בתוך השקט המנומנם של צומת ערד שבנגב, בבוקר שגרתי למראה של דצמבר 2022, נהפכה התנגשות בין שני כלי רכב למאבק משפטי, כזה שבו חברת הליסינג שתבעה על נזק לרכבה, מצאה את עצמה מתמודדת עם פסק דין מפתיע: האשם בתאונה הוא דווקא הנהג מטעמה. בפסק דין שפרסם השופט נצר סמארה בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, נדחתה תביעתה של פסיפיק רכב ותחבורה, שתבעה את נהג הרכב השני ואת חברת הביטוח שלו לשעבר, בגין נזקי רכוש לרכב ששכרה. ואולם דווקא כאן, בין שורות הטענות והעדויות, בחר השופט לקבוע נחרצות: האחריות המלאה לתאונה מוטלת על נהג רכב התובעת – זה שבשליחותו פעלה החברה שתבעה.

במוקד הסכסוך נמצאת תאונת דרכים שהתרחשה ב-5 לדצמבר 2022 בצומת ערד. על פי כתב התביעה, הרכב של החברה נסע כחוק לכאורה באור ירוק, כשלפתע, כך כך לתטענת התובעת, הרכב של הנתבעים "התפרץ לצומת בניגוד לאור אדום שבכיוון נסיעתו". כתוצאה מהתאונה נגרם נזק לרכב החברה, והיא ביקשה להשית את העלות - שהוערכה על ידי שמאי - על נהג הרכב השני. אותו נהג היה צעיר בן 24, שנהג ברכב המבוטח על ידי ש. שלמה חברה לביטוח, שהוסרה מההליך במהלך הדיון, בשל טענה לאי-כיסוי ביטוחי (בפוליסה הותרה הנהיגה ברכב רק לבני 60 ומעלה).

בעוד שפסיפיק טענה שנהגה נסע באור ירוק, הנתבע טען את ההפך - שהוא היה זה שנהג כדין באור ירוק, ואילו הרכב של התובעת הוא זה שנכנס לצומת תוך עבירה על האור האדום, ופגע בו. הנתבע אף הדגיש כי רכבו נפגע "בחלקו האחורי הימיני" - נתון חשוב, שכאמור אומץ בהמשך גם על ידי בית המשפט.

בדיון שנערך בספטמבר 2024, נשמעו העדויות של הנהגים המעורבים. לאחר מכן, הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שלפיה בית המשפט יכריע על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, וללא נימוק מחייב - אך השופט בחר בכל זאת לפרט, לפחות באופן תמציתי, את הנימוקים להכרעתו. לדבריו, "לאחר ששמעתי את עדויות העדים והתרשמתי מהן באופן ישיר ובלתי אמצעי, על רקע מוקדי הנזק ונתוני הכביש בו ארעה התאונה, אני קובע כי גרסתו של נהג רכב הנתבעים לקרות התאונה הנה מסתברת יותר מאשר גרסתו של נהג רכב התובעת". עוד הוסיף השופט סמארה בפסק הדין שפורסם כי הניתוח של הנזקים בשני כלי הרכב מעלה מסקנה ברורה, שלפיה "רכב התובעת ניזוק בחזיתו, בעיקר בצדו הימיני, ואילו רכב הנתבעים נפגע באזור הגלגל הימיני האחורי. נתון זה יש בו כדי ללמד כי בעת המגע בין הרכבים, כמעט כל צדו הימיני של רכב הנתבעים חלף על פני כל רוחב החזית של רכב התובעת". ובמלים אחרות, הנהג הנתבע כבר היה כמעט בסיום הפנייה בצומת כשהרכב של התובעת התנגש בו - תרחיש שמחזק את גרסתו של הנתבע, שלפיה נהג רכב החברה נכנס לצומת מבלי לוודא שהיא פנויה.

• נפגע בתאונה וקיבל מימון לחדר פרטי במוסד סיעודי - לכל חייו
• הבדיקה הסתיימה בקטיעת אצבע - האם זו תאונת דרכים?
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

עוד נימוק מרכזי להכרעה של השופט נמצא בעדותו הלא-עקבית של נהג רכב החברה, שלדברי השופט היתה "מהוססת ומתפתחת". כך לדוגמה, הוא העיד בתחילה כי ראה את הרכב של הנתבע עומד בשול שמאל, אך לאחר מכן שינה את גרסתו וטען שראה אותו רק כשנכנס לצומת. מבחינת בית המשפט, עדות זו מלמדת על חוסר תשומת לב מצד נהג החברה. "נהג רכב התובעת לא נתן דעתו לצומת ולרכב הנתבעים טרם הכניסה לצומת והמשיך בנסיעתו הישרה", כתב השופט בהכרעתו. ובשורה התחתונה הוא סיכם כי, "השתכנעתי כי רכב התובעת נכנס לצומת מבלי לוודא כי הצומת פנוי ולכן הופתע לגלות את רכב הנתבעים המצוי כבר בצומת".

לאחר שקבע כי הנהג של החברה הוא זה שאחראי לתאונה, פסק השופט סמארה כי התביעה תידחה. בנוסף, חויבה התובעת, חברת הליסינג, לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,500 שקל, וכן לשלם 500 שקל נוספים כשכר לעד מטעמה. כמחווה פורמלית לסיום ההליך, קבע השופט כי החברה לא תחויב במחצית השנייה של אגרת בית המשפט, אך הנזק התדמיתי נותר.

מדוע חברת פסיפיק, ולא הנהג עצמו, היא זו שתבעה את הנתבע?

במקרים של כלי רכב בבעלות חברת ליסינג, האחריות על ניהול התביעה בגין נזקים לרכב לרוב מוטלת על החברה עצמה, לא על הנהג ששכר את הרכב. גם כשנהג בשימוש פרטי מעורב בתאונה, החברה - כבעלת הרכב - נחשבת הניזוקה הישירה. לכן היא זו שתובעת על נזקי רכוש. במקרה הזה, התביעה הוגשה בשם פסיפיק רכב ותחבורה, ולא בשמו האישי של הנהג מטעמה.

• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית
• האם ביקשה להגדיל את המזונות - זו הסיבה שהם דווקא ירדו
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• הירושה נהפכה למכרז מחייב: 3 אחים ייאלצו למכור בית

האם חברת הביטוח של הנתבע היתה יכולה להיות מחויבת בפיצוי, למרות טענת אי-הכיסוי הביטוחי?

לא. חברת הביטוח ש. שלמה טענה כי הפוליסה לא מכסה נהגים מתחת לגיל 60, והנתבע היה בן 24 בלבד. מכיוון שבית המשפט קיבל את הטענה ולא מצא לנכון להרחיב את חבות המבטחת, נמחקה החברה מההליך בהסכמה וללא צו להוצאות. ההכרעה עסקה באחריות הנהגים בלבד, לא בכיסוי הביטוחי.

האם העובדה שמדובר בפסיקה לפי סעיף 79א מונעת מהתובעת לערער?

המשמעות של פסיקה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט היא שהצדדים מוותרים מראש על נימוקים מלאים לפסק הדין, ומקבלים הכרעה לפי שיקול דעת רחב של בית המשפט. לכן, היכולת לערער על פסק דין כזה היא מוגבלת מאוד, ומתאפשרת רק במקרים חריגים כמו טעות מהותית בהליך. התובעת הסכימה מראש למתווה הזה, ולכן אין באפשרותה כמעט בכלל את היכולת לערער.

מה המשמעות המשפטית של קביעה שהאחריות לתאונה חלה במלואה על אחד הצדדים?

קביעה של אחריות מלאה משמעותה שהצד האחראי, במקרה זה נהג רכב התובעת, יישא בכל הנזק. אם היתה לשני הצדדים אחריות משותפת, ייתכן שבית המשפט היה מפצל את האחריות באחוזים ומחייב תשלום חלקי בלבד. במקרה כזה, הקביעה החדה של השופט מייתרת כל שיח על גובה הנזק, שכן אין זכאות לפיצוי כלל.

האם הנהג הנתבע יכול כעת לתבוע את פסיפיק על נזקים לרכבו?

עקרונית כן. מכיוון שבית המשפט קבע כי נהג רכב התובעת הוא האשם הבלעדי, הנהג הנתבע יכול, אם עדיין לא עשה זאת, להגיש תביעה נפרדת בגין נזקי הרכב שלו, עוגמת נפש או כל נזק אחר שנגרם לו. הקביעה בפסק הדין עשויה לשמש בסיס משפטי מוצק לטובתו.

האם ייתכן שהנהג מטעם פסיפיק יידרש לשלם אישית את הנזק?

ביחסים שבין חברת הליסינג לנהג שלה, אם קיים הסכם שבו הוגדרה אחריותו לנזקי תאונה שנגרמו באשמתו, ייתכן בהחלט שהחברה תפנה אליו בדרישה לשיפוי או ניכוי מהפקדון. הדבר תלוי בתנאי ההשכרה או ההעסקה, ובשאלה אם נהג ברכב כעובד, כמשתמש מזדמן או כשוכר.

מהי חשיבותן של תמונות הנזק בפסקי דין על תאונות דרכים?

התמונות ממוקמות במרכז הדיון. הן אפשרו לשופט להבין את זווית הפגיעה, מהירות התנועה האפשרית ותנועת כלי הרכב בזמן ההתנגשות. בפסק הדין הזה, קבע השופט כי, "כמעט כל צדו הימיני של רכב הנתבעים חלף על פני כל רוחב החזית של רכב התובעת". הממצא הזה התיישב עם עדות הנתבע, והכריע את גורל התיק.

האם ייתכן שבית המשפט יגיע למסקנה שונה אם היתה מצלמת רכב?

סביר מאוד להניח. תיעוד וידאו ממצלמת רכב הוא ראיה אובייקטיבית שיכולה להכריע מחלוקות מסוג זה בקלות. בהיעדר תיעוד, השופט נדרש לבחון את העדויות, את הנזק לכלי הרכב ואת התנהגות הנהגים. מדובר בשיקול דעת אנושי שמושפע גם מהתרשמות אישית, לעתים מכריעה.

במקרה אחר, הכריע בית משפט בראשון לציון במרץ האחרון בתביעה לפיצויים בעקבות תאונה מוזרה שבה רכב התנגש בתא שירותים נייד בזמן שאדם שהה בו. התוצאה: הנפגע פיתח תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD), ובית המשפט חייב את חברת הביטוח של הרכב הפוגע לפצות אותו. התאונה התרחשה כשהתובע, גבר בשנות ה-30 לחייו, השתמש בתא שירותים כימיים נייד באתר בנייה. באותו זמן, נהג של רכב פרטי איבד שליטה והתנגש בתא השירותים. ההתנגשות גרמה לתא ליפול על צדו, ואילו התובע נלכד בתוכו למשך כמה דקות עד שחולץ על ידי עוברי אורח. לאחר האירוע, פונה התובע פונה לבית החולים עם חבלות קלות, אך בהמשך הוא החל לסבול מתסמינים נפשיים כמו חרדות, סיוטים והימנעות מיציאה למקומות ציבוריים. אבחון פסיכיאטרי קבע כי הוא סובל מ-PTSD בעקבות האירוע. התובע הגיש תביעה לפיצויים נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. הוא טען כי התאונה גרמה לו לנזק נפשי משמעותי, המגביל את תפקודו היומיומי ואת כושר עבודתו. התובע הציג חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיו והצביעו על פגיעה נפשית מתמשכת. כאמור, כמה עוברי אורח שהיו במקום ראו את הרכב מתנגש בתא השירותים ונחלצו לעזור לתובע לאחר שהתהפך. כמה מהם גם הגיעו כדי למסור עדויות בבית המשפט, שתמכו בגרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה. עדויות אלה סייעו לשופט לקבוע שהתאונה אכן התרחשה כפי שתוארה.