
בין הולנד לישראל: ביהמ"ש קובע כללים חדשים למיסוי קבוצות אחזקה
פסק דין תקדימי קובע כי אי אפשר להתעלם מחברות אחזקה בעת יישום אמנות מס; ערעור קבוצת גוטקס, שנדרשה לשלם מס דיבידנדים בשיעור 30% התקבל ובית המשפט פסק כי שיעור המס יעמוד על 5% בלבד
השופטת ירדנה סרוסי, פסקה פסק דין שעשוי להשפיע על אופן יישום דיני המס הבינלאומיים בישראל לשנים רבות קדימה. במרכז ההכרעה ניצבת קבוצת גוטקס, זכיינית המותגים המוכרים ZARA, PULL\&BEAR ו-Massimo Dutti, שבשנים האחרונות התנהלה מולה התדיינות ארוכה מול רשות המסים על אודות אופן המיסוי של רווחים שהועברו בין החברות בקבוצה.
הסיפור כולו מתחיל בשנת 2013, אז בוצע שינוי מבני בתוך קבוצת גוטקס. במסגרת המהלך, הועברה האחזקה בחברת גוטקס סווימוור ברנדס - אותה הגדירה השופטת בפסק הדין כ"החברה 'מטילת ביצי הזהב'" - מחברת אחזקה בשם פיינדינגס הרשומה בהולנד, לחברת אחזקה אחרת, בשם הולדינגס, הפועלת מישראל.
אלא שבניגוד למה שנראה אולי כמהלך תאגידי שגרתי, רשות המסים טענה שמדובר בעסקה מלאכותית שנועדה לחמוק מתשלום מס אמת. פקיד השומה, במסגרת שומת ניכויים, קבע כי מאות מיליוני שקלים שהועברו במרוצת השנים באמצעות הלוואות שלא נפרעו מחברת סווימוור, יש לראותם כדיבידנדים שנמשכו בפועל בידי בעלי המניות ולכן יש למסותם בשיעור של 30%.
גישה זו של רשות המסים התבססה על הטענה כי החברות הזרות שבשרשרת האחזקה הן ישויות פורמליות בלבד שאין להן זכות "ביושר" לקבל את הדיבידנדים - ולכן אין להעניק להן את הקלות המס לפי האמנה בין ישראל להולנד. תחת גישה זו, טענה רשות המסים כי יש "לדלג" על אותן חברות זרות ולראות את בעלי המניות הפרטיים בישראל כמי שקיבלו בפועל את הכספים. לגישתה, אמנת המס לא חלה משום שהחברות שביניהן לבין המדינה לא מתקיימת זיקה כלכלית אמיתית.
- לקחתם יום מחלה לפני שימוע? "בית הדין קבע שזה כמו להתפטר"
- בית הדין לעבודה הכיר לראשונה בוועד עובדים פנימי כארגון עובדים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
מנגד, פרקליטיה של קבוצת גוטקס טענו כי מדובר בחברות אחזקה לגיטימיות, המנהלות את עסקיהן כחוק, גם אם אין להן עובדים. לשיטת הקבוצה, החברות אכן מהוות את "בעלי הזכות שביושר" על פי האמנה ולכן יש למסות את הדיבידנדים בשיעור מופחת של 5%, בהתאם להסכם למניעת כפל מס עם הולנד. הקו המנחה של הטיעון היה כי רשות המסים מנסה באופן מלאכותי להתעלם מישות משפטית קיימת, בניגוד לעקרונות דיני המס והחוק הבינלאומי.
השופטת סרוסי, שהכריעה גם בסוגיה דומה ביחס לשנת 2012 באותו הליך, בחרה להעמיק בפרשנות המונח "Beneficial Owner" או בתרגום המשפטי, "בעל הזכות שביושר". לפי פסק הדין, מדובר ב"מונח יסוד בדיני המיסוי הבין-לאומי, שנועד למנוע ניצול לרעה של אמנות מס". המונח אומץ מהמודל של אמנת ה-OECD והפך במרוצת השנים לקריטריון מרכזי לקביעת תחולתן של הקלות מס במדינות החתומות על אמנות כאלו.
בית המשפט קובע כי לצורך תחולת ההקלה, יש להעניק את הטבת המס רק למי שמחזיק "בזכות השביושר" — קרי, לחברה שמחזיקה בשליטה החוקית-משפטית על הדיבידנד, לאו דווקא למי שנהנה ממנו כלכלית במובן הרחב. כפי שנכתב בפסק הדין: "עולם המשפט יודע להבחין היטב בין 'בעל זכות שביושר' לבין 'בעל זכות סופית' ואין לערבב ביניהם". כלומר, גם אם ברור שבעלי המניות שבקצה הם הנהנים מהכסף בסופו של דבר, אין בכך כדי לשלול את הסטטוס המשפטי של החברות הזרות כישויות בעלות זכות קניינית בדיבידנדים שהתקבלו.
- ועד של מושב יפצה במאות אלפי שקלים
- "הרב והמרוקאית": 18 חודשי מאסר למיסטיקנית שהסתירה מיליונים בחשבונות חברים
- תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
- ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
אחד הרגעים המכריעים בפסק הדין הוא ההבחנה שערך בית המשפט בין חברת אחזקות לגיטימית לבין חברת "צינור". בעוד שהאחרונה משמשת כאמצעי מלאכותי להעברת כספים בלבד, הראשונה היא ישות עצמאית בעלת תכלית מסחרית גם אם אין לה עובדים או פעילות עסקית רחבת היקף. על פי פסק הדין, "חברת אחזקות שבבעלותה מניות בחברות בנות ויש לה פעילות בתחום השקעותיה, אינה יכולה להיחשב כחברת 'צינור' רק בשל כך שאין לה עובדים".
לכן, קובעת השופטת סרוסי כי חברת פיינדינגס ההולנדית אינה "חברת צינור" אלא "חברת אחזקות מובהקת", אשר ניהלה החזקות רבות ונקטה בפעולות עסקיות ממשיות במסגרת ניהול נכסיה. בהתאמה, אין להתעלם מקיומה לצורכי החלת האמנה למניעת כפל מס, ויש להחיל עליה את שיעור המס המופחת הקבוע בה. "לא מצאתי בטיעוני המשיב כל הצדקה להתעלמות מהחברה ההולנדית", נכתב בפסק הדין, "הגם שאין לה עובדים — אין בכך כשלעצמו כדי להפקיע ממנה את זכותה לפי הדין".
המשמעות המעשית של פסק הדין לא מסתכמת רק בגוטקס. למעשה, מדובר בקביעה תקדימית של בית המשפט המחוזי שלראשונה בישראל מיישמת את עקרונות המסוי הבינלאומי בנושא זה, ולמעשה קובעת כי רשות המסים אינה רשאית להתעלם מחברות אחזקה זרות רק משום שאין להן עובדים או פעילות פיזית, כל עוד הן מקיימות תכלית כלכלית ממשית. במלים אחרות, הפתח שדרשה לעצמה רשות המסים לצורך "הרמת מסך" והתעלמות מיישויות משפטיות על בסיס טענה לניצול אמנות מס נסגר, לפחות לפי גישת בית המשפט.
ההשלכות של פסק הדין עשויות להדהד הרחק מעבר לגבולות התיק הספציפי. בתי השקעות, קבוצות אחזקה, וחברות בינלאומיות שעד כה נדרשו להתמודד עם אי-ודאות רגולטורית בתחום המיסוי על דיבידנדים, עשויות למצוא בו עוגן משפטי המעניק תחושת ביטחון. במיוחד משמעותי הדבר לחברות הפועלות באמצעות מבני אחזקה בינלאומיים, כאשר שאלת היישום של אמנות כפל מס נמצאת בלב מודל הפעולה שלהן.
מטעם רשות המסים הופיעה עו"ד גלית פואה מפרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי), ומטעם קבוצת גוטקס ייצגו את הקבוצה צוות עורכי הדין ממשרד גורניצקי דניאל פסרמן, שלומי זידר, ליאור שרעבי ושמעון אפרתי.
סביר מאוד שפסק הדין הזה לא יהיה התחנה הסופית רשות המסים תוכל לבקש רשות ערעור לעליון, ולנוכח המשמעות הכלכלית הרחבה, ההערכה הרווחת היא כי התיק עוד עשוי להמשיך וללוות את המערכת המשפטית.
- 1.הזוי כל חברה ישראלית תעביר עכשיו את הרווחים דרך מכבסה הולנדית. (ל"ת)אלון 31/07/2025 14:18הגב לתגובה זו

ויתר על הירושה כדי לא לשלם לנושים - מה קבע בית המשפט?
חייב שנושא חוב לעורך דינו כבר מאז שנות התשעים ויתר על חלקו בעיזבון של אמו כבר לפני עשור, ביחד עם אחיו, כדי לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית המשפחה. כעת, על אף מצבו הרפואי ונכותו, בית המשפט הורה לבטל את הסתלקותו מהירושה ולהעביר את חלקו לקופת הנשייה - צעד שהיה תנאי למתן הפטר מוחלט מחובותיו.
בבית משפט השלום בטבריה ניתן באחרונה פסק דין העוסק בסיטואציה כמעט נדירה: אדם שנושא חוב לעורך דינו, מצא לנכון לוותר על חלקו בירושת אמו לפני כעשור כדי לאפשר לאביו להישאר בבית המשפחה. השופטת נסרין אסכנדר־מוסא נדרשה לשאלה אם ראוי שבית המשפט יכבד את הסתלקותו מהירושה, או שמא יבטל אותה כדי לאפשר לנושה הוותיק לקבל את חלקו. ההכרעה שהתקבלה חושפת את האיזון העדין בין דאגה לחייב במצב אישי וכלכלי קשה, לבין הגנה על זכויות הנושים.
הרקע למקרה מתחיל עוד ב-1995, אז שכר החייב את שירותיו של עורך הדין חסאן בסתוני אך לא שילם את שכר הטרחה שלו. החוב, שנפסק כבר אז בפסק דין חלוט, תפח עם השנים והגיע לסכום של 116,861 שקל. החייב, סובל מנכות רפואית לצמיתות בשיעור של 55% ואובדן כושר עבודה מלא. הוא מתקיים מקצבת נכות של כ-4,800 שקל לחודש ומתגורר בשכירות, כשהוא נעזר בסיוע בשכר דירה בסכום של כ-700 שקל בלבד. כלומר מדובר באדם שמצבו הכלכלי רעוע ביותר ואין לו שום נכסים משמעותיים.
למרות נסיבות חייו הקשות, התברר כי ב-2015, זמן רב לאחר שנוצר החוב ולא שולם, בחר החייב להסתלק מהעזבון של אמו המנוחה, שכלל דירת מגורים. לטענתו, ההחלטה נבעה משיקולים משפחתיים בלבד, במטרה לאפשר לאביו להמשיך להתגורר בבית. אלא שבית המשפט לא קיבל את הטענה הזו ככזו שמבטלת את זכויות הנושה. השופטת קבעה בפסק הדין שפורסם כי, "היחיד היה חייב כספים לנושה... היה על היחיד להיות הוגן כלפי הנושה בטרם יהיה נדיב כלפי אביו, ועליו לדאוג לשלם את חובו לנושה בטרם ייתן מתנה לאביו".
הנאמנת: חוסר תום לב של החייב
ההליך הנוכחי נפתח לאחר שבקשת החייב לפתיחת הליכים לפי חוק חדלות פירעון התקבלה בנובמבר 2023, והנאמנת מונתה לפקח על ביצוע ההליך. בדו"חות שהוגשו על ידי הממונה צוין כי מצבו האישי והבריאותי של החייב מצדיק מתן הפטר מהחוב, אבל הנאמנת טענה אחרת. לדבריה, הסתלקותו של החייב מהעזבון בעת שהיה מצוי בחובות מצביעה על חוסר תום לב. היא דרשה מבית המשפט לבטל את ההסתלקות כדי להחזיר את הנכס לקופת הנשייה.
- רשם הוצל"פ הפחית את ריביות לחייבת אחרי 20 שנה
- החוב נפרע, אבל הליכי הכינוס יימשכו - למה?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
בדיון שהתקיים בפברואר 2025 ניסה החייב להגיע להסדר והציע להוסיף לקופת הנשייה 60 אלף שקל - סכום ששווה לשווי חלקו בעיזבון כפי שהוערך בהליך קודם שהתנהל בעניינו. ואולם לאחר כמה חודשים הודיע החייב כי אינו מסוגל לעמוד בתשלום, והנאמנת הגישה בקשה רשמית לביטול ההסתלקות. השופטת קיבלה את עמדתה וקבעה כי הסתלקות מירושה מהווה פעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה לפי סעיף 221 לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי. "יש לראותה כפעולה הגורעת נכס מקופת הנשייה", היא כתבה בהכרעתה, והדגישה כי החוק נועד למנוע מיחיד לבצע פעולות בנכסיו באופן שפוגע בנושים.

"הרב והמרוקאית": 18 חודשי מאסר למיסטיקנית שהסתירה מיליונים בחשבונות חברים
בית המשפט המחוזי מרכז גזר עונש חמור על קוראת בקפה שהעלימה הכנסות של מעל 2 מיליון שקל במשך 7 שנים - והמשיכה לטעון בבית המשפט על העברות כספים לדמויות שלא קיימות
"חלק מהכספים הועברו למיני דמויות עלומות כמו 'הרב' ו'המרוקאית'" - כך ניסתה שמחה אברזל, קוראת בקפה ובקלפים, להסביר לבית המשפט המחוזי מרכז לאן נעלמו מיליוני השקלים שגבתה מלקוחותיה. אלא שהשופטת דנה מרשק מרום לא קנתה את הסיפור המפותל, וראתה בטענות אלו "ניסיון נוסף להטעיה" במסגרת מסכת הונאה שנמשכה שבע שנים.
גזר הדין החריף שניתן השבוע חושף פרשה של הונאת מס בהיקף משמעותי: אברזל, שעסקה במתן שירותי מיסטיקה, קריאה בקפה ובקלפים ומכירת קמעות, הצליחה להעלים מרשויות המס הכנסות של 2,018,396 שקל בין השנים 2009-2016. הכספים הופקדו בארבעה חשבונות בנק שלא היו על שמה - שניים על שם חברתה הקרובה אורנה בן-יהודה, ושניים נוספים על שם ידידה אהרן ליס.
שיטת ההונאה: שיקים פתוחים ומצג שווא
מה שהפך את המקרה לחמור במיוחד היה התחכום והשיטתיות בביצוע העבירות. "הנאשמת הורתה ללקוחותיה להותיר שיקים פתוחים, מבלי שנרשם מוטב, ולאחר מכן מילאה אותם בעצמה, בהתאם לחשבונות הבנק של מקורביה בהם השתמשה", פירט התובע אפיק דוד בטיעוניו.
אברזל לא הסתפקה בכך - היא גם "הציגה מצג שווא ללקוחותיה לפיו הכספים עוברים לנותני הקמעות, ומטרתה הייתה לוודא שהעבירות אינן ניתנות לגילוי". התביעה הדגישה כי אופן קבלת התשלומים מוביל למסקנה אחת בלבד: מטרת הנאשמת הייתה לרמות את שלטונות המס.
- בעלי תפקידים בכירים בהייטק ויועץ המס שלהם הסתירו חברות ארנק וקיזזו משכורות פיקטיביות
- המדינה התעכבה - ובמקום מאסר נגזרו עבודות שירות
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
לחשבונות הבנק של בן-יהודה לבדם הופקד סכום של 1,924,096 שקל, בעוד שלחשבונות של ליס הופקדו 94,300 שקל נוספים. במקביל, אברזל לא דיווחה לפקיד השומה על תחילת עיסוקה, לא ניהלה פנקסים ורשומות, ולא הגישה דוחות תקופתיים למנהל מע"מ.