המכוניות המשומשות הכי פחות בטיחותיות וידאו

כיום, אנחנו מדברים רבות על בטיחות במכוניות חדשות – אבל מה לגבי המכוניות של אתמול?
נמרוד שקלרז גביש |

נושא הבטיחות בכלי רכב הוא כבר לא חדש, ומבחני הריסוק הם אחד התחומים המדוברים בשנים האחרונות. מצד שני, המודעות בקרב קהל הלקוחות תוספת תאוצה רק לאחרונה, כשבשנים האחרונות נעשתה התקדמות ניכרת הן בתחום הבטיחות, והן במבחני הריסוק. לא מזמן סקרנו עבורכם את שלל הקטגוריות של עולם הרכב ואת המכוניות הכי פחות בטיחותיות כיום. אך ברור שלא כל קוני הרכב רוכשים מכוניות חדשות, והמודעות מוכרחה לחלחל גם אל שוק המכוניות המשומשות. בגלל הקושי להגדיר שנתונים מסויימים, נראה לכם בכל קטגוריה את המכונית הכי פחות בטיחותית בין אלה שעדיין נמכרות כמשומשות, ונגביל עצמנו למאה ה-21.
 

1. מכוניות מיני: פיאט פנדה
לכנות את הפנדה "המכונית הכי פחות בטיחותית" זה קצת לא פייר – כי פיאט פנדה היא גם מכונית המיני הכי בטיחותית בין המשומשות. הסיבה היא שזוהי מכונית המיני היחידה שנמכרה כאן עד להגעתה של סוזוקי אלטו בשנת 2009. לשתיהן רק 3 כוכבי ריסוק, אך סוזוקי אלטו קיבלה אותם במבחן חדש יותר ולכן גם מחמיר יותר. הפנדה הגיעה לארץ בשנת 2004, ועד לפני מספר חודשים היא גם נמכרה כחדשה לצד הדור החדש (פיאט פנדה חדשה) שהוצג כבר לפני 3 שנים. חשוב לציין בהקשר זה, שמבחינת ארגון הבטיחות יורו-NCAP, שבוחן את המכוניות, אין הפרדה בין קטגוריית מיני לסופרמיני, מאחר וההפרדה היא עניין צרכני של מחיר בעיקר ורק קצת עניין של ממדים.
 
 

2. סופרמיני: שברולט אוויאו
בשנת 2001 רכשה ג'נרל מוטורס האמריקנית את חטיבת הרכב של חברת דייהו הקוראנית. המכוניות הראשונות שיוצרו תחת שיתוף הפעולה היו קוראניות לגמרי, והתבססו על מכלולים שתוכננו בעבר על-ידי דייהו, לכן הפסקת השימוש בשם דייהו בארץ היה עניין שיווקי בלבד. מכונית הסופרמיני שנוצרה משיתוף הפעולה הזה הייתה שברולט אוויאו (דייהו קאלוס, כפי שהיא נקראה בחלקים אחרים של העולם). במבחני הריסוק קיבלה האוואו 1.5 כוכבי ריסוק בלבד עם אזהרה חמורה לתאונות חזית. היא נמכרה בארץ עד שנת 2010, ומחליפתה (שברולט סוניק) תיקנה את טעויות העבר בנושא הבטיחות וקיבלה ציון מכובד של 5 כוכבי ריסוק. בקשר לבטיחות גרועה, חשוב לציין גם את יונדאי גטס שאומנם קיבלה 4 כוכבי ריסוק במבחן, אך הגרסאות הבסיסיות שלה בארץ (רוב המכוניות שהוצעו בליסיניג), נמכרו עם כרית אוויר אחת ובלי ABS, כך שגם היא לא מומלצת לאנשים שרוצים לשרוד תאונות.
 
 

3. משפחתיות קומפקטיות: סוזוקי באלנו
הבאלנו היא אומנם מכונית ישנה יחסית, והשיווק שלה הופסק ב-2002 (מבחן הריסוק נערך אי שם בשנת 1998), אך היא עדיין נפוצה מאוד בלוחות המכירה ומוניטין האמינות המצויין שלה שומר על שוק עירני יחסית. נושא הבטיחות אצלה נזנח לגמרי, עם ציון של 1.5 כוכבי ריסוק בלבד. חשוב לציין את המתחרות שלה באותה תקופה כמו טויוטה קורולה עם 3 כוכבים, הונדה סיוויק עם 2.5 כוכבים, או מכוניות שיוצרו קצת מאוחר יותר שזוכות כבר ל-4 כוכבי ריסוק. כך שגם יחסית לתקופתה הבאלנו לא הצטיינה בנושא זה, אם להיות עדינים.
 
 

4. משפחתיות גדולות: אין מתחרה
כמו במכוניות החדשות, גם במשומשות אין משפחתית גדולה שמפגינה רמה בטיחותית נמוכה במיוחד, בין אלה שנבחנו כמובן. כך שכדי לכתוב בקיצור, אם תקנו משפחתית גדולה משומשת חדשה יותר משנת 2000, לא תעשו שגיאה בטיחותית גדולה עם אף אחת מהאופציות שיעמדו לרשותכם.

5. רכבי פנאי-שטח: לנד רובר פרילנדר
בשנת 1997 העולם רעש כשחברת לנד רובר הציגה לראשונה רכב פנאי ללא יכולת שטח אמיתית, למרות שהוא היה קצת יותר טוב ממתחריו בתחום זה. תחום שבו הפרילנדר פחות הצטיין בו הוא, נכון, הבטיחות. כשמתחריו האחרים שנבחנו באותה התקופה (הונדה CR-V, ניסאן X-טרייל) קיבלו 4 כוכבים, רכב הפנאי החדש של היצרנית היוקרתית יותר קיבל רק 3 כוכבים. לא מפתיע לראות שעם הצגת הדור השני בשנת 2006 שופרה גם רמת הבטיחות והיא עומדת על 5 כוכבים.
 
 

6. וואנים ומיניוואנים: רנו לוגאן
דאצ'יה לוג... סליחה, רנו לוגאן לא נמכר כמיניוואן. בשנת 2012 הוא אף חזר לגיחה קצרה בתור רכב מסחרי (כך שניתן היה למכור אותו ללא בקרת יציבות). בפועל, רוב רוכשיו קנו אותו כאופציה זולה להסעת 7 אנשים, כך שהשימוש שנעשה במכונית הוא לרוב כמיניוואן. תכנון של הלוגאן התאפיין ברצון לייצר רכב שיהיה כמה שיותר זול ופשוט, כך שיתאים יותר לשווקים מתפתחים שדרישותיהם שונות מדרישות השוק האירופאי. כך יצא שרנו לוגאן זכה רק ל-3 כוכבי ריסוק, הציון הכי נמוך בקטגוריה.
 
 

7. טנדרים: איסוזו D-מקס
הוספנו הפעם גם את הקטגוריה הזו בגלל שה-D-מקס המקורי הוא אחד הטנדרים הכי נפוצים בישראל, ובהפרש ניכר, כאשר בחלק מהשנים הוא החזיק יותר מ-50% משוק הטנדרים. גם צה"ל הרבה לקנות כלים כאלה. האמת העצובה היא שציון הריסוק של הטנדר הנפוץ הוא 1.5 כוכבים, כשעיקר ההורדה הייתה על פגיעה בנהג. ביורו-NCAP אפילו מציינים שהיו סימנים למוות של בובת הריסוק בתאונה חזיתית של "רק" 60 קמ"ש. ראוי לציין שהדור החדש של איסוזו D-מקס, ששיווקו החל כאן בשנה שעברה, זכה לאחרונה בציון של 4 כוכבים במבחני הריסוק.
 
 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן). 

חדוה בר
צילום: גלית סברו
ניתוח

תן וקח - שחיתות מובנית בקשר בין בנק ישראל לבנקים

בצלאל סמוטריץ דורש מס יתר של 15% על רווחי הבנקים העודפים. זה לא פתרון טוב, אבל קודם צריך להבין את הבעיה - הבנקים עושקים אותנו כי הבכירים בבנק ישראל חברים של מנהלי הבנקים ומוצאים אצלם עבודה בהמשך - תראו את חדוה בר שמרוויחה היום מיליונים בבנק מזרחי טפחות ואיטורו והיתה המפקחת על הבנקים

מנדי הניג |

לפני כחודש דיברנו עם פרופ' אמיר ירון, נגיד בנק ישראל. שאלנו אותו על רווחי הבנקים הגבוהים. הוא הסביר שהוא והבנק המרכזי פועלים כדי לייצר תחרות. אמרנו שאם 7 שנים זה לא צלח, אז אולי סמוטריץ' צודק וצריך להעלות את המס. הוא אמר שבשום פנים ואופן כי זו התערבות פוליטית בבנקים וזה יפגע באמון המשקיעים והציבור. אז אמרנו לו שהוא יכול בקלות לדאוג ובצורה יעילה יותר לשינוי צודק ונכון דרך הקטנת הרווחים המופרזים של הבנקים ושיפור הרווחה של הציבור. מספיק להעלות במעט את הריבית בעו"ש. שהבנקים ישלמו ריבית על העו"ש בדיוק כפי שהם גובים על חובה בעו"ש. 

 "לא, זה לא קיים במדינות מערביות, זה גם התערבות בבנקים". אגב, זה קיים לתקופות מסוימות במקומות שונים בעולם, אם כי זה נדיר, אבל גם מערכת כל כך ריכוזית ומוגנת כמו הבנקים המקומיים לא קיימת בשום מקום. היא מוגנת על יד בנק ישראל, לוביסטים, משקיעים, מומחים מטעם, אנשים שחושבים שרווחים של בנק חוזרים לציבור כי הציבור מחזיק בבנקים (ממתי הבנקים הפכו למדינה שמקבל מסים מהעם ודואגת לרווחתו, בריאותו, ביטחונו, ומה הקשר בין גב כהן מחדשרה שעושקים אותה בעו"ש ואין לה פנסיה שמחזיקה במניות בנקים). וחייבים להוסיף - גם התקשורת מגנה על הבנקים, מסיבות כלכליות, מסיבות של פחד מהוראות מלמעלה ומסיבות של קשרים עסקיים וקשרי בעלות.

וכך יצא שגופים שחייבים את כל הרווחים שלהם למודל העסקי הפשוט של עולם הבנקאות - קבל כסף, תן ריבית נמוכה למלווים ותגבה ריבית גבוהה מהלווים, והאם עושים את זה במינוף של 1 ל-10 כי המדינה מאפשרת ומגבה - מרוויחים תשואה של 17% על ההון ו-15% על ההון. אף אחד לא מרוויח ככה, וכל זה כשהציבור מקבל אפס על העו"ש. 

פרופ' ירון אמר בסוף השיחה שהנה מגיעה תחרות עם הרפורמה של המיני בנקים. אחרי שניתקנו הבנו שאולי הוא באמת מאמין בזה, או שהוא מערבב אותנו או שהוא תמים. אבל תמים ככל שיהיה הוא יודע טוב מאוד שלו עצמו ובעיקר לכפופים לו יש סיכוי טוב מאוד להיכנס למערכת הבנקאית. זה לא סתם להיכנס למערכת הבנקאית, זה להרוויח מיליונים. חדוה בר היתה מפקחת 5 שנים עד 2020. לפני שבוע היא נכנסה להיות דירקטורית בבנק מזרחי טפחות. היא מרוויחה מיליון שקל, יש לה סיכוי טוב להיות גם היו"רית בהמשך. לפני זה ובעצם במקביל היא גם יועצת, משנה למנכ"ל איטורו ועוד תפקידים. מיליונים זרמו לחשבון הבנק שלה, וזה בסדר, אבל אם היא היתה סליחה על הביטוי - "ביצ'ית" שעושה את העבודה למען הציבור ונכנסת בבנקים לטובת הציבור, האם היא היתה מוצאת עבודה?

אם בר היתה דואגת לתחרות, מסתכסכת עם הנהלות הבנקים, אבל מייצרת תחרות, מספקת ריבית טובה לציבור ועדיין שומרת על יציבות הבנקים (בנקים יכולים להיות יציבים גם ב-9% תשואה, לא רק ב-15%), האם היא היתה הופכת לחלק מהמערכת הבנקאית? יציבות הבנקים אבל זה לא אומר שהם צריכים להרוויח רווחים עודפים וזה לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון הציבור, אבל בפיקוח על הבנקים נמצאים אנשים שרוצים להרוויח בהמשך. במקום לקבל 2 מיליון שקל בשנה בעבודה מפנקת, היא היתה מרצה בשני קורסים במכללה או באוניברסיטה (בלי לזלזל כמובן).