שני נהגים טענו שנסעו בירוק - מי מהם צודק?
בתאונה שהתרחשה לפני כשנתיים התנגשו שני כלי רכב בצומת, אחד מהם של חברת ליסינג. החברה תבעה את הנהג השני בטענה שנסע באדום, ואף הגישה דירהש לפיצוי בגין הנזק שנגרם לרכב שלה. מנגד, העדויות של עדי הראייה שנכחו במקום תמכו באופן חד-משמעי בגרסת הנתבע. אחד העדים אף העיד כי "הרכב של חברת הליסינג נכנס לצומת באור אדום, בזמן שרכבו של הנתבע נסע כחוק"
ב-15 במאי 2023 התרחשה תאונת דרכים בצומת מרכזי בעיר גדולה במרכז הארץ. בתאונה היו מעורבים שני כלי רכב: רכב ליסינג שבבעלות חברת השכרה גדולה, שנהג בו עובד מטעמה, ורכב פרטי שנהג בו הנתבע. התאונה גרמה לנזק משמעותי לשני כלי הרכב, אך לא היו נפגעים בנפש. בעקבות התאונה, חברת הליסינג הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה נגד נהג הרכב הפרטי, בטענה כי הוא אחראי להתרחשות התאונה. החברה דרשה ממנו פיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב הליסינג, תוך שהיא טוענת כי הוא נכנס לצומת באור אדום וגרם להתנגשות.
חברת הליסינג טענה כי נהג הרכב הפרטי התרשל, לא ציית לרמזור, וכאמור גרם להתנגשות. על פי גירסת נהג הליסינג, הוא עצמו נכנס לצומת באור ירוק, וכי לא יכול היה למנוע את התאונה. החברה אף הציגה חוות דעת שמאית המעידה על גובה הנזק שנגרם לרכב הליסינג. מנגד, הנהג הנתבע טען כי חברת הליסינג מתכחשת לאחריותו של הנהג מטעמה לתאונה. לדבריו, הוא נכנס לצומת כשהרמזור בכיוון הנסיעה שלו היה ירוק, ואילו נהג רכב הליסינג נכנס לצומת בניגוד לחוק, תוך מעבר באור אדום. הנתבע גיבה את טענותיו בעדויות של עדי ראייה ובדו"ח של המשטרה.
במהלך הדיונים בבית המשפט, נבחנו בקפידה הראיות שהובאו בפני השופט. עדויות עדי הראייה שנכחו במקום תמכו באופן חד-משמעי בגרסת הנתבע. אחד העדים אף העיד כי "הרכב של חברת הליסינג נכנס לצומת באור אדום, בזמן שרכבו של הנתבע נסע כחוק". בנוסף, דו"ח המשטרה שהוגש לבית המשפט חיזק את גרסת הנתבע. הדו"ח קבע כי "מממצאי החקירה עולה כי נהג רכב הליסינג נכנס לצומת שלא כדין, תוך אי-ציות לרמזור אדום, דבר שגרם להתרחשות התאונה". בית המשפט גם ציין כי נהג רכב הליסינג לא הציג ראיות חיצוניות שיכולות להוכיח את גרסתו, מעבר לעדותו האישית. מנגד, הנתבע הציג תשתית ראייתית מבוססת, שכללה עדי ראייה וממצאים משטרתיים שתומכים בעמדתו.
לאחר שקלול כל הראיות והעדויות, דחה בית המשפט את התביעה שהגישה חברת הליסינג נגד הנתבע. השופט נצר סמארה קבע בהכרעת הדין שלו כי, "הראיות מלמדות כי האחריות לתאונה מוטלת על נהג רכב הליסינג, אשר הפר את חוקי התנועה כאשר נכנס לצומת באור אדום". עוד הוסיף בית המשפט כי, "התביעה שהוגשה כנגד הנתבע אינה מבוססת דיה, שכן כל הראיות האובייקטיביות תומכות דווקא בגרסתו ולא בגרסת התובעת". לאור זאת, נקבע כי חברת הליסינג לא תקבל כל פיצוי מהנתבע.
- פנתה לטיפול רק אחרי חודשיים - ותוכר בביטוח לאומי
- המבוטחת הודתה ששיקרה - וזכתה בכיסוי ביטוחי
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
פסק הדין מדגיש את החשיבות של בחינת נסיבות התאונה בצורה מעמיקה והסתמכות על ראיות חיצוניות ואובייקטיביות. המקרה ממחיש כי גם כשחברה מסחרית תובעת פיצוי בגין נזקי רכוש, אין בכך ערובה לקבלת הפיצוי – בייחוד כשהראיות מצביעות על כך שהנהג שלה הוא זה שאחראי לתאונה. עוד עולה מהמקרה החשיבות של ציות לחוקי התנועה, שכן מעבר באור אדום אינו רק עבירת תנועה חמורה, אלא עלול גם לגרום לנזקים כלכליים ולתביעות משפטיות.
האם ננקטו הליכים פליליים נגד נהג רכב הליסינג?
לא, במקרה הזה לא הוגש כתב אישום פלילי נגד הנהג. עם זאת, דו"ח המשטרה קבע כי נהג רכב הליסינג הפר את חוקי התנועה, ובשל כך ייתכן שהופעלו נגדו סנקציות מנהלתיות, כמו קנס או ניקוד ברישיון הנהיגה.
מה הייתה עמדת חברת הביטוח של רכב הליסינג?
חברת הביטוח של רכב הליסינג בחנה את המקרה, וככל הנראה תיאלץ לכסות את עלות הנזקים שנגרמו לרכב. עם זאת, בשל קביעת בית המשפט, ייתכן שהביטוח יבחר שלא לפצות את חברת הליסינג במלוא סכום התביעה.
- רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
- רצתה בית על נחלת הוריה - הסכסוך עמם הגיע לעליון
- תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
- נפסלה צוואה שנעשתה כדין, אף שתאמה את רצון המורישה
במקרה נוסף, נדרש בית משפט בראשון לציון להכריע בתביעה לפיצויים בעקבות תאונה מוזרה שבה רכב התנגש בתא שירותים נייד בזמן שאדם שהה בו. התוצאה: הנפגע פיתח תסמונת פוסט-טראומטית (PTSD). התאונה התרחשה כשהתובע, גבר בשנות ה-30 לחייו, השתמש בתא שירותים כימיים נייד באתר בנייה. באותו זמן, נהג של רכב פרטי איבד שליטה והתנגש בתא השירותים. ההתנגשות גרמה לתא ליפול על צדו, ואילו התובע נלכד בתוכו למשך כמה דקות עד שחולץ על ידי עוברי אורח. לאחר האירוע, פונה התובע פונה לבית החולים עם חבלות קלות, אך בהמשך הוא החל לסבול מתסמינים נפשיים כמו חרדות, סיוטים והימנעות מיציאה למקומות ציבוריים. אבחון פסיכיאטרי קבע כי הוא סובל מ-PTSD בעקבות האירוע. התובע הגיש תביעה לפיצויים נגד הנהג הפוגע וחברת הביטוח שלו. הוא טען כי התאונה גרמה לו לנזק נפשי משמעותי, המגביל את תפקודו היומיומי ואת כושר עבודתו. התובע הציג חוות דעת רפואיות שתמכו בטענותיו והצביעו על פגיעה נפשית מתמשכת. כאמור, כמה עוברי אורח שהיו במקום ראו את הרכב מתנגש בתא השירותים ונחלצו לעזור לתובע לאחר שהתהפך. כמה מהם גם הגיעו כדי למסור עדויות בבית המשפט, שתמכו בגרסת התובע בנוגע לאופן התרחשות התאונה.
המלווה דרש כמעט מיליון שקל - ביהמ"ש הכיר רק בכ-60 אלף
פסק דין בפרשה של הלוואות במינימרקט ממודיעין קובע כי מלווה חוץ־בנקאי, שדרש מהלווה כ-900 אלף שקל בטענה לחוב תופח וריביות, הצליח להוכיח רק שבריר מהסכום. לאחר שנים של התדיינות, בית משפט השלום בפתח תקווה ביטל את ההסכם החוץ־בנקאי וקבע כי יש להשיב למלווה רק
את סכום הקרן שנמצא כמשולם חלקית. השופטת הזהירה מהיעדר תיאום מסמכי הלוואה ומהסתמכות על צ'קים שנועדו לשמש בטוחה בלבד
הסיפור הבא, שהגיע אל שולחנה של השופטת לימור חלד-רון בבית משפט השלום בפתח תקווה, נוצר מתוך מצוקה כלכלית יומיומית, כזו שמוכרת היטב לעסקים קטנים בישראל. בין מדפי מינימרקט צנוע במודיעין התפתח קשר שהחל כעזרה לכאורה בין מכרים בבית הכנסת, והסתיים בשורה ארוכה של תיקי הוצאה לפועל, טענות על ריבית נשך, האשמות הדדיות וחוב נטען שהתנפח עד לכ-900 אלף שקל. אלא שבית המשפט קבע בסופו של דבר כי כל שניתן להוכיח הוא יתרה של כ-60 אלף שקל בלבד.
ההליך המשפטי, שכלל שתי תביעות שטריות (תביעות להוצאה לפועל על סמך שטר, למשל צ'ק) שאוחדו, עסק ביחסי מלווה־לווה שנמשכו שנים. התובע, חיים אוזן, טען כי העניק לנתבע, ישראל מיכאל אביב, הלוואות חוץ־בנקאיות בהיקפים גדולים, וכי כנגד אותן הלוואות הופקדו בידיו צ'קים שנועדו להבטיח את ההחזר שלהן. לטענתו, מרגע שהנתבע הפסיק לפרוע את החוב, פנה לביצוע הצ'קים בלשכת ההוצאה לפועל. אלא שהנתבע טען מנגד כי מדובר במערכת יחסים אחרת לגמרי, שבה המינימרקט שבו עבד הוא זה שנזקק לעזרה תזרימית, וכי התובע הוא שפעל לאורך השנים בניגוד לדין, ללא כל הסכם הלוואה מסודר ומתוך גביית ריביות מופרזות.
במרכז הסיפור עמדו שלושה תיקי הוצאה לפועל שנפתחו נגד הנתבע, בסכום מצטבר של 670,400 שקל. לאחר פתיחת התיקים ביקש הנתבע, ב-2018, להכריז עליו חייב מוגבל ולהיכנס להליך איחוד תיקים. רק כארבע שנים מאוחר יותר הגיש התנגדות לביצועי השטרות - ובית המשפט, בהחלטה מוקדמת של רשם בכיר, העניק לו רשות להתגונן. כשהתיק הגיע לשלב ההוכחות, הציג התובע גרסה שלפיה הכיר את הנתבע בבית הכנסת, שם סיפר לו האחרון כי הוא בעליו של מינימרקט עם מחזורי פעילות נרחבים. התובע סיפק לו שירותי פריטת המחאות, הפנה אותו לאדם נוסף שעסק בצ'יינג', ואף טען כי שימש ערב להלוואות שקיבל הנתבע מאותו גורם. לדבריו, החוב תפח והלך עם השנים, ובעת פתיחת ההליכים הגיע לסכומים גבוהים מאוד.
המשיך להחזיק צ'קים של בטוחות גם אחרי ביצוע התשלומים
מנגד, טען הנתבע כי תחילה פנה אליו התובע כדי לסייע למינימרקט בתקופת קושי, כשבעליו הקודמים של העסק הם אלה שעמדו במרכז העסקה. רק מאוחר יותר הוא רכש את המינימרקט לעצמו ונטל על עצמו גם חלק מחובותיו, אך לטענתו הוא החזיר לתובע סכומים משמעותיים, בעוד שהתובע המשיך להחזיק צ'קים שניתנו לו כביטחונות ולא השיב אותם גם לאחר שהתשלומים בוצעו. בנוסף, הוא טען כי התובע גבה ממנו ריביות העולות בהרבה על המותר בחוק.
- הלוואה חוץ בנקאית: מתי זו האופציה הנכונה עבורכם?
- הלוואה מחברת אשראי חוץ בנקאי? תקראו לפני שאתם לוקחים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אחד הכלים המשפטיים הבולטים בתיק היה תחולתו של חוק הסדרת הלוואות חוץ־בנקאיות. התובע טען כי החוק אינו חל, משום שההלוואות ניתנו כביכול לתאגיד שהוא המינימרקט, אך השופטת קבעה כי קו טענתו מנוגד לגרסתו שלו לאורך ההליך, שבה הדגיש כי ההלוואות ניתנו לנתבע כאדם פרטי. מאחר שהלווה אינו תאגיד, החוק חל במלואו.
רכב היוקרה נרשם על שם אחר כדי שלא יעוקל - איך הצליחו בכל זאת לעקל את הרכב?
רשם ההוצאה לפועל בחיפה, ניר שפר, קבע בהחלטה תקדימית כי רכב יוקרה מסוג ב.מ.וו שנמצא בחזקתו של חייב מזונות יעוקל, אף שהוא רשום על שם של אדם אחר. הרשם קבע כי החייב עשה שימוש ברכב “כמנהג בעלים”, וכי הבעלים הרשום לא הצליח להוכיח שהרכב אינו של החייב. הבעלים
חויב גם בהוצאות משפט, והרכב יימסר למימוש חוב המזונות
הפרשה הבאה החלה כשהזוכה בתיק מזונות, אשה שבעלה לשעבר צבר חוב של כ-83 אלף שקל, ביקשה לעקל רכב מסוג ב.מ.וו שנמצא ברשותו של החייב. אף שהרכב היה רשום על שם אדם אחר, היא טענה כי החייב הוא המשתמש היחיד ברכב, וכי למעשה הוא עושה בו שימוש "כמנהג בעלים". הרשם ניר שפר מלשכת ההוצאה לפועל בחיפה נדרש להכריע אם הרכב שייך באמת לבעלים הרשום, או שמדובר בניסיון להסתיר רכוש מפני הנושים.
בתחילת ההליך טען הבעלים הרשום, אדם המנהל עסק משפחתי בתחום הביטחוני, כי הרכב הועבר לחייב רק לצורך מכירה. לדבריו, הוא ביקש מהחייב - חבר קרוב שלו ושל לאביו - "למצוא לי קונה, ותו לא". הוא סיפר כי החייב עוסק בתיווך כלי רכב, כי הרכב חונה ליד ביתו של החייב רק כדי שיוכל להציגו לקונים פוטנציאליים, וכי אין לו כל שימוש אחר בו. אלא שבמהלך הדיון התברר כי הגרסה הזו רחוקה מלהיות משכנעת. הרשם ציין בהחלטתו כי החייב עצמו הודה שהוא מקבל תשלום עבור "חלטורות" שונות, ובין היתר בעבור מציאת קונים לכלי רכב. החייב הוסיף כי הוא גם זה שמבצע עבור הבעלים מבחני רישוי (טסטים) לכל כלי הרכב שברשותו, ובמקרה הזה אף ערך את הטסט לרכב הב.מ.וו. “אני האיש של הטסטים”, אמר בחקירתו, “אני לוקח 100 שקלים עלות טסט, משלם והם מחזירים לי במזומן”.
בהחלטתו ציין הרשם כי לפי סעיף 28 לחוק ההוצאה לפועל, מיטלטלין שעוקלו כשהם בחזקתו של החייב נחשבים רכושו, כל עוד לא הוכח אחרת. כלומר כשנכס נמצא בידי חייב, הנטל להוכיח שהוא לא שייך לו מוטל על מי שטוען לבעלות. “מקום בו הרכב עוקל נוכח הטענה כי החייב עושה בו שימוש כמנהג בעלים, אין ברישום כשלעצמו בכדי לקבוע כי מדובר ברכבו של צד ג'”, כתב הרשם בהחלטתו, “וככל וייקבע כי הרכב נמצא בחזקתו או בחצריו של החייב, יהיה על צד ג' ו/או החייב להוכיח מהות הזכות ברכב להנחת דעתו של רשם ההוצאה לפועל”.
סתירות בגרסאות של הבעלים הרשום
דו"ח חקירה כלכלית שהוגש לתיק אישש את טענות הזוכה: החוקר הפרטי גילה כי הרכב חונה בקביעות ליד ביתו של החייב וכי הוא זה שנוהג בו. גם בחקירות שנערכו לשני הצדדים, עלו סתירות בגרסאותיהם. הבעלים הרשום, שטען בתחילה כי לרכב אין טסט בתוקף, ונאלץ להודות בהמשך כי דווקא יש לו טסט תקף עד סוף נובמבר 2025. הרשם העיר על כך כי, “מצופה היה שאדם במעמדו, המעסיק 220 עובדים ומחזיק בצי רכבים, יבדוק היטב את העובדות טרם מתן תצהיר”.
- קנה חלק מדירה כדי לעזור לבעלת הדירה שנקלעה לחובות - וקיבל תביעה
- הלוואה של מכר כמעט הובילה לעיקול הבית של זוג
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
עוד קבע הרשם כי טענותיו של הבעלים הרשום, שלפיהן הרכב נמסר רק לצורך מכירה, אינן מתיישבות עם התנהלותו. לדבריו, אדם כזה היה אמור לשמור תיעוד או אסמכתאות על העסקות שבוצעו ועל הכספים ששולמו, אך היא לא הוצגה ולו ראיה אחת לכך. “מעבר לכך שכאיש עסקים במעמדו ניתן היה לצפות כי צד ג' יהיה מסודר יותר ויידע לתמוך טענותיו באסמכתאות, טענת צד ג' לפיה לפעמים הוא משלם לחייב עבור הדלק מלמדת, לכל הפחות, כי צד ג' מודע לשימוש בו עושה החייב ברכב וסבור כי אינו נדרש לשאת בהוצאות”, נכתב בהחלטה.
