בשבוע הבא תיערכנה הבחירות לרשויות המקומיות ונראה שהמלחמה דחקה אותן - מסיבות מובנות או שלא - אל מתחת לרדאר. ההנחה הרווחת היא שרוב ראשי העיריות צפויים לשמור על כוחם וככל הנראה הם אף ביצרו את מעמדם בתפקיד לעוד קדנציה אחת לפחות, זאת לאחר שהמלחמה איפשרה להם להפגין ביתר קלות את יכולותיהם כמי שאמונים על הביטחון במרחב העירוני בו חיים התושבים. ראשי הערים דאגו למיגוניות, מקלטים, שיחות עם התושבים, רווחה ברשויות שפונו והם במקרים רבים היו הסמכות העיקרית שטיפלה בתושבים בתקופה הזו.

 

צפי לשיעור הצבעה נמוך

מעמדם של ראשי עיריות ורשויות התחזק וזה דווקא מוביל לצפי לירידה באחוז ההצבעה כי לכאורה "הבחירות סגורות". אל תתפלאו אם בבחירות האלו יהיה שפל חסר תקדים. רוב ראשי הערים שינו את הקמפיינים שלהם מכאלו שמתמקדים בראשות לכאלו ששמים את הכוח האלקטורלי במרכז, כלומר לצבור כוח כמה שיותר גדול במועצה, בדיוק כמו המנדטים בכנסת. כך בעצם הפך הפתק הצהוב, הנושא את שם המועמד לראשות המועצה, לפתק שפחות חשוב מהפתק הלבן, הנושא את שם הרשימה למועצת הרשות המקומית.

אם תעצרו ברחוב אנשים באופן רנדומלי ותשאלו אותם אודות דמויות בפוליטיקה הארצית, הם כנראה יידעו לתת לכם שמות של לפחות 15-20 שרים ו/או חברי כנסת. מנגד, אם תשאלו אותם על שמות חברי המועצה בעירם ו/או מחזיקי התיקם שבה, תגידו תודה אם תזכו לקבל 3 שמות. אבל זה לא באשמתם. ערוצי התקשורת של ה"מיינסטרים" עוסקים מסיבות מובנות באירועים פוליטיים שנוגעים לכלל האוכלוסייה במדינה  ולא לפוליטיקה המקומית. כך נוצר מצב שבו גם אם יש רצון לחפש מידע אודות מבנה המועצה ברשות בה גר אדם, זה לא כזה פשוט ולא הכי מובן.

כך גם קורה מצב שבו לתושבים קשה לערוך הפרדת סמכויות בין הפוליטיקה הארצית ולפוליטיקה המקומית - מה שגורם לניתוק כמעט אבסולוטי ממה שנעשה באמת בסביבה בה אנו חיים. זה תוצר של חוסר נגישות למידע לאור העובדה שאין מספיק כלי תקשורת המסקרים את הנעשה ברשויות, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר ברשויות קטנות. אגב, קריאות רבות נשמעות בעבר לצמצום ריבוי הרשויות השונות, במיוחד בגוש דן מאחר שהבעיה המרכזית שהועלתה הייתה הקושי בקבלת החלטות בפרויקטים מטרופוליניים כאשר צריך לבצע התאמות לכל גחמה של כל רשות גדולה כקטנה.

• הפסיד בבחירות - אבל זכה בתביעה בבית המשפט
• המטרו והרכבת הקלה לא יקלו על מצוקת החניה בת"א
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

 

הרשות המקומית חשובה לכם יותר ממה שנדמה לכם

לא הרבה יודעים, אבל ההחלטות והפעילויות שמבצעת הרשות המקומית משפיעות על חיי התושבים פי כמה וכמה מההחלטות שמתקבלות בירושלים. אבל זה עדיין לא מניע את התושבים לצאת אל הקלפיות ולהשפיע ישירות על איכות חייהם וסביבת המגורים שלהם.

הרשות המקומית היא זו שתדאג לחינוך של ילדיכם ותתווה את המדיניות, היא זו שתתכנן את צירי התחבורה באזור מגוריכם והיא זו שתחליט מה לעשות עם אחת ההוצאות הגדולות ביותר של משקי הבית בישראל - הארנונה. בנוסף היא תקבע גם את אופי הבנייה ותשפיע על הכיס של כל אחד מכם על ידי החלטות נדל"ניות ופרויקטים של התחדשות עירונית שהיא תדחוף בתחומה.

בהקשר זה ישנה נקודה חשובה שצריך לשים עליה דגש. חברי המועצה ממלאים את תפקידם בהתנדבות מלאה וללא שכר. נבחרי הציבור היחידים שמקבלים שכר על עבודתם הם ראש הרשות וחלק מסגניו (לא כולם). כך נוצר מצב מעוות בו אנשים אמידים לרוב יכולים להרשות לעצמם להתמודד למועצה היות שהם בדרך כלל לא צריכים לדאוג לעצמם למקור פרנסה במשרה מלאה. גם אלו הנאלצים לעבוד במקביל להתנדבותם בעירייה ימלאו את תפקידם הציבורי באופן חלקי בלבד בשל העובדה שהם נמצאים ברוב שעות היום בעבודתם, וכך גם נפגע השירות הציבורי.

• בנק ישראל מדבר על ירידה משמעותית בריבית, אבל יש נתון שעשוי לקלקל את התחזית
• האיחוד האירופאי מאיים להעניש את ישראל - האם זה יקרה?
• תוכן שיווקי צברתם הון? מה נכון לעשות איתו?
• בנק ישראל: בנק מזרחי טפחות הוא הכי יקר בהלוואות ומשכנתאות

הבחירות המוניציפליות הן לא "עוד בחירות" כפי שהורגלנו בשנים האחרונות בפוליטיקה הארצית. לבחירות הללו ישנה באמת השפעה על אורחות החיים של כלל התושבים. דווקא בגלל הסיבה הזו ישנם לא מעט גורמים בעלי אינטרסים המנסים לתפוס עמדות כוח בתפקידים הללו, מה שיוצר לא פעם אחוז שחיתות גבוה ברשויות המוניציפליות לעומת הפוליטיקה הארצית. מכאן החשיבות של הבחירות הללו - אי-הצבעה היא לא רק אי-שיפור רמת החיים, אלא שבמקרים רבים אי-הצבעה עלולה גם להביא בהכרח לירידה ברמת החיים.

 

הקרבות הבולטים

בעיר הגדולה בישראל - ירושלים - ישנו רק מועמד אחד לתפקיד ראש העיריה והוא ראש העירייה המכהן משה ליאון. מכיוון שמדובר במועמד יחיד הוא ימצא את עצמו מתמודד מול "הפתק הרוק". הפתק הירוק הוא בעצם פתק של התנגדות למועמד היחיד ובמידה שיש יותר קולות לפתק הירוק, אזי המועמד לא יזכה בתפקיד והמועצה הנבחרת תבחר בעצמה ראש אחר לרשות המקומית. מה שכן, לליאון ישנו מאבק על כוחו המנדטורי במועצת העיר והוא נאבק להגדילו על מנת לצבור כוח רב יותר כראש עירייה.

בתל אביב ניצבים מספר מועמדים מול ראש העירייה המכהן רון חולדאי אך ניתן להעריך בזהירות כי המועמדת היחידה שמצליחה במובן מסוים להוות איום עבור חולדאי היא ח"כ לשעבר אורנה ברביבאי. ברביבאי התפטרה מהכנסת בקיץ האחרון כאשר הודיעה על ריצתה ללראשות עיריית תל אביב אך נדמה כי כוחו של חולדאי חזק מספיק כדי לגבור עליה די בקלות. נקודה נוספת היא שחולדאי כבר הודיע על כך שאסף זמיר, שהתמודד מולו ב-2018 והפסיד, יהיה מספר 2 שלו ויחליפו לאחר 4 שנים בתפקיד.

בחיפה ישנו קרב מעניין. ראשת העירייה המכהנת עינת קליש-רותם לא זכתה לפופולאריות רבה בקדנציה החולפת בעיקר לאור טענות על היעדר טיפולה בבעיית חזירי הבר המסתובבים ברחבי העיר. ראש העירייה הקודם יונה יהב כבר הודיע על ריצה מחודשת לראשות ורבים מאמינים כי סיכוייו לחזור אינם מבוטלים.