אי-שיוויון בחלוקת ההכנסות: השכירים הרוויחו 20 אג' יותר ושכר הבכירים עלה ב-500 אלף ש'
חלוקת ההכנסה הלאומית בין עובדים למעסיקים היא פחות שוויונית כיום משהיתה בתחילת העשור, השכירים נהנים מעליית שכר מזערית, בעוד ששכרם של המנהלים עולה בתלילות והשיפור בתעסוקה מלווה בהחמרה במצבם של המובטלים, כך אומרים היום במרכז אדוה לקראת הדו"ח השנתי, "עובדים, מעסיקים ועוגת ההכנסה הלאומית".
מבדיקה שנערכה ע"י ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס עולה, כי חלוקת ההכנסה הלאומית בין עובדים למעסיקים – פחות שוויונית משהיתה בתחילת העשור. ב-2007 הסתמנה התייצבות בחלוקת ההכנסה הלאומית, בין עובדים ומעסיקים. חלקם של המעסיקים נותר ברמה של 13%, בדומה לשנתיים הקודמות, ואילו חלקם של העובדים נותר ברמה של 62%, כמו בשנתיים הקודמות.
אלא שחלוקה זו היא שוויונית פחות מזו ששררה בתחילת העשור: ב-2000 עמד חלקם של המעסיקים על 10% וחלקם של העובדים על 68%. חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית נמצא בירידה מזה כשני עשורים, אומרים באדוה.
אילו עמד חלקם של העובדים בעוגה של 2007 על 66%, כפי שהיה בשנת 2003 (ולא על 62%, כפי שהיה בפועל), היו העובדים מקבלים, כקבוצה, 23.2 מיליארד שקל נוספים; כל עובד ועובדת עשויים היו לקבל, בממוצע, תוספת שנתית של 8,017 שקל, או כ-670 שקל לחודש (במחירי 2007). הסכום שהעובדים הפסידו נותר בידי המעסיקים.
בהמשך לכך, נרשמה עלייה זעירה בשכר השכירים במקביל לעלייה תלולה בשכר המנהלים. ב-2007 נרשם גידול בתמורה לעבודה ליחידת תוצר - לראשונה מאז 2001. עם זאת, התמורה לעבודה ליחידת תוצר ב-2007 עדיין רחוקה מן הרמה שנרשמה ב-2001.
השכר לשעה לשכיר עלה בין 2003 ל-2006 בעשרים אגורות בלבד – מ-42.7 שקל ל-42.9 שקל (במחירי 2007). זאת, בשעה שעלות השכר השנתית הממוצעת של מנהל בכיר בחברות הבורסאיות, שעמדה ב-2003 על 1.61 מיליון שקל, עלתה ל-2.17 מיליון שקל ב-2006 (במחירי 2007).
בהתייחסו לעלייה המתונה של השכר הממוצע במשק כתב בנק ישראל בדו"ח שלו לשנת 2007 כי "עלייה מתונה... של השכר בתקופה של צמיחה היא תופעה שקשה להסבירה", אומרים באדוה.
בפרק האחרון, מציינים במכון המחקר שלמרות השיפור בתעסוקה ישנה החמרה במצבם של המובטלים. ב-2007 נוספו למשק 105.4 אלף מועסקים/ות חדשים/ות (לא כולל את הנעדרים זמנית מעבודתם). בניגוד לשנים הראשונות של גל הצמיחה הנוכחי, שבהן חלק גדול מן המועסקים/ות החדשים/ות עבדו במשרות חלקיות, הרי שב-2007, כ-70% מן המועסקים והמועסקות החדשים/ות עבדו במשרות מלאות.
עם כל זאת, כ-260 אלף ישראלים לא נהנו מן השיפור: רובם – כ-212 אלף – משום שלא היו מועסקים, ומיעוטם – כ-47 אלף - משום שהתייאשו ממציאת עבודה.
מצבם של המובטלים חמור בהרבה משהיה בעבר, בגלל ההחמרה בתנאי הזכאות לדמי אבטלה. ב-2007, סך תשלומי דמי אבטלה על ידי המוסד לביטוח לאומי עמד על 1.757 מיליארד ₪, 47% בלבד מן הסכום ששולם ב-2001 (3.773 מיליארד ₪). זאת, למרות שב-2001, מספר מקבלי דמי אבטלה – 79.8 אלף – היה קטן ממספרם ב-2007 – 94.1 אלף (המוסד לביטוח לאומי, מקבלי דמי אבטלה בשנת 2007, מרץ 2008).
בה בשעה ששיעור הבלתי מועסקים מצוי בירידה, יש גידול במספר הבלתי מועסקים שאבטלתם נמשכת תקופה ארוכה: ב-2007, 38.7% מן המובטלים (דורשי עבודה הרשומים בלשכת התעסוקה) חיפשו עבודה מעל לחצי שנה.
ב-2007, שיעור העובדים במשרה חלקית שלא מרצון עמד על 14.4% מכלל העובדים במשרה חלקית (בנק ישראל, דו"ח שנתי 2007). מדובר בשיפור בהשוואה לשנים קודמות: 19% ב-2000, 23.1% ב-2001, 21.1% ב-2002, 21.2% ב-2003, 21.2% ב-2004 ו-18.8% ב-2005.
