בשנים האחרונות אנו רואים תופעה הולכת ומתרחבת של חתימת הסכמי ממון בין בני זוג לפני נישואין. בעבר הסכמי ממון היו נפוצים בעיקר במקרים של נישואים שניים או מאוחרים, כאשר לאחד מבני הזוג או לשניהם יש רכוש משמעותי. כיום אנחנו רואים עליה, יותר הסכמי ממון דווקא אצל זוגות צעירים.

אחד הגורמים לחתימת הסכמי ממון בקרב זוגות צעירים הוא חברות הסטרט-אפ שבו צעירות וצעירים שעוסקים בעולמות הטכנולוגיה מקבלים, כמייסדים או במסגרת הסכמי ההעסקה שלהם, מניות או אופציות לרכישה עתידית של מניות. לעיתים, בחברות סטרט-אפ בתחילת הדרך, מדובר על אופציות במחיר מימוש כמעט סמלי ולעיתים, בחברות בוגרות יותר, מדובר על אופציות במחיר מימוש שצפוי (כך מקווים כולם) להיות נמוך ממחיר המניה בשוק בעת מועד מימוש האופציה.

אנחנו מקבלים לא פעם פניות בבקשה להכין הסכם ממון שיקבע שהאופציות שמחזיק אחד מבני הזוג לא יכללו ברכוש המשותף שלהם לאחר הנישואין.

נקודת המוצא של בני זוג רבים היא שכאשר מדובר באופציות שהוענקו לפני הנישואין הן מוחרגות מאיזון המשאבים גם במועד הגירושין. אלא שפסיקת בתי המשפט בישראל יוצרת מצב סבוך יותר.

במקרים רבים שווי המניות והאופציות שבידי בת או בן הזוג במועד הנישואין הוא נמוך מאוד. למעשה עיקר שווי האופציות או המניות נצבר במהלך תקופת הקשר הזוגי. במקרה כזה, בעת פרידה, גם אם לא הגיע מועד המימוש, תעלה טענה מצד בת או בן הזוג כי למרות שמדובר בנכס שבבסיסו היה קיים כבר במועד הנישואין – עיקר שוויו נצבר דווקא בתקופה הזוגיות המשותפת.

• הרפורמה במס להייטק היא צ'ופר לקרנות הון סיכון - וממש לא להייטק עצמו
• סמוטריץ': "קוראים לישראלים לבוא הביתה" - הרפורמה במיסוי ההייטק יוצאת לדרך
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

במצב כזה, לפי פסיקת בתי המשפט, השווי שנצבר למניות או לאופציות במשך תקופת הנישואין יכול להיחשב כנכס נפרד מהמניות או האופציות המקוריות ונכס זה – נכס ההשבחה – יאוזן בין בני הזוג בעת הפרידה. הטענה להפרדת נכס ההשבחה מתחזקת מקום בו אופציות מלפני הנישואין כפופות להבשלה (ווסטינג) בזיקה לעבודה שבוצעה במהלך תקופת הנישואין.

העניין מסתבך עוד יותר במקרה שבו במשך תקופת הקשר הזוגי מומשו המניות או האופציות ובני הזוג השתמשו בכסף שהתקבל לצורך רכישת נכס אחר, שבמהותו הוא נכס משותף, כמו דירת מגורים, והמשיכו להשקיע בנכס במשותף.

הסכם ממון בין בני הזוג יכול להסיר חלק מהקשיים לזהות נכסים שאינם משותפים לבני הזוג – אך הוא לא מהווה פתרון מוחלט. בשנים האחרונות נוטים בתי המשפט, במקרים של קשר זוגי ממושך, שבמהלכו הוחלפו נכסים שונים, לא "לעקוב" אחרי מקורות כל נכס אלא להתייחס לנכסים שנרכשו בתקופת הנישואין כנכסים משותפים גם אם מקור ההון הראשוני היה בנכס לגביו הוסכם שאינו חלק מהרכוש המשותף.

• "לא ייתכן שלאומי הגיע לשווי 100 מיליארד על חשבון הציבור"
• בנק ישראל רומז שהריבית תרד כבר בהחלטה הקרובה?
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק

בשיחות רבות עם בני זוג אנחנו מגיעים בסופו של דבר להסדר שמבחין בין מצבים שונים של סיום הקשר הזוגי. בדרך כלל ברור לבני הזוג כי יש להפריד בין קשר זוגי שמסתיים תוך תקופה קצרה של יחסים מבלי שלבני הזוג יש ילדים משותפים ובין מצב שבו בני הזוג חיים ביחד שנים רבות, מקיימים משק בית משותף ומגדלים ילדים משותפים. לא רק שבמקרה השני צפוי להיות קושי אמיתי ב"עקיבה" אחרי המניות עצמן או הכסף שיגיע ממימוש מניות הרי שגם במהות הדברים מדובר בנכסים שגם אם היו בידי בת או בן הזוג לפני שהתחיל הקשר, עיקר השווי נצבר במהלך תקופת הזוגיות – ולכך יש מקום לתת ביטוי גם בפרידה. הסדרה מראש של זכויות התא המשפחתי עשויה למנוע גם קשיים העשויים להתעורר מול המשקיעים בחברות, וכן להוות כלי לתכנון מיסויי סביב נושאים של רה-לוקיישן, ועל כן זהו נושא בעל חשיבות לרבים מהמייסדים ובעלי האופציות בעולם ההייטק.

הכותב הוא עו"ד ירון קופפר, יועץ במשרד עורכי הדין מיתר ומלווה משפחות ויחידים בהסדרים משפטיים לניהול הון אישי והעברות בין-דוריות.