בעבר, כאשר היינו מעוניינים בהשקעה המוגדרת "בטוחה", ציפינו לתשואה סביב ה-4% נומינאלי בשנה (כלומר להגיע למצב שהכספים המושקעים לא נשחקים ריאלית) עם בטחונות להשקעה וללא הארכת מח"מ משמעותית (מעבר לשנה שנתיים). בימים אלה, בסביבת ריבית כה נמוכה, הרי שמדובר במשימה לא פשוטה עד בלתי אפשרית, גם עבור אנשי המקצוע שבינינו.

נתחיל בבחינת השקעה באגרות חוב הנחשבות לבטוחות באופן יחסי לסחורה הנמצאת בשוק אגרות החוב הישראלי, כגון מק"מ (מלווה קצר מועד) של בנק ישראל לתקופה של עד שנה המספק כיום תשואה של כ-1.85% ברוטו. דוגמא נוספת הינה השקעה באג"ח ממשלתית שקלית הנחשבת להשקעה הבטוחה ביותר בבורסה הישראלית ("נכס חסר סיכון" מבחינת חשיפת האשראי), אג"ח 0814 בעלת מח"מ של 1.69 המספק תשואה של כ-1.84% ברוטו. ניתן להבחין במהירות כי אפשרויות אלו אינן מספקות מענה הולם לשחיקת הערך של הכסף כתוצאה מהאינפלציה הקיימת בשוק.

התרשים המצורף מציג את המרווח בין אגרות חוב ממשלתיות צמודות מדד לאגרות חוב ממשלתיות שקליות, נכון ל- 11.12.12. הפער בין העקומים מייצג את ציפיות המשקיעים לאינפלציה העתידית. מה אנחנו יכולים ללמוד מתרשים זה? האינפלציה הצפויה לשנה הקרובה על פי דעת המשקיעים בבורסה נמצאת סביב 1.7%-2% ומתרחבת ככל שהמח"מ מתארך, עד ל-2.4%-2.7%. כלומר ריאלית, המשקיע שומר על ערך הכסף בלבד או בפועל מפסיד כסף, משום שהאינפלציה גבוהה מהתשואה הנומינאלית ברוטו באגרת החוב.

מה לגבי אגרות חוב קונצרניות שקליות בדירוג גבוה, של A ומעלה?

ניקח כדוגמא אקראית את בזק אגח 8 שמדורגת AA+ ובעלת מח"מ של 3.21 המספק תשואה ברוטו של כ-2.96% או גזית גלוב אגח ו שמדורגת A+ ובעלת מח"מ של 1.88 המספק תשואה של כ-3.29%. אפשר כמובן להמשיך ולתת דוגמאות נוספות, אך המסקנה כבר ברורה - משקיע המעוניין בהשקעה בעלת רמת ביטחון סבירה או גבוהה יחסית, צריך להאריך מח"מ (מתוך ההנחה שאנו לא מוכנים להגדיל סיכון האשראי) כדי לקבל תשואה חיובית ריאלית.

דוגמא הממחישה את הצורך שבהארכת המח"מ בכדי לזכות בתשואה ברוטו רצויה הינה אגרת החוב הממשלתית שקלית 1026 שמספקת תשואה של 4.34% ברוטו, אך מנגד אנו חושפים את עצמנו לסיכוני ריבית משמעותיים, כיוון שמח"מ אגרת חוב זו הינו כ-10 שנים. למעשה במאמר זה אנו מעוניינים להציג בפניכם אפשרויות שכרוכות אמנם בהגדלת סיכון האשראי, אך בעלות יחס סיכון / סיכוי סביר בעת הזו אל מול האלטרנטיבות.

קצת היסטוריה

במאי 2012, שידרגה הבורסה את תמהיל מדדי האג"חים הקונצרניות הצמודות (מדד תל בונד 20, מדד תל בונד 40 ומדד תל בונד 60) והשיקה שני מדדי אג"ח חדשים מדד תל בונד צמודות (המונה 154 אגרות חוב) ומדד תל בונד צמודות-יתר (המונה 94 אגרות חוב). שני מדדים אלה נותנים מענה לסוגיית הפיזור (העומדת בפנינו המשקיעים הפרטיים), ומכילים אגרות חוב בעלות דירוג אשראי A- ומעלה. ודאי שעבורנו המשקיעים הפרטיים המחפשים לגוון באופן משמעותי יותר את הרכיב האג"חי בתיק ההשקעות שלנו.

קיימים הבדלים נוספים בין המדדים החדשים לותיקים, כגון המח"מ המשוקלל של אגרות החוב במדד, התשואה הפנימית הגלומה במדד, החשיפה למנפיק ספציפי ולסקטור מסוים (בעוד שבתל בונד 20 ו-40 יש חשיפה של למעלה מ-50% לסקטור הבנקאות, במדד תל בונד צמודות וצמודות יתר ירדה החשיפה לבנקים לכ-43% ו-24% בהתאמה). בסך הכל החשיפה הענפית גדלה לכ-9 ענפים עיקריים מ-6 ו-7 ענפים במדדים הותיקים וכך הלאה.

ועכשיו קצת למספרים שיכולים לעניין אותנו

שימו לב כי המח"מ בתל בונד צמודות יתר נמוך יותר, אך מנגד התשואה הפנימית המשוקללת גבוהה יותר ביחס לתל בונד 20, 40 ו-60 בכ-0.48%-0.63%. כמו כן, ניתן להבחין שמדד התל בונד צמודות (המכיל 154 אגרות חוב = תל בונד 60 + תל בונד צמודות יתר) מספק תשואה פנימית הגבוהה ב-0.25% אל התל בונד 20 ובמח"מ נמוך במעט.

חשוב לציין כי אין "ארוחות חינם", דירוג האשראי המשוקלל בתל בונד הצמודות וצמודות יתר נמוך מהתל בונד 20, 40 ו-60 ועומד על A+. אך מנגד כפי שצוין לעיל אנו זוכים לפיזור משמעותי יותר. בנוסף, יש לשים לב כי מדדים אלה "עשו מהלך משמעותי" של כ-7%-4.5% בשלושת החודשים האחרונים - מהלך המוביל לשאלה האם פיספסנו את הרכבת הנוכחית או שקיים עדיין פוטנציאל באפיק זה?

לסיכום, חשיפה למדדים אלה מאפשרת לנו להגן על כספנו מפני אינפלציה (מפני שאלה מדדים המכילים אגרות חוב קונצרניות צמודות למדד), ולקבל תשואה הולמת באופן יחסי לסביבת הריבית האפסית. ניתן להיחשף למדדי התל בונד 20, 40 ו-60 באמצעות קרנות מחקות ותעודות סל. למדדי התל בונד הצמודות וצמודות היתר ניתן להיחשף באמצעות קרנות מחקות בלבד בשלב זה. נדגיש שוב בסיום כי חשוב למפות ולהבין את היתרונות והחסרונות (סיכונים: שוק, אשראי וריבית) בכל אלטרנטיבת השקעה הנבחנות על ידנו.