עובד שהוגדר כעצמאי לא יחויב להשיב למעביד שכר ששולם לו ביתר נוכח פערי השכר בין עובד מן המניין לעובד עצמאי

העובדות -------------- פיליפ טיברמן (להלן: "העובד") הועסק ע"י מקורות חברת מים בע"מ (להלן: "המעבידה") כעצמאי וזכה לשכר בהתאם. בהמשך התקבלה תביעתו להכיר בו כעובד, והמעבידה חויבה לשלם לו בגין תנאים שנמנעו ממנו עקב הגדרתו כעצמאי. השאלה באילו מקרים יחויב העובד להשיב למעביד שכר ששולם לו בית ר (נוכח פערי השכר בין עובד מן המניין לעצמאי) היא שעמדה ביסוד פסק דינו של ביה"ד הארצי ובעתירה זו. בעניין זה נחלקו הדעות בביה ד הארצי: דעת הרוב פטרה את העובד מהשבה (ששיעורה הוערך במעל 600,000 ש"ח מעבר לסכום שהמעבידה חויבה לשלם לעובד); דעת המיעוט חייבה אותו בהשבה שניתן לכנותה סמלית (50,000 ש"ח). זאת, לאחר שביה"ד האזורי קיבל עקרונית את תביעת ההשבה, אך קבע שתקוזז אל מול הסכומים שהמעבידה חויבה לשלם לעובד. המעבידה טענה, כי הכרעה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות ההשבה שבמשפט האזרחי, לרבות עשיית עושר ולא במשפט, כי היא עומדת בניגוד לפסיקת בית משפט זה שבגדרה אושרה בעבר דעת המיעוט. כמו כן נטען לחילוקי דעות בין שופטי בתי הדין לעבודה בערכאות השונות - עניין המעיד, לטענת המעבידה, על צורך בהכרעה ברורה וסופית למען יציבות ואחידות ההלכה. העובד טען, כי העתירה אינה מגלה עילה להתערבות שיפוטית, גם כיוון שהיא תחומה ליישום הלכות שנקבעו משכבר, וגם נוכח הנסיבות הקונקרטיות, והעוול שעלול להיגרם כתוצאה מחיוב השבה בשיעור משמעותי, לאחר שהעובד יצא לגמלאות. עוד טען, כי במישור המעשי הוצאות נלוות שהיו לו מפחיתות באופן מהותי עד כדי איון את ההשבה. פסק הדין ------------- בג"צ דחה את העתירה, כיוון שמדובר בנושא מליבת משפט העבודה, שראוי לו, כי יתברר ויוכרע על ידי שופטי ביה"ד הארצי לעבודה. שאלת החיוב בהשבה נדונה בביה"ד הארצי לפני למעלה מעשור, ונקבעו בעניינה הלכות מפורטות במאות פסקי דין של בתי הדין לעבודה. בביה"ד הארצי קיימים קולות שונים בסוגיה, הן במישור העקרוני, והן באופן יישומן של ההלכות. נקודת המוצא של ביה"ד הארצי לבחינת סוגיה זו היא שככלל, אין לבצע השבה אלא במקרים חריגים, ואילו לדעת בג"צ נקודת המוצא הפוכה, לאמור שככלל, יש להורות על השבה, אך זאת בכפוף לשיקול הדעת הנתון בדין לערכת השיפוט להקטין את היקף ההשבה, בהתחשב בשיקולי איזון וצדק בנסיבות כל עניין. מדובר אפוא בהלכות קיימות ותיקות, ואף אם במובנים מסוימים דעת המיעוט נשמעת - למצער במשקפי המשפט האזרחי הרגיל - מסתברת, ואולי (מבלי לקבוע מסמרות) אפילו מסתברת יותר בגדרי הגינות כלפי כולי עלמא במקרים רבים, בוודאי כשננקטת "דרך אמצע" של קיזוז ומתוך הנחה שבחיי המעשה ישנם מצבי ביניים ולא מצבי קצה של שחור ולבן, ולמורכבותה של המציאות ראוי ליתן ביטוי. מדובר ביישום עקרונות משפטיים כלליים בסיטואציה מורכבת וייחודית של דיני עבודה, המצויים בתחום מומחיותם ועיסוקם הישיר והיומיומי של בתי הדין לעבודה, וממילא מסור הדבר ביסודו לערכאה מומחית זאת. מנגד, מצב זה של קולות שונים המתרוצצים בקרבה של ערכאה אחת, בוודאי לאחר שהשאלה הוכרעה יותר מפעם אחת, הינו בעייתי. גם אם הלכה שנקבעה בביה"ד הארצי אינה כובלת את שופטיו במקרים אחרים, קיימים גם שיקולים של מדיניות משפטית. הצורך ביציבות משפטית נדון לא אחת בפסיקת בית משפט זה, ואף אם עמדה משפטית אפשרית מסוימת אינה נראית בעיני שופט, עליו ליתן משקל גם לשיקולי מדיניות אלה. גם שופטי בג"צ סברו, כמו המעבידה, שעדיפה הכרעה ברורה, אחידה ויציבה, במישור העקרוני. בג"צ קבע, כי דין העתירה להידחות. בפסק הדין נשוא העתירה לא נקבעה הלכה כלשהי. פסק הדין מבוסס בעיקרו על ההלכה שקבע בית משפט זה, לפיה בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לא יתערב, למעט במקרים חריגים, בהחלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה. עוד יש לזכור, במישור המעשי, כי בשורה התחתונה הפער בין עמדת הרוב לעמדת המיעוט בבית הדין הארצי בנידון הוא 50,000 ש"ח (בשונה מהכרעת בית הדין האזורי), ומעבר לדעת המיעוט בודאי אין - בנסיבות האישיות והדיוניות - עילה משפטית להתערב. נוכח נתונים מספריים אלה לא ניתן אפוא לומר, כי הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של העניין. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיו של בית הדין הארצי לעבודה, ורצוי שלא ימהר להתערב בנושאים שנידונו בפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית. ככלל, הגביל בית משפט זה התערבותו למקרים בהם מתקיימים שני תנאים מצטברים: (1) נתגלתה טעות משפטית מהותית (2) הצדק מחייב התערבותו של בית משפט זה לאור נסיבותיו של העניין. מן האמור מעלה עולה, כי בנסיבות שתי העילות אינן מתקיימות באופן המצדיק התערבות, וההפרש הכספי בין שתי הדעות בבית הדין הארצי אינו תורם לכך. נטעים, שאין בכך כדי למתן את הבעייתיות שבמצב הקיים, עניין המסור לעת הזאת לבית הדין הארצי, ויפה אם ימצא דרך לאחוז את שור ההכרעה בקרניו באופן שיימנע תוצאות סותרות ומתנגשות, גם בהתחשב באמור מעלה.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".