משרד התמ"ת שאחראי להעלאה זו טוען שמטרתה להגן על מפעלי ייצור הברזל בארץ, ועל העובדים במפעלים אלה. ובכוונה ההפרדה: מפעלים - ועובדים.

מעבר לכל ההשלכות על ענף הבניין ומוצריו כתוצאה מהעלאה זו, אשאל: כלום עובדי מפעל הברזל עדיפים על פועלי ועובדי הבניין? שהרי ברור שכל ייקור של ענף הבניין, מקטין בסופו של דבר את הפעילות בענף, וע"י כך פוגע בעובדי הענף. אם ע"י צמצומים, ואם ע"י שחיקת שכר, ובענף עובדים למעלה מ- 250,000 איש. כך שפגיעה, ולו הקטנה, פוגעת בהרבה. כאילו לא די בייקור העבודה ע"י העלאת התשלומים לביטוח לאומי, ייקור עלות העובדים הזרים שכמעט בלתי אפשרי למצוא להם מחליפים, וייקור המע"מ.

וכלום מפעלי הפלדה עדיפים על חברות הבניה? מה צריכה לעשות חברת בניה הנמצאת בעיצומו של הקמת פרויקט הנדסי אזרחי כאשר פתאום מתייקרים מוצרי הברזל? למה עליהם לספוג עליית מחירים? ומי ישלם התייקרות זו?

ידוע לכל כי אין כל מנגנון פיצוי על התייקרות הברזל בפרויקטים הנדסיים, כמו גשרים, מפעלים, מבני ציבור וכיו"ב שהם עתירים בברזל על סוגיו ואם מישהו מפסיד מישהו אחר מרוויח. כלומר, יש כאן סבסוד ותמיכה בעובדי ייצור הברזל ע"ח עובדי הבניין.

ואתה: מה הרעיון מלהרחיק מהישג ידם של צעירים רכישתה של דירה? (עקב ייקורה). כלום גם הם צריכים לסבסד מפעלי יצרני הברזל בארץ? מה הרעיון בזה?

אפשר היה לצפות ממשרד התמ"ת שלפחות יודיע על כך מראש, שאפשר יהיה לתכנן את הפעילות בצורה מושכלת, כפי שראוי לחברה להתנהל, אבל לזה לא זכינו. ההתייקרות באה לפתע פתאום.

ודווקא ממשרדו של "פואד" בן אליעזר. הדבר האחרון שאפשר להגיד על כב' השר זה שאינו רגיש חברתית! דווקא לשר זה מוניטין מוכחים של רגישות חברתית וציבורית, והוא מוכר כאדם ש"מבין עניין", שמזיז ופותר דברים, שר עתיר ניסיון.

יתכן וישנה כאן טעות בהיסח הדעת, שאפשר לתקנה. ובטוח אני כי כב' השר ידע ויוכל לתקן טעות זו. תיקון כזה מתבקש לאלתר, שום דבר טוב לא יצמח לאורך זמן מייקור הברזל, שיגרור התייקרות כל תשומות הבניה, התייקרויות שישולמו בסופו של דבר ע"י רוכשי הדירות וע"י כל יזם אחר, בכלל זה גם הרשויות השונות והממשלה על משרדיה.

זו הזדמנות להצר על כך שאין "אבא" לענף הבניה, למרות שחלק מחברי טוענים טענה נצחית - "שרק לא יפריעו". הרי המשבר העולמי בו אנו מצויים מוכיח כי בסופו של דבר הרגולטור הוא זה שבא ועושה סדר עוזר ותומך.

נכון שבאופן תאורטי משרד השיכון אמור להיות המשרד של ענף הבניה, אולם בפועל כמובן שאין זה כך, וחבל אפילו לצפות שיהיה כך. ראשיו מתחלפים כל הזמן, חלק מהם רואים בו בכלל משרד חברתי שבא רק לעזור לנזקקים. ומעטים, אם בכלל, רואים את מלוא היקפו.

עליית הברזל כדוגמא באה בכלל ממשרד התמ"ת, הקרקעות נמצאים במשרד אחר, וכ"א לענף במקום אחר, ואישורי בניה ותבע"ות בכלל במקום אחר, וכך הלאה. הממשלה לא באמת מחשיבה את הענף. כך שנראה כמעט שזהו ענף ושיהיה מרכזי ככל שיהיה, שהכל נוטלים בו חלק, ונוטלים בו חלק לפי זוית הראיה וההבנה מהמקום בו הם נמצאים.

ודרך אגב, כאשר התאחדות הקבלנים באה ומנסה להתריע על תופעות כאלה ואחרות, והיא הגוף היחיד שעושה עבודה בנושא, הרי שתמיד נחשד באינטרסנטיות זולה, בהחלט שלא בצדק, ומוטב היה שיקשיבו לה ביתר קשב.

אני גם תמה מדוע ענף כה מרכזי וחשוב, חשוף לכל כך פגעים ומפגעים. מדוע כל כך הרבה תקנות, רגולציות, מיסים והיטלים מלווים אותו לכל דרכו? וע"י כל אחד כמעט?

כל כך הרבה זמן ואישורים נדרשים לכל קבלת רישיון בנייה, פועלים זרים נגרעים ממנו סתם כך מבלי לתת את הדעת מי בכלל יבוא במקומם (ראה: חקלאות), ומיסים חדשים והיטלים דוגמת הברזל נולדים בן לילה, ועוד ועוד.

דיור זה אחד מהצרכים הבסיסים ביותר, זה מוצר שצריך להיות איכותי בכל מובן, ביצועי ותכנוני. גם מבני ציבור נכללים בקטגוריה זו, כל זה מצריך הרבה יותר תשומת לב והקפדה, מצד כולם, וזה יכול "להיוולד" ואח"כ "להמשיך ולחיות" רק באווירה טובה, ראויה ומקצועית!

אמירת "איש הישר בעיניו יעשה", כפי שהמצב כיום, היא היפוכו של דבר.

שמישהו יקח אחריות.

מאת: אמנון שטרן, המנכ"ל המשותף ומבעלי חברת הבנייה יצחק שטרן ושות' בע"מ מקבוצת "שטרן גרופ".