ככה מתנהלת העבודה התקשורתית בשדרות רוטשילד

מחאת הדיור שמתרחשת לנו מול העיניים פורצת פעם ב-30 שנה. את המאהל ברוטשילד יש לדמות למורסה ענקית שאי אפשר להסיט ממנה את עיניים - כל כלי התקשורת הארציים, מקומיים מרחפים סביבה מחכים לראות מה יקרה - מתי היא שוב תתפוצץ ולאילו אזורים בארץ היא תתפשט. הכאוס בשטח מקרין גם למעלה והחוצה לתקשורת המסקרת את המחאה הגוברת. מסרים רבים מתעופפים במאהל המחאה: לשחרר את עוזי משולם קוראים מספר דמויות, אג'נדות ירוקות או חבר מועצה שהחליט שזהו כר נוח לקמפיין שלו ומתחיל לחלק פליירים. בשבועיים האחרונים קראתי אינספור טורים של מיטב הטקטיקנים ומשרדי היח"צ המובילים במדינה שאומרים שצריך סדר בבלגאן והכוון מקצועי - ואני בהחלט מסכים, אבל חשוב להבין שלמטה מחוץ למשרדים הממוזגים יש מ-ל-ח-מ-ה ותנאי שטח שלא פעם מכתיבים מציאות. בקרב התקשורתי הזה השינויים מהירים ומחייבים הבנה של הכוחות השולטים בשטח, זאת ניתן להשיג רק באמצעות מפגש אישי עמם. הכתבים שנמצאים במאהל המחאה ברוטשילד ובמוקדי מחאה נוספים ברחבי הארץ, נמצאים במשמרות 24/7 בחום וב-100% לחות, זאת בהוראת המערכות. הם נאלצים לעשות זאת כמו בצבא שחלילה אף אחד לא יפספס אייטם מדליק כמו ברי סחרוף שצץ פתאום במאהל להופעה ספונטנית, ביקור של שר או ח"כ שזוכה למקלחת צוננת או כל מיני היי-לייטס חדשים ושונים. כך נוצר המצב שגם כתבים שאינם מתחומי הסיקור הרגילים נאלצים להשתתף בסיקור המחאה, כתבים שאין להם מקורות וקשרים לעולמות ההפגנות והמחאה מתרוצצים בחום מחפשים סקופים ומידע להבנת התמונה. בדומה לביקורת שהייתה בעבר על מפקדי מלחמת לבנון השנייה שניסו להנהיג את הלוחמים בקרב מתוך חדר מצב ממוזג, כאשר הם מביטים על תנודות הלוחמים מעל גבי מסך הפלזמה, כך גם הפעם במחאת הדיור - יועצי תקשורת לא יכולים לשבת במשרד ולהבליח לאיזו חצי שעה של פגישה בבית קפה ולעוץ עצות. אי אפשר לנווט את תנודות התקשורת והמחאה מבלי להתלכלך ולהיות חלק ממנה - זהו מצב בלתי אפשרי. אסור לכתוב הודעות לעיתונות, לתדרך כתבים לכנס מסיבות עיתונאים אותנטיות בשטח מבלי להיות שם פיזית ולהבין את התמונה - המהלכים הם סופר דינאמיים ומלאי תהפוכות. אי פעם ניסיתם לייצר מסיבת עיתונאים בתוך אוהל בשטח, באנדרלמוסיה מוחלטת, כאשר יש סבירות גבוהה שהיא תתפוצץ על ידי שחקנים אחרים? במצב שכזה נדרש יועץ תקשורת להפשיל שרוולים, להזיע אם צריך, להיות מחובר לפעילים בשטח להשתתף איתם ועם הכתבים על מנת לתת את ההכוון התקשורתי: עכשיו הולכת להיות התפרצות, עכשיו חוסמים צומת, עוד 3 דקות הולכים לפוצץ דיון ישיבת וועדת הכנסת או כינוס מסיבת עיתונאים פתאומית להכרזה על המשך המאבק. זהו החומר שצריך לעבוד איתו: בבוקר פותחים בפעולת גרילה, בצהריים עושים הערכת מצב, ובערב ממשיכים במחאה ורואים איך הצד השני מגיב. זאת לצד פגישות ליליות עם שחקנים נוספים במערכה. שילוב אידיאלי יהיה של דובר מהשטח ויחצן חמליסט שנותן אינפורמציה מלמעלה. אך בשביל שילוב כזה זקוקים לממון שלא תמיד נמצא בידי המוחים. התאחדות הסטודנטים הארצית נמצאת בשבוע השלישי למאבק הדיור, והיא מפעילה מאהל ענק בשדרות רוטשילד ממנו היא מסייעת למאהלים נוספים של אגודות הסטודנטים בכל רחבי הארץ. משם היא מוציאה גם את פעילות השטח שלה שכוללות: הפגנות, חסימות כבישים, פיצוץ ישיבות ועוד פעולות גרילה שמלבות את המחאה ומפעילות לחץ. משם היא גם מפעילה את מערך התקשורת שלה. הכותב הוא אייל בסון, דובר התאחדות הסטודנטים הארצית