צו איסור פרסום הוא החלטה שיפוטית האוסרת לפרסם פרטים מתוך הליך משפטי או חקירתי. בתי המשפט בישראל מוציאים צווים כאלה מטעמים שונים, בהם הגנה על פרטיות מעורבים, על קטינים, על נפגעי עבירה, שמירה על טוהר החקירה או ביטחון המדינה. הצו יכול לחול על שם חשוד,
על תוכן ראיות או על עצם קיומו של ההליך. הפרת צו היא עבירה פלילית, ולאורך השנים נפתחו הליכים נגד גורמי תקשורת ומשתמשי רשתות חברתיות שפרסמו פרטים אסורים. המתח בין הצווים לבין חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת מתחדד בעידן הדיגיטלי, שבו מידע מתפשט במהירות מעבר לגבולות
המדינה. הנושא נוגע לעבודת העיתונות ולהתנהלות מערכת המשפט בישראל.
פסק הדין מתייחס לפרסומים של נתניהו הבן בטוויטר, בתקופה שלאחר חקירת חפץ במסגרת תיקי 1000, 2000 ו-4000. השופט קבע כי חופש הביטוי אינו גובר על זכותו של אדם לפרטיות - בייחוד כשקיים צו איסור פרסום מפורש. בפסק הדין שפורסם נכתב כי, "פרסומיו של הנתבע כללו מידע
אישי ורגיש, שהתובע לא הסכים לחשיפתו, ולכך מצטרף ההיבט החמור של הפרת צו שיפוטי"
