גיל אגמון: "השוק יירגע אך ישמור על כמויות"
נהירה של ישראלים ליריד המכירות של אלבר בחול המועד סוכות
"בשנת 2009 נמכרו רק 170,000 מכוניות, אבל היא הייתה מהשנים הטובות בענף כי כולם חיכו למכוניות", אומר אגמון. "אם היינו מחברים את ציפיות היבואניות ב-2012 היינו מגיעים לשוק של 280,000 כלי רכב בשוק שרצה פחות או יותר כ-170,000 מכוניות. זה יצר עודפי היצע אדירים בשוק. היה עודף מטורף שחלקו נבע מהחלטות לא טובות של היבואניות וחלק מדחיפה של היצרניות, אבל זה יגמר. חלק מהשחקנים שנכוו יהיו יותר זהירים בייבוא".
אגמון מצביע על כך שהשינויים הגדולים שמתרחשים כיום בתעשיית הרכב האירופאית בשל המשבר יתרמו לייצוב שוק הרכב המקומי. לטענתו, מה שקורה כיום באירופה הוא שעמודי הטווח של התעשייה מתחילים בחיתוך מהותי של כמויות הייצור והעלאת מחיר המכוניות. מהלך דומה לזה שנעשה באמריקה על ידי שלוש הגדולות בתקופת המשבר. ומסיבה זו היצרניות ידחפו לשוק הישראלי פחות מכוניות במחירים נמוכים יחסית.
כמו כן, אגמון מאמין שהדבר ישפיע גם על שוק היד השנייה. "משומשות היום לא נמכרות במחיר נורמלי בגלל עודף ההיצע, אבל כשהעודף ייגמר זה ייצב גם את מחירי היד השניה ב-2013. ולכן השנה תהיה רגועה יותר גם כאן". "אני חושב שהמכירות יהיו באותה כמות של השנה הנוכחית אבל עם יותר ביקוש מלמטה ופחות דחיפה של היבואניות", מסכם אגמון את ציפיותיו מ-2013.
כלכלת ישראל (X)נתון כלכלי מדאיג - גירעון בחשבון השוטף, לראשונה משנת 2013; מה זה אומר?
נקודת מפנה בכלכלה המקומית: גירעון בחשבון השוטף ברבעון השלישי של 2025, אחרי שנים רצופות של עודף. האם צריך לדאוג?
לראשונה מאז 2013 נרשם בישראל גירעון בחשבון השוטף של מאזן התשלומים, אירוע שעלול לבטא נקודת מפנה משמעותית במבנה המקרו-כלכלי של הכלכלה הישראלית. ברבעון השלישי של 2025 הסתכם הגירעון, בניכוי עונתיות, בכ-1.1 מיליארד דולר, לעומת עודף זניח של 0.1 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם, ועודפים רבעוניים ממוצעים של כ-3.8 מיליארד דולר בשנים שקדמו לכך.
המשמעות אינה טכנית בלבד. החשבון השוטף משקף את יחסי החיסכון-ההשקעה של המשק כולו ואת יכולתו לייצר מטבע חוץ נטו. מדובר על גירעון של תנועות הון ומעבר מעודף לגירעון מאותת כי המשק צורך, משקיע ומשלם לחו"ל יותר משהוא מייצר ומקבל ממנו - שינוי שעשוי להשפיע על שער החליפין, על תמחור סיכונים ועל מדיניות מוניטרית ופיסקלית גם יחד.
הסיבה: לא סחר החוץ, אלא ההכנסות הפיננסיות: הסיפור האמיתי מאחורי הגירעון
בניגוד לאינטואיציה, הגירעון אינו נובע מקריסה ביצוא או מזינוק חריג ביבוא הצרכני. למעשה, חשבון הסחורות והשירותים נותר בעודף של 1.8 מיליארד דולר ברבעון השלישי, שיפור ניכר לעומת הרבעון הקודם. יצוא השירותים הגיע לשיא של 22.9 מיליארד דולר, כאשר 77% ממנו מיוחס לענפי ההייטק, תוכנה, מו"פ, מחשוב ותקשורת.
הגורם המרכזי להרעה הוא חשבון ההכנסות הראשוניות, שבו נרשם גירעון עמוק של 3.7 מיליארד דולר, לעומת 2.0 מיליארד דולר בלבד ברבעון הקודם. סעיף זה כולל תשלומי ריבית, דיבידנדים ורווחים לתושבי חו"ל על השקעותיהם בישראל, והוא משקף במידה רבה את הצלחתו של המשק הישראלי למשוך הון זר, אך גם את מחיר ההצלחה הזו.
הכנסות תושבי חו"ל מהשקעות פיננסיות בישראל קפצו ל-10.0 מיליארד דולר ברבעון, בעוד שהכנסות ישראלים מהשקעות בחו"ל הסתכמו ב-6.4 מיליארד דולר בלבד. הפער הזה לבדו מסביר את מרבית המעבר לגירעון. במילים פשוטות: חברות ישראליות מצליחות, רווחיות ומושכות השקעות, אך הרווחים זורמים החוצה, לבעלי ההון הזרים.
