מניות המגזר הפיננסי בארה"ב עשו מהלך עליות מרשים מאוד בשנה וחצי האחרונות. למרות שחלק מהבנקים האמריקנים כבר ניקו את המאזנים שלהם בצורה טובה, חזרו לרווחיות כמו שאנו רואים בתוצאות הרבעון האחרון, ובקרוב מרביתם אף ישובו לחלק דיבידנדים, העננה מעל הונם העצמי עדיין מרחפת, וכתוצאה מכך הם נסחרים במכפילים נמוכים. לטעמי, נמוכים מדי ולא משקפים את ההתאוששות המרשימה של מרבית הבנקים. זה בוודאי נכון לגבי בנק אוף אמריקה, שנסחר כמעט 40% מתחת להון העצמי שלו, אבל מתרחש גם לגבי וולס פארגו למשל, שנמצא במצב פיננסי מעולה וממשיך להגדיל את ההון העצמי שלו בכ-13% בשנה.

מצבם הנוכחי של הבנקים האמריקנים נראה טוב בהרבה מזה של לפני מספר שנים. לראיה מרביתם עברו בהצלחה את מבחני הלחץ הקשוחים של הפד (למרות שדווקא סיטיגרופ, אחד הבנקים שאני אופטימי מאוד לגביו, נכשל משום מה במבחן הזה). בנוסף, קריסת ליהמן ברדרס וההשלכות שלה על הכלכלה ועל שוק ההון הבהירו לכולנו, כי הממשל האמריקני לא ייתן לבנק גדול נוסף ליפול בעתיד. בסופו של יום, אם הבנקים בארה"ב מצליחים להציג תוצאות טובות יחסית כשהכלכלה האמריקנית עדיין מגמגמת, תארו לעצמכם מה יקרה בעוד מספר שנים, כאשר היא תשוב למצב תקין, ובמיוחד כאשר הריבית במדינה תתחיל לעלות - לא סתם מניות הפיננסים מהוות חלק נכבד מהתיקים של משקיעי הערך הגדולים בעולם.

מניות הבנקים האיזוריים (Regional Banks) אפילו נראות זולות יותר ולא השתתפו בראלי האדיר של מניות הבנקים הגדולים בשנה האחרונה. זה הגיוני לאור העובדה שהבנקים האיזוריים קטנים יותר, ולכן נתפשים כמסוכנים הרבה יותר לקריסה. מנגד, אם בוחנים את התוצאות הכספיות של הבנקים הקטנים, מגלים כי הן טובות יותר משל השחקנים הגדולים, שנפגעו כתוצאה מהתגברות הרגולציה וירידת הריביות במשק. הבנקים האיזוריים נהנים מההתאוששות של שוק הנדל"ן, הגידול במספר המשכנתאות ובעיקר מגל אדיר של מחזור משכנתאות ששוטף את ארה"ב בשנה האחרונה.

אחד הבנקים החביבים עלי הוא PNC Financial, שכתב האופציה שלו נראה סופר אטרקטיבי גם במחיר הנוכחי (מקנה מינוף של פי 5.3 למניה, תשואת האיזון 3.5% בלבד ומועד הפקיעה רחוק מאוד, סוף 2018), אולם יש בנקים איזוריים נוספים רבים שנראים אטרקטיביים.

אחד היתרונות של הבנקים האיזוריים ברבעונים האחרונים, הוא יכולתם להגדיל את היקף ההלוואות שחילקו תוך שמירה על מרווח אשראי קבוע פחות או יותר. זאת בניגוד לבנקים הגדולים אצלם ראינו שחיקה במרווח האשראי (אפילו אצל וולס פארגו) בעקבות הריביות הנמוכות במשק. כמו כן, הקטנים יכולים לשמור על יחס הלימות הון נמוך יותר בהשוואה לבנקים הגדולים - מה שמאפשר להם היום ובעתיד להניב רווחיות טובה יותר מאשר זאת של הגדולים. כמו גם, נראה כי אחרי קריסת ליהמן ברד'רס, נפילת AIG והתביעות הרבות כנגד בנק אוף אמריקה, הלקוחות מראים נאמנות גבוהה יותר לבנקים הקטנים, שנחשבים משפחתיים ואמינים יותר.

למרות כל היתרונות המוזכרים, המשקיעים עדיין פוחדים ממניות המגזר בכלל, והבנקים היותר קטנים בפרט, מה שהופך אותם לדעתי להשקעה אטרקטיבית לשנים הקרובות. אם אתם לא רוצים לבחור מניות ספציפיות ועדיין ליהנות מהצמיחה של המגזר, יש בנמצא מספר תעודות סל שיעשו את העבודה בשבילכם.

כדוגמא, SPDR S&P Regional Banking ETF, שמחזיקה במניותיהם של 79 בנקים איזוריים בשיעור החזקה זהה, או iShares Dow Jones U.S. Regional Banks Index Fund, שמחזיקה את הבנקים בשיעור החזקה שונה בהתאם לשווי השוק שלהם. לאגרסיביים מבינכם שאינם מפחדים מתנודתיות גבוהה יותר כמו, ProShares Ultra KBW Regional Banking ETF שיכולה להיות מעניינת, היות והיא מאפשרת חשיפה ממונפת פי שתיים למניות המגזר.

הכותב, ד"ר ינון אריאלי, מנהל כסף למשקיעים ומייעץ לחברות, ומפעיל בלוג השקעות בכתובת bursa4u.com. תקנות הייעוץ הכללי של הרשות לניירות ערך אוסרות עליו להתייחס לתגובות שלכם בעמוד זה, אולם אתם מוזמנים לפנות אליו באמצעות המייל. הדברים מובאים לצורך מידע כללי בלבד ואין לראות בהם משום המלצה ו/או ייעוץ לגבי כדאיות ההשקעה בניירות ערך ו/או מכשירים פיננסיים אחרים. הדברים אינם מהווים תחליף לייעוץ ספציפי המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם, וכל העושה בהם שימוש עושה זאת על דעתו ועל אחריותו בלבד. לכותב אין רישיון ייעוץ השקעות, ויש לו עניין אישי בניירות של בנק אוף אמריקה, וולס פארגו ו-PNC Financial.