הירשמו
  1. ראשי
  2. בארץ

המכוניות המשומשות הכי פחות בטיחותיות וידאו

כיום, אנחנו מדברים רבות על בטיחות במכוניות חדשות – אבל מה לגבי המכוניות של אתמול?
נמרוד שקלרז גביש |

נושא הבטיחות בכלי רכב הוא כבר לא חדש, ומבחני הריסוק הם אחד התחומים המדוברים בשנים האחרונות. מצד שני, המודעות בקרב קהל הלקוחות תוספת תאוצה רק לאחרונה, כשבשנים האחרונות נעשתה התקדמות ניכרת הן בתחום הבטיחות, והן במבחני הריסוק. לא מזמן סקרנו עבורכם את שלל הקטגוריות של עולם הרכב ואת המכוניות הכי פחות בטיחותיות כיום. אך ברור שלא כל קוני הרכב רוכשים מכוניות חדשות, והמודעות מוכרחה לחלחל גם אל שוק המכוניות המשומשות. בגלל הקושי להגדיר שנתונים מסויימים, נראה לכם בכל קטגוריה את המכונית הכי פחות בטיחותית בין אלה שעדיין נמכרות כמשומשות, ונגביל עצמנו למאה ה-21.
 

1. מכוניות מיני: פיאט פנדה
לכנות את הפנדה "המכונית הכי פחות בטיחותית" זה קצת לא פייר – כי פיאט פנדה היא גם מכונית המיני הכי בטיחותית בין המשומשות. הסיבה היא שזוהי מכונית המיני היחידה שנמכרה כאן עד להגעתה של סוזוקי אלטו בשנת 2009. לשתיהן רק 3 כוכבי ריסוק, אך סוזוקי אלטו קיבלה אותם במבחן חדש יותר ולכן גם מחמיר יותר. הפנדה הגיעה לארץ בשנת 2004, ועד לפני מספר חודשים היא גם נמכרה כחדשה לצד הדור החדש (פיאט פנדה חדשה) שהוצג כבר לפני 3 שנים. חשוב לציין בהקשר זה, שמבחינת ארגון הבטיחות יורו-NCAP, שבוחן את המכוניות, אין הפרדה בין קטגוריית מיני לסופרמיני, מאחר וההפרדה היא עניין צרכני של מחיר בעיקר ורק קצת עניין של ממדים.
 
 

2. סופרמיני: שברולט אוויאו
בשנת 2001 רכשה ג'נרל מוטורס האמריקנית את חטיבת הרכב של חברת דייהו הקוראנית. המכוניות הראשונות שיוצרו תחת שיתוף הפעולה היו קוראניות לגמרי, והתבססו על מכלולים שתוכננו בעבר על-ידי דייהו, לכן הפסקת השימוש בשם דייהו בארץ היה עניין שיווקי בלבד. מכונית הסופרמיני שנוצרה משיתוף הפעולה הזה הייתה שברולט אוויאו (דייהו קאלוס, כפי שהיא נקראה בחלקים אחרים של העולם). במבחני הריסוק קיבלה האוואו 1.5 כוכבי ריסוק בלבד עם אזהרה חמורה לתאונות חזית. היא נמכרה בארץ עד שנת 2010, ומחליפתה (שברולט סוניק) תיקנה את טעויות העבר בנושא הבטיחות וקיבלה ציון מכובד של 5 כוכבי ריסוק. בקשר לבטיחות גרועה, חשוב לציין גם את יונדאי גטס שאומנם קיבלה 4 כוכבי ריסוק במבחן, אך הגרסאות הבסיסיות שלה בארץ (רוב המכוניות שהוצעו בליסיניג), נמכרו עם כרית אוויר אחת ובלי ABS, כך שגם היא לא מומלצת לאנשים שרוצים לשרוד תאונות.
 
 

3. משפחתיות קומפקטיות: סוזוקי באלנו
הבאלנו היא אומנם מכונית ישנה יחסית, והשיווק שלה הופסק ב-2002 (מבחן הריסוק נערך אי שם בשנת 1998), אך היא עדיין נפוצה מאוד בלוחות המכירה ומוניטין האמינות המצויין שלה שומר על שוק עירני יחסית. נושא הבטיחות אצלה נזנח לגמרי, עם ציון של 1.5 כוכבי ריסוק בלבד. חשוב לציין את המתחרות שלה באותה תקופה כמו טויוטה קורולה עם 3 כוכבים, הונדה סיוויק עם 2.5 כוכבים, או מכוניות שיוצרו קצת מאוחר יותר שזוכות כבר ל-4 כוכבי ריסוק. כך שגם יחסית לתקופתה הבאלנו לא הצטיינה בנושא זה, אם להיות עדינים.
 
 

4. משפחתיות גדולות: אין מתחרה
כמו במכוניות החדשות, גם במשומשות אין משפחתית גדולה שמפגינה רמה בטיחותית נמוכה במיוחד, בין אלה שנבחנו כמובן. כך שכדי לכתוב בקיצור, אם תקנו משפחתית גדולה משומשת חדשה יותר משנת 2000, לא תעשו שגיאה בטיחותית גדולה עם אף אחת מהאופציות שיעמדו לרשותכם.

5. רכבי פנאי-שטח: לנד רובר פרילנדר
בשנת 1997 העולם רעש כשחברת לנד רובר הציגה לראשונה רכב פנאי ללא יכולת שטח אמיתית, למרות שהוא היה קצת יותר טוב ממתחריו בתחום זה. תחום שבו הפרילנדר פחות הצטיין בו הוא, נכון, הבטיחות. כשמתחריו האחרים שנבחנו באותה התקופה (הונדה CR-V, ניסאן X-טרייל) קיבלו 4 כוכבים, רכב הפנאי החדש של היצרנית היוקרתית יותר קיבל רק 3 כוכבים. לא מפתיע לראות שעם הצגת הדור השני בשנת 2006 שופרה גם רמת הבטיחות והיא עומדת על 5 כוכבים.
 
 

6. וואנים ומיניוואנים: רנו לוגאן
דאצ'יה לוג... סליחה, רנו לוגאן לא נמכר כמיניוואן. בשנת 2012 הוא אף חזר לגיחה קצרה בתור רכב מסחרי (כך שניתן היה למכור אותו ללא בקרת יציבות). בפועל, רוב רוכשיו קנו אותו כאופציה זולה להסעת 7 אנשים, כך שהשימוש שנעשה במכונית הוא לרוב כמיניוואן. תכנון של הלוגאן התאפיין ברצון לייצר רכב שיהיה כמה שיותר זול ופשוט, כך שיתאים יותר לשווקים מתפתחים שדרישותיהם שונות מדרישות השוק האירופאי. כך יצא שרנו לוגאן זכה רק ל-3 כוכבי ריסוק, הציון הכי נמוך בקטגוריה.
 
 

7. טנדרים: איסוזו D-מקס
הוספנו הפעם גם את הקטגוריה הזו בגלל שה-D-מקס המקורי הוא אחד הטנדרים הכי נפוצים בישראל, ובהפרש ניכר, כאשר בחלק מהשנים הוא החזיק יותר מ-50% משוק הטנדרים. גם צה"ל הרבה לקנות כלים כאלה. האמת העצובה היא שציון הריסוק של הטנדר הנפוץ הוא 1.5 כוכבים, כשעיקר ההורדה הייתה על פגיעה בנהג. ביורו-NCAP אפילו מציינים שהיו סימנים למוות של בובת הריסוק בתאונה חזיתית של "רק" 60 קמ"ש. ראוי לציין שהדור החדש של איסוזו D-מקס, ששיווקו החל כאן בשנה שעברה, זכה לאחרונה בציון של 4 כוכבים במבחני הריסוק.
 
 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
מטרו (נת"ע)מטרו (נת"ע)

אג"ח למטרו: נת"ע בוחנת גיוס חוב לפרויקט בגוש דן

מי המוסדי שישקיע בפרויקט הכי גדול במדינה אבל גם הכי מסוכן? החברה הממשלתית מקדמת הנפקת אג"ח כדי לגשר על פערי עיתוי בין הוצאות העתק להכנסות עתידיות ממסים ואגרות, אך מתווה המימון עדיין לא הוכרע, והשאלות על סיכונים, לוחות זמנים והרלוונטיות התחבורתית של הפרויקט מתרבות

אדיר בן עמי |
נושאים בכתבה מטרו גוש דן

פרויקט המטרו יהיה ארוך מהצפוי ויעלה יותר מהצפוי. פרויקט המטרו עלול להגיע לקו הסיום בעוד 20-23 שנים ולהיות לא רלוונטי כי יהיו פתרונות לתחבורה אחרים מהירים ויעילים יותר כי יהיה רובטקסי , אוטובוסים אוטונומיים וכמות הרכבים על הכביש תהיה נמוכה יותר משמעתית כי זה החזון העתידי של עולם הרכבים האוטונומיים. אז למה שמישהו ישקיע באג"ח של המטרו? הסיכון מטורף. הסיבה היחידה היא בגיבוי של המדינה - המדינה הולכת על הפרויקט שעשוי להגיע גם ל-250 מיליארד שקל ויותר  והיא צפויה לגבות אותו כלכלית. 

נת"ע, החברה הממשלתית שאמורה לבצע את פרויקט המטרו בגוש דן, מקדמת בחודשים האחרונים אפשרות להנפיק אג"ח בבורסת תל אביב. המטרה: לגשר על פער העיתוי בין ההוצאות האדירות הנדרשות להקמת הפרויקט לבין ההכנסות ממסים ואגרות, שחלקן אמורות להגיע רק בעוד שנים רבות - אם בכלל. המהלך ממתין להכרעה של מיכל עבאדי-בויאנג'ו, המועמדת לתפקיד החשבת הכללית, שעדיין לא אושרה בממשלה. השאלה שנשאלת היא מי בדיוק ירצה להשקיע באג"ח של פרויקט שיכול להימשך שנים, בעולם שבו הטכנולוגיה משתנה כל רגע ובקצב שדברים מתקדמים, אנחנו עשויים להיות במרחק שנים מרובוטקסי ברחובות.


מדובר בפרויקט תשתית בקנה מידה חריג, אולי הגדול שידעה ישראל, עם תג מחיר שמתקרב ל־180 מיליארד שקל לאחר הצמדות. אלא שבניגוד לכביש או מחלף, כאן מדובר במיזם רב־שנתי, רב־שלבי ורב־סיכונים, שמעטים יכולים לומר בביטחון מתי יושלם, כמה יעלה בפועל, והאם יעמוד בתחזיות הביקוש המקוריות. הוצאות על תכנון, חפירה וביצוע צפויות להתחיל הרבה לפני שמסים, אגרות גודש והשבחת קרקע יתחילו לזרום. חלק מההכנסות, אם יגיעו, תלויות בהחלטות של יזמים, תזמון מימוש נכסים ומצב שוק הנדל"ן, משתנים שקשה מאוד לבנות עליהם תזרים יציב.


במילים אחרות, מישהו צריך לממן את הפער. האפשרות שמונחת כעת על השולחן היא לגייס את הכסף מהציבור, דרך אג"ח. מדובר בחוב שמגובה בפרויקט שטרם התחיל בפועל, שמועד סיומו אינו ברור, ושכבר כיום מלווה באזהרות חוזרות ונשנות של מבקר המדינה ובנק ישראל. גם אם תינתן ערבות מדינה, כמעט הכרחית במקרה כזה, קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בחוב שמגלם סיכון תפעולי, רגולטורי ופוליטי גבוה. כל שינוי במדיניות, כל עיכוב תכנוני, כל משבר תקציבי, עלולים לדחות עוד יותר את היום שבו המטרו יהפוך מרעיון למציאות.


הפתרון התחבורתי של העתיד?

עולה גם שאלה לגבי עצם ההיגיון התחבורתי של הפרויקט: האם המטרו, כפי שהוא מתוכנן כיום, אכן מייצג את פתרון הניידות המתאים לעשורים הבאים. שוק התחבורה העולמי מצוי בתקופה של שינוי מואץ, עם התפתחות של טכנולוגיות אוטונומיות, מודלים של תחבורה כשירות, ושירותי שיתוף שמערערים על ההבחנה המסורתית בין תחבורה ציבורית לפרטית. במקביל, רעיונות כמו הפעלה מסחרית של כלי רכב אוטונומיים, כולל שירותי רובוטקסי שנמצאים כיום בשלבי ניסוי והטמעה ראשוניים, מעלים שאלות לגבי גמישות, קיבולת ועלויות. בניגוד לתשתית מסילתית קבועה, פתרונות מבוססי תוכנה ורכב אוטונומי עשויים להתאים את עצמם מהר יותר לשינויים בדפוסי הביקוש, בצפיפות ובטכנולוגיה, ולהציב סימן שאלה סביב השקעות עתק בתשתיות קשיחות שמועד מימושן רחוק והיכולת להתאימן מוגבלת.


להמשך הכתבה לחץ כאן