הפטור לנכה על הכנסות פסיביות לא חל לעניין הכנסות בת הזוג בחישוב מאוחד
ע"מ 14174/12 רפאל ואורנה בן נתן נ' פקיד שומה חדרה
תקציר ע"מ 14174/12
רפאל ואורנה בן נתן נ' פקיד שומה חדרה
בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי הפטור לנכה על הכנסות פסיביות אינו חל בנוגע להכנסות בת הזוג שנזקפו להכנסות בן הזוג הנכה בחישוב מאוחד.
השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים
--------------------------------------------------------------
במוקד הדיון ניצבת השאלה אם במקרה שבו נערך חישוב מאוחד להכנסות בני זוג, והכנסתה של האישה נזקפת להכנסותיו של בן הזוג הנכה אשר הוא גם בן הזוג הרשום, עומד לבני הזוג הפטור הקבוע להכנסה פסיבית של נכה על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). המערערים הם בני זוג הנשואים זה לזו. המערער הוא נכה הזכאי לפטור ממס על הכנסותיו לפי סעיף 9(5) לפקודה. המערער עובד כעצמאי וכן זכאי לתגמולים ממשרד הביטחון. המערערת, בת זוגו של המערער, משתכרת מיגיעה אישית כשכירה. יודגש כי המערערים מיקדו טענותיהם אך ורק בפטור על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה, וזאת לאחר שבנוגע לשנות מס קודמות דחה בית המשפט המחוזי את טענתם, שלפיה ניתן לכלול בפטור להכנסות מיגיעה אישית על פי סעיף 9(5)(א) לפקודה גם את הכנסותיה של המערערת.
לגישת המערערים, רישומו של המערער כבן הזוג הרשום וייחוס הכנסותיה של המערערת אליו מחייבים כי הכנסות המערערת יוגדרו כהכנסות פסיביות של המערער, ויזכו לפטור המוענק לפי סעיף 9(5)(ב) לפקודה. המערערים מפנים להוראת סעיף 65 לפקודה, המורה כי "הכנסת בני זוג יראוה לעניין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחויב על שמו". מנגד, לגישת המשיב הפטור המוענק להכנסותיו של נכה, אם על פי סעיף 9(5)(א) לפקודה ואם על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה, הוא פטור להכנסותיו האישיות של הנכה בלבד. ייחוס הכנסות בן הזוג להכנסתו של הנכה, כך לטענת המשיב, נועד רק לצורכי חישוב המס לפי סעיף 65 לפקודה ואין בו משום קביעה שהכנסות בן הזוג הן הכנסותיו של הנכה.
דיון
-----
דין הערעור להידחות ואין מקום להעניק למערערים פטור על הכנסותיה של המערערת. המערערים מבקשים להסתמך על הוראת סעיף 65 לפקודה, ולקבוע כי משמעות הוראה זו היא ייחוס הכנסותיה של המערערת למערער באופן שגם הכנסותיה יסווגו כהכנסותיו של הנכה, וייהנו מהפטור כאילו היו הכנסות פסיביות של המערער.
סעיף 65 לפקודה יוצר פיקציה שלפיה יראו את הכנסות שני בני הזוג כהכנסת בן הזוג הרשום. בפסק הדין הקודם בעניינם של המערערים הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בהוראת סעיף 65 לפקודה כדי ליצור פיקציה שכזו בכל הנוגע לייחוס הכנסות בן הזוג כהכנסות מיגיעה אישית. בית המשפט סבר כי הוראת סעיף 65 לפקודה לא נועדה ליצירת פיקציה שכזו. ההוראה נועדה רק לקבוע דרך חישוב של ההכנסה המאוחדת, אולם הכנסה מאוחדת זו היא ההכנסה לאחר שניתנו לכל אחד מבני הזוג ההטבות המיוחדות שלהן הוא זכאי.
הדין אינו שונה כאשר עוסקים בפטור להכנסה פסיבית. צירוף הכנסות בן הזוג שאינו רשום להכנסתו של בן הזוג הרשום, נעשה לאחר שלכל אחד מהם ניתנים הזיכויים והפטורים האישיים. כידוע, תכלית הוראת סעיף 9(5) לפקודה כולו היא סוציאלית ונועדה לעודד נכים להשתלב בקהילה ולצאת לעבודה. אין כוונה לתמרץ או להקל על מי שאינו נכה. קבלת עמדת המערערים פוגעת בתכלית ההוראה, מעקרת את המטרה לתמרץ את הנכה להגדיל את הכנסותיו ומעודדת אותו שלא להתפרנס אלא ליהנות מפטורים להכנסות בן זוגו. גם נוסחו של סעיף 9(5) לפקודה אינו מתיישב עם עמדת המערערים. הפטור לפי סעיף 9(5)(ב) לפקודה ניתן ל"הכנסותיו שלא מיגיעה אישית" של הנכה. מדובר בפטור אישי. הכנסת בן הזוג אינה הכנסתו של הנכה, אלא רק הכנסה מיוחסת לצורך חישוב המס.
זאת ועוד, גישת המערערים עלולה לפגוע ולגרום לעיוות בחישוב המס לבני זוג שבהם בן הזוג הרשום אינו הנכה. גישתם תיצור אי שוויון בין זוגות נישומים שאחד מהם נכה על בסיס זהות בן הזוג הרשום, וכידוע את הוראת הפקודה יש לפרש כשומרת על עקרון השוויון.
תוצאה
---------
הערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.
בבית המשפט המחוזי חיפה
לפני כב' השופט רון סוקול
ניתן ב-29.6.2014
שירות התעסוקה: יותר משכילים ובעלי מיומנויות הפכו לדורשי עבודה
ניתוח נתוני השנים האחרונות מראה כי דורשי העבודה לא מגיעים רק מהשכבות המוחלשות אלא ישנם יותר משכילים, בעלי משלחי יד אקדמאיים ומאשכולות גבוהים שמחפשים עבודה
הבוקר מפרסם שירות התעסוקה את דופק שוק העבודה המסכם את התנועות שנרשמו בשוק העבודה הישראלי במהלך חודש נובמבר, כאשר עולה מהם כי מספר דורשי העבודה שנרשמו, דומה למספר דורשי העבודה בשגרה שקדמה למתקפת ה-7 באוקטובר ופרוץ מלחמת חרבות ברזל. עם זאת, גם אם נדמה כי השוק התאושש לגמרי מהשפעות המלחמה, עיון בתמהיל דורשי העבודה מלמד על עקבותיה. כך, למשל, עלה שיעורם של היהודים שאינם חרדים בקרב דורשי העבודה בהשוואה לשיעורם קודם למלחמה. מגמות אלו ואחרות משקפות את השפעת המלחמה על הרכבה האנושי של מצבת דורשי העבודה. נתון בולט נוסף הוא עלייה בשיעור דורשי העבודה מאשכולות חברתיים-כלכליים גבוהים, 8 עד 10, לעומת ירידה בשיעור דורשי העבודה מהשכבות המוחלשות, אשכולות 1-3. הנתון עולה ממבט על התפלגות דורשי העבודה מחודש נובמבר 2022, המלמדת על הצטרפותם של עוד ועוד דורשי עבודה בעלי מיומנויות גבוהות.
מנהלים עסקיים לעומת פועלים בתעשייה
לפי נתוני לשכת התעסוקה נראה כי תמהיל דורשי העבודה השתנה באופן משמעותי, כאשר ישנם יותר אקדמאים ומנהלים ופחות עובדים בלתי מקצועיים. כך, שאף שבמספר הכולל ניכר דמיון בין חודשי נובמבר בזמני שגרה לנובמבר השנה, נראה כי השפעת המלחמה ובכלל השפעת השנים האחרונות ניכרת בתמהיל דורשי העבודה.
מספר דורשי העבודה שהם מפתחי תכנה ומנתחי יישומים הוכפל בכפי 2.5 ממספרם בנובמבר 2019, זה שקדם למשברי השנים האחרונות- מכ-3.3 אלף ב-2019 לכ-8,000 השנה, ושיעורם עלה מ-2.3% ב-2019 לכ-6.3% השנה. בדומה, נרשמה עלייה משמעותית בשיעור המנהלים מקרב דורשי העבודה ובמספרם- מ-17.3 אלף ב-2019 לכדי 22.8 אלף (מ-12.2% ל-18%) השנה. העלייה ניכרת יותר בקרב מנהלים בתחום השירותים העסקיים והמנהלים האדמינסטרטיביים, מ-6.2 אלף ב-2019 ל-9.6 אלף (מ-4.4% ל-7.6%) השנה. מגמה הפוכה נרשמה בקרב בעלי משלחי יד מרוויחי שכר נמוך.כך למשל, ירד מספר דורשי העבודה שהם עובדי ניקיון ועוזרים בבתים פרטיים, בתי מלון ומשרד מכ-9.8 אלף ב-2019 לכדי 6.1 אלף ( מ-6.9% ל-4.8% השנה). בדומה, ירד מספר דורשי העבודה שהם פועלים בלתי מקצועיים בתעשייה מ-5.7 אלף ל-3.8 אלף (מ-4% ל-3%) השנה.
- OECD: בישראל יש כישרון גדול והשכלה גבוהה שלא מיתרגמים לשכר גבוה
- מובטלים? כבר לא צריך להגיש גם טופס לביטוח לאומי וגם ללשכת התעסוקה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
יותר אבטלה בערים חרדיות וערביות
כבמרבית חודשי השנים האחרונות, גם בנובמבר 2025 הובילו את הרשימה אום אל פחם ורהט (6.1% ו-5.8%, בהתאמה), רהט ואום אל פחם (שיעור זהה של 5.7%), שאחריהן עכו (4.9%) ועפולה (4.6%), כערים הגדולות שבהן יש מספר הרבה דיותר של דורשי עבודה. עפולה היא העיר היהודית בעלת שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר. ככלל, גם החודש הערים עם שיעור דורשי העבודה הגבוהים ביותר הן פריפריאליות, חרדיות או ערביות, כשמנגד השיעורים הנמוכים ביותר נרשמו גם החודש בערים החזקות יותר כרעננה, כפר סבא ורמת השרון. בהשוואה לחודש שקדם, במרבית הערים נרשמה עלייה, אשר עמדה בממוצע על 2.9% - הבולטות ביותר נרשמו בראש פינה (17.8%), קריית גת (9.8%), ובאום אל פחם ורמלה (7.8%, כל אחת). מנגד, בחלק מהערים נרשמה ירידה, כאשר לרוב דובר בערים חזקות מהמרכז.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- המנהלים שלכם כבר לא צריכים אתכם - "כולם ניתנים להחלפה": השינוי הגדול בשוק העבודה
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
