הטלטלה בסחורות - איפה סין בכל הסיפור הזה?

אריה גורן, אנליסט גלובלי בפרגון מקבוצת כלל פיננסים, על שוק הסחורות
אריה גורן |

המסחר בסחורות בשבוע האחרון התאפיין בעליות, לאחר הירידה הדרמטית במחירן בשבוע הקודם. מחירי האנרגיה עלו עלייה ניכרת: הגז הטבעי ב- 8.1% ל- 9.8 דולר למיליון BTU, הנפט ב-3.7% ל-105.62 דולר לחבית, הבנזין ב-4.2% ל-2.71 דולר לגלון, והאתנול ב-5.7% ל- 2.45 דולר לגלון. גם מחירי הסחורות החקלאיות, המתכות התעשייתיות והמתכות האצילות עלו עלייה משמעותית.

אם נסכם את השבוע האחרון: מדד מחירי הסחורות המשוקלל, Reuters/Jefferies CRB, המורכב מחוזים עתידיים על 19 סחורות שונות, עלה ב-3.35%. זאת בהשוואה לירידה שבועית של 1.07% במדד המניות האמריקאי, S&P 500, ולעלייה שבועית של 0.14% במדד מניות הנאסד"ק.

סין

סין פרסמה בשבוע שעבר את נתוני המסחר בסחורות בחודש פברואר השנה, ומכיוון שסין נעשתה גורם מרכזי בביקוש העולמי לסחורות, חשוב לנתח את הנתונים האלו ולנסות ללמוד מהם על מגמת הביקוש לסחורות בזמן הקרוב ועל מגמת מחירי הסחורות הנובעים מאותה מגמה.

סין הייתה בשנים האחרונות לצרכן הגדול בעולם למתכות תעשייתיות ולסחורות חקלאיות. סין צורכת 33% מצריכת האלומיניום העולמית, 23% מצריכת הנחושת, 22% מצריכת הניקל, 36% מצריכת הבדיל, 29% מצריכת האבץ ו-25% מצריכת העופרת העולמית. באשר לסחורות החקלאיות, סין צורכת 19% מצריכת התירס והסויה העולמית, 16% מצריכת החיטה ו-42% מצריכת הכותנה.

סין היא גם צרכנית גדולה של אנרגיה: היא צורכת 16% מצריכת האנרגיה העולמית, 9% מצריכת הנפט ו-38% מצריכת הפחם העולמית.

מנתוני המסחר בסחורות עולה כי בסין לא חלה כל ירידה בביקוש לסחורות בחודש פברואר השנה למרות ההאטה הכלכלית בארצות הברית. ההערכה היא כי כ-80% מהביקוש לסחורות בסין הוא לצריכה מקומית, היות שהכלכלה הסינית ממשיכה לצמוח בקצב של כ-10% בשנה, כאשר הפיתוח העיקרי הוא לבניית תשתיות, בין היתר נבנים כעת טרמינלים חדשים עצומים בגודלם בשדות התעופה של בייג'ין ושנחאי.

האינפלציה בסין מוסיפה להיות גבוהה, כ-10% לשנה, בעיקר בשל עלייה במחירי המזון, דבר הפוגע באוכלוסייתה הגדולה, שרובה מתקיימת משכר עבודה נמוך.

אנליסטים שביקרו לאחרונה בסין התרשמו כי אין סימנים לירידה בהשקעות בפרויקטים לתשתיות וכי מפעלי הייצור מוסיפים לעבוד במלוא הקצב למרות מאמצי הממשלה הסינית למתן את הקצב המואץ של הצמיחה הכלכלית במטרה לבלום את האינפלציה הגבוהה, דבר הנעשה בין השאר באמצעות העלאת הריבית.

נפט: נתוני המסחר האחרונים בסין הראו על המשך גידול ניכר ביבוא נפט גולמי ותזקיקי נפט, המצביע על כך שהביקוש המקומי לנפט ומוצריו נשאר רב מאוד. היבוא נטו של הנפט הגולמי בחודש פברואר היה ברמת שיא של כל הזמנים, 3.6 מיליון חביות בממוצע ליום, גידול של 14% לעומת חודש פברואר בשנה הקודמת. יבוא הדיזל גדל פי עשרה בהשוואה לאותה עת בשנת 2007 ולמרות זאת דווח על מחסור בדיזל במקומות מסוימים באזורי החוף המזרחי של סין.

אלומיניום: בחודש פברואר, זה חודש שלישי ברציפות, מוסיפה סין להחזיק בתואר יבואנית נטו של אלומיניום, וזאת לראשונה משנת 2001, השנה שבה הייתה סין ליצואנית נטו של אלומיניום. הדבר מפליא במיוחד כיוון, שסין היא יצרנית האלומיניום הגדולה בעולם ולה 33% מהייצור העולמי. ביקוש מקומי רב לאלומיניום וירידה בתפוקה בגלל מחסור באספקת חשמל בכמה אזורים בסין היו הגורמים למעבר של סין מיצואנית נטו ליבואנית נטו של 10,300 טון אלומיניום בחודש פברואר האחרון.

נחושת: הביקוש לנחושת בסין בחודש פברואר הוסיף להיות רב: סין ייבאה בו נטו 136,200 טון נחושת.

אבץ, בדיל וניקל: סין הייתה יבואנית נטו של שלושת המתכות האלה בחודש פברואר: זה החודש השביעי ברציפות שייבאה יבוא נטו של 1,200 טון בדיל, זה החודש השישי ברציפות שייבאה יבוא נטו של 12,600 טון ניקל, ולראשונה השנה ייבאה יבוא נטו של 2,300 טון אבץ.

עופרת: יצוא העופרת ירד ל-5,000 טון בחודש פברואר, הכמות הנמוכה ביותר מספטמבר 2007.

סחורות חקלאיות: יבוא הסויה גדל בחודש פברואר ב-72% משנה לשנה ל-2,023 טון, ויבוא שמן הסויה גדל ב-99.6% ל-350,000 טון, כמות היבוא הגדולה ביותר בשנה.

יצוא התירס ירד ירידה תלולה של 96% משנה לשנה ל-29,300 טון בלבד, מאז הכמות הגדולה של תירס שסין ייצאה במארס שנה שעברה ירד יצוא התירס באופן דרמטי, בייחוד בשנת 2008. ההערכה היא שסין תהיה יבואנית נטו של תירס בשנים הבאות, דבר שיתרום לעלייה נוספת במחיר התירס.

יצוא החיטה ירד בחודש פברואר ב-29% בהשוואה לחודש הקודם, אך עלה ב-27% משנה לשנה. יצוא החיטה היה הנמוך ביותר מאז פברואר 2007 ובסין הוא נפגע בחורף האחרון מתנאיי קור קיצוניים.

יבוא הקקאו והקפה עלו באופן ניכר בחודש פברואר, הקקאו ב-114% והקפה ב-95% משנה לשנה. יבוא הכותנה כמעט שלא השתנה בהשוואה לחודש ינואר והסתכם ב-158,000 טון.

השינויים העיקריים במחירי הסחורות בשבוע שעבר:

סחורות שמחירם עלה, שיעור העלייה באחוזים: תירס – 10.4%, קמח סויה – 10.3%, ניקל – 10.1%, פלטינה – 8.6%, עופרת – 8.4%, גז טבעי – 8.1%, נחושת – 7.2%, אלומיניום – 6.5%, כסף – 6.5%, שיבולת שועל – 6.3%, קקאו – 5.8%, אתנול – 5.7%, בדיל – 5.4%, סויה – 5.0%, בנזין – 4.2%, נפט – 3.7%, אבץ – 2.9%, כותנה – 2.6%, פלדיום – 2.0%, קפה – 1.3% וזהב 1.2%.

סחורות שמחירם ירד, שיעור הירידה באחוזים: חזיר קפוא – 7.0%, בקר לפיטום – 3.9%, רכז תפוזים – 3.2%, בקר חי – 3.0%, עץ – 1.5% וסוכר – 1.3%.

*מאת: אריה גורן, אנליסט גלובלי בפרגון, מערך ניהול השקעות חו"ל של כלל פיננסים בטוחה.

*הערה: אין לראות בכתבה המלצה לרכישה או למכירה של נפט, אלומיניום, סחורות חקלאיות או כל סחורה אחרת.

הגב לכתבה

השדות המסומנים ב-* הם שדות חובה
חיילי צהל חרבות ברזל
צילום: דובר צהל

בנק ישראל פרסם תכנית כוללת להקלות כלכליות לחיילי חובה

האמנה החדשה, שנקראת "אמנת זמינות פיננסית לסיוע לחיילים וחיילות בשירות חובה", תעודד את הבנקים להעניק פתרונות יצירתיים, להקפיא הליכים משפטיים ולשפר את הנגישות הפיננסית של חיילים לאורך השירות ובסיומו

רן קידר |
נושאים בכתבה בנק ישראל חיילים

הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל השיק מהלך ראשון מסוגו, שמטרתו להעניק סיוע פיננסי ייעודי לחיילי וחיילות חובה. האמנה החדשה, שאומצה באופן וולונטרי על ידי כלל המערכת הבנקאית, מתיימרת להתמודד עם תופעה שהפכה בשנים האחרונות לנפוצה במיוחד: חיילים בשירות סדיר שמוצאים את עצמם תחת עומס כלכלי מהותי, לעיתים כבר במהלך השירות, ונושאים איתם את נטל החובות גם לאחר השחרור. 

היוזמה, הקרויה "אמנת זמינות פיננסית", נבנתה בשיתוף פעולה של שורת גופים ובהם הבנקים, חברות כרטיסי האשראי, איגוד הבנקים, משרד המשפטים (הסיוע המשפטי), רשות האכיפה והגבייה, ועמותת "נדן". לפי הפיקוח, מטרת האמנה אינה רק הקלה מידית על חיילים הנמצאים בקשיים, אלא גם מניעה, באמצעות כלים לשיפור הידע הפיננסי והנגישות לשירותים. 

מרכיב מרכזי באמנה הוא הטיפול בחוב. על פי המתווה, בנקים שיעמדו בהוראות יקפיאו הליכים משפטיים למשך שנה לחוב של עד 15 אלף שקל, וינסו לגבש עם החייל החייב הסדר תשלומים מקל, בהתאם ליכולותיו. ההקפאה תוארך בעוד חודש אם החייל ריצה עונש מאסר של 30 יום ומעלה. מדובר במהלך שיש בו היבט חברתי מובהק, אם כי המבחן המשמעותי יהיה מידת השימוש בו בפועל, ובעיקר מידת שיתוף הפעולה מצד הבנקים עצמם, שיכולים אמנם להעניק הקלות נוספות, אך אינם מחויבים לכך. 

כחלק מהשינוי, ימנו הבנקים אנשי קשר ייעודיים לחיילים, שיקבלו הכשרה ממוקדת בהובלת הגופים הרלוונטיים, כולל מפגש עם נציגי צה"ל והסיוע המשפטי, ויוכלו להציע פתרונות בהתאמה אישית. כל חייל יוכל לפנות לאיש הקשר בבנק שבו מתנהל חשבונו, ללא תלות במקום השירות או הסניף. במקביל, תוענק גמישות תפעולית, תעודת חוגר תוכר כאמצעי זיהוי רשמי לפעולות בסיסיות בבנק, חיילים יוכלו לפעול בכל סניף הקרוב אליהם ולא רק בסניף האם, ויונפקו כרטיסי חיוב דיגיטליים זמינים עבור חיילים המשרתים הרחק מהבית. 

באשר לאשראי, תצא המלצה להציע מסגרות מותאמות ליכולת הכלכלית של החיילים, תוך הפחתת סיכון להיכנסות למינוס או לחריגות לא מבוקרות. מעניין לראות שהאמנה אינה עוסקת רק בהיבט המיידי אלא גם בתקופות חריגות, כמו מלחמה. ההתייחסות למבצעים כמו "חרבות ברזל" ו-"עם כלביא" מעידה על לקח ברור שלמד הפיקוח: בתקופות לחימה נדרשת רמה גבוהה של גמישות ונכונות מצד המערכת הבנקאית לפעול ברגישות מול חיילים שנפגעו, נפצעו, או נמצאים בזמינות מבצעית אפסית. 

פרופ צבי אקשטיין  (אורן שלו)פרופ צבי אקשטיין (אורן שלו)

"כיבוש עזה אינו רק אתגר ביטחוני אלא איום כלכלי חמור על ישראל"

פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון למדיניות כלכלית: "הסדרה בשילוב רפורמות כלכליות יכולה להחזיר את המשק למסלול של יציבות וצמיחה"

רן קידר |

מכון אהרן למדיניות כלכלית באוניברסיטת רייכמן מפרסם ניתוח הבוחן את ההשלכות הכלכליות של שלושה תרחישים ביטחוניים־מדיניים אפשריים הנוגעים לחזית עם עזה: סיום הלחימה והסדרה בינלאומית לניהול אזרחי של רצועת עזה; סיום הלחימה בעזה, ללא הסדרה. כיבוש מלא של רצועת עזה הכולל ניהול אזרחי מתמשך בידי ישראל

הניתוח שנבנה בשיתוף מומחי ביטחון מצביע כי כיבוש עזה כרוך בהוצאות ביטחוניות גבוהות, צפוי לגרור סנקציות כלכליות, ימנע יישום רפורמות תומכות צמיחה ויוביל לפגיעה ברמת החיים של האזרחים וביציבות הפיננסית של המשק. תרחיש כזה יוביל ל"עשור אבוד" – שנים רבות של צמיחה איטית - כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור.  לעומת זאת, בתרחיש הסדרה והעברת הניהול האזרחי של רצועת עזה החל מ-2026 לאחריות בינלאומית תתאפשר חזרת המשק למסלול של צמיחה כלכלית כפי שקרה לאחר האינתיפאדה השנייה.

מכון אהרן מפריד בניתוח הכלכלי בין הטווח הקצר (2027-2025) לטווח הארוך (2035-2028). בכל אחד מהתרחישים הוערכו היקפי המילואים הנדרשים, היקף העובדים שיעדר ממקום העבודה, העלויות הביטחוניות והשפעותיהם על הגרעון, הצמיחה ויחס החוב לתוצר. 

כיבוש מלא של רצועת עזה

בתרחיש זה צה"ל נוקט בפעילות צבאית עצימה מאוד ברבעון האחרון של 2025 וכן ב-2026, לרבות גיוס מילואים רחב של כ-100 אלף אנשי מילואים. ישראל, מתוקף החוק הבינלאומי, מחויבת בחלוקת מזון ובשירותים אזרחיים בסיסיים לתושבי עזה. הפעילות הצבאית, יחד עם  ההוצאות בגין ניהולה האזרחי של עזה, לרבות חלוקת המזון, מגדילות את ההוצאות הצבאיות ב-2025 וב-2026 אל מעל ל-9% תוצר בשנה, ואת הגרעון בשנים אלו ל-7.6% ו-7.9% בהתאמה. החוקרים מדגישים שבכל התרחישים שנבחנו מתקיימת התאמה תקציבית של 2% תוצר (הפחתת הוצאות או העלאות מיסים) בשנים 2027-2026.  צמיחת התוצר בתרחיש זה תיפגע באופן משמעותית:  0.7% ב-2025 ו-1.1% ב-2026. ותוביל לצמיחה שלילית של התוצר לנפש (ירידה של 1.1% ב-2025,  ושל 0.7% ב-2026). תוצאות אלו הן סכנה של ממש ליציבות הפיננסית של ישראל – יחס החוב לתוצר צפוי לעלות ל-75.9% בסוף 2026 ול-78.8% ב-2027. רמות אלו של יחס חוב לתוצר צפויות להוביל להפחתה משמעותית של דירוג החוב של ישראל, לזינוק בפרמיית הסיכון ולעלייה בעלויות מימון ומחזור החוב של הממשלה. החוקרים מניחים כי תחת תרחיש כיבוש עזה לא יהיה ניתן ליישם רפורמות תומכות צמיחה כלכלית כגון השקעה בהון האנושי, בתעסוקה, בתשתיות ובעיקר תשתיות תחבורה ותשתיות דיגיטציה של המשק.

תרחיש זה טומן בחובו סיכונים גדולים לכלכלה הישראלים וליציבות המשק: ראשית, תנאים אלו לא יאפשרו מימון מלא של דרישות מערכת הביטחון  צפויה פגיעה משמעותית בשירותי האזרחיים, בעיקר בריאות, חינוך והשקעות בתחבורה. בנוסף, תרחיש כזה יחריף את מצבה המתדרדר של ישראל בזירה הבינלאומית הצפויה להטיל סנקציות כלכליות שיפגעו בחברות יצוא, בעיקר יצוא הייטק, ובייצור מקומי בשל קושי ביבוא מוצרי גלם וביניים.