נורה אדומה: בישראל קיימת הצפה של שטחי מסחר
המשק הישראלי הפתיע לטובה במשבר העולמי, והצריכה הפרטית גדלה ללא הרף. בענף הקמעונאות מיהרו לזהות זאת - היינו עדים להקמה בלתי פוסקת של קניונים ומרכזים מסחריים בשנים האחרונות. ענף נדל"ן המניב המסחרי בארץ משגשג כבר שלושה עשורים.
מאז הקמת הקניון הראשון (ב-1987) הוקמו כבר 350 מרכזי מסחר, על שטח של 3.3 מיליון מ"ר. בכל עיר נבנה תחילה מרכז גדול אחד (לפחות) ובו שוכרים גדולים, כמו סופרמרקטים, בתי כלבו ובתי קולנוע (שמשכו קהל בשעתם). בהמשך נפתחים שניים עד שלושה מרכזים מסוגים שונים, לרבות מרכזי קניות פתוחים וזולים יחסית (פאואר סנטר). לבסוף מצטמצמות ואף נסגרות פעילויות העוגן וחנויות בודדות לטובת רשתות אופנה ממותגות גדולות (וגם בינלאומיות).
בשלוש השנים האחרונות נבנו בישראל שטחי מסחר על שטח גדול ממיליון מ"ר. במחצית הראשונה של שנת 2013 לבדה נבנו מרכזי מסחר על שטח של 120,000 מ"ר. בינתיים, הציבור ממשיך להצביע ברגליים, אך אולי הגיע הזמן לעצור ולחשוב - לפעמים, החגיגה נגמרת. אנו רואים לאחרונה כי פחות מרכזים חדשים מצליחים בתחילת הדרך ומרכזים וותיקים לא הולמים את צרכי הרשתות הבינלאומיות (ואף המקומיות).
האם אנחנו מסתכנים בהצפה של השוק? בישראל 8 מיליון נפשות ומולם שטחי מסחר של 8.5 מיליון מ"ר - מעל 1 מ"ר לנפש. בארה"ב ובאנגליה יש 4.5 ו-2.2 מ"ר לנפש ודומה כי אצלנו נעשה "צפוף" בענף. בצנרת יש תוכניות לבניית 123 מרכזי מסחר חדשים על שטח של כ-1.4 מ' מ"ר, בעוד כוח הקניה יהיה צריך תוספת שנתית של 200,000 מ"ר בלבד. לא כל הפרויקטים יצאו לדרך והיזמים יתאימו עצמם למגבלות הביקוש, אך הסכנה עדיין קיימת.
לדעתי, הגידול שטחי המסחר יוסיף לתחרות, ומחירי הנכסים באזורים הצפופים יטו לרדת. שחקנים קטנים יינזקו, בעוד קבוצות קניונים גדולות תנצלנה את הפריסה הרחבה של נכסיהן. יהיו אזורים שיספגו ירידה בשכירויות ובתשואות של כל הנכסים, אך יש מקומות שעדיין ייהנו מכך: ערים עם מחסור בולט בשטחי מסחר פר כוח הקנייה (ת"א, ירושלים, פ"ת, בת-ים) , יישובים קטנים ללא מרכזי מסחר (באר יעקב, גן יבנה, אריאל), מיקומים אסטרטגיים שיצליחו למרות התחרות הקיימת (קניון איקאה בצומת קרית אתא, צומת קסם) ועוד.
לסיכום, למרות היציבות בתפוסה ובדמי השכירות, ענף הנדל"ן למסחר הגיע לרוויה. המשק בדרך ל"הצפה" של נכסי מסחר מול כוח הקנייה הקיים, הדבר שיגביר את התחרות וילחץ לירידת מחירים. עם זאת, יש עדיין מקומות עם הזדמנויות להקמת שטחים חדשים וחידוש מרכזים ותיקים.
*מתבסס על נתונים מצ'מנסקי בן שחר.
- 7.ברק 08/10/2013 16:11הגב לתגובה זומה שיוזיל את המוצרים ברשתות ויוריד את יוקר המחייה. וגם כאשר יתווספו שטחים נוספים יווצרו עוד מקומות עבודה.
- 6.לעומת זאת יש חוסר בשטחי מגורים. כל שוק הנדלן מווסת (ל"ת)וינו 06/10/2013 16:46הגב לתגובה זו
- 5.חי במינוס 03/10/2013 12:14הגב לתגובה זוולא בחצי מיליון. אין דבר,לפיד יעזור להם.
- 4.שירה חולון 02/10/2013 13:35הגב לתגובה זופשוט נכון בכל חור פותחים היום קניון
- 3.אחיקם 02/10/2013 10:35הגב לתגובה זויישר כח
- 2.בתא חסרים עוד שטחי מסחר?...לא בטוח (ל"ת)רועי 02/10/2013 09:22הגב לתגובה זו
- 1.אנונימי 02/10/2013 09:00הגב לתגובה זואכן נתונים מטרידים. כתבה מענינית והמסקנה כרגיל בנדלן: location, location, location !!!
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
שמואל וענת חרלפ (עיבוד גרוק)מדוע התרומה הפילנטרופית הגדולה ביותר הגיעה מיבואן מכוניות?
יבואני הרכב גרפו רווחים עודפים על חשבון הציבור - קבע מבקר המדינה, אז עכשיו הם "קצת" חוזרים לציבור בדרך של תרומה
בשבועות האחרונים התפתח מעל "דפי ביזפורטל", וויכוח על רמת הרווחיות של יבוא כלי רכב, אז הנה אזרוק מעט משלי לדיון.
לפני מספר שבועות, כך דווח באמצעי תקשורת שונים, נרשמה התרומה הגדולה ביותר בתולדות הפילנטרופיה המקומית: ד״ר שמואל חרל״פ ואשתו, ענת חרל״פ, תרמו 180 מיליון דולר (כ-600 מיליון שקל) להשלמת הקמת מרכז רפואי במרכז הארץ. בעקבות התרומה רואיין הזוג במספר אמצעי תקשורת. אולם ככל שעקבתי, אף אחד מהם לא שאל מהיכן הגיע ממונם הרב. אחדים אמנם ציינו שד״ר חרל״פ עשה הון רב במימוש מניות מובילאיי, וכלכליסט דיווח שהתרומה ניתנה במניות אנבידיה, אותם קיבל חרל״פ בעסקת מלאנקוס, בעת שוויין היה נמוך בעשרות אחוזים, מערכן הנוכחי. אולם שאלת הבסיס לא נשאלה: מהיכן ההון הגדול של משפחת חרל״פ.
לא נשאלה, אולי, כי כולם יודעים את התשובה: הזוג חרל״פ הינם מבעלי המניות הגדולים בכלמוביל, יבואנית הרכב והמשאיות הגדולה במדינה. ואלה עסקים שבישראל אי אפשר להפסיד בהם כספים. אלו עסקים שמרוויחים באופן עודף על חשבון הציבור.
היסטוריה
היסטורית קשה להתווכח עם עובדות: יבואניות הרכב הוותיקות, מעל ל-10 חברות, הפועלות בשוק הישראלי במשך עשרות שנים, הפכו להיות חברות עם פעילויות נוספות. מרביתן חברות פרטיות שאינן חושפות דו״חות כספיים, ומרביתן גם אינן נזקקות לשוק ההון הציבורי, הפכו במהלך השנים לקבוצות עסקים, לעיתים מורכבות, שיכולתן להתרחב בעסקים במיליארדי שקלים, בישראל ומחוצה לה. זה נבע קודם כל מפעילותן ביבוא כלי רכב קלים ומשאיות, פעילות שהיתה בה רווחיות גבוהה ביותר, יצרה תזרים מזומנים חופשי ניכר, ופתחה בפני העוסקים בה צינורות אשראי מסוגים שונים. עובדה זו, של התרחבות ניכרת ללא הזדקקות להון ציבורי, מעידה על עוצמתן של יבואניות הרכב ועל הכסף הגדול בתחום. אולם בחינה של רווחיות יבוא רכב אפשר לבחון גם דרך קבוצות הנסחרות בבורסה.
דלק מערכות רכב
דוגמא בולטת היא דלק מערכות רכב, שבשליטת איש העסקים גיל אגמון, הבעלים של דלק מוטורס, יבואנית מאזדה, ב.מ.וו, פורד, ניאו ודונגפנג. ב-2015 הכנסות מגזר הרכב של הקבוצה עמדו על 2.9 מיליארד ש׳ (כל הנתונים הפיננסיים הינם מתוך הדו״חות, כלומר ללא מע״מ) והרווח המגזרי הסתכם ב-439 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 15%. ממרווח זה יש להוריד את הריבית ששילמה החברה, שהיתה בסכום מזערי בסך 22 מ׳ ש׳, כלומר עלות הריבית בתוצאות קבוצת הרכב היא שולית ואין הרבה מה להפחית.
ב-2022 דלק מערכות רכב כבר היתה קבוצה עסקים מגוונת, שרכשה את פעילות וורידיס, מהלך שמינף את הקבוצה וגרם להוצאות ריבית גבוהות. 2022 היתה שנה חריגה ברווחיות ענף הרכב, כתוצאה ממשבר הקורונה ובעקבותיו משבר הצ׳יפים בתעשיית הרכב ומחסור בכלי רכב ועליות מחירים: הכנסות מגזר הרכב של דלק מערכות רכב הסתכמו ב-3.9 מיליארד ש׳ והרווח המגזרי עמד על 992 מ׳ ש׳ מרווח בשיעור 25.6% ורווח ממוצע לכלי רכב כ-40,000 ש׳. באותה שנה דלק מערכות רכב שילמה ריבית בסך 253 מ׳ ש׳, רובה כתוצאה מפעילות שאינה אוטומוטיבית.
