סקירת ספר חדש: על פטנטים, מלאכים וטרולים
עו"ד נעמי אסיא, המוכרת לקוראי כתב עת זה כמומחית לקניין רוחני, היא חלוצת דיני ההיי-טק בישראל ופרסמה בעבר שני ספרים: "דיני מחשבים ואינטרנט" ו"ישראל והאיחוד האירופי 1992, קניין רוחני וטכנולוגיה". בימים אלה רואה אור ספרון חדש פרי עטה, שנראה בתחילה כמו סיפור משפחתי ומתגלה בהמשך כ"מעט המחזיק את המרובה".
עו"ד נעמי אסיא נולדה בישראל ליאנק לזר, פליט שואה וממציא שלא מימש את המצאותיו, וספגה בבית את מקצועה דהיום. השילוב בין ההמצאות הטכנולוגיות של אביה ושרטוטיו שאופסנו במחסן והעלו אבק, למשפטים שניהל כדי להגן על המצאותיו, הוביל אותה לייסד את את אחד המשרדים המובילים בתחומי הקניין הרוחני וההיי-טק, ובכלל זה עריכת פטנטים.
אביה מעולם לא הצליח, לא שיווק, לא מכר. ואולם הוא כיוון את עולמה המקצועי של המחברת. היא שנשאה לדויד אסיא, איש מחשבים ובנו של בנקאי למדה להכיר מקרוב גם את הצדדים העסקיים של העולם סביבנו, שבאותה תקופה נחשבו לעולם המחר. אם בימי אביה נזקק הממציא לכספים משלו כדי לממש את המצאותיו, ובתחילת הקריירה של בעלה נזקקו הממציאים למשקיעים שהאמינו בהם, היום יש קרנות הון סיכון שהם צבר של אנשים רבים בעלי כסף רב וניסיון, המוכנים להשקיע בדברים חדשניים. משקיע כזה נקרא "אנג'ל" מלאך.
נעמי אסיא מצטטת מפי מרווין קאמרס כי הממציאים הם אנשים שנוטים לא להיות מרוצים ממה שהם רואים סביבם. הם פועלים בחשאיות. היא מספרת על ישראלי בן שבעים שהיום רשומים על שמו 203 פטנטים וממנו למדה כי ההבדל בין פתרון חידה לבין רעיון לבין המצאה הוא חד משמעי. בחידה השואל יודע את הפתרון והנשאל מוצא את הפתרון. הרעיון בא כאשר מישהו נתקל בבעיה ובעקבות רעיון פתאומי מוצא לה פתרון. המצאה לעומת זאת, שייכת לראשון שהמציא משהו שלא היה קיים בעבר, ואולי אף לא היה ידוע הצורך באותה המצאה. זהו מי שיודע להפוך רעיון להמצאה. הממציא צריך ליצור יש מאין. רישום ההמצאה כפטנט מגן עליה כלפי העולם כולו.
דרכן של המצאות רבות שהן הקדימו את זמנן. לפעמים אין תמיכה טכנולוגית טובה מספיק להמצאה ולפעמים העולם העסקי אינו מבין אותה. כאן למדתי באופן אישי את השיעור המעניין ביותר מתוך הספרון: מתי לרשום פטנט? לא מוקדם מדי כי הפטנט פג תוקפו בתוך 20 שנה, עוד בטרם בשל העולם לנצלו. אם ההמצאה מגיעה בדיוק כשהתעורר הצורך, הדבר עלול להיות מאוחר מדי, שכן בדרך כלל מגיעים להמצאה זהה גם במקומות אחרים בעולם, וכך הזמן הטוב ביותר לרשום את ההמצאה קצת לפני הזמן אולם התזמון הוא כבר שאלה של מזל. לממציא אין שליטה על כך.
יש שני סוגי המצאות, האחד הוא פתרון לבעיות מוכרות, כמו איך לרפא את מחלת הסרטן, והאחר כאמור, דברים שאפשר לעשותם באופן טכנולוגי, אך מעולם לא חשבו על כך לפני כן - כמו המצאת הרוכסן.
אסיא מביאה לדוגמה המצאות נחוצות כמו המצאה ישראלית בשם "אפיליידי" - מכשיר למריטת שיער רגליים, או ההמצאה של העכבר למחשב מכשיר הצבעה דיגיטלי שלא היה בו צורך לפני עידן המחשבים, ולכן איש לא חשב עליו.
בהמשך מסבירה אסיא כי ממציא שהוא בדרך כלל מהנדס, אינו מקבל חינוך מתאים כי אין מלמדים אותו לפתח ולמכור.
ממציא אינו יכול עוד לפעול לבדו. תחילה יש רעיון, אבל את הרעיון צריך להביא לידי ביצוע וזה כבר תפקידו של היזם. בשלב זה הממציא כבר היה צריך לרשום פטנט, כדי שלא לחשוף את ההמצאה לפני הזמן.
לעתים הממציא והיזם גלומים באיש אחד ולעתים יש צורך בצוות. אסיא מציינת כי בישראל יש אמון בין צוותים שמוקמים על בסיס הכרות, בארצות הברית גם הצעד הראשון מלווה בעורכי דין.
ההמלצה החמה ביותר של המחברת היא לא להקריב את הבית ואת עתידם של הילדים על מזבח ההמצאה. מצד שני היא מצטטת את תומס אלווה אדיסון ממציא נורת החשמל שאמר: "גאוניות? מה פתאום... עליך לגרום לדבר הארור שיעבוד... דרכי להצלחה הייתה רצופה בכישלונות".
התפתחות הטכנולוגיה יצרה כר נרחב להגנת זכויות היוצרים. בעבר הייתה הדרישה היחידה מקוריות היצירה במובן היותה פרי המאמץ האינטלקטואלי של היוצר עצמו ורישומה. כיום אין עוד צורך ברישום, לפי אמנת ברן
מ-1989. זכויות יוצרים מגינות על היוצר בחייו ועוד 50 שנה או 70 שנה לאחר מותו.
פטנט חייב ברישום. זוהי המצאה טכנולוגית, חדשה בעולם, הניתנת לשימוש תעשייתי, ויש בה התקדמות המצאתית. כלומר, היא אינה מובנת מאליה לאיש מקצוע העוסק בתחום ההמצאה. הפטנט מוגן למשך 20 שנה בלבד ללא אפשרות חידוש מעבר לתקופה זו.
תחומי ההמצאות המעניינים ביותר הם בתחום האנרגיה החלופית ובתחומי ההשקעות. בספרון מגלה אסיא מהי ההמצאה הבאה בתחום העסקי, אבל כדי לא לקלקל את המתח נשאיר זאת לקוראים.
וכאן אנחנו מגיעים למושג האחרון המופיע בכותרת הספר: "הטרולים". טרולים הם שדונים במיתולוגיה הנורווגית והמושג נשאב גם לעולם הפטנטים. אלה אנשים הרוכשים פטנטים כדי להפיק מהם רווחים - חלקם בתחום של תביעות הגנה במקרה של הפרה (וזה הצד האפל), וחלקם כתמיכה בממציאים כהשקעה עתידית לגיטימית בבוא היום.
חברה כזו היא חברת "אי.וי" "אינטלקטואל ונצ'רס" שרכשה עד היום 30 אלף פטנטים ומעסיקה כ-650 איש. מייסד החברה נתן מירוולד מסביר כי כמו שבעולם המחשבים הפרידו אחרי שנים בין עולם התוכנה ועולם החומרה, כך גם בעניין הפטנטים עדיף להפריד בין ההמצאות לייצור מבלי להיות מואשם בספסרות במסחר בפטנטים וכך הולך והופך הפטנט לערך בפני עצמו.
הספרון מסתיים בתדריך למבקש לרשום פטנט ובסופו מאחלת המחברת לקוראים "בהצלחה".
משה בן זקן. מנכ"ל משרד התחבורה. קרדיט: שלומי יוסףהממשלה מקדמת שינוי בחוק שיפתח את הטבת המכס גם ליבואנים מקבילים
התיקון מסיר חסם ביבוא הרכב, מרחיב את היבוא האישי והמקביל ומוסיף דרישות מחייבות בהגנת סייבר לענף
הממשלה מאשרת תיקון לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, שמקודם על ידי משרד התחבורה והבטיחות בדרכים. התיקון עבר אישור בוועדת השרים לענייני חקיקה ומקודם בהליך מואץ.
בליבת התיקון עומד שינוי בדרך שבה מוחלת העדפת מכס על יבוא רכב, כך שהטבה שניתנה בפועל בעיקר ליבואנים ישירים, תוכל לחול גם על יבואנים שאינם ישירים. התיקון מסיר חסם שמנע עד עכשיו מיבואנים עקיפים, זעירים וביבוא אישי ליהנות מהעדפת מכס בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל. במשרד התחבורה ובשיתוף רשות המיסים מציגים את המהלך כניסיון להרחיב תחרות בענף דרך הגדלת היבוא המקביל והיבוא האישי.
הטבת המכס עוברת גם ליבואנים שאינם ישירים
עד היום, המנגנון הקיים אפשר ליבואנים ישירים לממש פטור ממכס בשיעור 7%, בהתאם להסכמי הסחר הבינלאומיים של ישראל, בעוד שיבואנים עקיפים, זעירים ויבוא אישי לא נהנו מההעדפה באותה צורה. בפועל נוצר יתרון מובנה לערוץ יבוא אחד על פני אחרים, ותחרות מצומצמת יותר על אותו קהל לקוחות.
התיקון מאפשר לרשות המסים להחיל את ההטבה גם על יבואנים שאינם ישירים. המשמעות היא הרחבת ההטבה לערוצי יבוא נוספים, מה שמצמצם את היתרון שהיה עד היום ליבואנים הישירים.
- שיא- 361,255 נוסעים ברכבת ביום חמישי האחרון
- בעלות של 35 מיליון שקלים: מסוף אוטובוסים חדש יחובר לכביש 412
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
המהלך נשען על מודל שפעל כהוראת שעה בשנים 2023-2025. בתקופה הזו נרשם גידול בהיקף יבוא הרכב וניצול רחב יותר של העדפת המכס, וכעת הממשלה מבקשת לעגן את ההסדר כהסדר קבוע בחוק.
תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים
בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים
לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש.
"לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.
וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש.
פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?
- המפקח על הבנקים: “השוק השתנה מאז רפורמת בכר - נדרש עדכון רגולטורי”
- בקרוב: מוקד הונאות טלפוני 24/7 בכל הבנקים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).
