בית משפט השלום בנתניה פסק כי בנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, יאיר, ישלם פיצויים בסכום כולל של 60 אלף שקל לניר חפץ, לשעבר יועץ התקשורת של ראש הממשלה וראש מערך ההסברה הלאומי, בגין פגיעה בפרטיותו והפרת צו איסור פרסום שניתן בעניינו. פסק הדין מתייחס לשורת פרסומים שביצע נתניהו הבן ברשת החברתית טוויטר (כיום X), בתקופה שלאחר חקירתו של חפץ במסגרת תיקי 1000, 2000 ו-4000, שבהמשך אף חתם על הסכם של עד מדינה והעיד נגד ראש הממשלה.

חפץ היה במשך שנים אחד מאנשי סודו הקרובים של ראש הממשלה נתניהו, ושימש בתפקידים בכירים במערך התקשורת שלו. מעמדו השתנה באופן דרמטי כשנעצר בפברואר 2018, במסגרת חקירות תיקי האלפים, שבהן נבדקו חשדות לשוחד, מרמה והפרת אמונים נגד נתניהו. מעצרו נמשך כשבועיים, ובמהלכו הופעל עליו לחץ כבד לשתף פעולה עם גורמי החקירה.

חפץ חתם בסופו של דבר על הסכם עד מדינה, והסכים למסור למשטרה עדויות מפלילות בנוגע להתנהלותם של נתניהו ובני משפחתו. חלק מהמידע שהוא מסר התייחס לאופן שבו הופעל לחץ על גורמים בתקשורת לסקר באופן אוהד את נתניהו, וליחסים בין גורמים פוליטיים לבין בעלי הון.

יאיר נתניהו טען שרק שיתף פרסומים של עיתונאים ופוליטיקאים אחרים

הוא טען כי הפרסומים של יאיר נתניהו מהווים פגיעה חמורה בפרטיותו, בייחוד לאור העובדה שמדובר במידע אישי ורגיש שנכלל בצו איסור פרסום מפורש. לטענתו, נתניהו הבן בחר לפרסם את הפרטים מתוך כוונה לפגוע בו אישית, ולערער את אמינותו כעד מדינה.

• "פרסם לשון הרע בכוונה לפגוע": יאיר נתניהו ישלם 160 אלף לדנה כשדי
• איפה הנשים והשמאלנים: הנה רשימת המשפיעים בטוויטר
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

מנגד, יאיר נתניהו טען כי לא עבר עבירה כלשהי, וכי הפרסומים שביצע נועדו להציג ביקורת על הליך חקירתו של חפץ ולא על חייו האישיים. עוד טען כי לא הוא זה שחשף לראשונה את המידע, אלא רק שיתף פרסומים קיימים של עיתונאים ופוליטיקאים אחרים. לטענתו, חופש הביטוי מאפשר לו להתבטא בנושא שחשוב לציבור.

השופט נעם רף דחה את טענות ההגנה של נתניהו וקבע כי חופש הביטוי אינו גובר על זכותו של אדם לפרטיות - בייחוד כשקיים צו איסור פרסום מפורש. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "פרסומיו של הנתבע כללו מידע אישי ורגיש, שהתובע לא הסכים לחשיפתו, ולכך מצטרף ההיבט החמור של הפרת צו שיפוטי".

תרם להפרה המתמשכת של צו איסור הפרסום

השופט הדגיש כי גם אם הנתבע לא היה הראשון שחשף את המידע, הוא היה שותף פעיל להפצתו ברשת החברתית, ובכך תרם להפרה המתמשכת של צו איסור הפרסום. "עצם ההדהוד החוזר ונשנה של מידע אסור לפרסום, גם אם הופיע לראשונה במקומות אחרים, אינו מקנה חסינות למי שבוחר להפיצו מחדש", הוא קבע בהכרעת הדין שלו. בנוסף, השופט ציין כי פרסום מידע אישי מתוך הליך פלילי במטרה לפגוע באמינותו של עד, מהווה פגיעה חמורה במערכת המשפט. לדבריו בפסק הדין, "כאשר עדים במשפט חוששים כי פרטיהם האישיים ישמשו נגדם מחוץ לכותלי בית המשפט, נפגעת יכולתה של מערכת המשפט למלא את תפקידה כנדרש".

• הפקח ניצח את העירייה: בית הדין הורה להשיבו לתפקידו
• ציטט את ChatGPT כהוכחה רפואית - מה פסק השופט?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הצוואה תקפה גם לאחר 50 שנה - אף שהעדים מתו

בית המשפט פסק כי נתניהו הבן ישלם לחפץ, כאמור, פיצוי בסכום כולל של 60 אלף שקל. בנוסף, הוא ישלם גם הוצאות משפט בסכום כולל של 15 אלף שקל. השופט רף ציין כי סכום הפיצוי לקח בחשבון את העובדה שהפרסומים לא נועדו למטרות עיתונאיות, אלא נעשו מתוך רצון לפגוע באמינותו של חפץ כעד מדינה במשפטו של ראש הממשלה.

מהו צו איסור פרסום, ומדוע הוא הופר במקרה זה?

צו איסור פרסום הוא הוראה משפטית שאוסרת על פרסום מידע מסוים. במקרה הזה, הצו נועד להגן על פרטיותו של ניר חפץ ולמנוע חשיפת פרטים רגישים מחייו האישיים.

מדוע בית המשפט לא הסתפק באזהרה בלבד?

השופט ציין כי הפרת הצו נעשתה ביודעין ובאופן חוזר, ולכן היה צורך בפסיקת פיצויים כסנקציה משמעותית שתבהיר את חומרת המעשים.

האם הפרסומים השפיעו על מעמדו של חפץ כעד מדינה?

בית המשפט ציין כי ייתכן שהפרסומים נועדו לערער את אמינותו של חפץ כעד מדינה, אך לא קבע שהיתה לכך השפעה ישירה על עדותו במשפט נתניהו.

במקרה אחר, בפסק הדין ע"א 439/88 רסקין נגד גלי צה"ל, נקבע כי פגיעה בפרטיותו של אדם על ידי פרסום מידע אישי ללא הסכמתו מהווה עוולה אזרחית חמורה, גם אם מדובר באיש ציבור. בפסק דין נוסף, רע"א 10520/03 בן גביר נגד דנקנר, קבע בית המשפט כי גם כינויי גנאי ופגיעה בשמו הטוב של אדם יכולים להיחשב לשון הרע, כשמדובר בפרסום שיש בו כדי להשפיל ולבזות אדם בציבור. בפסק הדין ע"א 3077/77 רימון נ' וייס, קבע בית המשפט כי שיתוף מידע פוגע אינו נופל בהכרח תחת חופש הביטוי, וכי יש לבחון כל פרסום לפי היקף הפגיעה והנזק שעלול להיגרם למושא הפרסום.