העליון: אין-אונות שמקורה בפוסט-טראומה יכולה להקנות אחוזי נכות

בית המשפט העליות תמך בגרסתו של שוטר לשעבר ששוחרר מהשירות עקב מצב נפשי . השוטר טען כי מצבו גרם לאין-אונות שמקורה בפוסט-טראומה

משטרה צמיג, צילום: משטרה צמיג
אין-אונות שמקורה בפוסט-טראומה יכולה להקנות לבדה אחוזי נכות, כך קבע  בית המשפט העליון.
שוטר לשעבר, בשנות ה-50 לחייו, שירת במשטרת ישראל במשך עשרות שנים עד ששוחרר מהשירות בשנת 2012 עקב מצבו הנפשי. בשנת 2009, בעודו בשירות, הודיע קצין התגמולים כי הוא מכיר בכך שתסמונת פוסט-טראומה שבה לקה המבקש היא פגימה שאירעה לו תוך כדי ועקב שירותו במשטרה, והכיר ב-10% נכות של המבקש בגין פגימה זו, ובצירוף פגימות אחרות הועמדה דרגת נכותו הכוללת על 25%.
כשנתיים לאחר מכן, בשנת 2011, פנה המבקש לוועדה הרפואית המחוזית בבקשה לבחינה חוזרת של מצבו הרפואי מפאת החמרתו, אך זו קבעה כי לתלונתו בדבר אין-אונות אין ביטוי אורולוגי אורגני, כפי שעולה מבדיקות שנערכו לו, וכי מדובר בירידה בחשק המיני הקשורה במצבו הנפשי הכללי ששימש בסיס לקביעת נכותו המוכרת.
המבקש הגיש ערר על החלטה זו לוועדה הרפואית העליונה, אך זו קבעה כי אין מקום להגדיל את דרגת הנכות. לאחר שהמבקש הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט המחוזי, הוחזר עניינו בהסכמה לוועדה הרפואית העליונה על מנת שזו תבחן מחדש אם נכותו המוכרת אכן כוללת גם את תלונותיו האורולוגיות.
עם זאת, גם הפעם חזרה הוועדה הרפואית העליונה על קביעתה כי מקור ההפרעות בתפקוד המיני שעליהן הצביע המבקש הוא נפשי, ועל כן יש לראותן ככלולות באחוזי הנכות שנקבעו לו. גם הפעם הגיש המבקש ערעור למחוזי, שהשיב פעם נוספת את הדיון לוועדה הרפואית העליונה לצורך קבלת התייחסותה למספר שאלות ספציפיות. במסגרת תשובותיה ציינה הוועדה כי במקרה של אין-אונות על רקע נפשי אין כל סימנים אובייקטיביים המעידים על פגיעה, ועל כן אין בידיה כלים לבחינת מהימנות הדיווחים של הנבדקים בנוגע לכך. לדבריה, אין להבחין בין אדם הלוקה בפוסט-טראומה בדרגה של 10% וכן סובל מאין-אונות, לבין מי שלוקה בתסמונת כאמור ולא סובל מכך.
עוד צוין כי הקריטריונים האבחנתיים של פוסט-טראומה אינם כוללים תיאור של פגיעה בתפקוד המיני, וכי במהלך בדיקה פסיכיאטרית שנערכה למבקש נעשתה הערכה אובייקטיבית של כל הסימפטומים הנפשיים הקשורים בפוסט-טראומה שמהם הוא סובל. בנוסף, חזרה הוועדה הרפואית העליונה על קביעתה כי לא נמצאה עדות אובייקטיבית ברורה להפרעה בתפקוד המיני שממנה סובל המבקש, ולכן נכללו תלונותיו בגדר נכותו המוכרת. גם על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר דחה אותו וקבע כי החלטת הוועדה מצויה בליבת שיקול דעתה וכן ציין את תשובת הוועדה שלפיה ירידה בחשק המיני לא נמנית עם הקריטריונים האבחנתיים של פוסט-טראומה.
על כך, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון. השופטת דפנה ברק ארז קיבלה את הפרשנות שלה טען המערער, לפיה השוני בין התייחסות התקנות לאין-אונות על רקע נפשי לבין אין-אונות שמקורה אורגני, מלמד כי במקרה של אין-אונות על רקע נפשי לא נדרשים סימנים אובייקטיביים.
לעוד מאמרים בנושאים משפטיים: תקדין
תגובות לכתבה(0):

התחבר לאתר

נותרו 55 תווים

נותרו 1000 תווים

הוסף תגובה

תגובתך התקבלה ותפורסם בכפוף למדיניות המערכת.
תודה.
לתגובה חדשה
תגובתך לא נשלחה בשל בעיית תקשורת, אנא נסה שנית.
חזור לתגובה
חיפוש ני"ע חיפוש כתבות