה רשות המסים כי יש "לדלג" על אותן חברות זרות ולראות את בעלי המניות הפרטיים בישראל כמי שקיבלו בפועל את הכספים. לגישתה, אמנת המס לא חלה משום שהחברות שביניהן לבין המדינה לא מתקיימת זיקה כלכלית אמיתית.

• לקחתם יום מחלה לפני שימוע? "בית הדין קבע שזה כמו להתפטר"
• בית הדין לעבודה הכיר לראשונה בוועד עובדים פנימי כארגון עובדים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, פרקליטיה של קבוצת גוטקס טענו כי מדובר בחברות אחזקה לגיטימיות, המנהלות את עסקיהן כחוק, גם אם אין להן עובדים. לשיטת הקבוצה, החברות אכן מהוות את "בעלי הזכות שביושר" על פי האמנה ולכן יש למסות את הדיבידנדים בשיעור מופחת של 5%, בהתאם להסכם למניעת כפל מס עם הולנד. הקו המנחה של הטיעון היה כי רשות המסים מנסה באופן מלאכותי להתעלם מישות משפטית קיימת, בניגוד לעקרונות דיני המס והחוק הבינלאומי.

השופטת סרוסי, שהכריעה גם בסוגיה דומה ביחס לשנת 2012 באותו הליך, בחרה להעמיק בפרשנות המונח "Beneficial Owner" או בתרגום המשפטי, "בעל הזכות שביושר". לפי פסק הדין, מדובר ב"מונח יסוד בדיני המיסוי הבין-לאומי, שנועד למנוע ניצול לרעה של אמנות מס". המונח אומץ מהמודל של אמנת ה-OECD והפך במרוצת השנים לקריטריון מרכזי לקביעת תחולתן של הקלות מס במדינות החתומות על אמנות כאלו.

בית המשפט קובע כי לצורך תחולת ההקלה, יש להעניק את הטבת המס רק למי שמחזיק "בזכות השביושר" — קרי, לחברה שמחזיקה בשליטה החוקית-משפטית על הדיבידנד, לאו דווקא למי שנהנה ממנו כלכלית במובן הרחב. כפי שנכתב בפסק הדין: "עולם המשפט יודע להבחין היטב בין 'בעל זכות שביושר' לבין 'בעל זכות סופית' ואין לערבב ביניהם". כלומר, גם אם ברור שבעלי המניות שבקצה הם הנהנים מהכסף בסופו של דבר, אין בכך כדי לשלול את הסטטוס המשפטי של החברות הזרות כישויות בעלות זכות קניינית בדיבידנדים שהתקבלו.

• דייר סיפח את החצר - השכנים התנגדו; מה קבע בית המשפט?
• עבר החייאה ויצא עם שבר בכתף: מד"א תפצה ב-185 אלף שקל
• תוכן שיווקי "הקרנות הפאסיביות מהוות 60% מהענף"
• חוב של 30 אלף שקל תפח ל-300 אלף שקל - בית המשפט ביטל את...

אחד הרגעים המכריעים בפסק הדין הוא ההבחנה שערך בית המשפט בין חברת אחזקות לגיטימית לבין חברת "צינור". בעוד שהאחרונה משמשת כאמצעי מלאכותי להעברת כספים בלבד, הראשונה היא ישות עצמאית בעלת תכלית מסחרית גם אם אין לה עובדים או פעילות עסקית רחבת היקף. על פי פסק הדין, "חברת אחזקות שבבעלותה מניות בחברות בנות ויש לה פעילות בתחום השקעותיה, אינה יכולה להיחשב כחברת 'צינור' רק בשל כך שאין לה עובדים".

לכן, קובעת השופטת סרוסי כי חברת פיינדינגס ההולנדית אינה "חברת צינור" אלא "חברת אחזקות מובהקת", אשר ניהלה החזקות רבות ונקטה בפעולות עסקיות ממשיות במסגרת ניהול נכסיה. בהתאמה, אין להתעלם מקיומה לצורכי החלת האמנה למניעת כפל מס, ויש להחיל עליה את שיעור המס המופחת הקבוע בה. "לא מצאתי בטיעוני המשיב כל הצדקה להתעלמות מהחברה ההולנדית", נכתב בפסק הדין, "הגם שאין לה עובדים — אין בכך כשלעצמו כדי להפקיע ממנה את זכותה לפי הדין".

המשמעות המעשית של פסק הדין לא מסתכמת רק בגוטקס. למעשה, מדובר בקביעה תקדימית של בית המשפט המחוזי שלראשונה בישראל מיישמת את עקרונות המסוי הבינלאומי בנושא זה, ולמעשה קובעת כי רשות המסים אינה רשאית להתעלם מחברות אחזקה זרות רק משום שאין להן עובדים או פעילות פיזית, כל עוד הן מקיימות תכלית כלכלית ממשית. במלים אחרות, הפתח שדרשה לעצמה רשות המסים לצורך "הרמת מסך" והתעלמות מיישויות משפטיות על בסיס טענה לניצול אמנות מס נסגר, לפחות לפי גישת בית המשפט.

ההשלכות של פסק הדין עשויות להדהד הרחק מעבר לגבולות התיק הספציפי. בתי השקעות, קבוצות אחזקה, וחברות בינלאומיות שעד כה נדרשו להתמודד עם אי-ודאות רגולטורית בתחום המיסוי על דיבידנדים, עשויות למצוא בו עוגן משפטי המעניק תחושת ביטחון. במיוחד משמעותי הדבר לחברות הפועלות באמצעות מבני אחזקה בינלאומיים, כאשר שאלת היישום של אמנות כפל מס נמצאת בלב מודל הפעולה שלהן.

מטעם רשות המסים הופיעה עו"ד גלית פואה מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי), ומטעם קבוצת גוטקס ייצגו את הקבוצה צוות עורכי הדין ממשרד גורניצקי דניאל פסרמן, שלומי זידר, ליאור שרעבי ושמעון אפרתי.

סביר מאוד שפסק הדין הזה לא יהיה התחנה הסופית רשות המסים תוכל לבקש רשות ערעור לעליון, ולנוכח המשמעות הכלכלית הרחבה, ההערכה הרווחת היא כי התיק עוד עשוי להמשיך וללוות את המערכת המשפטית.