היעדרות עובדת בהריון מפאת מחלה

סעיף 7(ג)(1) לחוק עבודת נשים, תשי"ח-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים") קובע, כי עובדת זכאית להיעדר מעבודתה במהלך הריונה, אם אישר רופא בכתב, כי מצבה לרגל ההיריון מחייב זאת. דינה של היעדרות זו, כדין היעדרות מפאת מחלה, אלא אם העובדת זכאית לגמלת שמירת הריון מהמוסד לביטוח לאומי או שהיא זכאית לתשלום עבור היעדרות זו מכוח דין אחר, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה.

עובדת, שנאלצה להפסיק את עבודתה בזמן ההיריון, עקב סיכון רפואי לה או לעובר, הנובע מההיריון, זכאית לקבל גמלה מהביטוח הלאומי. גמלה זאת באה לפצות אותה על אובדן שכרה בזמן שמירת ההיריון (בתנאי ששולמו בעדה דמי ביטוח במשך 6 חודשים לפחות מתוך 14 החודשים, שקדמו ליום בו הפסיקה את עבודתה עקב שמירת היריון).

הזכאות לגמלה מהביטוח הלאומי מותנית בהיעדרות על פי אישור רפואי ממומחה למחלות נשים ולידה, למשך 30 ימים רצופים לפחות. אם העובדת נעדרת תקופות נוספות של שמירת היריון, די בהיעדרות של 14 ימים רצופים, בכל תקופה נוספת.

לפיכך, עובדת בהריון אשר נעדרת מהעבודה בהתאם לאישור רפואי זכאית לדמי מחלה מהמעסיק. במידה ובהתאם לאישור הרפואי מדובר בשמירת היריון לתקופה של לפחות 30 ימים רצופים, תהיה העובדת זכאית לגמלה לשמירת היריון מהביטוח הלאומי (בתנאי שצברה את תקופת האכשרה הקבועה בחוק). כל תקופת היעדרות נוספת, בשל שמירת היריון, תזכה בגמלה מאת הביטוח הלאומי, אם היא נמשכה 14 ימים רצופים לפחות.

(*) הכותבת - עו"ד ב"כל עובד", מרכז המידע בדיני עבודה של "חשבים-HPS".