ישראל צומחת. כל הארץ מוצפת עגורים שבונים עוד ועוד דירות לאוכלוסיה הגדלה של מדינת ישראל, האבטלה (לכאורה) נמוכה, חברות ישראליות כובשות את העולם וההיטק, וואו, ההיטק העיף את המשכורות למעלה, מינף איתו אינסוף מוצרים ושירותים, תעשיות שתומכות במתעשרים, בניני משרדים ועלייה ברמת החיים – וואו אנחנו בצמיחה! כל הכבוד לכולנו, יש לנו מדינה יציבה, חזקה וצומחת למרות השלטון הבלתי יציב. אנחנו כולנו צריכים לעשות עוד כמה ילדים כדי לחלוק עוד מהטוב הזה עם כולם.

אנחנו שמחים?

בטח.

צמיחה זה טוב, צמיחה זה מעולה, אנחנו מקום שלושים ושניים בתמ״ג העולמי, אתם יודעים מה זה? זה ממש צמוד לאיטליה וניו-זילנד. לא רחוק מאנגליה אפילו.

אז נכון שאנחנו תקועים בפקקים בדרך לעבודה וגם בחגים; נכון שאנחנו משלמים מיסים ומקבלים שירותים של מדינת עולם שלישית, אם בכלל מישהו עונה לטלפון; נכון שאין כמעט פיסת טבע שאינה מקושטת בפסולת בנייה; נכון שהפרות אמונים של נבחרי ציבור עוברות בטפיחה על השכם ואפס קלון; נכון שהאכיפה בארץ היא בררנית, שצדק ניתן למי שיש לו כסף, שאין אחריות אישית על מנהלים מקבלי החלטות, שמי הנחלים והנהרות מזוהמים, שמי הים עכורים, שהאוויר בערים הגדולות הורג, שאנחנו מפולגים ועצבנים, שאנחנו חיים ולומדים ועובדים רק עם אנשים שדומים לנו, שאפילו מרכז תל אביב ברמת טיפוח של שכונת פחונים, שאם נתקשר למשטרה יכול להיות שלא יענו ואם נגיש תלונה סביר שהיא תזרק לפח או שיסבירו לנו שאין בה עניין לציבור, שלא משנה לאיזה בנק נעבור יגבו ממנו את אותן עמלות ויאהבו אותנו כשיש לנו כסף וידרסו אותנו כשפחות.

אבל זה לא משנה כי אנחנו בצמיחה.

העניין הוא שזו צמיחה לשם צמיחה ורק חלק זעיר מהאזרחים נהנה ממנה. צמיחה של מראית עין, צמיחה פריכה, צמיחה לאינסטגרם כמו התותים שאנחנו קונים בסופר – יפים, עטופים במדבירי חרקים ופלסטיק, נרקבים אחרי שלושה ימים ומשאירים על הלשון טעם של קרטון.

השתקפות טובה של הצמיחה הפריכה הזאת נמצאת במסחר במניות. מה שהתחיל במקור כאמצעי לחברות לגייס כספים כדי להגדיל את הפעילות ולאפשר השתתפות של משקיעים ברווחי החברות תמורת ההשקעה שלהם, צמח לכמות מסחררת של מכשירים וכלים שבחלקם הגדול מנותקים מנכס הבסיס – החברה והשתתפות ברווחיה שנוצרים מפעילות שתורמת לחברה ע״י מוצרים ושירותים. היום חלק גדול מהמסחר עוסק במכשירים פיננסיים שהם מעט יותר מהימורים, מניפולציות משפטיות ופירמידות, מיזמים שמוציאים יותר כסף על לובי ומשפטנים מאשר על העסקה הוגנת וסיפוק שירותים ומוצרים איכותיים.

• הישראלים מרגישים ירידה בביטחון האישי, אבל מרוצים מהחיים החומריים
• שינה ואיכות חיים
• המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7

ומה אם נבחר לצמוח פנימה?

מה אם במקום לדחוק במערכת החינוך להנפיק מליון ילדים שיהיו עובדי הייטק מצטיינים נקטין את הכיתות, נבטל את משרות החינוך החלקיות (אין דבר כזה באמת כמו משרה חלקית, זו מניפולציה של מעסיקים להוציא יותר בפחות) ובמקום חינוך והוראה נאפשר לילדים התנסות, מרחב בטוחה להתפתחות?

מה אם נפנה משאבים למשטרת ישראל לא כדי ״לעודד הצטרפות״ ע״י תוספות שכר אלא כדי לעודד את השוטרים והשוטרות לעשות את עבודתם - לשרת ולהגן, לענות לטלפון, לטפל בתלונות, להיות נוכחים במרחב הציבורי ולתת להם גב לפעול נכון אבל מצד שני לא להסס לפטר את אלה שמנצלים את כוחם, מתעלמים מאחריותם ופוגעים בציבור.

מה אם במקום לתת הקלות במיסים ומענקים לחברות תוכנה בלי הבדלה נעודד בעיקר את אלה שמייצרות פתרונות שחוסכים זמן ומייעלים תהליכים למדינה ולאזרחים?

מה אם במקום לעשות הסדרי טיעון עם משרתי ציבור מושחתים, תאגידים מזהמים ומעלימי מס נפנה משאבים להליכים משפטיים ממצים ומרתיעים?

מה אם במקום לסבסד ילודה נפחית בצורה הדרגתית את הסבסוד לאורך 18 שנים ובמקביל נעלה את שכר המינימום?

יש כל כך הרבה מקום להתרחב פנימה גם ביומיום שלנו – מה אם במקום שנשכור מומחים ל״מיתוג מעסיק״ ונשלח מתנות טבעוניות למועמדים ונצייץ על זה כדי שכולם ידעו שאנחנו מהממים נשלם לספקים שלנו במזומן ואפילו מראש או לפחות לא נגרום להם לרדוף אחרי מה שמגיע להם? נעסיק ישירות את עובדי הקבלן? נשב לעירייה על הוריד שתשתול עצים ברחוב ליד הבנין? נשלם מס אמת במקום טונות לרואי החשבון שימציאו לנו דרכים להתחמק? נשאיר את הכסף שלנו בארץ במקום להבריח למקלט מס?

• ארה״ב סירבה להפחתת המכסים: שיעור המכס על יבוא סחורות מישראל יהיה 15%
• האבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר , המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
• תוכן שיווקי שוק הסקנדרי בישראל: הציבור יכול כעת להשקיע ב-SpaceX של אילון מאסק
• התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת

מה אם במקום לרדוף אחרי עמותות ניצולי שואה פעם בשנה כדי לעשות ארוע חברה שכולם ירגישו שעשו וי על ESG לא נשקיע את הנשמה בלוודא שחס וחלילה לא יקימו אצלנו בשכונה מעון לנשים מוכות/נוער בסיכון/מוסד לשיקום חולי נפש?

אם הגעתם עד לכאן חלקכם יתייגו אותי כיפת נפש ולא מחוברת למציאות. אני מציעה לאלה מכם שצמיחה פנימה לא מתחברת עם הרצון שלהם לכבוש, לגדול ולדבר על זה להסתכל מסביב – האם זו המדינה שאנחנו רוצים להשאיר לילדים שלנו? אלה המים שאנחנו רוצים שישתו וישחו בהם? זה האויר שנרצה שינשמו? זה עולם העבודה בו נרצה שיעבדו? זה הרחוב האלים, חסר הסבלנות והנשימה בו נרצה שילכו?

במעבר מרדיפה אחר צמיחת אינסטגרם לצמיחה פנימה התמ״ג לא יפגע, אולי אפילו יגדל. החיים שלנו יהיו טובים יותר.