תקציר ע"מ 14174/12

רפאל ואורנה בן נתן נ' פקיד שומה חדרה

בית המשפט המחוזי בחיפה פסק כי הפטור לנכה על הכנסות פסיביות אינו חל בנוגע להכנסות בת הזוג שנזקפו להכנסות בן הזוג הנכה בחישוב מאוחד.

השאלה המשפטית, הרקע העובדתי וטענות הצדדים

--------------------------------------------------------------

במוקד הדיון ניצבת השאלה אם במקרה שבו נערך חישוב מאוחד להכנסות בני זוג, והכנסתה של האישה נזקפת להכנסותיו של בן הזוג הנכה אשר הוא גם בן הזוג הרשום, עומד לבני הזוג הפטור הקבוע להכנסה פסיבית של נכה על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: "הפקודה"). המערערים הם בני זוג הנשואים זה לזו. המערער הוא נכה הזכאי לפטור ממס על הכנסותיו לפי סעיף 9(5) לפקודה. המערער עובד כעצמאי וכן זכאי לתגמולים ממשרד הביטחון. המערערת, בת זוגו של המערער, משתכרת מיגיעה אישית כשכירה. יודגש כי המערערים מיקדו טענותיהם אך ורק בפטור על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה, וזאת לאחר שבנוגע לשנות מס קודמות דחה בית המשפט המחוזי את טענתם, שלפיה ניתן לכלול בפטור להכנסות מיגיעה אישית על פי סעיף 9(5)(א) לפקודה גם את הכנסותיה של המערערת.

לגישת המערערים, רישומו של המערער כבן הזוג הרשום וייחוס הכנסותיה של המערערת אליו מחייבים כי הכנסות המערערת יוגדרו כהכנסות פסיביות של המערער, ויזכו לפטור המוענק לפי סעיף 9(5)(ב) לפקודה. המערערים מפנים להוראת סעיף 65 לפקודה, המורה כי "הכנסת בני זוג יראוה לעניין פקודה זו כהכנסת בן הזוג הרשום והיא תחויב על שמו". מנגד, לגישת המשיב הפטור המוענק להכנסותיו של נכה, אם על פי סעיף 9(5)(א) לפקודה ואם על פי סעיף 9(5)(ב) לפקודה, הוא פטור להכנסותיו האישיות של הנכה בלבד. ייחוס הכנסות בן הזוג להכנסתו של הנכה, כך לטענת המשיב, נועד רק לצורכי חישוב המס לפי סעיף 65 לפקודה ואין בו משום קביעה שהכנסות בן הזוג הן הכנסותיו של הנכה.

דיון

-----

דין הערעור להידחות ואין מקום להעניק למערערים פטור על הכנסותיה של המערערת. המערערים מבקשים להסתמך על הוראת סעיף 65 לפקודה, ולקבוע כי משמעות הוראה זו היא ייחוס הכנסותיה של המערערת למערער באופן שגם הכנסותיה יסווגו כהכנסותיו של הנכה, וייהנו מהפטור כאילו היו הכנסות פסיביות של המערער.

סעיף 65 לפקודה יוצר פיקציה שלפיה יראו את הכנסות שני בני הזוג כהכנסת בן הזוג הרשום. בפסק הדין הקודם בעניינם של המערערים הגיע בית המשפט למסקנה כי אין בהוראת סעיף 65 לפקודה כדי ליצור פיקציה שכזו בכל הנוגע לייחוס הכנסות בן הזוג כהכנסות מיגיעה אישית. בית המשפט סבר כי הוראת סעיף 65 לפקודה לא נועדה ליצירת פיקציה שכזו. ההוראה נועדה רק לקבוע דרך חישוב של ההכנסה המאוחדת, אולם הכנסה מאוחדת זו היא ההכנסה לאחר שניתנו לכל אחד מבני הזוג ההטבות המיוחדות שלהן הוא זכאי.

הדין אינו שונה כאשר עוסקים בפטור להכנסה פסיבית. צירוף הכנסות בן הזוג שאינו רשום להכנסתו של בן הזוג הרשום, נעשה לאחר שלכל אחד מהם ניתנים הזיכויים והפטורים האישיים. כידוע, תכלית הוראת סעיף 9(5) לפקודה כולו היא סוציאלית ונועדה לעודד נכים להשתלב בקהילה ולצאת לעבודה. אין כוונה לתמרץ או להקל על מי שאינו נכה. קבלת עמדת המערערים פוגעת בתכלית ההוראה, מעקרת את המטרה לתמרץ את הנכה להגדיל את הכנסותיו ומעודדת אותו שלא להתפרנס אלא ליהנות מפטורים להכנסות בן זוגו. גם נוסחו של סעיף 9(5) לפקודה אינו מתיישב עם עמדת המערערים. הפטור לפי סעיף 9(5)(ב) לפקודה ניתן ל"הכנסותיו שלא מיגיעה אישית" של הנכה. מדובר בפטור אישי. הכנסת בן הזוג אינה הכנסתו של הנכה, אלא רק הכנסה מיוחסת לצורך חישוב המס.

זאת ועוד, גישת המערערים עלולה לפגוע ולגרום לעיוות בחישוב המס לבני זוג שבהם בן הזוג הרשום אינו הנכה. גישתם תיצור אי שוויון בין זוגות נישומים שאחד מהם נכה על בסיס זהות בן הזוג הרשום, וכידוע את הוראת הפקודה יש לפרש כשומרת על עקרון השוויון.

תוצאה

---------

הערעור נדחה. המערערים חויבו בהוצאות בסך 7,500 ש"ח.

בבית המשפט המחוזי חיפה

לפני כב' השופט רון סוקול

ניתן ב-29.6.2014