מוסד קבע בישראל של חברה זרה - החלטת מיסוי
לאחרונה פרסמה רשות המסים החלטת מיסוי שכותרתה "מוסד קבע של שותפות המוחזקת על ידי תושב ישראל ותושב חוץ", העוסקת בשאלת מוסד קבע בישראל של חברה זרה שהקימה מיזם משותף עם חברה ישראלית.
לאחרונה פרסמה רשות המסים החלטת מיסוי שכותרתה "מוסד קבע של שותפות המוחזקת על ידי תושב ישראל ותושב חוץ", העוסקת בשאלת מוסד קבע בישראל של חברה זרה שהקימה מיזם משותף עם חברה ישראלית.
להלן נעמוד על פרטי העובדות, הסדר המס שניתן ושאלות שמתעוררות בנוגע להחלטת המיסוי.
העובדות - חברה ישראלית העוסקת ביבוא, בשיווק ובהפצה של מוצרי תקשורת, הקימה מיזם משותף לפיתוח ולמכירת מוצרי תקשורת עם חברה זרה שהוקמה לצורך כך. החברה הזרה תושבת מדינה גומלת ובבעלות שני יחידים תושבי אותה מדינה. המיזם אינו מאוגד ופועל כשותפות לא רשומה. למיזם שתי פעילויות עיקריות: האחת, פעילות פיתוח הנשענת על טכנולוגיות הפיתוח שבמדינה הגומלת, ומבוצעת במדינה הגומלת על ידי תושבי אותה מדינה; והשנייה, פעילות שיווק וייעוץ ללקוחות בעולם שתבוצע על ידי החברה הישראלית מישראל. השתתפות הצדדים ברווחי המיזם היא בחלקים שווים (50/50), והשכר משולם על ידי המיזם לכלל העובדים של המיזם (לרבות אלו שבמדינה הגומלת).
הצדדים פנו בבקשה שלא לראות במיזם מוסד קבע שיש לחברה הזרה בישראל, ולחלק את רווחי המיזם בהתאם לשיעור ההשתתפות של כל שותף במיזם, כשהחצי בתוצאות הנובע מהפעילות בישראל ייוחס לחברה הישראלית, והחצי השני הנובע מפעילות במדינה הגומלת ייוחס לשותף הזר.
כך, השותף הישראלי יחויב במס בישראל על מחצית מרווחי המיזם (כהכנסה שהופקה בישראל), והשותף הזר לא יחויב במס בישראל על המחצית השנייה (כהכנסה שהופקה מחוץ לישראל).
בהחלטת המיסוי אומצה גישה מעט שונה, שלפיה יש לראות במיזם (בשותפות הלא רשומה) ישות כלכלית אחת המפיקה הכנסות ורווחים מפעילויות ברחבי העולם, כאשר כל שותף במיזם הוא שותף יחסי בכלל הכנסות המיזם, גם אלו המופקות במדינת מושבו וגם אלו המופקות במקום אחר. כמו כן, יש לראות בפעילות בישראל כמקיימת מוסד קבע לחברה הזרה, ולפיכך יהיה השותף הזר חייב בחלק מרווחי המיזם שהופק בישראל באמצעות אותו מוסד קבע על פי הנסיבות והוראות האמנה הרלוונטית, באשר לייחוס הכנסות של מוסד הקבע. כמו כן נקבע כי הכנסותיהם של יחידים תושבי המדינה הגומלת, בין שעצמאים ובין ששכירים, יחויבו ככל שיהיה רלוונטי על פי הוראות האמנה. החלטת המיסוי מעלה כמה שאלות והתייחסויות כלהלן:
1. יש לציין שעל פי החלטת המיסוי קיימת חבות מס מהותית לחברה הזרה בישראל (בשל קיומו של מוסד קבע), אולם החברה הישראלית יכולה לשמש נציגתו של השותף הזר בכל הנוגע לדיווח ולתשלום המס. בכך נקטה רשות המסים גישה מקלה, ולטעמנו מבורכת, בכל הקשור להטלת חובות פרוצדורליות על תושבים זרים (כפי שעולה גם מהחלטות מיסוי קודמות בנושא מוסד קבע).
2. לא קיים פירוט בהחלטת המיסוי לעניין מקום עבודתם של היחידים הזרים, אולם חיובם במס בישראל כמי שהועסק על ידי מוסד קבע - אפשרי רק במקרה שהעבודה בוצעה בפועל בישראל.
3. אף שהדבר מפורט בסעיף הבקשה, החלטת המיסוי אינה מתייחסת לקורלציה שבין שיעורי השותפות לבין קביעת התרומה של כל צד לתוצאות המיזם. ואולם, הנחה סבירה היא שההסכמות העסקיות בין הצדדים באשר לשיעורי ההשתתפות ברווחים - משקפות את תרומתו של כל צד לתוצאות, בייחוד כאשר לא קיימים נכסים בלתי מוחשיים שהועברו במסגרת הקמת המיזם (כפי שמפורט בהחלטה).
4. רישומה או אי רישומה של שותפות אינו משפיע על שאלת מוסד הקבע בנוגע למיזם משותף.
5. באופן קוהרנטי להחלטה בדבר חיובו של השותף הזר בשל הכנסות שהופקו בישראל, יש לקבל טענה לקיומו של מוסד קבע במדינה הגומלת (כפוף לדיני המס באותה מדינה גומלת), ולהתיר לחברה הישראלית זיכוי ממס זר שישולם במדינה הגומלת על הכנסות המופקות בה באמצעות מוסד קבע הממוקם שם.
הכותבים - ממשרד ארצי את חיבה פתרונות מיסוי בע"מ
פטריק דרהי (יוטיוב)התרגיל של פטריק דרהי - טייקון בישראל, פושט רגל בצרפת
העברת נכסים, להטוטים פיננסים, הסדר חוב, פשיטת רגל כלכלית וניצול של כספי אג"ח במיליארדים - דרהי שלא הכרתם
פטריק דרהי קבוצת אלטיס של פטריק דרהי בצרות - השווי הנכסי שלה מוערך בסכום שלילי. זה אומר שהנכסים שווים פחות מההתחייבויות. גירעון בהון הכלכלי, זו בעצם פשיטת רגל. אבל פשיטת רגל מתרחשת רק כשיש טריגר. כלומר, אם יש גירעון בהון, אבל החוב הוא לתשלום בעוד 3 שנים, אז לכאורה החברה יכולה לתפקד. יש לה עוד זמן להציל את עצמה.
זו סוגיה מורכבת והיא תלויה בחוקים בכל מדינה, אבל המצב הזה של גירעון בהון הכלכלי ויכולת לתפקד בזכות חובות לרוב מהציבור הוא כשל שוק שאנשי עסקים יכולים לנצל אותו לטובתם - הם נשארים בעמדת מפתח, הם גם מוכרים סיפור שאם הם לא יהיו החברה תקרוס כי הם מחזיקים בידע. במקרים רבים זה נכון והם באמ מנסים להציל את המצב במקביל לסוג של הסדר חוב. במקרים רבים אחרים הם מגיעים להסכמות עם קרנות גידור שמחזיקות בחוב שנסחר נמוך במטרה להשביח את הפעילות. יש מקרים שזה מצליח, יש מקרים שזה כישלון טוטאלי. אין הרבה מקרים שבתקופת "החסד" הזו, הבעלים זורק כסף.
הרי זה לא הכסף שלהם, זה הכסף של מחזיקי החוב, הם הנושים הראשונים של החברה. פטריק דרהי החזיק צעצוע בשם i24news - חברת חדשות שבשנתיים האחרונות גם הרחיבה מאוד את הפעילות בארץ בהשקעה של מאות מיליונים וכל זה על חשבון המשקיעים הצרפתים. דרהי רצה להיות טייקון תקשורת בארץ, אבל הוא פושט רגל בצרפת. זה לא מסתדר. אם אתה רוצה להשקיע כספים שסיכוי מאוד גבוה שהולכים לפח, תעשה את זה בכסף שלך, לא בכסף של מחזיקי אג"ח צרפתים. אם אתה רוצה תדמית נקייה בישראל כי אתה יהודי אוהב המדינה, תעשה זאת בכסף שלך - הצרפתים לא צריכים לשלם על זה.
אבל דרהי הצליח למשוך כמה שנים טובות, עד שהשבוע באופן פתאומי אלטיס החליטה לסגור-להעביר את הפעילות ההפסדית של i24news ולהישאר רק עם הפעילות באנגלית. דרהי אמר שהוא ייקח על עצמו את הפעילות בארץ, כשהפעילות תעבור תוכנית הבראה.
- פטריק דרהי פושט רגל בצרפת – וטייקון בישראל; איך זה מסתדר?
- דרהי מתכוון להיכנס לתקשורת הדתית; שת"פ עם "כיכר השבת" ו"סרוגים"
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
איזו חוסר הגינות. כשזה לא הכסף שלך, אתה מתפרע בבזבוזים, העיקר שתהיה טייקון תקשורת. כאשר זה הכסף שלך, אתה עושה תוכנית הבראה ורה ארגון. אבל יש פה עוד שאלה - למה בכלל להעביר את הפעילות לדרהי. למה אלטיס לא עושה מכרז ומוכרת לכל המרבה במחיר, אפילו כמה מיליונים בודדים? דרהי בעצם לוקח את הערוץ אחרי השקעה של מאות מיליונים בחינם. זה תרגיל בריבוע - גם גרמת לחברה פושטת רגל בבעלותך שיש לה כסף של אחרים (חובות ואג"ח) להשקיע כספים במקום שטוב לך ולא לחברה, וגם אחר כך קיבלת את זה כנראה באפס. כך לפחות על פי הידוע מהדיווחים.
עובדים בתעשיית הביו מד קרדיט: גרוקהאבסורד של תקציב 2026: האחות תשלם יותר, המנהל יקבל הטבה - כך נראית מדיניות מיסוי עקומה
הציבור חיכה לבשורה כלכלית, אבל הממשלה הציעה "פלסטר קוסמטי" שפוגע בעובדים - הפחתת שכר כפויה למגזר הציבורי במקביל להעלאת שכר לבעלי משכורות גבוהות
בעוד הציבור הישראלי ממתין לבשורה כלכלית לקראת שנת התקציב הבאה, הממשלה הניחה על השולחן במסגרת חוק ההסדרים ל-2026 הצעת חוק ל"ריווח מדרגות המס". על פניו, כותרת מפתה - מי לא רוצה לשלם פחות מס? אבל הפרטים חושפים תמונה מטרידה: הצעד הזה אינו תרופה לחוליי המשק, אלא פלסטר קוסמטי שמסתיר שבר עמוק.
כשבוחנים את הדוחות של רשות המיסים וה-OECD שפורסמו בחודש החולף, ניתן לראות שמערכת המיסוי הישראלית סובלת מעיוות יסודי: היא מכבידה על האדם העובד, אך נוהגת בכפפות של משי בבעלי ההון.
הדוח האחרון של רשות המיסים הוא כתב אישום כלכלי נגד השיטה. הוא מראה כיצד עקרון הפרוגרסיביות – ההנחה שמי שיש לו יותר משלם יותר – קורס בקצה הפירמידה. בעוד שמעמד הביניים והשכירים הבכירים משלמים מס אפקטיבי של כ-30%, דווקא המאיון העליון נהנה משיעור מס מופחת של כ-26.5% בלבד.
הסיבה היא הארביטראז' בין עבודה להון. שכר עבודה ממוסה עד 50%, בעוד הכנסות פסיביות מהון – דיבידנדים, ריבית ושכירות – נהנות משיעורים מופחתים. כש-63% מהכנסות המאיון העליון מגיעות מהון, התוצאה היא מערכת שמענישה עבודה ומתגמלת צבירת נכסים. גם בהשוואה בינלאומית, ישראל חריגה: נטל המס הכללי נמוך (26.8% מהתוצר), אבל התמהיל שגוי – יותר מדי מיסים עקיפים שפוגעים בחלשים, ומעט מדי מיסוי על ההון.
- מספר המשרות הפנויות בארה״ב נותר גבוה - אך שוק העבודה מאותת על האטה
- לקראת החלטת ריבית דרמטית כשהפד' מפולג מאי פעם ו"עיוור" ללא נתונים עדכניים
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
על הרקע הזה, הצעת האוצר הנוכחית נראית מנותקת מהמציאות, במיוחד כשבוחנים את "המורשת" הכלכלית שאנו סוחבים מהגזירות שהונחתו בתקציב 2025. עוד לפני שהתחילה השנה החדשה, ציבור השכירים בישראל כבר סופג מכה משולשת כואבת מכוח החקיקה הקודמת:
