עלייה של 20% במחירי הברזל בדרך לשוק הנדל"ן?
משרד התמ"ת שאחראי להעלאה זו טוען שמטרתה להגן על מפעלי ייצור הברזל בארץ, ועל העובדים במפעלים אלה. ובכוונה ההפרדה: מפעלים - ועובדים.
מעבר לכל ההשלכות על ענף הבניין ומוצריו כתוצאה מהעלאה זו, אשאל: כלום עובדי מפעל הברזל עדיפים על פועלי ועובדי הבניין? שהרי ברור שכל ייקור של ענף הבניין, מקטין בסופו של דבר את הפעילות בענף, וע"י כך פוגע בעובדי הענף. אם ע"י צמצומים, ואם ע"י שחיקת שכר, ובענף עובדים למעלה מ- 250,000 איש. כך שפגיעה, ולו הקטנה, פוגעת בהרבה. כאילו לא די בייקור העבודה ע"י העלאת התשלומים לביטוח לאומי, ייקור עלות העובדים הזרים שכמעט בלתי אפשרי למצוא להם מחליפים, וייקור המע"מ.
וכלום מפעלי הפלדה עדיפים על חברות הבניה? מה צריכה לעשות חברת בניה הנמצאת בעיצומו של הקמת פרויקט הנדסי אזרחי כאשר פתאום מתייקרים מוצרי הברזל? למה עליהם לספוג עליית מחירים? ומי ישלם התייקרות זו?
ידוע לכל כי אין כל מנגנון פיצוי על התייקרות הברזל בפרויקטים הנדסיים, כמו גשרים, מפעלים, מבני ציבור וכיו"ב שהם עתירים בברזל על סוגיו ואם מישהו מפסיד מישהו אחר מרוויח. כלומר, יש כאן סבסוד ותמיכה בעובדי ייצור הברזל ע"ח עובדי הבניין.
ואתה: מה הרעיון מלהרחיק מהישג ידם של צעירים רכישתה של דירה? (עקב ייקורה). כלום גם הם צריכים לסבסד מפעלי יצרני הברזל בארץ? מה הרעיון בזה?
אפשר היה לצפות ממשרד התמ"ת שלפחות יודיע על כך מראש, שאפשר יהיה לתכנן את הפעילות בצורה מושכלת, כפי שראוי לחברה להתנהל, אבל לזה לא זכינו. ההתייקרות באה לפתע פתאום.
ודווקא ממשרדו של "פואד" בן אליעזר. הדבר האחרון שאפשר להגיד על כב' השר זה שאינו רגיש חברתית! דווקא לשר זה מוניטין מוכחים של רגישות חברתית וציבורית, והוא מוכר כאדם ש"מבין עניין", שמזיז ופותר דברים, שר עתיר ניסיון.
יתכן וישנה כאן טעות בהיסח הדעת, שאפשר לתקנה. ובטוח אני כי כב' השר ידע ויוכל לתקן טעות זו. תיקון כזה מתבקש לאלתר, שום דבר טוב לא יצמח לאורך זמן מייקור הברזל, שיגרור התייקרות כל תשומות הבניה, התייקרויות שישולמו בסופו של דבר ע"י רוכשי הדירות וע"י כל יזם אחר, בכלל זה גם הרשויות השונות והממשלה על משרדיה.
זו הזדמנות להצר על כך שאין "אבא" לענף הבניה, למרות שחלק מחברי טוענים טענה נצחית - "שרק לא יפריעו". הרי המשבר העולמי בו אנו מצויים מוכיח כי בסופו של דבר הרגולטור הוא זה שבא ועושה סדר עוזר ותומך.
נכון שבאופן תאורטי משרד השיכון אמור להיות המשרד של ענף הבניה, אולם בפועל כמובן שאין זה כך, וחבל אפילו לצפות שיהיה כך. ראשיו מתחלפים כל הזמן, חלק מהם רואים בו בכלל משרד חברתי שבא רק לעזור לנזקקים. ומעטים, אם בכלל, רואים את מלוא היקפו.
עליית הברזל כדוגמא באה בכלל ממשרד התמ"ת, הקרקעות נמצאים במשרד אחר, וכ"א לענף במקום אחר, ואישורי בניה ותבע"ות בכלל במקום אחר, וכך הלאה. הממשלה לא באמת מחשיבה את הענף. כך שנראה כמעט שזהו ענף ושיהיה מרכזי ככל שיהיה, שהכל נוטלים בו חלק, ונוטלים בו חלק לפי זוית הראיה וההבנה מהמקום בו הם נמצאים.
ודרך אגב, כאשר התאחדות הקבלנים באה ומנסה להתריע על תופעות כאלה ואחרות, והיא הגוף היחיד שעושה עבודה בנושא, הרי שתמיד נחשד באינטרסנטיות זולה, בהחלט שלא בצדק, ומוטב היה שיקשיבו לה ביתר קשב.
אני גם תמה מדוע ענף כה מרכזי וחשוב, חשוף לכל כך פגעים ומפגעים. מדוע כל כך הרבה תקנות, רגולציות, מיסים והיטלים מלווים אותו לכל דרכו? וע"י כל אחד כמעט?
כל כך הרבה זמן ואישורים נדרשים לכל קבלת רישיון בנייה, פועלים זרים נגרעים ממנו סתם כך מבלי לתת את הדעת מי בכלל יבוא במקומם (ראה: חקלאות), ומיסים חדשים והיטלים דוגמת הברזל נולדים בן לילה, ועוד ועוד.
דיור זה אחד מהצרכים הבסיסים ביותר, זה מוצר שצריך להיות איכותי בכל מובן, ביצועי ותכנוני. גם מבני ציבור נכללים בקטגוריה זו, כל זה מצריך הרבה יותר תשומת לב והקפדה, מצד כולם, וזה יכול "להיוולד" ואח"כ "להמשיך ולחיות" רק באווירה טובה, ראויה ומקצועית!
אמירת "איש הישר בעיניו יעשה", כפי שהמצב כיום, היא היפוכו של דבר.
שמישהו יקח אחריות.
מאת: אמנון שטרן, המנכ"ל המשותף ומבעלי חברת הבנייה יצחק שטרן ושות' בע"מ מקבוצת "שטרן גרופ".
ניהול סיכונים כושל של בנק ישראל
בנק ישראל מחזיק ברזרבות מט"ח של 235 מיליארד דולר - מה התשואה שהוא משיג על הסכום הזה ולמה הפיזור מסוכן?
קרוב ל-80% מרזרבות המט"ח של ישראל חשופות לנעשה בבורסות זרות. כלומר, במקרה של קריסת הבורסות הללו וזה יכול להיות מסיבות שונות ומגוונות כמו פלישת סין לטאיוואן או רוסיה למזרח אירופה, רזרבות המט"ח של ישראל תפגענה באופן חמור ביותר שעלול לייצר למדינת ישראל הפסד של עשרות של מיליארדי דולרים, שווה ערך למחיר של מלחמה.
ניתן לגדר את הסיכון הזה ע"י העברת השקעות מהבורסות לפקדונות בבנקים מרכזיים וע"י רכישת זהב ומתכות אחרות, אך עד כה דבר לא נעשה.
צריך לזכור שזה הכסף של כולנו וזה מעורר חשש לניהול סיכונים כושל של בנק ישראל. עוד לא הזכרנו את התשואה הנמוכה אותה השיג הבנק על רזרבות המט"ח האלו ב-5 השנים האחרונות.
לבנק ישראל שלושה תפקידים מרכזיים: שמירה על אינפלציה נמוכה, פיקוח על מערכת הבנקאות וניהול רזרבות המט"ח של המדינה. את החלק הראשון הוא עושה ע"י החזקת הריבית גבוהה מדי לזמן ארוך מדי, זאת לפחות ע"פ רוב הכלכלנים ואנשי שוק ההון - ואת החשבון משלמים לוקחי האשראי במשק. את החלק השני הוא עושה היטב ע"י הבטחה שמערכת הבנקאות הישראלית היא אמנם אולי הכי יציבה פיננסית בעולם, אך זאת במחיר של רווחיות גבוהה מאד על חשבון הציבור. בכל הנוגע לחלק השלישי הבנק המרכזי מחזיק ומנהל יתרות מט"ח אדירות בהיקף 230 מיליארדי דולרים, שהם 735 מיליארדי ש"ח. יתרות אלו הן השלישיות בגובהן בעולם ביחס לתוצר והן אחד מהפקטורים המרכזיים שמשקיעים זרים בוחנים בהחלטות ההשקעה שלהם. היקפי מט"ח אלו מבטיחים שישראל היא מדינה מאד יציבה פיננסית. אלו הן היתרות הכספיות במט"ח של מדינת ישראל ולכן למעשה של כולנו.
- אפקט העושר: תיק הנכסים של הציבור בשיא של 6.9 טריליון שקל
- גליה מאור, חדוה בר ורוני חזקיהו- מה משותף להם?
- המלצת המערכת: כל הכותרות 24/7
תשואה נמוכה על תיק רזרבות המט"ח
בנק ישראל כשלוח שלנו לא עשה בשנים האחרונות עבודה מדהימה בכל הקשור לתשואה על הכסף הזה. ביצועי העבר של התיק המנוהל הזה שמושקע בעיקר באג"ח ובמניות היו נמוכים - תשואה שנתית ממוצעת של 3.1% ב-5 השנים שבין 2020 ל-2024 (התשואה היא במונחי סל מטבעות). גם במונחים שקליים המצב רחוק מלהיות מזהיר: 3.3% בלבד, בממוצע שנתי, בחמש השנים הללו.
אסף בנאי, מייסד ומנכ”ל משותף, פרופיט קבוצת פיננסים צילום:שלומי יוסףלאומי פרטנרס ומשפחת שסטוביץ' רוכשים נתח בפרופיט לפי שווי של 650 מיליון שקל
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים בשלב מתקדם של משא ומתן להשקעה של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים.
לאומי פרטנרס, זרוע ההשקעות הריאליות של בנק לאומי, ומשפחת שסטוביץ' נמצאים במשא ומתן להשקעה משותפת של כ-100 מיליון שקל בחברת פרופיט פיננסים שמנוהלת על ידי אסף בנאי. ההשקעה מבוססת על שווי של כ-650-660 מיליון שקל לפני הזרמת הכספים, גבוה כמעט פי 4 מהשווי שבו נרכשה השליטה בחברה לפני חמש שנים. לאומי פרטנרס יוביל את ההשקעה. כמחצית מהסכום יזרום ישירות לקופת החברה להרחבת פעילות, והיתרה תשולם לבעלי השליטה הקיימים - אסף בנאי ושלומי אלברג, שמחזיקים כל אחד ב-40%, ויוסי סגול עם 20% שהצטרף לפני כארבע שנים.
פרופיט הוקמה ב-2006, והיא "בית סוכנים" וסוג של פמילי אופיס. היא מתמחה בהפצת מוצרי ביטוח, פנסיה והשקעות פיננסיות. כיום היא מנהלת נכסים בהיקף של יותר מ-80 מיליארד שקל, עם צוות של מעל 300 מתכננים פיננסיים-סוכני ביטוח מורשים. החברה מפעילה גם קרן גידור שמנהלת 400 מיליון שקל, ומרוויחה על פי ההערכות כ-60-70 מיליון שקל בשנה.
פרופיט הרחיבה את פעילותה לתחום ההשקעות האלטרנטיביות וספגה מכה - גם הפסד כספי וגם מכה תדמיתית עם הנפקת פעילות בבורסה, מגדלור שמאוחר יותר נמחקה אחרי הפסדי עתק למשקיעים ואחרי שהציפה בעיות-תקלות גדולות בניהול השקעות ובדרך המחיקה של החברה - פרופיט בריבוע - אסף בנאי ושלומי אלברג שיווקו השקעות אלטרנטיבות והרוויחו פעמיים.
עם זאת, עדיין יש פעילות שאפילו מתרחבת בתחום ההשקעות האלטרנטיבות, רק שלא דרך חברה נסחרת. הפעילות הזו כוללת קרנות נדל"ן והלוואות פרטיות.
הנהלת פרופיט חוזקה לאחרונה עם מינויים בכירים: דניאל כהן, בעל ניסיון של 15 שנים בהפניקס, משמש כמנכ"ל, ואמיר כהנוביץ', כלכלן ראשי לשעבר בהפניקס, מנהל את מחלקת המחקר. השינויים האלה תורמים ליציבות, במיוחד לאחר סכסוך משפטי עם הפניקס ב-2023 על חשדות טוויסטינג, העברת לקוחות בין מוצרים ללא הצדקה. הסכסוך נפתר בהסכם שיתוף פעולה, שכלל גידול של 20% בהפצת מוצרי הפניקס דרך פרופיט, והוביל להכנסות נוספות של 25 מיליון שקל.
היסטוריית הבעלות בפרופיט כוללת תהפוכות. ב-2008 רכשה פסגות 50% מהמניות, וב-2012 השלימה שליטה מלאה. ב-2016 קנתה פסגות את יתרת המניות תמורת 56 מיליון שקל. ב-2021, בנאי ואלברג רכשו חזרה את השליטה ב-165 מיליון שקל, וסגול הצטרף בשווי 200 מיליון. השווי הנוכחי של מעל 650 מיליון הוא תודות להרחבת רשת הסוכנים מ-150 ל-300 והוספת שירותי ייעוץ דיגיטלי, שמגדילים את מספר הלקוחות במעל 10% בשנה.
