המכוניות המשומשות הכי פחות בטיחותיות וידאו

כיום, אנחנו מדברים רבות על בטיחות במכוניות חדשות – אבל מה לגבי המכוניות של אתמול?
נמרוד שקלרז גביש |

נושא הבטיחות בכלי רכב הוא כבר לא חדש, ומבחני הריסוק הם אחד התחומים המדוברים בשנים האחרונות. מצד שני, המודעות בקרב קהל הלקוחות תוספת תאוצה רק לאחרונה, כשבשנים האחרונות נעשתה התקדמות ניכרת הן בתחום הבטיחות, והן במבחני הריסוק. לא מזמן סקרנו עבורכם את שלל הקטגוריות של עולם הרכב ואת המכוניות הכי פחות בטיחותיות כיום. אך ברור שלא כל קוני הרכב רוכשים מכוניות חדשות, והמודעות מוכרחה לחלחל גם אל שוק המכוניות המשומשות. בגלל הקושי להגדיר שנתונים מסויימים, נראה לכם בכל קטגוריה את המכונית הכי פחות בטיחותית בין אלה שעדיין נמכרות כמשומשות, ונגביל עצמנו למאה ה-21.
 

1. מכוניות מיני: פיאט פנדה
לכנות את הפנדה "המכונית הכי פחות בטיחותית" זה קצת לא פייר – כי פיאט פנדה היא גם מכונית המיני הכי בטיחותית בין המשומשות. הסיבה היא שזוהי מכונית המיני היחידה שנמכרה כאן עד להגעתה של סוזוקי אלטו בשנת 2009. לשתיהן רק 3 כוכבי ריסוק, אך סוזוקי אלטו קיבלה אותם במבחן חדש יותר ולכן גם מחמיר יותר. הפנדה הגיעה לארץ בשנת 2004, ועד לפני מספר חודשים היא גם נמכרה כחדשה לצד הדור החדש (פיאט פנדה חדשה) שהוצג כבר לפני 3 שנים. חשוב לציין בהקשר זה, שמבחינת ארגון הבטיחות יורו-NCAP, שבוחן את המכוניות, אין הפרדה בין קטגוריית מיני לסופרמיני, מאחר וההפרדה היא עניין צרכני של מחיר בעיקר ורק קצת עניין של ממדים.
 
 

2. סופרמיני: שברולט אוויאו
בשנת 2001 רכשה ג'נרל מוטורס האמריקנית את חטיבת הרכב של חברת דייהו הקוראנית. המכוניות הראשונות שיוצרו תחת שיתוף הפעולה היו קוראניות לגמרי, והתבססו על מכלולים שתוכננו בעבר על-ידי דייהו, לכן הפסקת השימוש בשם דייהו בארץ היה עניין שיווקי בלבד. מכונית הסופרמיני שנוצרה משיתוף הפעולה הזה הייתה שברולט אוויאו (דייהו קאלוס, כפי שהיא נקראה בחלקים אחרים של העולם). במבחני הריסוק קיבלה האוואו 1.5 כוכבי ריסוק בלבד עם אזהרה חמורה לתאונות חזית. היא נמכרה בארץ עד שנת 2010, ומחליפתה (שברולט סוניק) תיקנה את טעויות העבר בנושא הבטיחות וקיבלה ציון מכובד של 5 כוכבי ריסוק. בקשר לבטיחות גרועה, חשוב לציין גם את יונדאי גטס שאומנם קיבלה 4 כוכבי ריסוק במבחן, אך הגרסאות הבסיסיות שלה בארץ (רוב המכוניות שהוצעו בליסיניג), נמכרו עם כרית אוויר אחת ובלי ABS, כך שגם היא לא מומלצת לאנשים שרוצים לשרוד תאונות.
 
 

3. משפחתיות קומפקטיות: סוזוקי באלנו
הבאלנו היא אומנם מכונית ישנה יחסית, והשיווק שלה הופסק ב-2002 (מבחן הריסוק נערך אי שם בשנת 1998), אך היא עדיין נפוצה מאוד בלוחות המכירה ומוניטין האמינות המצויין שלה שומר על שוק עירני יחסית. נושא הבטיחות אצלה נזנח לגמרי, עם ציון של 1.5 כוכבי ריסוק בלבד. חשוב לציין את המתחרות שלה באותה תקופה כמו טויוטה קורולה עם 3 כוכבים, הונדה סיוויק עם 2.5 כוכבים, או מכוניות שיוצרו קצת מאוחר יותר שזוכות כבר ל-4 כוכבי ריסוק. כך שגם יחסית לתקופתה הבאלנו לא הצטיינה בנושא זה, אם להיות עדינים.
 
 

4. משפחתיות גדולות: אין מתחרה
כמו במכוניות החדשות, גם במשומשות אין משפחתית גדולה שמפגינה רמה בטיחותית נמוכה במיוחד, בין אלה שנבחנו כמובן. כך שכדי לכתוב בקיצור, אם תקנו משפחתית גדולה משומשת חדשה יותר משנת 2000, לא תעשו שגיאה בטיחותית גדולה עם אף אחת מהאופציות שיעמדו לרשותכם.

5. רכבי פנאי-שטח: לנד רובר פרילנדר
בשנת 1997 העולם רעש כשחברת לנד רובר הציגה לראשונה רכב פנאי ללא יכולת שטח אמיתית, למרות שהוא היה קצת יותר טוב ממתחריו בתחום זה. תחום שבו הפרילנדר פחות הצטיין בו הוא, נכון, הבטיחות. כשמתחריו האחרים שנבחנו באותה התקופה (הונדה CR-V, ניסאן X-טרייל) קיבלו 4 כוכבים, רכב הפנאי החדש של היצרנית היוקרתית יותר קיבל רק 3 כוכבים. לא מפתיע לראות שעם הצגת הדור השני בשנת 2006 שופרה גם רמת הבטיחות והיא עומדת על 5 כוכבים.
 
 

6. וואנים ומיניוואנים: רנו לוגאן
דאצ'יה לוג... סליחה, רנו לוגאן לא נמכר כמיניוואן. בשנת 2012 הוא אף חזר לגיחה קצרה בתור רכב מסחרי (כך שניתן היה למכור אותו ללא בקרת יציבות). בפועל, רוב רוכשיו קנו אותו כאופציה זולה להסעת 7 אנשים, כך שהשימוש שנעשה במכונית הוא לרוב כמיניוואן. תכנון של הלוגאן התאפיין ברצון לייצר רכב שיהיה כמה שיותר זול ופשוט, כך שיתאים יותר לשווקים מתפתחים שדרישותיהם שונות מדרישות השוק האירופאי. כך יצא שרנו לוגאן זכה רק ל-3 כוכבי ריסוק, הציון הכי נמוך בקטגוריה.
 
 

7. טנדרים: איסוזו D-מקס
הוספנו הפעם גם את הקטגוריה הזו בגלל שה-D-מקס המקורי הוא אחד הטנדרים הכי נפוצים בישראל, ובהפרש ניכר, כאשר בחלק מהשנים הוא החזיק יותר מ-50% משוק הטנדרים. גם צה"ל הרבה לקנות כלים כאלה. האמת העצובה היא שציון הריסוק של הטנדר הנפוץ הוא 1.5 כוכבים, כשעיקר ההורדה הייתה על פגיעה בנהג. ביורו-NCAP אפילו מציינים שהיו סימנים למוות של בובת הריסוק בתאונה חזיתית של "רק" 60 קמ"ש. ראוי לציין שהדור החדש של איסוזו D-מקס, ששיווקו החל כאן בשנה שעברה, זכה לאחרונה בציון של 4 כוכבים במבחני הריסוק.
 
 

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
רשות המסים
צילום: רשות המסים

"לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"

חוק הרווחים הכלואים מאפשר לשלם קנס של 2% על הרווחים הכלואים או מס על דיבידנדים של 5% מהרווחים הכלואים - מה עדיף, והאם יש בכלל העדפה?

רן קידר |

השאלה שעסקים וראי החשבון שלהם מתעסקים בה כעת היא האם לשלם מס-קנס של 2% על הרווחים העודפים או לחלק דיבידנד מתוך הרווחים העודפים? תזכורת מהירה: חוק הרווחים הכלואים מגדיר רווחים מהעבר תחת חישובים והגדרות כרווחים שמחוייבים בחלוקה כדיבידנד באופן מדורג - 5% השנה, 6% בשנה הבאה.  אם לא מחלקים משלמים קנס-מס של 2% על יתרת הרווחים האלו.

המטרה של האוצר ורשות המסים היתה להגדיל את הקופה ולצד מהלכים נוספים הם הצליחו - ""אני ברווחיות של כמעט 30%, בגלל שאני מרוויח ויעיל, אני צריך לשלם יותר מס?". השאלה מה צריך לעשות בעל עסק שנכנס להגדרה הזו שהיא אגב כוללנית מאוד ועל פי ההערכות יש מעל 300 אלף גופים כאלו. בפועל, כל בעל שליטה שהעסק שלו לא ציבורי (חברות ציבוריות), לא עולה על מחזור של 30 מיליון שקל ומרוויח מעל 25% הוא בפנים.

יש הגדרות מדויקות לרווחיות, אבל ככלל אלו ההגדרות ואם תחשבו על זה - כמעט כל עסקי מתן השירותים והייעוץ בפנים, סיכוי טוב שגם עסקים קטנים, חנויות, רשתות, אפילו מאפיות, מסעדות וכו' בפנים. המונים בפנים והם מקבלים את ההודעות מרואי החשבון שלהם בשנה האחרונה.

ברגע שהם בפנים שי שני סוגי מיסוי - הראשון על הרווחים של שנים קודמות והשני על השוטף. נתחיל בשני - אם אתם עומדים בהגדרות האלו, אז המיסוי השוטף שלכם יהיה לפי המס השולי, יעלו בעצם את הרווחים מהעסק אליכם, יורידו את "המחיצה" שבינכם לבין העסק. המיסוי יהפוך להיות אישי, לא "ישותי". 

חוץ מזה, ממסים כאמור את העודפים. מגדירים מה הם הרווחים העודפים, אלו לא הרווחים החשבונאיים, ואת הסכום הזה רוצים שתחלקו כדיבידנד כדי שקופת המדינה תתמלא במס. יש שתי אפשרויות - תחלקו 5% שיעלו ל-6% מסכום הרווחים העודפים או תשלמו קנס של 2% על העודפים. מה עדיף, שואלים בעלי החברות: "לשלם מס של 2% או לחלק דיבידנד?"


חיילים סייבר 8200
צילום: דובר צהל

משקיעים בחאקי: כך הפכו החיילים את הבסיסים לחממת השקעות לוהטת

השוק גואה, האפליקציות זמינות - ומחנות צה"ל הופכים לזירות של  מסחר ואמביציה; גם החיילים שחוזרים מהקרב משקיעים-מהמרים בשווקים; בינתיים כולם מרוויחים
ענת גלעד |
נושאים בכתבה חיילים בורסה

יום שלישי, 23:00. חדר המגורים בבסיס האימונים בדרום שקט יחסית. אור יחיד בוקע מהפינה שבה יושב סמל איתי כהן. רוב חבריו לפלוגה כבר קרסו מותשים מיום מפרך בשטח, אך הוא לא מצליח לעצום עין. הראש שלו עובד שעות נוספות על הגרף האדום המהבהב באפליקציית המסחר בטלפון הנייד שלו. איתי, לוחם בגדוד חי"ר, לא חולם רק על סוף המסלול או על הדרגות הבאות.

במקום סתם לגלול באינסטגרם, הוא מנצל את השעות השקטות כדי לנהל תיק השקעות קטן. "כשהחבר'ה מדברים על המשחק כדורגל אתמול, אני בודק מה עשה הביטקוין", הוא מספר בחיוך קטן. 

בין שמירה לשמירה ובין אימון ניווט למארב, איתי חולם במספרים, והוא לא לבד. בשנתיים האחרונות, המסכים של הסמארטפונים השתנו: אפליקציות משחקים פינו את מקומן לאפליקציות בנקאות, ושיחות על כדורגל או יציאות לסופ"ש הוחלפו בדיונים על מדדי S&P 500, קרנות מחקות וגם קריפטו. בסיסי צה"ל הפכו, בניגוד גמור לדימוי המסורתי של "תקופת ביניים" חסרת דאגות כלכליות, לחממת השקעות לוהטת, והשינוי הזה אינו מקרי. 

נקודת המפנה המשמעותית התרחשה בינואר 2022, אז נכנסה לתוקף העלאה דרמטית בשכר החיילים הסדירים - זינוק של 50%. עבור לוחם כמו איתי, מדובר בתוספת משמעותית שהפכה את המשכורת החודשית מכסף כיס סמלי לסכום המאפשר חיסכון משמעותי. "פתאום אתה רואה 'נכנס לחשבון 2,400 שקל'", הוא מסביר, "זה סכום שאפשר לעשות איתו משהו. להשאיר אותו בעו"ש זה פשוט לבזבז אותו על שטויות. הבנתי שאני רוצה שהכסף הזה יעבוד בשבילי".

 חלק מהשגרה, כמו טיול לשק"ם

הגורם השני שתרם לשינוי הוא הזמן. במיוחד בקרב המשרתים בתפקידי לחימה, שגרת השירות כרוכה בימים ארוכים של המתנה, שעות רבות בבסיס ויציאות מצומצמות הביתה (מגמה שהתעצמה משמעותית מאז ה-7 באוקטובר). הזמן הזה, שבעבר נוצל למנוחה או שיחות בטלות, מתועל כיום ללימוד. "אנחנו יושבים באוהל, אחרי שסיימנו את המשימות, במקום סתם לגלול בטיקטוק, אנחנו רואים סרטוני הסבר על בורסה. זה הפך להיות חלק מהשגרה, כמו טיול לילי לשק"ם", מספר איתי.